Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 358
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעי' ג' (וכולם שאמרו להטמין אסור) אודות מה דקיימא לן כולם שאמרו להטמין אסור. ונראה דלא מהני אמתלא לומר שהוא בעל מלאכה ויש מקום לחושדו שנוטל מדושי'. ולזה איננו רוצה שיפורסם כדי שלא יהי' עליו חשד כי כ"ה דרך הבריות למהר דרכי חשדים על כל זה כיון שנקטו חז"ל סתם שאמרו להטמין כו' אין להתיר בזה בשום צד של אמתלא אך כשהוא מגוי שבודאי לא העלים רק משל גוי. יש לדון בדבר שגם שנכרי חייב מיתה על שום א' מז' מצות דבני נח שבכלל גזל ומשפטים הוא כל אופנים של בצע שאינו שלו. והי' שייך בזה לפני עור. אך אין זה רק כבתרי עברי דנהרא. מה שאין כן אם לא יקנה הוא יקנה ישראל אחר או מי מאומות העולם גם שאומר להטמין ידוע שעל כל זה יקנו בזה וידוע שלא דוקא כאן הוא בטוח שלא יהי' בזה פרסום ויש לו גם כן בבתים אחרים מכירים רבים שיהי' סומך את עצמו עליהם שלא יפורסם אם כן ממילא אין בזה משום לפני עור כידוע. אך יש גם כן היתר לפעמים מצד לפני דלפני שאיננו אסור כידוע. וכמו שהרגילות שהאורגין ערלים נשותיהם מביאות לבתי עב"י חיטים. שגם אם אומרות להטמין וגם שאין בזה היתר מצד אמתלא שלא לחשוד וכנ"ל על כל זה מצד שידוע שאי אפשר שיהי' העלמה כל דהו בזה בלי האורג גופי' שהוא ידיע לו היטב כמות החוטין והיא מעלים מצד שאי אפשר לשקול בזה כיון שבשעת [חסת] מטיח בבצק כידוע. ואשתו מוכרת שבזה הו"ל לפני דלפני. כי אין לנו להחזיק חסד ביותר מהגבול שהרי מ"מ אחזוקי אינשי בגנבא לא מחזקינן. ורק במה דאיתחזק על ידי ההטמנה איתחזק ולא יותר. והרי קיימא לן שעל ידי סברת תורא מדושי' קאכיל קבעו חז"ל על כל שותפין דרך חשד וכן דכוותי' ואם כן גם מי שאיתחזק למעלים במה ששייך בו בחינת תורא מדושי' קאכיל. מ"מ אין לחשדו בענינים אחרים והרי בזה מצד האורג לבד הוא ההעלמה בחוטין וכיון דלא איתחזק לפנינו רק בהחוטין אין להחזיק בזה יותר. ובהחוטין הרי זה לפני דלפני כיון שקונים רק מאשת האורג. ויש בזה צדדים גם כן מצד שבהיתירא אתי לידי' דהאורג. ויש בזה גדר ייאוש מדעת גם כן וכמ"ש במק"א בזה. אך אם אחר המכירה אמרה להטמין הוי לי' בהיתירא אתי לידי' דהקונה ישראל ג"כ וצלע"ע בכל זה. והיום אירע כן וזהרתי שגם שלפעמים יש צד זכות על הנוהגים היתר על פי חכמים מכל מקום להזהר מזה הוא הטוב והנכון: שומרי יערות שמוכרים עצים בצינעה. י"ל שאין זה כבחינת כולם שאמרו להטמין כי כבר יש להם הרבה עצים בידם שהם ברשות בפרסום וכן ביד כל בני הכפר או העיר. רק מצד שמוסיפים ליטול יותר על כפי הרשות הניתן לזה אומרים להטמין שלא לבוא לחשבון עמהם שהמכירה מעידה שנטלו יותר מהרשות שהוא רק להצטרכות ביתם. ועל כל זה יכול להיות שמה שמכרו הוא ממה שנטלו תחילה על פי הרשות ומה שהניחו בביתם הוא ממה שנטלו אח"כ יותר מכפי הרשות. וי"ל גם כן דכל דפריש מרובא פריש וידוע שרובא דרובא הוא מה שנטלו ברשות. גם יש ספק ספיקא. ספק יש ייאוש מדעת כי ידוע להשרים שגונבים. אך אם הי' שנוי מעשה פשיטא שכבר קנוי בשנוי מעשה ואין איסור על הקונה להשתמש בהעצים. ובפרט במה שידוע שאם לא יקנה זה ממנו יש הרבה קונים שיקנו ממנו. וזה מלבד מ"ש במק"א בזה עוד צדדי זכות על קצת מעב"י שנעשה להם היתר בזה: