סעי' א' (המשכיר בית לחברו) השוכר בית מחברו ונתקלקל התנור ודכוותי'. נכון לו להראות לבקיאים ולתקן על פי בד"צ. ואם לא הראה לבקיאים ולא לבד"צ והוציא ותיקן וטוען שכ"ה הכרחי להדירה גם אם אין בקיאים יודעים שכ"ה טענתו טענה אך מוטל עליו לישבע שכ"ה גם שהמשכיר אינו טוען נגדו ברי וכבסי' נ"ג במוציא הוצאות ברשות. ויכול לנכות מהשכירות שבידו אך אם בא להוציא מעות מהמשכיר ושכרו הקדים לו אם טוען המשכיר שלא נתן לו רשות להוציא שום הוצאה ושיודע שלא הי' שם הוצאה הכרחית נשבע שכ"ה ופטור ואולי גם כשאין המשכיר טוען ברי וטוען לא הי' לך רשות להוציא רק ע"פ בד"צ ובקיאי' וכיון שלא עשית כן אתה מוציא הוצאו' שלא ברשות אולי ג"כ טענתו טענה ואינו יכול ליטול ממנו רק כמוציא הוצאות שלא ברשות ואולי גם כשהשוכר מוחזק כ"ה. שכיון שהי' יכול לעשות ע"פ בד"צ ובקיאים ולא עשה כן הו"ל כמוציא הוצאות שלא ברשות גם שהשכיר לו בית ראוי לדירה ונתקלקל. מ"מ הרי לא נתן לו רשות שיהי' מוציא שלא ע"פ בד"צ. ואולי כל שוכר הוא כשותף או כבעל בנכסי אשתו דקיימא לן שהם כמוציא הוצאות ברשות גם שהיו יכולי' לעשות ע"פ בד"צ ובקיאים. מ"מ לא פליג חז"ל ועשאוהו כמוציא הונאות ברשות והרי גם השוכר יש לו פירות כמו בעל בנכסי אשתו וצלע"ע היטב: מ"ש לעיל אודות שוכר שהוציא הוצאות לתיקון יש בזה הבחנות ע"פ מ"ש בסי' צא וצ"ג וע"ש באורו"ת ז"ל שכ' סברא הנ"ל ששותף כיורד ברשות ובקע"ח כ' הסמ"ע ז"ל שאינו יורד ברשות ממש. ועל כל פנים כשהשוכר מוחזק אולי אין מוטל עליו שביעה כלל ע"י ספק של המשכיר וגם שהי' לו להראות לבקיאים וסברא זו כ' האורו"ת ז"ל בסי' צג. מ"מ כיון שהי' לו רשות מנכה לו וצלע"ע: