עונת נדרים לקטן ולקטנה דילפי' מדכתיב איש כי יפליא לנדור מופלא הסמוך לאיש היינו קטן בן י"ג שנה ויום אחד וקטנה בת י"ב ויום אחד אלא שלא הביאו ב' שערות אף על פי שאמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו אפילו הכי הקדישן הקדש ונדריהם נדר ואינם לוקים אם חללו או החליפו שבועתם עד שיביאו ב' שערות דכל שלא הביא ב' שערות אפילו הגיע לכלל שנים לאו גדול הוא אלא דאיתרבי לנדרים ובפי' המשנה כתב הרב ז"ל דעונת נדרים דאוריתא שנה שלפני גדלו' כרש"י ז"ל וצ"ע. גדול שנהנה ממה שהקדישו לוקה דהא נדריהם מן התורה אף על גב דאינהו גופייהו לא לקו היינו משום דלא איתרבו אלא לנדר לא לעונש דכיון דלא הביא שערות לאו בר עונשין הוא:

מצות סו לדון בהפרת נדרים או שבועות כדכתיב אלה החוקים אשר צוה ה' אל משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה. והבת הנערה אביה מיפר נדריה ביום שמעו כדכתיב כל נדריה ואסריה אשר אסרה וגו' כי הניא אביה אותה. בגרה אינו מפר לה דכתיב בנעוריה בית אביה שהוא בזמן נערות שהוא ששה חדשים עד זמן הבגרות והרי היא כאלמנה וגרושה שנאמר בהם כל אשר אסרה על נפשה יקום. והבעל מיפר נדרי אשתו משתכנס לחופה כדכתיב ואם בית אשה נדרה וגו' והוא מיפר לעולם עד שיגרשנה וכיון שגרשה לאו ברשותו הויא ואפילו בנדרים שנדרה תחתיו לא מצי מיפר אחר שגרשה דהשתא לאו בעלה הוא. ספק מגורשת שהפר לה לא תעבור על נדרה דהוי ספיקה דאוריתא לחומרא גט על תנאי או לאחר זמן וכן מי ששמעה שמת בעלה ונשאת או מי שנשא מחייבי לאוין או עשה נראה דכל הני מצו להפר מדאוריתא דהא אישה קרינא בהו.

נערה מאורסה אין מפר נדריה אלא האב עם הבעל כא' דכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה ולעיל מהאי קרא כתיב כי הניא אביה אותה וכתיב ואם היו תהיה לאיש וא"ו מוסיף על ענין ראשון וכי היכי דאב מבטל נדרי בתו בזמן שהיא ברשותו ה"נ מבטל עם הבעל כל זמן שהיא ארוסה דעדין היא ברשותו מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדרי' דכתיב בתריה ואם ביום שמוע אישה יניא אותה וגו' לומר שבעלה עם אביה מפירין ולא תימא דהאי קרא בנשואה איירי דכתיב היו תהיה לאיש הוייה דקידושין כדכתיב ויצאה והיתה מקיש הוייה ליציאה וכיון דבאירוסין לא יצאת מרשות אב כדאמרינן דין הוא דלא ליפר ארוס לחודיה דאי לאו הכי אלא ארוס לחודיה מפר קרא דנשואה למה לי השתא באירוסין מיפר לחודיה בנישואין מיבעיא. ואם הפר האחד לבדו אינו מופר אב לחודיה לא מצי מיפר דאם כן ואסרה אסר דאתא לאשמועינן בזמן שיהא ברשותו שהיא נערה למה לי השתא במקום ארוס מיפר לחודיה שלא במקום ארוס מיבעיא דמיפר לחודיה אלא ודאי להכי אתא לומר דהאב מיפר עם הארוס וארוס לחודיה נמי לא מצי מיפר דאם כן לא איצטריך לן קרא למימר דבעל מיפר נדרי אשתו דאם בעודה ארוסה מיפר לחודיה כשנשאה שאין לאב רשות בה מיבעיא דמפר בעל לחודיה אלא ודאי אין אחד מהם מיפר לחודיה. ודבי רבי ישמעאל תנא בין איש לאשתו בין אב לבתו מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה דמשמע ליה דבנערה המאורסה איירי מדכתיב בההוא קרא בנעוריה בית אביה ומדסמך אב לבתו בהדי איש משמע דאב ובעל מפירין נדריה ולא זה בלא זה. היפר הבעל לבדו ועברה על נדרה קודם שיפר האב אינה לוקה ונראה דכ"ש אם הפר אב ולא בעל דאינו לוקה דהא יפה כח האב שאם מת בעל נתרוקנה רשות לאב ואף על גב דאין מפירין זה בלא זה כדילפינן אפי' הכי אחד מהם לא לקי ונראה דטעמא משום דכיון דהפרת תרוייהו מעכבה כשהפר חד קליש ליה כוליה נדרה לענין מלקות וקם ליה באיסורא דאוריתא כחצי שיעור דהוי דאורייתא.

מת הארוס חזרה לרשות אביה כשהיה קודם שתתארס דאמר קרא ואם היו תהיה לאיש בשני הויות הכתוב מדבר מקיש קודם הויה שנייה כלומר שמת ארוס ראשון וראויה להתקדש לאחר לקודם הויה ראשונה שלא נתארסה מעולם והיא יושבת נערה בבית אביה מה קודם הויה ראשונה אב מיפר לחודיה אף קודם הויה שניה אב מיפר לחודיה ולנדרי' שנראו לארוס הוא דאתא קרא דאם היו תהיה דאי לא נראו לארוס לא איצטריך דהא כתיב קרא בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה דזכאי בהפרת נדריה. מת האב אחר שנתארסה ונדרה אחר מותו אין הבעל מפר שאין הבעל מיפר נדרי אשתו לחודיה עד שתכנס לחופה דאין הארוס מיפר אלא בשותפות דכל זמן שהיא נערה שלא בגרה לא תצא מרשות אביה כדכתיב בנעוריה בית אביה ואפי' היא ארוסה במשמע הילכך כי מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל.

נערה ארוסה שנדרה ושמע אביה ולא שמע ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה לאחר בו ביום אפילו לק' אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה דכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר ונראו לארוס ראשון דעליה קרא יתירה הוא דהוה מצי למיכתב ונדריה או מבטא שפתיה וגו' אלא עליה מופנה משום נדרים שנראו לארוס ראשון והאי נראו לארוס ראשון דאמרן נראה דהיינו ששמע והיפר וגירש או מת כדבסמוך אבל שמע וגירש אי גירושין כהקמה דמו לא מצי ארוס אחרון מפר עם אב נדרים שקיים ארוס ראשון ולהכי נקט הרב ז"ל ולא שמע ארוסה דאי שמע וגירש לא מצי ארוס אחרון מיפר מה שקיים ארוס א' כדאמרן ויכול להפר ארוס אחרון כשלא שמע ראשון או שמע והפר מפני שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת שעדיין היא ברשות אביה שהרי היא נערה.

אבל הנשואה שלא הפר לה וגרשה והחזירה בו ביום אינו יכול להפר דהואיל ויצאת ברשות עצמה בנתים נתקיימו נדריה דאין הבעל מפר בקודמין כדכתיב ואם בית אשה נדרה נדרים שנדרה בביתו לומר שאין הבעל מפר בקודמין אלא במה שנדרה תחתיו והיא עומדת תחתיו בלא הפסק שעה א'.

נערה המאורסה שנדרה ולא שמעו אביה ולא בעלה ונתגרשה ונתארסה לאחרים אפילו לאחר כמה ימים כשישמע האב והבעל האחרון מפירין נדרים שנדרה בפני ארוס ראשון הואיל ולא שמע אותם הארוס הראשון כדאמרינן לעיל דאי לא שמע ולא הפר מספקא לן בגירושי' אי כהקמה דמו ולא מצו ארוס אחרון להפר בהדי אב מה שקיים ארוס ראשון וכן מת הארוס קודם ששמע או ששמע והפר ומת אביה וארוס אחרון מפירין נדריה כדילפינן מדכתיב עליה יתירא לומר כל נדרים שעליה ואפילו נראו לארוס ראשון כדאמרינן וכל שלא קיים הארוס ראשון ומת בו ביום נתרוקנה רשות לאב כדילפינן לעיל מדכתיב ואם היו תהיה וגו' אבל קיים ומת או שמע ושתק ומת ביום שלאחריו אין האב יכול להפר כיון שקיים ארוס דהא נתרוקנה רשות לאב כשלא קיים אבל קיים לה ע"י גירושין מספקא לן אי הוו כשתיקה או כהקמה והויא ספיקא דאורית' ולחומר' דכיון דידע ארוס דלבתר גירושין לא מצי מיפר ולא הפר קודם גירושין כמאן דאוקמיה לנדרא דמי כי היכי דאמרינן דמכי לא הפר ביום שמיעה כמאן דאוקמיה לנדרא דמי.

אין הארוס מפר אלא בשותפות אב דהיינו בחייו דאי מת אב אף על גב דהפר אב קודם מיתה לא מצי ארוס להפר אחר כך דכיון דלא נגמרה הפרה בחיי האב נתבטלה גם הפרה בחיי האב והיה צריך להפר הכל וכן מוכח הא דאמרן נתרוקנה רשות לאב דמשמע דיורש רשות הבעל וצריך להפר כל הנדר אלמ' נתבטלה הפרת הארוס כיון שלא נגמרה כל ההפרה בימיו הכא נמי נתבטלה הפרת האב כיון שלא נגמרה בימיו ולא נתרוקנה נמי לארוס כדאמ'. והיכא דהיפר חד וחבריה לא שמע ומת הארוס לא נתרוקנה רשות לאב דקליש ליה נדרא ולא ירית ליה אב אלא אם נתארסה ארסה בו ביום אב וארוס אחרון מפירין.

נדרה והפר לה אביה לבדו אין הבעל מפר אחר שנשאת דאין הבעל מפר בקודמין כדילפינן מדכתיב ואם בית אישה נדרה. הפרת אב ובעל בלא שמיעה מהני דשמיעה דכתי' בהו לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט דקרא דכתיב ושמע אישה פרט לאשת חרש דאינו ראוי לשמוע אבל ראוי לשמוע מפר דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כדילפינן מכל מנחה בלולה בשמן וחרבה הבא מנחה שיכולה ליבלל. וכל שנמסרה ביד הבעל או שלוחיו אין האב מפר שהרי יצאה מרשותו ולא בעל שאין בעל מפר בקודמין כדילפי'.

שומרת יבם אינו מפר לה יבם עד שיבא עליה דהויא כאשתו דכשם דלענין סקילה אינה דין כנערה המאורסה כך בנדרים אינה גמורה לאשה להפר (סקילה אי' כנערה המאורסה) ואם היתה נערה המאורסה אין מפר עם האב כדאמרינן דלא אלים זיקת יבום כנערה מאורסה דמשום דחייבי' עליה סקילה אית ליה לבעל זכות בגוה להפר בהדי בעל ואב מפר לחודיה דכיון דיבם לא זכי בהפרת נדרים כדאמר' ה"ל כמאן דליתיה וקם ליה אב להפר באפי נפשיה.

יתומה בחיי האב אין אביה מפר נדריה אפילו היא נערה דהא כיון שיצאה מרשותו לגמרי כשהשיאה דאינו מפר אפי' בהדי בעל שוב אין לו בה רשות דבנעוריה וכשהיא בבית אביה הוא דזכי ליה רחמנא והכא נמי כתיב ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה דמשמע אפילו היא נערה והיינו מן הנישואין דמן האירוסין הא ילפי' דהויא ברשות אב. ונערה שלא שמעו נדריה עד שבגרה או עד שנעשית יתומה בחיי האב נדריה קיימים כגון שנשאת ונתגרשה ונתקדשה או שבגרה אחר כך הרי זה לא יפר הנדר הראשון שנדרה והיא נערה שהיה מן הדין שיפר הוא ואביה לפי שהוא בעל אחרון אלא שעתה היא יתומה בחיי האב ואין הארוס יכול להפר אלא בשותפות כיון שלא נכנסה לרשותו ומה שאמרנו שאביה ובעלה מפירין הנדר שנדרה בפני בעלה ראשון היינו כשהיא נערה ברשות אביה בשעת ההפרה: