הקורא את שמע ולא כיון בפסוק ראשון לא יצא דכתיב שמע וכתיב הסכת ושמע כדלעיל. כל אדם קוראים כדרכם בין עומדים בין מהלכין בין שוכבים בין רוכבים על גבי בהמה דכתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך דמשמע כל אדם קורין כדרכם בין בקימה בין בשכיבה בין בישיבה בין בהליכה. ישן מצערין אותו בפסוק ראשון דצריך כוונה כדאמר.

היה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן המקרא פוסק וקורא דזמנה דאוריתא דכתיב בשכבך ובקומך. היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמור עסקיהן ואח"כ יקרא אם נשאר עת לקרות דבלכתך בדרך כתיב דהיינו לכת דידך דהוי רשות אבל דמצוה שהיא עוברת כגון צרכי רבים לא יפסוק לקרות וממילא משמע דרשה דלעיל דקורים כדרכם שנאמר בלכתך וכו' לבית הלל. היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או מהפך בעורות או שהיה עוסק בדין גומר ואח"כ קורא דאע"ג דבעוסק בתורה פוסק מיד כשהגיע זמן קרית שמע היינו משום דמיד אחר קריאתה יכול לחזור לתלמוד תורה אבל הכא דצריך לגמור המלאכה או מה שהתחיל לעשות ואולי שלא ימצא גומרה ואח"כ קורא ואם בידוע שאינו גומר עד שיעבור זמן קרית שמע פוסק מיד משום דהוי זמנה מדאוריתא כדלעיל.

ואם לא השמיע לאזנו יצא דכתיב אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואחר כוונת הלב הן הן הדברים אפילו שלא השמיעם לאזנו וצריך שידקדק באותיותיה דכתיב ולמדתם שיהא לימודך תם שיתן ריוח בין הדבקים ונראה דהוי אסמכתא בעלמא ואם לא דקדק יצא.

קורא אדם את שמע בכל לשון שהוא מבינה דאמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע. הקורא למפרע לא יצא דכתיב והיו הדברים וגו' ודרשי' בהויתן יהא. קרא פסוק ראשון והוא מתנמנם לא יצא דבעי כוונת הלב כדלעיל.

ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא צריך לחזור ולקרות משום דהוי דאוריתא וספקא דאוריתא לחומרא.

בקרית שמע אפילו באמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד דכתיב ודברת בם ודרשי' בם אתה שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ולא בתפלה ונראה דבפסוק אחד אינו פוסק אפילו מפני היראה והכבוד דהאי דרשא דדברת בם גו' דהויא אסמכתא בעלמא וכדאמר בין אלהיכם לאמת לא יפסיק (אפילו) כדין אמצע הפרק ולא גרע פסוק ראשון דהוי מדאוריתא מאלהיכם אמת: