סעי' יד (פחות מבן עשרים) ממקום רחוק בא כתב הרשאה מיתומים פחותים מעשרי' שנה למכור בנכסי אביהם וכתוב ע"ז קיום בדה"צ דשם ומכר המורשה. נראה שכיון שנודע כאן שהמכירה בטילה להיותם פחותים מכ' שנה והלוקח מהמורשה אומר שסומך את עצמו על שהי' על פי ב"ד נמצא שלא הי' דעתו ליתן לו פצוי עבור זה והמורשה נותן לו עכשיו רשות לחזור בו מהמקח. ואומר לו שיתומים יערערו גם שסתם קנין סודר מהמורשה הי' לכתיבה עומד גם עם פצוי כנהוג בשטר קנין סודר ובההרשאה כתוב ידך כידי ליתן שטר. מ"מ שזה מה דלא אסיק אדעתי' תחלה המורשה שהמכירה של היתומי' בטלה כשם שהלוקח יכול לבטל המכירה עי"ז. שסמך את עצמו על שראה ב"ד חתומים בזה: והם לא חתמו את עצמם רק לקיים חתימת ידי עידי ההרשאה. כן יכולים היתומי' לחזור סברנו שיש לנו יד למכור קרקעות לזה נתננו רשות למכור עכשיו שנודע שהמכירה בטילה מזלא דידן גרם מה שיכולים ליטול ביוקר עבור קרקע ההיא ואין אנו רוצים לסור מעצת חז"ל שלא למכור בנכסי אב עד עשרים. כי אם כשיוסכם אח"כ אצלינו לעשות כן ובלאו הכי נראה שכל שהמכירה בטילה ממילא גם הפצוי בטל כי הפצוי רק טפל להמכירה. והרי כל מכירה אחריות טעות סופר בה וסתם קנין לכתיבה עם אחריות עומד ומ"מ פחות מעשרים המכירה בטילה אלא ודאי שמכירה אין כאן אחריות אין כאן. והרי אחריות אינו רק דמים שנתן וחצי שבח כפי ההלכות שבזה. והלוקח ודאי שיכול לחזור בו כי רצה לקנות לחלוטין שגם כל מיני שבח יהי' שייכים לו ועי"ז המכירה בטילה וכשמכל מקום רוצה ליתי המעות מ"מ אין מוטל לפצות לו ממה שנודע אח"כ ע"י נתבטלה המכירה וכל שכן בהרשאה שלא פירש פצוי להדיא רק מכירה סתם ונודע שמכר בזול: מה שאין למכור ירושה פחות מבן עשרי' שנה משמע שכ"ה גם בבת היורשת. גם שלמצוות אשה קודמת שנה לחיוב מאיש. מ"מ אודות כ' שנה שוה אשה לאיש: בעישור נכסי כיון דהיא בעל חוב דאחי' מסברא י"ל שמוכרת פחותה מכ'. ואולי גם מזמן פעוטות. וגם אם בעישור אינה מוכרת פחותה מכ' י"ל שבאומדנא דהשיא בת אחיו בחייו אין סגנון ירושה ומוכרת פחותה מכ': בפעוטות משמע שאשה שוה לאיש בהשנים: