Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 357
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעי' א' (והכיר כליו וספריו) אחד קנה ספר מאחד שאינו שפוי בדעתו כל כך. גם שאינו בגדר שוטה שבדברי חז"ל מכל מקום הוא בגודל נטי' לכסילות והוכר הספר לאחד שאומר שהוא שלו והודה המוכר ואמר שבשכחה לקחו ומכרו. והלוקח אומר שאינו מאמין לשניהם צל"ע בזה אם יכולים להוציא מהלוקח שאין זה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם כיון ודלא הו"ל למידע. ומה שביד אדם בחזקת שהוא שלו. וכל שכן במה שאין המוכר חשוד עליו והי' מוחזק לנאמן בכזה. ואולי מכל מקום הו"ל לאסוקי אדעתי' מצד בחי' דיעה חסרת מה קנית. ויש לחושדו גם במה שלא הוחזק בו. גם מצד אין אדם משים את עצמו רשע י"ל שאין המוכר כעד. ואין זה כאומר שרוצה לעשות תשובה. שכתבתי במק"א בזה. כי כאן אומר רק טעות על עצמו. וטעיתי אין נאמנים כי אם על פי מיגו ואולי מכל מקום כיון שהוא חסרון חכמה הטעות מצוי בו. ואינה טענה גריעה. אך משמעות סתמיות הפוסקים ז"ל הוא שכל שאינו שוטה אין לתלות בו צד טעות ושכחה מדקיימא לן שטעיתי טענה גרועה היא בכל אדם ואין מפורש לחלק בין אנשים ולומר שאיש שוגה ומוחזק בטועה יהי' נאמן לטעון טעיתי גם בלא מיגו ומשמע שגם איש שוגה טענת טעיתי היא גריעה וממילא בזה שאין להאמינו על שטעה. וממילא שייך בזה אין אדם משים עצמו רשע. ומ"מ באומדנא ברורה יחזיר: