Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 316
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעי' א' (ב"ב האחר יותר מב"ב) מ"ש בסי' שט"ז שאינו יכול להשכיר רק למי שאין בני בית שלו מרובים. אולי כ"ה רק בימיהם שהי' על המשכיר מוטל כל תיקוני הבית ולא על השוכר כלל כי קיימא לן אין שומרים בקרקע ופטור גם בפשיעה לי"א. וכשבני ביתו מרובים יש קלקול ביותר בהבנינים ורוב הקלקולים הם כמתה מחמת מלאכה שאינם בחזרה גם אם הי' דין שומר בהם. מה שאין כן כעת שפשט המנהג במדינות אלו שעל השוכר מוטל להחזיר כל הבנינים בסוף השכירות כמו שהי' בתחילת השכירות וכותבין כן ברוב שטרות והרבה פשוט כן בענינים עד שאין צריך להזכיר כי ד"ה מנהג קבוע עי"ז שבחדר בפני עצמו בשכירות ואין להמשכיר שום שייכות שם נח בבית ולא בהחצר. הו"ל כזה נהנה וזה לא חסר. ומה לו להקפיד אם יהיו שם דיורים כמה נפשות יותר ובמה שאינו יכול לעשות לו הנאה מביתו שייך מדת בדום כשמוחה. אך צריכים להבחין אם אין חשש רעוע או רפיון באיזה פרט מהבנינים על ידי תוספות שיהיו בדיורים. ובמה שאינו ניכר ומסוים כל כך אין מנהג להטיל על השוכר שום תיקון. והו"ל כשחררותא דאשיתא שעל ידי דירה: וכ"ה בשוכר שהי' לו פשר עם המשכיר להחזיר לו הבית בתוך הזמן והי' המדובר בפירוש שידור בו המשכיר שכל שלא הי' תנאי מפורש. יכול המשכיר להשכיר לאחר דהו"ל ג"כ זה נהנה וזה לא חסר ואינו יכול השוכר לעשות לו הנאה מזה: במ"ש שם [בסמ"ע סק"ג] אם שילם אין שכירות מהאחר אח"כ לשוכר ראשון. אם רק תפס משוכר א' גם ברשות ע"י מלוה וכוותי'. מ"מ נוטה שכל שלא שילם עדיין עבור השנה יש לו שייכות בשכירות אח"כ: אחד שכר מחברו זכות לקבוע לו יורה בוויניצא שמשותפת בין המשכיר ועוד איש א'. ולפי הכתב שותפות יש זכות למשכיר לקבוע לו ב' יורות גם שלשותפו אין כי אם זכות לקביעת יורה אחת. אך להשכיר זכותו על יורה הג' אין לו זכות כי אם ברצון שותפו. ועתה רוצה המשכיר לקבוע לו יורה הג' ואין שותפו מוחה בו. רק ששוכר מוחה ואומר שאדעתא דהכי שכר שלא יהי' יורה הג'. וגם שראה הכתב הנ"ל וידע מזכות יורה ג' מ"מ סבר שמסתמא לא יסכים שותפו. גם בעת שכירות הי' דעת המשכיר שיהי' בריחוק מקום מפה כל משך השכירות ואח"כ בטל לו שכירות שהי' לו בריחוק ונשאר פה. ולכאורה הי' צד לבטל שכירות דיורה עי"ז. אך שתיכוף שנשאר פה לא נתבטל אצלו השכירות ולא פקפק והוכיח סופו על תחילתו שהשכרתו בהחלט ופשרנו בזה. כי צ"ע טובא בענין הו"ל לאתנויי במצוי וכנראה שכששכר ברחוק לא הו"ל לאתנויי ויכול למחות ועס"י שט"ז ומה שרשם הש"כ ע"ה [סק"ד] לתשובת מוהרש"ל ע"ה והמ"ב ע"ה. ובנידון דידן הי' צ"ע טובא. ונעשה פשר: בן שיש לו כתב על חדר אחד בבית אביו שהוא שלו ומכל מקום כמה שנים לא דר הבן בהחדר ואביו השכיר למי שרצה אך אינו טוען שקנה מבנו וגם אם הי' טוען הרי אין לאב חזקה בנכסי בנו על ידי שנים ג"כ. ואח"כ שאל השוכר להבן אם רוצה החדר לעצמו ואמר הבן שהוא ידור בבית אחר. ואחר ששכר השוכר חזר בו הבן ואומר שאינו רוצה בהשכירות וגם שהשכירות הי' לזמן קצוב ולא שייך מ"ש בש"ע [סי' שי"ב] אודות בית חתנות לבנו מבטל שכירות ושארי מילי דשם. מ"מ הרי טענתו שמה שאמר שלא ידור בהחדר לא הי' עי"ז שליחות לאביו שישכיר רק אמר שכיון שאין צריך לדור בו אין בדעתו להתגרות עם אביו ולהתנגד לו ומ"מ הוא לא הסכים בהשכירות נראה שעי"ז השכירות בטל וצלע"ע: