סעי' ט' בהגה (דינא דמלכותא דינא) במ"ש בחו"מ ססי' רל"ו. בהנעשה ע"פ שופט צריכים להבחין בזה ג"כ ע"פ מ"ש בסי' ס"ח חילוקים אודות ערכאות של גוים. וכשנכרי מוכר ע"י חוב שיש לו על ישראל שייך בזה הסברות שבסי' מ"ה וס"ו וקנ"ד. אם ישראל הבא ע"י נכרי יש לו זכותו של הנכרי בדיניהם ע"ש בסמ"ע וש"כ וט"ז ואורו"ת ז"ל. ס"ו ומ"ה תמה על שסתום בש"ע סי' ס"ו. והוא תלי בדסי' קו"ד בהפלוגתא. לכאורה כיון שכתב מוהרמ"א ז"ל בסי' קנ"ד הכרעה בזה אין לתמוה עוד והאורו"ת גופי' כ' בסי' כ"ה שהמורה כהמחבר נגד הכרעת מוהרמ"א ז"ל באלו המדינות דהוא טועה בדבר משנה. אך נרא' שכוונתו להסיר מכשול מהמורים שבמקומות שנהגו לפסוק כהמחבר ז"ל נגד הכרעת מוהרמ"א ז"ל. וכ"ה כוונות הסמ"ע והש"כ ז"ל בסי' מ"ה בזה. ויש בזה מקום לומר ג"כ דלגבי שטר שאני דלגבי חלון י"ל די' לצרה בשעתה כשהי' שכינו הנכרי. מה שאין כן בשטר שמעיקרא שיעבד נפשי' לכפי סגנון עש"ג כיון שהי' ידוע שהנכרי ילך רק בערכאות של גוים. וכדקיימא לן בססי' ס"ח שגם כשלא ידע כתב ולשון של שטר שע"י נכרי סבר וקבל (מזה יש עוד הכרעה ביותר לגבי מאי דכ' בסבר וקבל אעדים שאין יודעים לקרות השטר. ובאורו"ת ז"ל כ' ג"כ סברא זו לגבי מעין זה) ולזה גם כשמוסר הנכרי זכותו לישראל יש לו להישראל זכותו בזה וצל"ע בזה. גם אין הכרע בסי' מ"ה בסמ"ע ז"ל אם ע"י צירוף דינא ד"ד כ"ע מודו שיש לישראל זכותו של הנכרי תחלה כ' שיש בזה צירוף. ואח"כ כ' תירוץ אחר וצל"ע בזה. אך על כל פנים ישראל שיש לו זכיות של הנכרי מה שידוע שעל פי עש"ג לא ישונה מכפי זכיות שטרות ההן. כעת שאין שוטר לקיום פס"ד רק ע"פ המלכיות ושרים אי אפשר להוציא הקרקע מיד הקונה גם בספיקות כש"ב כל שיש הכרעה שיש לו זכות הנכרי גם במה דלא שייך סבר וקיבל וכעין דסי' קנ"ד. וסברות שכ' כסמ"ע וט"ז ז"ל לחלק בזה כנרא' שהם גם לדעת המחבר ז"ל. ועשיתי בכזה פשרה אחר שאמרתי שאין כח לומר שזה קנה שלא כדין. והי' שייך בזה כח קני' על פי מ"ש הסמ"ע וכט"ז ז"ל: