Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 45
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ב' (עד שיקרא העד) כתבתי במק"א [נדפס בחי' אה"ע סי' ס"ו] אודות עדים שנוהגים לחתום את עצמם ואינם יודעים לקרות השטר. הנה אם גם המתחייב בהשטר בא על החתום בהשטר בחתימת ידו או במסירת הקולמס ביד כותב לו השטר באופן שיוכל כותב השטר לכתוב על השטר כל ייפויי שטרות ואודיתא שהי' קנין סודר ברבים. עי"ז קיל הרבה אודות מה שהעדים אינם יודעים לקרות השטר. שהרי סבר וקבל על עצמו כמו שיעשה כותב השטר. וגם אין חתימת יד כנ"ל רק ידוע לו שאין העדים יודעים לקרות שטר. והוא יודע שעל ידי הקנין סודר יכתבו עדים ויחתמו שטר והוא מקבל הק"ס על דעת כן שיחתמו שטר הרי סבר וקבל. ואין חשש לומר שהוא סומך את עצמו שאי אפשר שיהי' שטר ע"י עדים ההם כי יודע ההלכה שעדים שאינם יודעים לקרות שטר אין להם לחתום וכן הי' מקום לומר שעי"ז לא חששו לקוחות לקול שע"י קנין סודר שע"י עדים שאינם יודעים לקרות כי לכ"ע אפשר לחתום ע"י שיקראו לפני העדים ברבים וכמ"ש במק"א. ולהרבה פוסקים ז"ל די בשנים קוראים לפניהם גם שלא ברבים. ופשיטא ששייך על כל פנים סבר וקבל מצד אפשרוות. וע"י סבר וקבל י"ל דלכ"ע מותרים לחתום לכתחילה גם בלא קראו לפניהם כלל וגם אין הכותב ממונה מציבור כלל ולית לי' שום אימתא כיון שאין חשש עדות שקר כיון דעבידא לגלויי לקרות לפניהם השטר תיכף. אך י"א דעבידא לגלויי אין מועיל בממון ועיקר הסמיכ' על שהכותב נאמן להציבור היטב: במק"ח כתבתי אודות הנהוג בשומת מטלטלין לסמוך את עצמו על השליח ב"ד. ולחתום הדיינים גם שלא שמעו מפיו כעת ראיתי דלכאורה משמע בח"מ סי' מ"ה מלשון רש"י ע"ה שהובא שם. שרק בצירוף מה שהם יודעים מהמעשה וא"צ רק גלוי מלתא על לשון של הכתב על זה. הוא שסומכים א"ע על מה שהוא מלתא דעבידא לגלויי ע"ש וגבי שומות הרי אין ידוע להחותמים גם מגוף סך השומא. אך עכ"ז אין פתחון פה בזה על מנהג הדיינים. דפשיטא שמצד עבידא לגלויי לבד די ועל כל פנים בדיעבד סומכים א"ע על דעבידא לגלויי ע"ש בש"כ ע"ה ובב"ש ע"ה סי' ק"ל ובאורו"ת ע"ה והקפידא רק לכתחילה מצד שהשטר הוא בתורת עדות והתוה"ק פסלה עד מפי עד וע"ש בב"י ע"ה דמעשה ב"ד קיל בזה. ועל כל פנים הרי איננו בדרך עדות. גם יש לחלק בין שטר דמסתמא מאן דיזיף בצינעה יזיף והשטר הוא למען יעמוד ימים רבים וא"כ לא הו"ל עבידא לגלויי כל כך. מה שאין כן בזה שהוא עומד לגלויי ודאי בסמוך בפרסום. בזה גם רשב"ג ע"ה תודה גם לכתחילה. וע' בב"י שם שלת"ק סגי גם בא'. גם י"ל דהו"ל כעין סופרי רב נחמן ע"ה. דאית אימתא להשליח על כל פנים מצד שלא יהי' לו להשתכר בזה השליחות כשימצא עליו שנוי. גם כיון שכבר הונהג כן בעת שהי' האימה גדולה על שלוחי הב"ד כעין דריש גלותא. גם עכשיו שאין האימה גדולה כ"כ. אין חשש דכבר הו"ל כההיא דמסה"ק שהובח בב"י. ובש"ע ס"ה שם שכל שיש מנהג לסמוך על א' מהני. וכ"ה בזה אודות שמש שאינו יכול לקרות הכתבים הנהוגים. שכיון דנהוג אין חשש עבב"י שם: להזהיר במדינות אלו עתה שהגזירה שיועילו כתבים בכתב ולשון לעז דוקא גם שהכותב יודי עד החותם את עצמו על השטר צ"ל ב' עדים כשרים מקרים לפניו אם אינו מכיר בכתב והלשון בבירור בדיוק בפרטות. והכותב אם הוא כשר בכך לעדות מצטרף עם עוד עד. וכן אם הוא מבין על כל פנים אחר שא' קורא לפניו ורואה שכ"כ ומבין הלשון די בכך גם אם הקורא אינו כשר לעדות יבטח בכך היטב: ועל פסק צ"ל זהירות שמה שלתועלת בעש"ג לא ימשיך נטי' מכפי שמסובב בכך על פי דתוה"ק הוטב. וחיוב על ידי אודיתא שייך בכך ג"כ ולכתוב בבד"ח די בכך בסגנון לשון נעשה בכל אופן היותר מועיל היטב: