Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vows Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מי שנדר ונשבע ופירש בשעת נדרו דבר שנדר או נשבע בגללו הרי זה כמי שתלה נדרו או שבועתו באותו דבר בפי' ואם לא נתקיים אותו דבר שנשבע בגללו הרי זה מותר בהני גווני דמייתי ואם הסבה שנדר בגללה לא היתה מצויה הוי בכלל נדרי טעות ומותר כדילפינן לעיל. ואפילו לא פירש הסבה שנדר בגללה אלא שהדבר מוכיח שלא לכך נתכוון הוי נמי בכלל נדר טעות.
ואם נולד לו דבר שלא היה בלבו הרי זה אסור עד שיתיר דדוקא בדבר מצוי כעניות דשכיח הוא דמותר כדילפינן מדכתיב כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך לפי שנדר משה ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו דכתיב ויואל משה לשבת את האיש ואין אלה אלא שבועה כדכתיב ויבא אותו באלה ופתח לו המקום בכך לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים ומותר לך כדין שבשביל אותן שנדרת כבר ירדו מנכסיהם וחשיבי מתים דא"א לומר מתים ממש דכל מקום שנאמר נצים נצבים אין אלא דתן ואבירם אלמא לא מתו ומצורעים או סומים או בלא בנים דחשיבי מתים לא הוו דאז הוו תוך המחנה וכתיב נמי העיני האנשים ההם תנקר וגו' וכתיב נמי הם ובניהם וגו' אלא ע"כ עניים היו ולא היו יכולין להזיקו שאין דבריהם נשמעים ועניות לאו נולד הוא דשכיח כדאמ' משמע דוקא כי האי גונא דשכיח הוא דמותר הא לאו הכי אסור.
נדר שהותר מקצתו הותר כלו כדילפינן מדכתיב ככל היוצא מפיו יעשה וגו' ואם לא התיר מקצת אלא שהיה מטיל תנאי לא הותר הכל.
כל הנודר או נשבע רואין הדברים שבגללן נדר או נשבע ולומדין מהם לאי זו מהם נתכוון והולכין אחר הענין ולא אחר כל משמעות הדיבור שלא נתכוון אלא למקצת משמעו' הדיבור כדמפרש ואזיל הרב ז"ל.
האומר לחברו לביתך איני נכנס ושדך איני לוקח בין בנדר בין בשבועה ומת או מכרן לאחר הרי זה מותר שלא נתכוון אלא כל זמן שהם ברשותו דהא ביתך ושדך קאמר דמשמע כל זמן שהיא ברשותך אבל בית ושדה זו אסור לעולם דהא אסרם עליה בסתם וכן בפרה שנדר שלא לחרוש בה מפני שלא השאילה לו פלוני אינו אסור לחרוש בה על יד כל אדם אלא אם אין דרכו לחרוש בידו דלהכי איכוון.
מי שנשבע או נדר על דבר א' אינו מחוייב עד שימצא דבר ההגון לו דלא איכוון אלא בדבר ההגון לו.
הנודר או נשבע לתועלת חברו ואמר לו חברו הגיע אלי כבוד שנדרת בשבילי או שנדר או נשבע לתועלת עצמו ואחר כן אמר הריני כאלו התקבלתי והגיע לידי מותר בלא שאלת חכם דלא כן נתכוין אלא לכבדו לחברו וגם כשהוא לתועלת עצמו הרי עשה עצמו כאלו נתקבל. וכל הני דאזלינן בתר כוונה הוי משום דבעינן פיו ולבו שוים דהיינו כוונתו כדאמרינן לעיל ומפרשינן דיבורו כפי כוונתו: