Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Kings and Wars Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כשישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ס"ת לעצמו יתר על שהניחו לו אבותיו כדכתיב וכתב לו את משנה וגו' ואם לא היה לו משל אבותיו כותב שנים כדכתיב את משנה שתים במשמע. לא יזוז מלפניו נכנס והוא עמו וכו' כדתנן התם מדכתיב והיתה עמו וקרא בו וגו'. ואינה נכנסת עמו לא לבית המרחץ וכו' משום דכתיב והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו וכדאמר' התם פרק כ"ג וכדכתיב בהלכות ס"ת:
אזהרת שנד שלא ירבה לו נשים כדכתיב ולא ירבה לו נשים ומפי השמועה למדו שהוא לוקח עד י"ח דכתיב ביה בדוד ויולדו לו לדוד בנים בחברון וגו' אמנן לאחינועם וגו' לאביגיל וגו' בן מעכה וגו' בן חגית וגו' בן אביטל וגו' והששי יתרעם לעגלה אשת דוד וקאמר ליה נביא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה שית וכהנה שית דמקיש כהנה בתרא לכהנה קמא דהוי שית דהוו להו י"ח ועד השתא גמרא עד דאתא שלמה ואסמכיה אקרא ולמה לא יסור דאפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה אלא מה אני מקיים לא ירבה דאפילו כאביגיל וכדאמרינן התם. ואם הוסיף אחד ובעלה לוקה ויכול לגרש אחד ולישא אחרת דלא קפיד קרא אלא ארבויי יותר מי"ח:
אזהרת שנה שלא ירבה לו סוסים כדכתיב ולא ירבה לו סוסים וכדתנן התם ותניא בגמרא לא ירבה לו סוסים יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו ת"ל לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו דלו משמע להרהיב דעתו ולהגדל בריבוי סוס ומה אני מקיים סוסים סוסים הבטלנים ומנין שאפילו סוס א' והוא בטל שהוא בלא ירבה תלמוד לומר למען הרבות סוס וכי מאחר דאפילו בסוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה סוסים למה לי לעבור בלא תעשה על כל סוס וסוס דאי לא כתיב אלא לא ירבה לו סוס הוה אמינא לכמה סוסים חד לאו הוא דאיכא כתב רחמנא סוסים והדר סוס לחלק על כל אחד שהוא פנוי להיות רץ לפניו ואם הוסיף לוקה:
אזהרת שנו שלא ירבה לו כסף וזהב כדכתיב וכסף לא ירבה לו מאד וכדתנן התם ותניא וכסף וזהב לא ירבה לו מאד יכול אפילו כדי ליתן לאספניא שהוא שכר החיילות מידי שנה בשנה תלמוד לומר לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי ליתן לאספניא ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו כדכתיב לא ירבה לו ואם הרבה לוקה ודבק הכתוב את המלך בתורה כדכתיב והיתה עמו וגו' כדי שלא ימשך אחר המשתה ואחר הנשים שאפילו אחת ומסירה את לבו אסור.
כל המורד במלכות יש לו רשות להורגו אפילו עבר על מצותו שצוה לו שלא יצא מביתו ויצא אם רצה הורגו שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך וכן יש לו רשות להרוג את מי שבזהו כשמעי בן גרא ואין לו רשות להרוג אלא בסייף [כדכתיב אם אמיתך בחרב (מלכים-א ב, ח)]. ואם הפקיר ממון הרי הוא גזל.
מבטל גזרת מלך מפני מצוה שהוא עוסק בה אפי' מצוה קלה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכתיב נמי כל איש אשר ימרה את פיך וגו' רק חזק ואמץ. ויש למלך להרוג לכל הורגי נפשות שלא בראיה כפי מה שהשעה צריכה בכך: