(א-ב) כבר ביארנו וכו' נמצא הטמא בכלי חרס וכו' עד אוכלים ומשקין עד שיגעו בהן. פ"ק דחולין (דף כ"ד ע"ב). ומה שהביא ראיה מדכתיב אל תוכו מתוכו הוא מתטמא וכו' בת"כ הוא ובפרק קמא דחולין מייתי לה מקרא אחרינא:

אין כלי חרס מטמא כלים מאוירו וכו' עד ואתה טמאתני. פרק שמיני דכלים ופ' שמיני דפרה:

כלי חרס שנגעו משקין טמאים וכו' נגעו אוכלין וכו'. ריש פרק ב' דכלים גבי כלי חרס מיטמאים מאחוריהם:

כתב הראב"ד א"א כבר כתבתי במקום אחר מה שנראה לנו על זה עכ"ל:

אחד כלי חרס שנכנסה טומאה לאוירו וכו': כתב הראב"ד מפי השמועה למדו שזה שנאמר אל תוכו לרבות את האהלים א"א הלכתא כוותיה ולא מטעמיה וכו':

גומא שהיה השרץ וכו' לפיכך השרץ שנמצא וכו' עד אין לו במה יתלה. משנה פרק ט' דכלים:

נמצאו בנחושתו של תנור וכו'. שם:

ומ"ש נמצא שרץ במקום הנחת עצים וכו'. שם וכחכמים:

(ז-ט) השרץ שנמצא בעין של תנור וכו' עד מן הסתימה ולפנים. שם פרק שמיני:

כתב הראב"ד וכן אם נמצא באויר העין טהור וכו'. א"א זה כתב מפני שראה במשנה וכו'. גם ר"ש פירש כפירוש הראב"ד ולא נתחוור רבינו בפי' זה משום דמאי קמ"ל דאם היה התנור באויר אפילו כזית מן המת טהור מילתא דפשיטא היא:

כלי חרס ששותים בו וכו'. בספ"ב המסרק של צרצור רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאים:

כלי חרס שהיו לו ג' שפיות וכו'. ספ"ד.

ומ"ש היו שוות וכו'. שם וכחכמים:

אלפסים זו בתוך זו וכו'. שם ספ"י:

כתב הראב"ד היה השרץ בתחתונה וכו' עד חוזר ומטמא את האלפס א"א אני כתבתי עודפות וכו'. ומה שכתב וסוף דבר אין זה כלום שא"כ הכל טמא מאויר התחתונה, לא ירדתי לעומק דעתו שמאחר שהוא ז"ל מעלה כאן דכל מה שהוא תוך אויר התחתונ' נטמא ולא נפטר מטומאה מטעם תוך תוכו היאך חזר וכתב שכששתיהן שוות ועודפות על האמצעיות כולן טהורות חוץ מן העליונה שכל האמצעיות שהתחתונה עודפת עליהן ה"ל להיות טמאות דהא לא מטהרי משום תוך תוכו כפי מ"ש בסמוך וצ"ע. ומה שכתב ומכאן יש סיוע למ"ש שהמשקה מטמא כלי חרס מגבו, ורבינו בפי' המשנה כתב וז"ל כבר ביארנו במה שקדם אמרם בכלי חרס אל תוכו ולא תוך תוכו וכו' והוא פירוש יפה:

טבלא של חרס וכו'. בסוף פרק שני:

ומ"ש היו בתיו קבועים במסמר וכו': כתב הראב"ד היו בתיו קבועים א"א והוא שיש שם דופן עודף עכ"ל. ופשוט הוא נלמד ממתניתין דבסמוך ולכן לא חשש רבינו לכתבו: