בהמה חיה או עוף שנשכן הנחש. משנה סוף פרק אלו טריפות (חולין דף נ"ח:).

ומה שכתב או שאכלו סם המות הממית האדם הרי אלו אסורים. שם בגמרא וכתב רבינו דהיינו דוקא קודם שישתנה בגופו כלומר שאם שהה עד שנשתנה בגופו שוב אינו מזיק.

ומה שכתב לפיכך בהמה חיה ועוף שנמצאו חתוכי רגלים וכו' עד הרי אלו מותרים. עובדא שם (דף נ"ט):

וכן נקורי תאנים וכו'. משנה פרק ח' דתרומות.

ומ"ש ואפילו ראה צפור וכו'. פ"ק דחולין (דף ט'):

ומ"ש תאנה או ענב וכו'. בפ"ב דע"ז (דף ל':) ופ"ח דתרומות בירושלמי:

אסור לאדם ליתן מעות וכו'. בירושלמי פרק ח' דתרומות א"ר אמי צריכין למיחש למה דברייתא חששין אסור למיתן פריטין גו פומא תבשילא תותי ערסא פיסתא תחות שיחיא מיצנע סכינא גו פוגלא סכינא גו אתרוגא א"ר יוסי בר בון כל זיעא דנפקא מבר נש סם המות הוא חוץ מזיעת הפנים:

וכתב הראב"ד וכן לא יתן אדם פס וכו'. א"א בירושלמי אסור למיתן פיסתא וכו'. ועל מ"ש רבינו וכן לא יתן התבשיל תחת המטה כתב א"א גם זה בירושלמי ומפרשין מפני רוח רעה.

ועל מ"ש וכן לא ינעוץ הסכין וכו'. כתב גם זה מפרשים משום בזוי שעושה מהם תיק לסכין עכ"ל. ואין הכרח לפירוש זה יותר מזה וירא שמים יצא את כולם:

וכן אסור לעבור תחת קיר נטוי. בפ"ק דראש השנה (דף ט"ז:).

ומ"ש או ליכנס לחורבה. בפ"ק דברכות (דף ג'):

(ז-ח) וכן אסור ליהודי להתייחד עם העכו"ם וכו' עד אל אדוני שעירה. בפרק ב' דעבודה זרה (דף כ"ה:):

אסור ליקח רפואה מן העכו"ם וכו'. שם אמר ר"י וכו' ספק חי ספק מת אין מתרפאין מהם ודאי מת מתרפאין מהם הא איכא חיי שעה לחיי שעה לא חיישינן וכו' מיתיבי לא ישא ויתן אדם עם האפיקורוסים ואין מתרפאין מהם אפילו לחיי שעה וכו' שאני אפיקורסות דמשכא ואתי לממשך בתרייהו.

ומה שכתב ומותר ליקח רפואה מן העכו"ם לבהמה וכו'. משנה שם מתרפאין מהם [ובגמרא] ואיכא דאמרי וכו' אמר רבי יוחנן כל מכה של חלל אין מתרפאין מהם מאי בינייהו איכא בינייהו גב היד וגב הרגל דאמר רב אדא בר מתנא אמר רב גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומחללין עליהן את השבת ופסק רבינו כלישנא קמא להחמיר בסכנת נפשות וכ"ש דמסתבר טעמיה. ולזה נתכוון עוד במה

שכתב ואם היתה של סכנה אסור ליקח ממנו כלומר אפילו שהמכה מבחוץ אם היתה של סכנה כגון גב היד וגב הרגל אסור ליקח ממנו:

ומה שכתב ומותר לשאול לרופא עכו"ם וכו'. גם זה שם ומפרש טעמא דסבר דמשאיל לי משאיל לאיניש אחרינא ואתי ההוא גברא לאורועי נפשיה:

ואסור להסתפר מהם. משנה שם וכחכמים ואמרינן בגמרא (דף כ"ט) שאם ישראל רואה במראה מותר להסתפר מהם אפי' ברה"י משום דע"י המראה מתחזי כאדם חשוב ומתיירא להורגו:

(יב-יד) אסור למכור כל כלי המלחמה וכו' עד לישראל שהוא לסטים. בפירקא קמא דעבודה זרה (דף ט"ו:):

ומה שכתב וכן כל המכשיל עור וכו'.

ואסור להשיא עצה טובה לעכו"ם או וכו'. בפרק קמא דבתרא (דף ד') וכשינויא בתרא דקאמר ואי בעית אימא שאני בית המקדש דאי לאו מלכותא לא מתבני: