כלה בלא ברכה וכו'. אמרו בב"ר פ"ח ובקהלת רבה שהקב"ה כ"י מברך חתנים שנאמר ויברך אותם. ובב"ר אמרו אמר ר' אבהו נטל הקב"ה כוס ברכה וברכן:

מה נדה שלא טבלה וכו'. בס' נחלת יעקב חדש פירוש על מסכתות קטנות פירש דמיירי בכלה שלא טבלה טבילה שנית בסוף ימי לבון אף שטבלה בסוף ראייתה כמ"ש התוס' פ"ק דשבת דף י"ג דהכי הוו נהגי קמאי ובטבילה ראשונה טהורה מדאורייתא ואסורה מדרבנן אף כלה בלא ברכה כן וז"ש מה נדה שלא טבלה אסור' לבעלה כנדה כלו' מה נדה שלא טבלה שנית אסורה לבעלה כנדה דאוריתא שלא טבלה כלל זהו תורף דבריו עש"ב. והוא פירוש נכון וא"ש הדמיון מה נדה שלא טבלה פעם שנית אסורה מדרבנן דהגם דבטבילה ראשונה שהיא מדאורייתא כיון דתקון רבנן טבילה ב' אסורה כן הכלה כיון דתקינו רבנן ברכה כאן קודם ברכה אסורה א"נ ה"ק כלה בלא ברכה אסורה כלומר אפי' לחבק או ליגע בה כנדה שכן נדה שלא טבלה שנית אסורה אפי' ליגע בה כנדה שלא טבלה כלל. א"נ כנדה בימי ראייתה גם זו כמוה וכגרעינת"ה אסור ליגע בה בלא ברכה. א"נ לדעת מי שסובר דארוסה שנכנסה לחופה הרי היא כאשתו לכל ומ"מ לבא עליה צריכה ברכה כמ"ש הרב כנה"ג בא"ה סי' ס"ב למאן דאמר. לדעת זה א"ש לשון בריתא דידן כלה בלא ברכה אסור' לבעלה דייקא כלומר אף שכבר הוא בעלה שעשו חופה מ"מ לא יוכל בעלה לבא עליה בלי ברכה כנדה שהיא אשתו והיא אסורה לו בלא טבילה:

רמז כלה בלא ברכה אפשר לרמוז כי קדמונינו נ"ן אמרו נקבה גימט' נזק ורבינו אפרים ז"ל בפרישתו עה"ת כ"י כתב כי הב"ת גימטריא ארור ע"ש. ולזה הכלה טעונה ברכה לבטל כל רע ואחיזת הסט"א. על ידי שבע ברכות הרומזות לרזון עלאין ועל ידי זה יפרד הרע ואדרבא היא תהיה כלי מחזיק ברכה ובלא ברכה היא כנדה שנאחזת בה הסט"א. א"נ בסגנון אחר כי נקבה כלה גימט' רי"ב ולכך טעונה ברכה להמשיך שם יה ביניהם. ואז נקבה כלה י"ה גימטריא ברכה וכן זכר גימט' ברכ"ה וכמשז"ל איש ואשה שזכו י"ה ביניהם:

דרש יש לחקור כי יום הולדת נקבה עלי עצ"ב אב ואם וכל הקרב עלו בו עצבי"ם ואמרו כי כשנולדה נקבה בשמים ממעל המזלות מצטערות וכל צבא השמים הולך וצוע"ר. כל קבל דנא אמרו בש"ס פ' הבא על יבמתו דף ס"ב כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה שנאמר להניח ברכה אל ביתך, ואמרו פ' הזהב אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנא' ולאברם הטיב בעבורה ואמר רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. וכבר כתבנו דאמרו הראשונים נקבה בגימטריא נזק זכר גימטריא ברכה ואיך יכונו יחדיו כל כי הני מילי ולפום ריהטא הני מילי ס"תראי נינהו:

ואפשר במ"ש בזהר הקדוש ובר"מ דכלהו נשי דישראל אחידן במלכו' ונודע כי כשיש יחוד למעלה יושפע רב ברכות ע"י השכינה לכן מה' אשה לא יש ושם נישאו והיו לאחדי' ואז איש ואשה שזכו יה ביניהם ויש יחוד עליון וע"י השכינה אשר אחוזה שם האשה יפתח ה' את אוצרו ויריק שפע רב ע"י השכינה והברכה מצויה בשביל אשתו והיינו דאמר רבא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו כי כאשר יכבדו לנשיהם ומה גם אם יכוונו לעשות נ"ר לשכינה. השכינה הוא בחינת זהב והיא משפעת עושר וכבוד. וזה ג"כ טעם דכלה בלא ברכה אסורה כי צריך ברכה בחי' זכר גי' ברכה שבע היא בחינת שכינה שבע ברכות ליחד קב"ה ושכינתיה ומצות פריה ורביה מצוה ראשונה בתורה ושקולה ככל תרי"ג מצות ורמ"ז כי תרי"ג י"ה שהוא ביניהם גימטריא ברכות ולכן שרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה כי תרי"ג י"ה גימטריא ברכות. ואגב אומר רמז תשיתהו ברכות לעד (הוא תפארת כמ"ש מ"ן) תחדהו (לשון חזה דתרגומו חדי"א) ורמוז ה"ו בשמחה (מ' ואותיות ונחשבה דבאבא יסד ברתא את פניך פב"פ וא"ש ההי"ב:

סוד כלה רמז כל יסוד ה' מ' יחוד קבה"ו גימטריא נ"ה שפע מן ש"ב ה' עילאה. כלה בלא ברכה. ברכה עם ה' בחינת מ' גימטריא רל"ב עסמ"ב. וגורי האר"י ז"ל כתבו רזין עילאין בז' ברכות ליחד הדודים ולכן כלה הרומז לזיווג כאמור בלא ברכה שרומז לשפע עסמ"ב אסורה דהזיווג בשפע ע"ב בסוד אחותי בת אבי וצריך ליחד הדודים למעלה ואז כלה תחתונה זאת מותרת ולכן י"ה ביניהם יושפעו מהשפע עליון. וכי ירבה כבו"ד ביתו בפרט אם יכוין להמשיך ל"ב גימטריא כבי"ד למ' הנקראת בית יומשך חסד כבו"ד זהב גימטריא מ"ו מילוי ע"ב ויומשך לו עושר וז"ש אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. א"נ עושר בחינת ת"ת וכשהוא מכבד לאשתו ובזה יש יחוד עליון נשפע עושר מת"ת:

שנאמר ויברכו את רבקה רבקה היא השכינה כמ"ש בזוהר ונמשך לה ג"פ אור ור"ת ויברכו את רבקה אור וס"ת גימטריא בית עם הכו' הם ב"פ אור בהניח השני שרשים למעלה כמ"ש האר"י ז"ל במא' רז"ל אסור שימלא שחוק ע"ש:

תוספות כלה בלא ברכה וכו'. מרן בב"י א"ה סי' ס"ה הביא מכתבי מהר"ר איסרלן סימן ק"ס שכתב בשם תשו' מיימוני' דאין הברכו' מעכבות דיעבד דכלה בלא ברכה אסורה היינו בלא חופה ונקט בלא ברכה לפי שעושין ברכה בשעת נשואין וכי ס"ד אם אין במדינה עשרה שלא תנשא דברכת חתנים בעשרה וכתב עליו מרן ואין דבריו נראין דמה טענה היא זו אנה"נ דאם אין עשרה לא תנשא אשה וכו' עכ"ל. ותשוב' מיימוני היא בתשובות דשייכי לרבינו שמשון בר אברהם וידוע שהוא רבינו שמשון משאנץ תלמיד ר"י בעל התוס' והובאה תשובתו ג"כ בהגהו' מרדכי דקדושין התשובה עצמה דרשב"א קצת באורך ויש להרגיש על מור"ם בד"מ סי' ס"ב והרב בית שמואל סי' ס"א דהזכירו תשובת מיי' וגם הגהות מרדכי ודא ודא חדא היא והן אני אגב ארחאי' וליתנהו גבאי רוב ספרי דבי רב ולפום ריהטא אמינא כעת דסברת רשב"א דמ"ש כלה בלא ברכה ר"ל חופה היא קצת דחוקה והרמב"ם והרא"ש ודעמיהו סברי דר"ל ברכה ממש ולבא עליה צריך ז' ברכות. ודעת מרן שאם היא במדינה שלא יש עשרה ואינו יכול לילך למדינה אחרת אסורה לו. ומור"ם בד"מ סי' ס"ב חלק על מרן דיכול לישא ואין הברכות מעכבות וכתב שכן הוא דעת התוס' פ"ק דכתובות ע"ש. והרואה יראה שאין ראיה כל כך מדברי התוס' ולפי האמור ק"ק על מ"ש הרב כנה"ג סי' ס"ב בשם הרדב"ז ועל מ"ש הרב בית שמואל סי' כ"ה ודוק הטב כי קצרתי ועמ"ש אני עני בקונטריס חיים שאל ח"ב דף מ"ז ע"ג ויש קצור בלשוני אך מבואר למעיין כונתי:

והן עתה חזה הוית ביד עובר אורח ספר חדש ממש זה שמו ספ' המקנה והוא להגאון החסיד כמהר"ר פנחס הלוי נר"ו אב"ד דק"ק פפד"מ ועיני ראו בביאוריו לה' קדושין סי' ס"ב שכתב על דברי הרב מהר"ר איסרלן ומרן זכרם לברכה שהבאתי וז"ל נראה דאין כונתו שיבטל עצמו מפריה ורביה דודאי אין לדחות מצות פו"ר דנדחה מפניה עשה דלעולם בהם תעבודו כדאיתא בגיטין דף מ"א וגבי שפחה שחציה בת חורין התירו לשחרר' כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכ"ש בפני תקנתא דברכות שהיא מדרבנן ונראה דאיכא תקנ' בזה שישא אותה בתורת פלגש לא מיבעיא לדעת הראב"ד שמותרת להדיוט אפילו לדעת הרמב"ם אם קדשה ונשאה בתורת פלגש מותרת בלא ברכה ובלא חופה והיינו דאמרו כלה בלא ברכה אסורה ולא אמרו אשה בלא ברכה דדוקא כשנשאה בתורת כלה ואישות אבל בתורת פלגש אינה צריכה ברכה ועוד יש לומר מ"ש כלה בלא ברכה היינו בלא שום ברכה אבל כיון שיכולי' לברך אשר ברא דאינה צריכ' עשרה לית בה איסורא עכ"ל הרב נר"ו:

ונראה דהרב נר"ו כתב שתי תקנות אלו לדעת מרן ז"ל בבית יוסף. ולא אצטריכא לדידהו דהרי באשכנז ופולין נקטי תדיר כדעת מור"ם אפי' אי פליג על מהרש"ל כמו שכתבו ז"ל והרי מור"ם בד"מ סי' ס"ב חלק בפה מלא על מרן. אמנם נראה לדעת מרן ז"ל קאמר הרב נר"ו. ויש להרגי' דלדעת מרן ז"ל אסור בפלגש כדעת הרמב"ם ז"ל. והגם דנימא כדכתב הרב נר"ו לדעת הרמב"ם ז"ל דאם קדש' וכו' מ"מ איסורא איכא ליקח פלגש וגם מ"ש דסגי בברכה אשר ברא מרן ז"ל ומהר"ר איסרלן ז"ל ותשובת מיימוני סברי איפכא והיה מקום לקיים סברא זו מריהטא דתשוב' הרשב"א סי' אלף קס"ז כאשר יראה המעיין. ויש לדחות ועיין בתשובת מיי' והגהות מרדכי הנז' גם מה שהביא ראיה בריש דבריו שאין לבטל מפו"ר מההיא דלעולם בהם תעבודו יש לדחות דכתבו רבוואתא דהעשה היא שלא לשחררו חנם אבל לצורך ליכא עשה וטפי הול"ל דמניעת פו"ר הוי כאלו שופך דמים וחייב מיתה. אמנם גם זה יש לדחות כמבואר. ועוד הוה מצי למימר דאם הוא בעיר דליכא עשרה ולא בכל אותה מדינה ואינו יכול ללכת למדינה אחרת מסכנת דרכים או מדלית איסר הוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן:

ומנין לברכת חתניה וכו'. הרב פרי חדש בלקוטי א"ה סי' ל"ד הכריע דלא בעי עשרה אלא ברכת חתנים מדאשכחן במסכת כלה דמפקינן ברכת ארוסין מקרא ויברכו את רבקה והא התם משמע דלא הוו עשרה וקרא דבעז לא אתא אלא לברכת נשואין ולהכי בעי עשרה עכ"ל:

ולפום ריהטא ק"ק דהרב ז"ל מייתי מברייתא דידן דמסכת כלה. והלא ברייתא שלנו כך היא שנויה כלה בלא ברכה אסורה והיינו ז' ברכות. ותותנו בהדיא ומנין לברכת חתניה דהיינו ברכת נשואין ויליף לבתולה והדר לאלמנה ומזה מוכח דברייתא שלנו אברכת נשואין מיירי:

איברא דהתוס פ"ק דכתובות כתבו בדף ז' ע"ב ד"ה ויקח עשרה. ובמסכת כלה דמייתי קרא ויברכו את רבקה איכא למימר דהתם ברכת ארוסין וכו' ע"ש ופשטן של דברים מוכחי כדברי הרב פרי חדש ז"ל. אמנם אני בעניותי צידדתי צדדים ופירושים בדברי התוס' הללו בספרי זוטא ברכי יוסף בא"ה סי' ל"ד ושם הבאתי דברי הריטב"א ומהרש"א עיין שם באורך:

שנאמר ויקח בעז עשרה אנשים. הקשה הרב נחלת יעקב דבברכת הזקניה לא יש רמז לברכת ארוסין ונשואין אלא אסמכתא בעלמא היא עכ"ד. ונראה דיתן ה' האשה הבאה אל ביתך וכו' הוי ברכת נשואין ומעולה שבברכות. אמנם יתכן דהיא אסמכתא:

כל מי שאין התורה עובר על פיו אין בו דרך ארץ. פירוש כי האף אמנם הני נשי ליתנהו בתלמוד תורה. מ"מ יודעות כמה דיני ברכות ושבת וי"ט ומאכלות אסורות ונדה וכיוצא. אמנם אינו מתוך הלימוד רק כי כן ראו מבית אביהן ובעליהן והיינו דדייק לומר כל שאין התורה עובר על פיו ר"ל שאינו חייב בתלמוד תורה אעפ"י שיודע כמה וכמה דינים:

תוספות כל מי שאין התורה עובר על פיו. ואף על גב דכתב הרמב"ם ז"ל פ"א דתלמוד תורה דתורה שבכתב אינו כאלו מלמדה תפלות וא"כ התורה עוברת דרך פי הני נשי דהיינו תורה שבכתב. מ"מ כבר כתב שם הרמב"ם ז"ל דלכתחילה אפי' תורה שבכתב לא ילמדנה. ואם כן אין התורה עוברת על פיה מיקרי. ואע"ג דרב יוסף סבר דתורה גם בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ואצילי מצלא כמו שאמרו פ' היה נוטל. ובילקוט כ"י כמו פסיקתא רבתי על פרשיות המועדים שם נאמר סברת רב יוסף בשם רבותינו ומאי דפריך עליה רבא שה פ' היה נוטל מדואג ואחיתופל שם בילקוט מפרק לה כלאחר יד דמסיי' בה דדואג ואחיתופל שאני דאסקי שלא לשמה. מ"מ נראה פשוט דה"ד למי שמצוו' בתלמוד תורה והני נשי אע"ג דילמדו תורה שבכת' אינם בסוג זה דאינ' חייבות. וכ"ש אם למדו תורה שבע"פ ועברו דברי רז"ל דלא ילמדו דאדרבא הן נכשלות על הרוב כמו ברוריא. ולכל הדברות אין התורה עוברת על פי נשים מיקרי. ועוד יש לצדד בזה:

הכריז ראב"ע בש' שופרות. וא"ת מה כל החרדה הזו ולא מצינו שעשו זה בשאר אסורים יותר חמורי' וי"ל דהיו העם פרוצים בזה רבים שתו וכלו"ת אליהן והיו סוברים דשריותא היא ואדרבה מצוה איכא לחבבה על בעלה ונפיק מינה חורבא לפרוץ גדר בעריות להכי כרוזא קרא בחיל לאפרושי מאיסורא. ומעין דוגמא אמרו בפרקי ר' אליעזר על סתם יינם:

כל המקבל כוס מיד כלה ושותהו אין לו חלק לעוה"ב. מה יתאונן אדם האיש הירא יחרד האיש וילפת וישא ק"ו לקבל כוס מיד אשת איש דעלמא. ומינה לשאר קריבות לרבות את השחקים. והעולם אינם נזהרים וסוברים כי כל הפורש מזה הוא חסידות. והם לא ידעו דסתם קריבה אסורה מדאורייתא לדעת הרמב"ם ז"ל ולדעת הרמב"ן ז"ל מדרבנן. ואפילו הסתכלות בנשים איסור גמור. ואמרו פ' בתרא דיומא אמר ריש לקיש מאי דכתיב טוב מראה עינים מהלך נפש טוב מראה עינים באשה וכו'. וכתבו בתוספות ישנים והסמ"ג דבא ללמד דאיסור חמור הוא המסתכל בנשים וכן כתב הרב הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל מדנפשיה בשיטתו. ורבינו יונה ז"ל כתב דהמסתכל בנשים הוא מומר לדבר אחד. ורבינו האר"י ז"ל כתב דאם לא שב בתשובה מתגלגל בעוף הנקרא ראה וכבר בעניותנו כתבנו בכמה דוכתי דהני מילי ודכוותייהו חיובא רמיא להודיע לבני אדם חומר האיסור אולי יחנן ה' ונשוב בתשובה שלימה כי"ר:

התורה חוגרת שק. לרמוז דבמקום שהתורה מבטלת יצר הרע הם נתנו כח לסט"א ת' איש דעשו גימט' ש"ק. גם חוגרת גימט' תרי"ג ועוד ד' רמז תרי"ג מצות האחוזות בד' אותיות השם המיוחד שמי עם יה שס"ה זכרי עם וה' רמ"ח ובמקום לקיים תרי"ג מצות הן בעון חוגר"ת שק ח"ו:

כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב. אפשר דדייק שמביא טובה לעולם ממאי דכתיב מה טוב דתיבת מה לכאורה יותרת היא לכן דריש מה טוב כמו מה רב טובך והיינו ריבוי שמביא טובה לעולם:

סוד מביא טובה לעולם. פירוש שמיחד קבה"ו כי מ' נקראת טובה ומביא להתיחד עם קב"ה שנקרא עולם כמו שכתב רבינו האר"י זצ"ל בפירוש בעשרה מאמרות נברא העולם שנאמר ודבר לשון זיווג כמו ראוה מדברת בעת"ו מה שם מ"מ טוב יסוד וא"ש ההי"ב ודוק כי קצרתי:

תוספות עשאוני בניך ככנור. מכאן תוכחה ונשא"ו יגון ואנחה ללומדי מס' שכורים כי בודאי הוא עון חמור מאד. לחבר דברי ליצנות מעין דוגמא למשנה ותלמוד קדשי קדשים ומביאין קצת פסוק ומהפכין דברי אלהים חיים לשחוק וק"ו למי שחיבר כמו מקרא אוי ואבוי ועיין בדבר שמואל וברית משה דף ג' וזולתם:

מפני שדעתו רבה עליו פי' שהרהוריו ומחשבותיו בעריות רבות רעות. ורבי אמר שיצרו רבה עליו ומדבר קל יביאנו אל האיסור ולא פליגי אלא דמר נקט עיקר הדבר ומר נקט סוף דבר:

תוספות מפני שדעתו רבה עליו. כבר פירשתי בקונטרי'. ואפשר לפרש עוד שהכונה שסובר שלא יבא לידי חטא וזהו דעתו רבה עליו ור' אומר שיצרו רבה עליו כלומר מתגבר עליו ובודאי יהיה נכשל: