עד שלא חרב הבית. לקמן פ"ז הלכה ב'.

ובימי ר"ש בן יוחאי בטלו דיני ממונות כן צ"ל (וכדלקמן פ"ז ה"ב):

תרויהון אמרין אפילו ב' שדנו. תוספות סנהדרין פ"ק דף ב' ע"א ותוס' גיטין פ"ד דף ל"ב:

כשאמרו לו הרי את מקובל עלינו. נ"י פרק אחד דיני ממונות:

אמר ר' יוחנן לעולם אין הקב"ה וכו'. זה המאמר אמרו ר"י בגמרא פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ח) בלשון אחר:

א"ל ר' אלעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו כצ"ל וב"ב ברכות (דף י"ג) [פ"ט ה"ה] (א"ה חיד"א ואפשר דכי כתיב ואדני או ואלהים רמוז רחמים):

וה' דבר עליך רעה כצ"ל:

מהו חותמו של הקב"ה. פ"ד מיתות בתלמודא דידן (דף ס"ד) וגם ביומא:

מהו אמת. ברכות (דף ג') [פ"א ה"ה]:

אני ה' ראשון שלא קבלתי מלכותי מאחר כצ"ל. ונ"ב בשיר רבה [פ"א פסוק לסוסתי] ושמ"ר פרשה יתרו ודברים רבה מביא פ' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים (ישעיה מ"ז):

על ר' אמי ואלף. פי' לימד נ"י פ' זה:

כל מקום שיש משפט אמת אין שלום כצ"ל:

אף הפשרה צריכה הכרע הדעת. תוס' סנהדרין פ"ק (דף ו'):

ר' מנא אמר בנערה מאורסה. לעיל כתובות פ"ד דף כ"ח.

ר' אבהו שאל שור הנסקל כר"מ. למטה דף י"ט בפרקין.

בר קפרא שמע. פסקא דמתני' דעיבור החדש.

מרואי פני המלך מיכן שגומרין. כ"ז תוס' פ' זה דף י'.

כשם שחולקין. לעיל ר"ה פ"ג (דף נ"ח):

ויקום חד ויתיב חד. הר"ן פ"ב דכתובות ונימוקי יוסף פ' אחד דיני ממונות:

רב הונא הוה ידע. הגהות אשר"י פ"ק דגיטין:

אמר רב שמואל וכו' בגין דאת ידע וכו'. מרדכי פ"ק דגיטין:

אמר הרי השנה מקודשת בעיבור כצ"ל:

לבית הועד הולכין אחר הרגיל והוא שיהא כל אחד כצ"ל:

בהדא דקקה כצ"ל.

בעיון מיעקר אף אהן סימנא. כדלקמן על ג' סימנים. וכדאיתא בר"ה בבלי ושלח לו סימנא דוד מלך ישראל וכו' או אולי הוא ממנא:

תני אמר ר' יודן מעשה בר"ג וזקנים. סוף מעשר שני דף נ"ו.

רבי אבהו הדא דתימר עד שלא התיר רבי. כל זה עד אקרא לאלהים לעיל נדרים (דף מ') [דף כ"ג] תחילתה בפסחים וקצתה בר"ה וגם בפאה (דף י"ח). ושבועות פ"ז ותרומות פ"ו וסוטה פ"ה:

אין מעברין קודם ר"ה. ר"ה בבלי (דף ו'):

רבי אומר ניסן לא נתעבר מימיו. ר"ה פ"ג (דף נ"ח) שביעית (דף ל"ט) ובבבלי ר"ה (דף י"ט) הגירסא משם רב אלול והכא תשרי:

עבר ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקה. פרק בתרא דר"ה ובבלי (דף ל"ב). ת"ל אותם אותם אלה הם מועדי וכשאין אותם אין אלה מועדי כצ"ל. ומילת אותם קדריש דהיא מיותרת דמשמע שיהיה בזמן לא קודם ולא אחר כך וקא מפרשה תנא דברייתא:

בגליל אין מעברין וכו'. שינויא הוא כלומר יש הפרש:

בשאינן יכולין לעבר בא"י מעברין וכו' כצ"ל:

ירמיה עיבר בח"ל תוס' יבמות (דף ק"ג):

אלה הם מועדי חנניה בן אחי ר"י אמר ליה גבן אלה מועדי ה' כצ"ל:

ביותר הם עלי זקני גולה. תיבת יתר דריש לשון יתרון וטפלה:

נמלכו ב"ד לעברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין כצ"ל.

אין ב"ד שקול וכו' סוטה (דכ"ג):

את ר"מ ואת ר"ש סנהדרין פ"ק (דף י"ד):

שאני ובוראך מכירין כוחך. פי' רשב"י חש שלא יזלזלו בו ע"ה הואיל ואמר ר"ע ישב ר"מ תחילה ולא אמר תשבו שניכם כאחד שיהיו שוים בעיני הבריות.

א"ל ר"ע אל תחוש לרואים שאני ובוראך מכירין כח ידיעתך שהיא רבה ומפני הפתאים אין לחוש. [פי' ר"ש חש שלא יזלזלו בו ע"ה וכו' פירוש זה אינו נראה בעיני ויותר נראה דאפשר דכיון דר"ש זה היה בבחרותו חש שמא ר' עקיבא איזה ידיעה היה לו מן השמים על זה ונצטער וא"ל דייך שאני ובוראך מכירין כוחך וזה היה שר"מ יותר גדול בשנים ממך]:

תני בראשונה היו כותבין שטרי חלוצה. מ"ק (דף י"ב ע"ב):

דקרבת לקדמנא. יבמות (דף י"ג):

לא שוייהנא ליה. פי' איני שוה לו כלומר אין זיווגינו שוה שאחד יתר מחבירו:

א"ר יוחנן הקדש וכו'. פ"ד דמעשר שני (דף נ"ד ונ"ה):

א"ל לכשיבדק כצ"ל:

תני העבדים והשטרות. מגילה (דף ע"ה) כתובות (דף ל"ד):

כיוצא בהן א"ל אהן אדם דבא וכו' כצ"ל:

רבי אבהו שאל שור הנסקל. לעיל ה"א:

איתא חמי שנים אין דנים וכו'. פי' בא וראה שנים אין דנין ביום אחד כדתנן פרק נגמר הדין וא"כ איך יתכן לדון כל השבט ביום אחד ומשני אין פי' שבט כדס"ד אלא נשיא שבט אבל ק"ל ע"ז דתנא לא איירי השתא בדינא ביום אחד אלא עיקר חידושא דתנא דסנהדרין גדולה בעינן ויש לומר דמפשטא דמתני' משמע אגב גררא דביום אחד דנין את השבט דומיא דנביא:

א"ר ליעזר בחורש של שני שבטים כצ"ל. בחורש פי' יער וה"פ דר' ליעזר משני השבט לאו אבני אדם קאי אלא לדבר של שבט לדון אם לשבט זה כלו אם לשבט זה כלו כגון יער אשר נתגלה עתה וצריך שיהא זה הדין אף שהוא ד"מ בסנהדרי גדולה בחלוקתה של א"י בתחילה:

בתחילה ויעל דוד שבועות (דף ל"ג):

נאמר כאן עדה. ברכות דף י"א.

ושני בתי דינים של שלשה. כן הוא בתוספתא דחגיגה פ"ב אבל גירסת הבבלי של כ"ג:

טמאו ומשם תורה יוצאה וכו' כצ"ל:

שלא שימשו רביהן כל צורכן כצ"ל:

וחזן וסופר ושמש כצ"ל:

ורע"ג כתב עליהן חמשה שקלים כצ"ל:

רבי יהודה ור' נחמיה מתיב תניא לחבריה כצ"ל. פי' רבי יהודה ור' נחמיה היו חולקין בענין זה וכך הוא מפורש בתנחומא ובמ"ר פרשה במדבר סיני [פ"ד] אלא דבירושלמי לאו כיונו מי אמר כך ומי אמר כך ולכן אמר מתיב תניא לחבריה פי' השיב תנא לחבירו קושיא ולא סיימו מי הקשה לחבירו. או גרסינן כגי' הספר מתיב תניא לחבריה ופי' דר' יהודה ורבי נחמיה שניהם אמרו זה ואחד מן התנאים הקשה לשניהם:

אלו כתבתני לוי סלקת כצ"ל:

א"ל כולהון מעשה נסים היו ומסורגלין עלו כצ"ל.

אנגטוס הגמון כצ"ל.