סעיף ג' בהגה (כל דמי המזונות) בכתב ליתן מזונות לזוג על שלחנו וקטטה ביניהם [בגרם הנותן] משלם כל המזונות ודירה ולא רק כברכת הבית אם קטטה בין זוגות שכתב לכל או"א מסברא זוג ב' נדחה מפני א' גם שבגביית חוב מטלטלין אין קדימה מ"מ בכך הרי זה גבי מקרקע אודות גוף המקום לדור. ואולי שייך בכך אונס רחמנא פטרי' ואולי לא הו"ל לאסוקי אדעתי' לאתנויי. ובמה דלא הי"ל למידע לא האי ולא האי המוציא מחבירו עליו הראי'. ועי"ז אין החיוב על שלחנו רק אם שלום מה שאין כן בקטטה יש לומר שמשלם לזוג ב' כברכת הבית: ועי"ז גם אם הזוגות הושוו ביניהם והראשון נדחה יש לומר שאינו משלם לו רק כברכת הבית ובנכתבו ב' החיובים לב' הזוגות ביום א'. יש לומר דשייך בכך מעין גוד או איגוד. ונלעע"כ היטב:

(ועש"כ סקי"ז) הש"כ ז"ל בח"מ סי' ס' סס"ג כתב שבקצב סך חייב ליורשים וכ"כ באורו"ת ז"ל ובבאה"ט ז"ל באה"ע קי"ד. והנה לשון הדרכי משה ז"ל במה שהעתיק לשון הרשב"א ז"ל בח"מ ר"ז משמע דדוקא קצב והזמן פרעון מבואר קודם מיתת האשה כ"ה שכיון שבזמן הפרעון היתה יכולה לתבעו לא שייך לשון הירושלמי מתה כבר מתה שהרי החיוב נגמר קודם מיתתה. אך הנה לשון השואל בשו"ת הרשב"א תתק"ע הוא שמתה האשה קודם זמן פרעון שבהשטר שכ' בו מפורש למזונות ומ"מ כ' שחייב רק הבעל אינו יורש ראוי. והי' תמי' בעיני על שלשון התשובה היא כעין המועתק בדר"מ ז"ל כנ"ל ורציתי לומר שהלשון מסורס שם וקאי אם הי' הזמן פרעון בזמן שקודם שמתה האשה. וה"ה הרבני השנון מ' שמואל כ"ץ מפה יצ"ו אמר לישב שהלשון נכון ואינו נגד לשון השאלה רק הסברא היא שכיון שהי' ביד האשה ללוות לה למזונות על סמך הסך שחייב את עצמו לוי במעכשיו (וכ"ה מדויק לשון הרשב"א ז"ל שכ' ע"י שחייב א"ע במעכשיו) הו"ל כאלו. הי' הזמן פרעון מקודם. והלשון סובל כן קצת שם בהשי"ת וכצ"ל לשון הש"כ ז"ל שכתב סתם כנ"ל. אך מסברא צלע"ע שהרי גם במזונות בלא סך קצוב שייך כן כיון שהברירה ליקח כברכת הבית ממון ועל סמך כך היתה יכולה ללות לה. גם הרי יד בעהש"ט עהת"ח ומנ"ל להטיל החיוב ע"י שתלוה לה ותאכל הממון קודם זמן פרעון ומנ"ל שעשתה כן וצלע"ע היטב: ובמחייב עצמו סך לזמן נשואי בת אשתו משמע דכ"ע מודו שכשמתה פטור גם שאין מבואר כן בלשון האחרונים הנ"ל: