Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 92
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סעי' ח') חו"מ סי' צ"ב סעי' ח'. אם הי' החשוד שומר. וטוען שאבד הפקדון או נגנב ושכנגדו אינו יכול לישבע וליטול שהרי אינו טוען ודאי שאכלו פטור. וכ' הסמ"ע ס"ק כ' דזה דעת הרמב"ם ודכוותי' פסק המ"מ והמחבר. לאפוקי מהרר"י והרמ"ה דס"ל דהו"ל משואי"ל ומשלם כמ"ש בטור והרב המגיד פי' טעם הרמב"ם דאי"כ דחייב א"כ יהי' חשוד חייב בפקדון עד שיאנס בפני עדים וחומרא כזו על החשוד לא מצינו בדברי חז"ל. והנה הרמ"ה והרר"י בודאי ס"ל דלא שייך בזה לא שבקת חיי לכל חשוד שבידו שלא יקבל פקדונות משום אדם וכשקיבל פקדון. הרי קיבל עליו לשלם כשיאנס בלא עדים. והנה לפום רהיטא הי' נ"ל לומר דטעם פלוגתתן הוא תלוי בזה. דהנה בבא מציעא דף ה' וכ"ד. הקשו התוס' בחשוד אמאי ישבע שכנגדו הרי הוא משואי"ל. ותירצו ב' תירוצים האחד שהוא תקנת חכמים דאל"ה לא שבקת חיי לכל חשוד. אבל מדינא הי' חייב לשלם בלי שבועת שכנגדו והתקנה היא לטובתו. והשני דמדינא הי' החשוד פטור בלא כלום. דלא שייך משואיל"מ דהרי הוא טוען אני רוצה לישבע. ואנו אין מניחין אותו לישבע והתקנה היתה לטובת התובע ע"ש בב"מ. הסמ"ע [ס"ק בא' מביא ב' התירוצים בסדר אחר אך בתוס' כתובים כמו שכתובים כאן] וא"כ לתירוץ הב' אין ספק דבש"ש פטור החשוד דהרי שכנגדו אינו נשבע ומדינא הוא פטור. אולם לתירוץ הא' שייכא פלוגתתן בסברא הנ"ל. ולכן פסק בש"ע כהרמב"ם דסברתו נכונה לב' התירוצים. והנה לאחר כתבי זה ראיתי באו"ת הביא זה בשם הב"ח שכ' שתלוי בב' התירוצים וע"ש בדבריו. אולם לענ"ד נרא' להביא ראי' נכונה לסברת הרר"י והרמ"ה. דהנה בב"מ ה' בעובדא דההוא רעיא מסקינן אי איתא לדר"ח משתבע המפקיד ושקיל וקשה נהי דכיון דנשבע המפקיד שהפקיד בידו מחויב לשלם תיכף דלא חיישינן שמא נאנס הפקדון דכיון שאמר שלא קיבל לידו הרי הודה שלא נאנס ובסי' ע"ב סעי' י"ז הש"ך הביא שיכול לישבע סתם שיש לו בידו ננגדו בכה"ג ע"ש בדבריו. אולם הא קשיא טובא אמאי לא יהא מהימן. השומר במגו דהוי טען נאנסו. ואי הוי טען נאנסו הי' פטור לדברי הרמב"ם הנ"ל דהרי שכנגדו אינו יכול לישבע אלא ודאי דחייב כסברת הרמ"ה הנ"ל. ואין לדחות דהרי גם להמפקיד אית לי' מגו דהי' טוענו מלוה. חדא דהו"ל מגו להוציא. ועוד אי נימא דמלוה ופקדון אינו ממין הטענה בלא"ה אין לומר כן. אולם יש לדחות ראי' זו. די"ל לפי דברי הפוסקים דס"ל דלא מהימנינן במגו מטענה שחייב ש"ד על טענה שחייב ש"ה. א"כ ה"נ הרי כאן קודם שבאו העדים. לא הי' חייב על טענתו להד"ם רק ש"ה ואי הוי טען נאנסו הי' חייב ש"ד והו"ל מגו למפרע. אכן לר"ת דס"ל דבנאנסו אינו חייב ש"ד [הנייר חלק ולא נשלם הענין]: