Kisse Rahamim on Avot D'Rabbi Natan Chapter 24
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אלישע בן אבויה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה וכו'. כתב הרב בנין יהושע וז"ל מע"ט עניו סבלן ואהבת לרעך כמוך וכדומה עכ"ל. ולא שמיע לי דא"כ הו"ל לומר מדות טובות. והפשוט הוא מצות מעשיות צדקה גמילות חסדים שמירת שבת זהיר בק"ש ותפלה וכיוצא. והמדות טובות נכללות בעשין ובלאוין ובמצות והלכת בדרכיו:
לאדם שבונה אבנים וכו' אפי' באים מים הרבה וכו'. הם מים הזדונים על דרך שאמרו בסוטה דף כ"א מים רבים לא יוכלו וכו' אין עבירה מכבה תורה:
דרש. אפשר במה שפירשתי בעניותי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה דהמצות בנפש בעשיה ות"ת ברוח ביצירה. ותחילה צריך לתקן העשיה בחי' נפש ואח"כ היצירה בחי' רוח וז"ש לאדם שבונה אבנים בחי' העשיה שהיא כנגד מ' בחי' נפש ונקראת אבן ורמז למעשה המצות בחי' עשיה. ובונה לבנים רמז לת"ת ליבון הלכה שמתקן הרוח בחי' יצירה ע"ג האבנים בנין עשיה ומתקיים משא"כ לבנים רמז לת"ת וע"ג הלבנים אבנים בחי' העשיה אינו מתקיים. והמשל האחר לסיד שטוח על גבי לבנים הוא רמוז לגוף ע"ד המפרשי' בדין עפרא ועבדיה לבנתא והסיד שטוח משל לתורה ע"ג מע"ט שמתקיים ואם הסיד אינו שטוח כראוי אלא ניטוח פי' טחו ע"ג לבנים ואינו שטוח כראוי אלא טוח ודלא כהרב בנין יהושע אלא הוא מלשון ואחרי הטוח. טחי תפל אז אינו מתקיים. והמשל הג' לכוס כי תורה שבע"פ היא במ' והיא נקרא' כוס גימטריא אלהים וצריך שיהיה לו מושב ממ"ט. והמשל האחרון לרוכב על הסוס רמז שיגביר השכל על החומר ויתגבר ויטול רסן לכבוש תאוות גופניות ויהיה לו מדות נאות ומע"ט ובפרט שיהיה עניו גי' סי"ס ויטול רסן גי' ש"י כי בזה יזכה לש"י עולמות. ונקט ד' משלים כנגד ד' חלקי לימוד מקרא משנה הלכות והגדות שבכל זמן וכל לימוד צריך רוב מעשים טובים ומדות טובות. ואלישע אמר מימרות אלו להכניע את יצרו ולהוסיף במ"ט דמזליה חזי. ומ"מ הי"ל זכות במימרות אלו והי"ל אחרית טוב על ידי ר' יוחנן שזכה לג"ע כמ"ש פ' אין דורשין:
והנה אפשר לומר בקיצור מאד בארבעה משלים אלו דנקט דהמשל האחד אבנים ואחר כך לבנים כלפי מי שמקדים מ"ט קודם שילמוד. והב' לסיד שטוח היינו שהתחיל בתורה ומעשים טובים כא' ומרבה במ"ט. והשלישי שמתחיל בתורה שהוא הכוס ע"ד לעשות מושב יפה. והרביעי שמתחיל בענוה ומתגבר ולוקח רסן ש"י ודו"ק:
הלומד תורה בילדותו דברי תורה נבלעים בדמיו ויוצאין מפיו מפורשין והלומד תורה בזקנותו וכו'. כלומר דהלומד באמצע ימיו בין ילדות לזקנה יהיו נבלעין אך לא כמו הילדות. וא"ת והאיכא ר' עקיבא ודכוותיה דלמדו בני מ' שנה. ואפשר דהכא מיירי בסתם בני אדם ושאני ר' עקיבא וכיוצא בו דמסרו עצמם מאד לזכות לתורה ובהא לא מיירי:
כל המעשה חבירו לעשות מצות מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה הוא עצמו כצ"ל. וא"ת הא אמרינן פ"ק דבתרא אמר ר"א גדול המעשה יותר מהעושה והכא קאמר כאלו עשאה וכו'. והרב אהבת חסד כתב דל"ו דהש"ס מיירי כשמעשה לרבי' והכא מיירי כשמעשה לאיש אחד ע"ש. ואינו מחוור מכמה אנפי והרב רמז שם חי' אגדות למהרש"א ז"ל. וכבר כתבתי לעיל כי אין עמדי ס' ח"א. ובאמת לק"מ דהנה הטור כתב דהמעשה שכרו כנותן והקשו המפרשים דבגמ' אמרו יותר מן העושה והטור אמר שכרו כנותן ותירצו דבגמ' איירי שהוא נותן קצת והטור מיירי כשהוא אינו נותן כלום. ובהכי מתרצתא הבריתא שלנו. ואפשר לומר דמעיקרא מברייתא זו נפקא ליה להטור חילוק זה לעשות שלום בין הש"ס ובין ברייתא שלנו ודוק כי קצרתי:
הוי זהיר בצפור הזה וכו'. כן אמרו במנחות דף צ"ט. ומזה דקדקתי על מ"ש הרב דברי אמת כמ"ש בשם הגדולים ח"א החדש בקונטריס חסדי אבות וראשי אבות דף קכ"ב ע"א ע"ש באורך. וכבר כתבתי שם שהרב אהבת חסד ז"ל במחזה אברהם לא רמז סוגיות מנחות הנזכר: