סעי' ב' (במדינה זו) מ"ש בש"ע בסי' פ"ו. במדינה זו עיר היא כמדינה בכך והכל לפי מהות הטרחא ואם טריחא לי' למלוה לגבות במקום הלוה שבחוץ לעירו הרבה פרסאות ומעבר נהר וגם דשכיחי שיירתי מ"מ יש הוצאות הדרך דבר חשוב לפי סגנון שלהם י"ל דהו"ל כלית לי' נכסי:

סעי' ה (הלך ופרע) אם תפס אחד באומרו אתה חייב לבעל חוב שלי ואח"כ תפש הבעל חוב משל הנתבע לא שייך בכך מ"ש ברס"י נ"ח שי"א שכשהשליח נפסד ע"י התפיסה אין יכול לתפוס משלו. כיון שבשעה שתפס מהנתבע הי' שייך שעבודא דר' נתן ז"ל אין גרעון על התובע ע"י מה שאח"כ גבר הבעל חוב ותפס כן י"ל מסברא ואם לא תפס רק עיקל. מכיון שתפס הבעל חוב משל מי שעיקלו משלו. לא שייך תו שעבודא דר' נתן ז"ל. ובטל העיקול ולא שייך זכי' בשביל תובע שעיקל כי הו"ל תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים. ואם לא תפס הבעל חוב ממון רק מטלטלי מחוסר שומא י"ל דלא נתבטל שעבודא דר' נתן ז"ל. וכ"ה כשאין החובות ברורים והכחשות ביניהם. שכיון דעומד להתברר ע"י ד"צ וע"י שבועה וקבלת חרם י"ל דלא שייך בכך סגנון איני יודע אם פרעתי מצד פרעון קודם להלואה או פקדון:

סעי' ח' (פרוע אתה משמעון) תובע מאחד מדר' נתן ז"ל ומשיב אולי פרע לך. אם אין שטר שלא יכולים לטעון עליו פרעון אין לגבות ממנו בספק וגם דאי"צ היסת מ"מ יכול להטיל קבלת חרם אולי יודע שמגיע לשלם היטב וגם אם טוען ודאי שיודע מ"מ לא שייך שבועת היסת כי כל שאינו בגדר בחזקת שלא נתן אי אפשר לידע בבירור שלא פרע מ"מ אי אפשר לגבות שאולי אמר בכדי שלא להשביע וכוותי'. וגם אם לוה הראשון מעיד על עצמו בב"ד שחייב מ"מ שייך חשש קנוניא. ובפרט אם כבר נתן הוא שטר מחילה רק שע"י שעבודא דר' נתן ז"ל אין מועלת מחילתו: