Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Other Sources of Defilement Chapter 16
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מפני מה טהרו חכמים וכו'. תוספתא דטהרות.
ומה שכתב ומפני מה החמירו ברשות היחיד וכו'. פירקא קמא דחולין (דף ט' ע״ב) ופרק כשם (דף כ״ח כ״ט) ופרק שני נזירים (נזיר דף נ״ז):
וכתב הראב"ד הרי היא טמאה לבעלה עד שתשתה א"א ובתוספתא מפרש עוד טעם אחר וכו'. וי"ל לדעת רבינו שאותו טעם רבן שמעון בן גמליאל אמרו ויש לגמגם עליו דהא שלשה הם רבים כמו שכתב רבינו בסמוך והרי הם יכולים להשאל ולפיכך השמיטו רבינו והטעם הראשון הוא דברי בן זומא ששאלוהו והשיב וקבלו תשובתו ועוד דסוגיין דגמרא בכל דוכתא דספק טומאה ברשות היחיד טמא מסוטה ילפינן לה:
ומ"ש וכשם שהסוטה ובועלה שנים וכו'. בפ' ב' נזירים.
ומ"ש בד"א כשהיה זה שנטמא בספק יש בו דעת להשאל וכו'. פ"ק דנדה (דף ד' ע"ב) ופרק כשם (דף כ"ח ע"ב) ובתוספתא דטהרות (פ"ו).
ומ"ש כיצד חש"ו וכו'. משנה פ"ג דטהרות:
הסומא והישן והמהלך וכו'. תוספתא פ"ג דטהרות:
בד"א שכל שאין בו דעת לישאל וכו' כיצד תינוק טמא וכו'. משנה פ"ג דטהרות וכחכמים:
היו משקים טמאים וכו'. שם.
ומ"ש ואם היה כלב וכו'. שם וכראב"י דמשנתו קב ונקי.
ומ"ש נמצא בבצק וכו'. שם.
ומ״ש במה דברים אמורים כשהיו המשקים צלולים וכו'. ס״פ עשרה יוחסין (קידושין דף פ' ע״ב) אמר ר״י ב״ל לא שאנו אלא במשקים לבנים וכו' ופירושו וכו'. ורבינו מפרש דר״י לא מפליג אלא בין צלולים לעכורים דצלולים אפילו אדומים הם נבלעים בבצק ואינם ניכרים ועכורים אפילו לבנים הם ניכרים ומאי דאמר פירושו לא שמע היינו לומר דלצלולים קרו לבנים ולעכורים קרו אדומים:
איזו היא חזקה וכו'. שם וכר"י:
היו טומאות וטהרות וכו'. בתוספתא רפ"ד ואיתא פ"ק דנדה (דף ה' ע"ב) היה וכו' עוטף בטליתו וכו' וטומאות וטהרות למעלה מראשו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור ואם א"א לו אא"כ נגע טמא וכתבו התוספות פי' טליתו טמא וטהרות בצדו או טליתו טהור וטומאות בצדו כגון שרץ ואינו יודע אם נגע אם לא נגע אי נמי טומאות וטהרות בצדו וטליתו טהור ואינו יודע אם נגע לטומאה ואח"כ לטהרה וקמ"ל דלא הוי ס"ס שמא לא נגע הטלית בשרץ ואפילו נגע שמא לא נגע בטהרות דאם נגע בשרץ כמו כן נגע בטהרות עוד כתבו על מה שאמרו ואם א"א אא"כ נגע ואם תאמר פשיטא כיון דא"א ודאי נגע וי"ל דלאו לא אפשר כלל קאמר אלא כלומר קרוב לודאי וכן מוכיח בתוספתא שאמרו ואם א"א אלא א"כ נגע ספיקו טמא מדקאמר ספיקו משמע דלא הוי ודאי נגע עכ"ל. וכ"כ רש"י:
ככר של תרומה וכו'. תוספתא דטהרות ופ"ק דנדה עלה ד' ככר ע"ג הדף וכו'.
ומ"ש אע"פ שהוא במקום מדרון. פירושו אע"פ שהמדרס במקום מדרון שאפילו נפלה ככר על המדרס לא נשאר שם אבל אם המדרס בקרקע שוה פשיטא דטהור שאם היה נופל שם היה נשאר וכן פי' התוספות:
תינוק שנמצא וכו' וכן חמור וכו'. פ"ג דטהרות:
תינוק שהיה תופס וכו'. תוספתא דטהרות פרק שלישי:
וארבעה ספיקות וכו'. גם זה תוספתא בפ' הנזכר.
ומ״ש הגדיל עד שיהא בו דעת לישאל וכו' עד אוכלין על גביו טהרות. בס״פ לולב הגזול (סוכה דף מ״ב).
ומ"ש כיצד בודקים אותו. תוספתא פ"ג דטהרות ופ"ק דחגיגה שם: