הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקות אבל קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור וקושרי חוטי יריעות דמשכן קשר אומן הוי. וכל קשר שחייבים על קשרו חייבים על התרו דצדי חלזון נצרכים לפרקים להתיר קשרי רשתות הקיימות כדי לקשרם או להרחיבם וכל שהקושר אותו פטור כך מתיר אותו פטור מדאוריתא.

הפותל חבלים מן ההוצין ומן הפשתן וכיוצא בהן הוי תולדת קושר וחייב ושיעורו כדי שיעמוד בלא קשירה וכן המפריד את הפתיל כשיעור זה הוי תולדת מתיר והוא שלא יתכוין לקלקל.

התופר שני תפירות חייב והוא שקשר ראשי החוט מכאן ומכאן ואם תפר יתר על שתי תפירות חייב אע"פ שלא קשר שהרי מתקיימת התפירה. והמותח חוט של תפירה בשבת חייב מפני שהוא מצרכי התפירה. הקורע כדי לתפור שתי תפירות על מנת לתפור שתי תפירות חייב שכן במשכן בגד שנפל עליו דרנ' קורעין בה למעלה ולמטה ותופרין אותו כדי שלא תהא התפירה קמטים קמטים והקורע להפסיד פטור ככל המקלקלין. והקורע בחמתו או על מתו שחייב לקרוע עליו הוי מתקן לגבי יצרו ושככת חמתו וחייב. והפותח בית הצואר בשבת חייב חטאת ופרש"י משום מכה בפטיש. המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצ' בו הוי תולדת תופר וחייב וכן המפרק ניירות דבוקין ולא נתכוון לקלקל בלבד חייב דהוי תולדת קורע.

הבונה כל שהוא חייב דבכל שהוא מועיל כמאן דעייל שופתה בקופינה דמרא דחייב משום תולדת בונה והוי בנין כל שהוא. משוה פני הקרקע בבית חייב משום בונה אחד נתן את האבן ואחד נתן את הטיט הנותן את הטיט חייב ובנדבך העליון אפילו מניח האבן חייב דאין מניחין עליה טיט. והבונה על גבי כלים פטור ואע"ג דבנין המשכן הוה קרשין על גבי אדנים דהוי בנין על גבי כלים אפילו הכי אדנים כקרקע הם חשובים והכי איתא בירושלמי. העושה אהל קבוע הוי תולדת בונה וחייב. וכן העושה כלי אדמה קודם שישרפו כגון תנור וכירים הוי תולדת בונה וחייב. וכן המגבן גבינה כגרוגרו' חייב משום בונה. התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ חייב משום בונה כיון שנתאחד. העושה נקב כל שהוא בלול של תרנגולין כדי שיכנס להן האורה חייב משום בונה מחזיר דלת של בור וכיוצא בו חייב משום בונה. הסותר כל שהוא חייב והוא שיסתור על מנת לבנות ואם סתר דרך השחתה פטור דלא הוי מלאכת מחשבת כיון שמקלקל. הסותר אהל קבוע או עץ תקוע על מנת לתקן חייב משום תולדת בונה.

המכה בפטיש חייב שכן האומן מכה בכלי בשעת גמר מלאכתו והכי נמי הוה כל כלי מלאכת המשכן. וכל העושה דבר שהוא גמר מלאכה כמנפח בכלי זכוכית וכיוצא בו חייב משום מכה בפטיש. (דבר מכה) כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אין חייבים על עשייתו. המפיס שחין להרחיב פיה חייב משום מכה בפטיש. והמסתת את האבן כל שהוא חייב משום מכה בפטיש. מצדד האבן ביסוד הבנין להושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש. והלוקט יבלת שעל גבי בגדים בידו אם מקפיד עליהן חייב משום מכה בפטיש אבל הסירן דרך עסק פטור. המנער טלית חדשה שחורה כדי לנאותה חייב חטאת והוא שמקפיד עליה.

הצד דבר שדרך מינו לצוד כגון חיה ועוף למקום שאינו מחוסר צידה חייב אבל למקום שאם יבא לקחתו צריך לרדוף אחריו לצוד אותו משם פטור לפיכך הצד ארי פטור עד שיכניסנו לתוך כיפה שלו שהוא נאסר בה. אחד שמנה שרצים האמורים בתורה ואחד שאר שקצים ורמשים שיש למינן צידה הצד אחד מהן בין לצורך בין שלא לצורך או לשחק בהן חייב הואיל שנתכוון לצוד וצד שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה. הצד את הישן ואת הסומא חייב דנשמטין כשמרגישים יד אדם ומחוסרין צידה נינהו אבל זקן או חיגר או חולה או קטן פטור דלאו מחוסרי צידה נינהו הצד על ידי כלבים או עופות כיון שהוא מסייעם חייב והוא תולדת צד צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב נעלוהו שנים פטורי' דכתיב בעשותה יחיד העושה אותה חייב אם אין יכול אחד לנעול ונעלוהו שנים חייבים דהוה ליה שכל אחד עשה כל המלאכה כיון שהאחד היה יכול לעשותה ישב האחד על הפתח ולא מלאוהו וישב השני ומלאוהו השני חייב דהוא עשה כל המלאכה כיון שהיה יכול לצאת קודם ישב הראשון ומלאוהו ובא השני וישב בצדו אע"פ שעמד האחד והלך לו האחד חייב שהרי היתה נגמרת המלאכה כשבא השני ולא כלום. נכנסה לו ציפור תחת כנפיו יושב ומשמרה דהוא לא עשה דבר. המפרק חיה ועוף מן המצודה פטור דאף על גב דסותר וקורע חייב היינו משום דהוו במשכן האי לא הוה במשכן הצד חיה ועוף שברשותו פטור דצידה דמשכן הוה בדבר שאינו ברשותו וצריך צידה. הצד דבר שאין במינו צידה פטור דכל דהוה ניצוד במשכן הוה דבר שבמינו צידה. רמשים המזיקים ואפילו שיש במינן צידה אם מתכוון לצוד אותן כדי להנצל מנשיכת אע"פ שאין ממיתין מותר: