מצות סה לשמור מוצא שפתיו ויעשה כמו שנדר או כמו שנשבע דכתיב מוצא שפתיך תשמור וגו' וכתיב ככל היוצא מפיו יעשה לפי' אם אסר על עצמו דברים המותרים בכל לשון שיאסור את עצמו אפילו בלא שבועה נאסר בהם ובכלל זה העשה כל נדרי הקדש שחייב לקיים מוצא שפתיו כאשר יתבאר בענין קרבנות בס"ד:

אזהרת קנ שלא לעבור על דברים שאדם אוסר עצמו בהם דכתיב לא יחל דברו ואם אכל מהם כל שהו לוקה מן התורה ואין לנדרים שיעור דהוי כמפרש כל שהו כיון דלא מדכר שום אכילה ואם אסר על עצמו באכילה לא לקי עד דאיכא כזית דסתם אכילה דתורה בכזית ואם נדר מב' מינין מצטרפין לכזית.

המתפיס בדבר הנדור כמו קרבן הרי זה אסור עליו וזהו עיקר נדר האמורה בתורה שמתפיס דבר א' בדבר שנאסר על ידי איסור תורה כקרבן דכתיב כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור ולאסור איסר הוי לאסור דבר המותר לו כגון שאמר דבר פלוני אסור עלי. ואם מתפיס דבר המותר בדבר האסור שאין יכול לעשותו אסור בנדר כגון איסורי תורה הרי אלו מותרים ואין כאן נדר דהיכי לימא ככר זה עלי כבשר חזיר והא לא אפשר דבשר חזיר אסריה רחמנא והא לא אסריה ומדאתא קרא דכי ידור נדר לשידור בדבר הנדור משמע נמי דאתא למעוטי דבר האסור.

וחטאת ואשם נמי מיקרו דבר הנדור כיון שאם נדר בנזיר חייב קרבן חטאת ואם נטמא חייב אשם וכתיב לה' לרבות כל דבר שמתפיסו לה' שאומר הרי זו לחטאתי ולאשמי אבל בכור לא מתפיס ליה דממעי אמו קדוש. כנותר כפגול כבשר טמא של קדשים אסורין שהרי עשאן כבשר קרבן דאתי בנדר ומעשר בהמה נמי הואיל וקדושתו ע"י אדם. ובכור לא הוי דבר הנדור דכתיב לא יקדיש איש אותו. וחרמי שמים הוו דבר הנדור לבדק הבית ותרומת הלשכה ותמידים ודירים עצים אישים מזבח או אחד ממשמשיו היכל ירושלם הרי אלו אסורין אע"פ שלא הזכיר קרבן שענינם כאומר הרי הן עלי קרבן.

בשר שלמים לאחר זריקת דמים אף על פי דמותר לזרים אם התפיס בה אסור שלא התפיס אלא בעיקרו שהיה אסור ואם היה בשר בכור לפני זריקת דמים הרי זה אסור דאף על גב דמתפיס בבכור אמרינן דמותר אפ"ה כבשר בכור לפני זריקת דמים אסור ונראה דהוי טעמא דכיון דהשתא הוי בשר בזריקת דמים לחוד שרי למיכל לכהנים ולא חשיב לה דבר האסור.

כל כינויי קרבן וחרם הוו כקרבן וחרם ולא צריכי קרא לרבויי כינויים דבכל לשון דאדם נודר מיחייב דכיון דקרו לקרבן קונח וכן השאר הא הוי נדר וכן הקדיש בכינויין הוי הקדש. וכינויי כינויין בין בנדרי איסר בין בהקדש מותרין דאף על גב דאיכא משתעי הכי דקרו לקרבן קונח כדאמר אפ"ה לא הוו עקר לשון אלא דמינייהו משתבשי בהו ולהכי כינויין גופייהו לחוד הוא דמשמע לשון נדר ולא כינויי כינויין.

כל לשון שמשמעותו שאסר עליו דבר בין בחיוב בין בשלילה הרי זה אסור דמכלל לאו אתה שומע הן והנשבע בקרבן אינו כלום.

מודר אני ממך מופרש מרוחק מנודה משומת אין משמעו אכילה אלא דברים אחרים ואם אמר מודרני שלא אוכל לך אסור ואם אכל כזית מנכסיו לוקה משום לא יחל דברו דהוו ידות מדאוריתא דכתיב נזיר להזיר לעשות ידות נזירות כנזירות ובנדרים מנ"ל דכתיב נדר נזיר מקיש נדר לנזיר לעשות ידות נדר כנדר. ובמנודה שלא אוכל לך לא לקי לסברת הרב ז"ל דהוי ספיקא דאוריתא נדינא ממך אסור להנות ונראה דאמר שאני אוכל לך ואם אכל לוקה. וכן נדרי רשעים ונדבות כשרים נדרי רשעים כיון שפי' נזיר וקרבן ושבועה חייב בכולן דאגב ריתחייהו נדרי בכולן א"נ לא פי' אלא שאמר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו שלא אוכל חייב בכולן דהריני הוי לישנא דנזירות ועלי הוי קרבן והימנו שלא אוכל משמע שבועה כיון דאמר בתחלה כנדרי רשעים והוו ידות כהני גווני דמייתי הרב ז"ל והא ילפינן להו לידות לנזירות ולנדר ולשבועה לעיל.

נדר במה שכתוב בתורה או נטלה בידו ונדר בה הוי כמי שנדר במה שכתוב בה והרי כתוב בה איסר ונדר א"נ הזכרות שבה נדורין הן שע"י הכתיבה והכנה לשם קדושה הם קדושות.

אשנה פרק זה אף על גב דהוי כמושבע ועומד דכתיב ושננתם כיון דאי בעי פטר נפשיה מההיא שבועה בק"ש חל עליו נדר לענין בל יחל דאוריתא.

אין נודרים בדבר האסור כדאמר לעיל אבל הריני מודר ממך והנאת תשמישך אסור עלי אסורה כמו שיתבאר: