Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vows Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שנים המודרים הנאה זה מזה מותרים להחזיר אבדה זה לזה מפני שהיא מצוה ומצות לאו ליהנות נתנו והנאה דקאתי לידי גרמה בעלמא היא ובמקום שנוטלין שכר יפול שכר להקדש כדי שלא יהנו זה מזה.
ומותרים בדברים שהם שותפות לכל ישראל דהפקר הם לכל ישראל ואסורים הם בדברים שהם בשותפות לכל אנשי העיר והוו להו כשותפין. וכיצד יעשו יסתלקו מחלקם ונמצא שמשתמשי' ברשות אחרים ואינם נהנים זה מזה ומשום דשותפות של אותה העיר הוו כחצר שאין בה דין חלוקה דשרו תרוייהו ליכנס בה. נראה לומר דהאי סילוק לא בעינן ליה אלא מדרבנן בעלמא כיון דאיפשר בהאי תקנתא פורתא מתקנינן דמדאוריתא שרו כיון דהוו כחצר שאין בה דין חלוקה וכדאמרינן ואתיא כר' אליעזר בן יעקב דהלכתא כותיה דכל שאין בה דין חלוקה שרו.
היו שניהם שותפים בחצר שיש בה דין חלוקה אסורין ליכנס לה עד שיחלוקו דכיון דחצר זאת לחלוקה עומדת אי איפשר לומר שמתחלה קנאוה כולה כל אחד לתשמישו דשמא הא' יכוף את חברו הילכך אסורים דהא כל אחד אסר חלקו ואינה ניכרת עדין אבל כשחלקו אף על גב דקי"ל דבדאוריתא אין ברירה אפ"ה אנן סהדי שע"מ כן נשתתפו שלא יוכל א' מהם לאוסרה על חברו בענין שתהי' נאסר על חברו לאחר חלוקה דאי הכי אסר עליה נכסי דידיה ואינו בדין דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כדאמ' לעיל ואם אין בה דין חלוקה מותרים דכיון שאי איפשר לאחד מן השותפין לעכב את חבירו מלהשתמש בו לעולם ולא לכופו לחלוק מתחלה ע"מ כן קנאוה שתהא גופה קנויה לגמרי לכל אחד לתשמישו בשעת תשמישו וכשמשתמש אמרינן הוברר הדבר למפרע שמתחלה היתה קנויה לו לשעה זו דנהי דבעלמא אין ברירה בכי הא יש ברירה לפי שעיקר הקנייה נתבררה משעה ראשונה ושניהם אסורים להשתמש במידי דקפדי ביה שותפין דאי לא קפיד עליה הא מהני ליה.
מי שאסר הניית אומה עליו לא יקח בהם בפחות ולא ישאל ולא ילוה מהם מדאוריתא דהא מתהני אסר ג"כ הנייתו עליהם. לא ימכור בפחות ולא ישאל ולא ילוה להם התיר נדרו מי שהיתה הנייתו אסורה עליו נדרו מותר כדאמרינן לעיל פ"ד.
אסר הנאת הבריות עליו מותר בלקט שכחה ופאה דהוו הפקר דכתיב בהו תעזוב אותם ולא כתיב נתינה אבל לא שבתוך הבית וכן מעשר עני דכתיב ביה והנחת בשעריך במתחלק בגרנות. אסר הנייתו על הכהנים ולויים באים ונוטלים ע"כ מתנת כהונתם דלאו דידיה קא שקלי אלא דילהון ואם אמר כהנים אלו אסורים ויתן לאחרים. וכן במתנות עניים מן העניים.
אסר הנאתו על פלוני ואמר בפני אחרים דברים שנראה מהם שאם יתנו לו הם שהוא יפרע להם מותר לפרוע להם מה שנתנו כיון שאם היה רוצה שלא לפרוע לא היה חייב דהא לא אמר לו שיתן וכן יכול להפקיר בפניו לכל מי שיחפוץ ליקח והוא בא ונוטל דהא הוי הפקר ולאו דיליה הוא אבל מתנה שהוכיח סופה על תחלתה שלא נתנה אלא על תנאי שיאכל זה אסור דכל מתנה שאינה כל כך ברשות המקבל שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה והרי אין מקבל זה יכול להקדישה דלאו ברשותי' קאי כיון דגלי דעתיה נותן שלא נתנה אלא על תנאי שיאכל אותו פלוני וכתיב איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל מה שמקדיש בעינן דליהוי ברשותו. אמר לאחד קני על מנת להקנות לפלוני קנה אף על פי שלא נתן לזה כלל אלא כדי שיקנה לפלוני קני דהא בעלמא סודרא דיהיב קונה למקנה אינו מזכהו בו לשום דבר אלא שיהא לו בו קנין בכדי שיקנה לו בו קרקע שלו ואפ"ה חשבי' ליה קנין שעל ידו קנה לוקח את השדה אלמא קנין כי הא קני ואם לא הקנה זה לאחר לא קנה ראשון דהא לא לדידיה אקני ולא השני דהא לא הקנה לו זה.
מי שנותן לבתו שחתנו נאסר בהנאתו בעינן דלימא לה ע"מ שאין לבעליך רשות בה ובעינן נמי שיפרש שנתן לה לכך ולכך או לכל מה שתרצה היא דאין קנייה חל אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהן אי זה דבר ובלאו הכי אסור דהא חתנו אסור בהנאתו: