רמז יד ליד לא ינקה רע. ר"ת לא ינקה רע לר"י שהיא קליפה. הממונה על הזנות כמ"ש הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסערפולי ז"ל וזה שהתחיל להתפתות תמשול עליו. וזה אפשר רמז אל יתן למוט רגליך ר"ת לר"י שיצילך מקלי' זו ובמ"א כתבתי בעניותי בהקדמה זו. ועוד אפשר לרמוז ר"ת גימט ריא פר שמעורר פ"ר דינין לדון ולעשות בו משפט כתוב. וס"ת גימטרי' פ"ד ועם ר"ת בגימטריא השטן ששולט בו. ואף אם יש לו זכות על ידי ז"נות גימטריא ל"א ז"כות כי סט"א לוקחת הזכיות ונשאר בזנות גימטרי' בל"א זכות:

דרש אפשר דהכי דריש יד. כלומר דאם יש לי זכות שעשה בידו אותו זכות אינו מנקהו למה שעשה עתה בידו והוא על דרך משז"ל שאינו לוקח שוחד:

פירוש אמרו לו לא נפקד ממנו איש. פירוש לא נחסר ממנו בחינת איש שלא יש לנו חטא כי החוטא נקרא בהמה ואנן בדידן כלנו אנשים אישי ישראל:

תוספות מידי הרהור לא יצאנו. וא"ת והא קי"ל דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה וי"ל דאמרו רז"ל שלשה שותפים באדם וכו' והדעת והדבור וכו' מהקב"ה וראוי היה שהחוטא במחשבה יהיה לו עונש ככול שחטא בחלק ה' אבל גברו מאד רחמי שמיה ואינו מעניש על המחשבה. אמנה לפי האמת חטא גדול הוא ולכך העולה מכפרת על הרהור הלב. ובזה אפשר להבין משז"ל עולה למקראה הקדימה הכתוב אבל החטאת קודמת להקרבה. ומאי נפקא מינה שתהיה קודמת בכתוב דוקא כמו שפירש הרא"ם ז"ל פרשת תזריע אך להעיר דמן הדין היה ראוי שיהא חמור החוטא במחשבה יותר מחוטא במעשה כי המחשבה רוחנית והוא חלק ה' אכן מענותנותי יתברך לא רצה להעניש על המחשבה ולכך להעיר לב האיש הירא רמז הכתוב להקדימה לעולה דשורת הדין להעניש יותר על המחשבה אלא דרחמיו הרבים גברו שלא יענש כי אם החוטא במעשה ולכן חטאת קודמת לכל אי לזאת האנשים האלה שלמיה אנשי המלחמה בעו לכפורי על ההרהור. ובקונטריס פתח עיניה בשבת דף ס"ד כתבתי דברי המפרשים בזה ומה שכתבתי אני הדל שם מהרב משכנות יעקב ז"ל עיין מ"ש בקונטריס דבש לפי מערכת מ"ם אות ב' בס"ד:

לפי שכל המסתכל וכו'. בשבת דף ס"ד אמרו כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקוה תורפה. ובריתא דידן קתני כל המסתכל באשה כלומר בצורת פניה ואבריה בכונה וזה יותר חמור ממסתכל באצבע קטנה ולהכי במסתכל באשה בכונה קאמר כאלו בא עליה ואתיא כי הא דאמר ר"ל פ' בתרא דיומא טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של אותו מעשה. ופיר"שו ממנו סנהדרין תוס' ישנים והסמ"ג דבא ר"ל ללמד דאסור חמור מסתכל כעובר עבירה ויותר והבאתי דבריהם לעיל פ"א הלכה ב'. והרי בריתא דידן מכרזת ואומרת המסתכל באשה בכונה כאלו בא עליה. ואע"ג דר"ל אסמכיה אקרא דהוי יותר מגופו של אותו מעשה. תיסגי הא דקאמר כאלו בא עליה. ולזאת יחרד האיש ואלו נקט יותר משבא עליה הו"א דהוא גוזמא. ואעיקרא אפשר דעל בריתא זו סמך ר"ל לדרוש דרשתו. אדהכי והכי אתחזק טפי מאי דאמרו התוספות ישנים והסמ"ג בפירוש דברי ר"ל כמבואר:

והנה נסחת הש"ס בשבת הנז' מסתכל באצבע כמסתכל במקום תורפה אתי שפיר דהשתא קיימינן בתכשיטין של חוץ וכו' ומה גם לבריתא דידן דקתני טבעת למה. וגם מאי דקתני בבריתא דידן מכאן אמרו כל הנוגע אתי שפיר לכי נסחת הש"ס:

מכאן אמרו פירוש ממה שמנה הכתו' טבעת שהוא מתכשיטין שבחוץ עם כומז דהוי תכשיטין שבפנים לומר דכל הנוגע וכו' והכי אמרינן בשבת למה מנה הכתוב וכו' והביאו הרב נחלת יעקב עיין בדבריו:

תוספות מפני שתבעה למטה. מה שכתב הרב רגל ישרה בהגהותיו לא נהירא ואשתמיטיתה דברי רבינו הטור באורח חיים סי' ר"מ ואבן העזר סי' כ"ה ודברי הרב מנורת המאור ז"ל וכבר הביא דבריהם הרב נחלת יעקב. ועיין באור בדברי רבינו הראב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש בשמו הקדושה ע"ש:

דרש בעון שנאת חנם אשתו מפלת נפלים, אפשר שהוא נגד שנאת חנם ששונא לבני אברהם יצחק ויעקב זאת היתה לו להיות לוקה בבניו ואשתו נופלת. ומריבה רבה בתוך ביתו לפי שכל יום מגדיל השנאה יותר ועובר על לא תשנא את אחיך תדיר. משא"כ בשאר עבירות שאינם אלא בשעה שהוא עובר כל עומת זה מריבה רבה בתוך ביתו ושונאים זה את זה ואתיא רביה רביה. ובניו מתים כשהם קטנים שהם ברשותו כשם דהוא שונא בניו של מקום. והיה לו נחת אלו היו מתים. ולפניו יתברך נגלו תעלומות ועל כן מתים בניו קטנים שהם ברשותו:

רמז שונא גימט' נחש עם הכולל ובשנאתו את בני אל חי בני אברהם יצחק ויעקב נותן כח לנחש ושולט והוא נח"ש ינחש בו רחמנא ליצלן:

מוסר כמו הצער עלה כי הן בעון בשנאת חנם גלינו מארצנו זה כמה מאות שנים ואנו צועקים להושיענו. ומה בצע וידויים אחת ותשע לשבי פשע וסיבת הגלות שהיא שנאת חנם עדיין במקומה אוי לה לאותה בושה. וכבר אני הדל עניתי ואמרתי ובכמה דוכתי פירוש פסוק חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. פירוש חנם בעבור שנאת חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. פירוש חנם בעבור שנאת חנם נמכרתם בגלות ואם כל זמן שעדיין זאת הרשעה מצויה. הגם שנעשה מצות ומעשים טובים הנמשלים לכסף כמשז"ל על פסוק אוהב כסף אוהב מצות לא תוכל לבא הגאולה וז"ש ולא בכסף פי' מצות תגאלו. וכשהוא שונא מעורר נחש גימטריא שונא עם הכולל ומעכב משיח גימטריא שונא עם הכולל. באופן כי צריך לתקן שנאת חנם ולקיים מ"ע ואהבת לרעך כמוך שהיא כלל כל התורה וליזהר שלא לעבור לא תשנא ואביזריה ואז יתבטל הנחש ויבא משיח ויהיה יחוד כי אהבה גימט' אחד:

כל המבייש פני חבירו סוף הוא מתבייש. פי' מדה כנגד מדה מלבד ענשו החמור:

ולא עוד אלא דמלאכי חבלה הנבראים בעונותיו והם תובעין דין מהקב"ה כמ"ש רז"ל:

דוחפין אותו פי' למזלו אשר בשמים:

ומראין קלונו כי בחסד עליון מכסה מומי בני אדם שלא יתביישו ועתה כי הוא מבייש בני אדם מדה כנגד מדה מראין קלונו שהיה מכוסה ויתבייש:

רמז כל מי שיש לו בושת וכו'. בושת אותיות תשוב כי מחמת הבושה מראה בעיניו שחטא והוא שב תדיר וממילא נמנע לחטוא וכבר אמרו בתקוני הזהר הקדוש. בראשית ירא בשת. גם בושת מלא הוא ו' שבת והוא קבה"ו כידוע. כי בזה יש יחוד קבה"ו וידוע דמי שיש לו בושת הוא עניו והשכינה שורה בו. וז"ש ובעבור תהיה יראת ו' רמז למ' על פניכם לבלתי תחטאו זו בושה דיש בכללה ענוה, ואפשר זה רמז אם תשוב ישראל אלי תשוב בכפל. ותיבת תשוב אותיות בושת ואז הוא תשובה שלימה וז"ש אם תשוב ישראל אלי תשוב אותיות בושת שתקנה בושת כי הבושת מכח ענוה ואז אלי תשוב ותתקבל ברצון כי הוא תשובה שלימה:

פירוש בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. כי לא זכו ישראל לקבל התורה אלא בשביל האחדות כמש"ה ויחן שם ישראל ומשה עלה. והאחדות לא יכון אלא אם יש בושה וענוה. גם סימן ישראל הוא* בושה וחסד ורחמים. ודורשי רשומות אמרו וגב"ר ישראל ר"ת גומלי חסדים ביישנים רחמנים גב"ר ולזה אמרו כל מי שאין לו בשת פנים לא עמדו אבותיו על הר סיני. והרב אספקלריא המאירה פירש דידוע מרבינו האר"י זצ"ל דגלגול ראשון נקרא אב והשני נקרא בן וזה שאין לו בושת פנים מורה דקודם גלגול זה היה מגולגל בבהמה. ובסיני כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא. וז"ש בידוע שלא עמדו אבותיו בהר סיני כלומר אבותיו גלגול ראשון שנקרא אב היה בהמה ולא קרב להר סיני:

תוספות כל מי שיש לו בשת פנים וכו'. בנדרים דף ך' גרסינן כל המתבייש לא במהרה הוא חוטא וכתב הרב עיון יעקב ז"ל דמתבייש מאחרים כמו הנעלבי' ואינם עולבים ע"ש. ולא נהירא דהא בריתא דידן קתני כל מי שיש לו בשת פנים והכי אתמר סוף פ"ק דמסכת דרך ארץ רבא. ותו דיליף מקרא דכתיב בעבור תהיה יראתו על פניכ' והיינו דיש לו בשת והא לחוד סגי כי לא במהרה הוא חוטא:

סחו לי מלאכי השרת. מפרש אמימ' בנדרים דף ך' ע"ב מלאכי השרת רבנן דמצוינין כמלאכי השרת ומובדלים משאר העם. מפני שהופכים שלחנם ולכך לוקים בירכים:

חרשים מפני שמספרים ומשמיעים קולם וכל הני מדה כנגד מדה נינהו לפי רשעו לוקה בזרעו:

תוספות סחו לי מלאכי השרת וכו' חגרים מפני מה וכו' אע"ג דבסמוך אמרינן דהמסתכל בעקבה של אשה הויין ליה בנים חגרים סומים וכו'. יהיו לו בנים בעלי מומין וכיוצא חגרין וכו' וכן מחדי מהנהו ולא מסיימא מילתא אבל הני לכל מין יש לו טעם בפני עצמו. ולאו מילתא פסיקתא קאמר דלא אפשר חגרין אלא מטעם זה וכן אינך. א"נ דהא פליגי עלה הכא והתם. אמנם בנדרים דף ך' אמרינן המסתכל בעקיבה של אשה הויין ליה בנים שאינן מהוגנין ותו לא:

כל מה שאדם רוצה לעשות וכו'. הטור כתב בא"ה סי' כ"ה דשלא כדרכה שרי ובלבד שלא יוציא ז"ל והאחרונים האריכו בזה רמזתי דבריהם אני הדל בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סי' ר"ם ועיין בפסקי הרב המאירי ז"ל לנדרים שנדפסו מחדש. וא"ת דהאמרינן בירושלמי פ"ק דשבת דחסיד אחד היה שונה אל תאמן בעצמך עד זקנותך אתת רוחא ונסיתיה ושרי תהי ביה אמר לא תצוק רוחא אנא. ופירש הרב עיר וקדיש מהר"ר מנחם די לונזאנו ז"ל שבא עליה וכן מוכח מדברי הרב יפה מראה ז"ל ואיך אמר לא תצוק האיכא ז"ל וי"ל דמאי דקאמר לא תצוק רוחא אנא היינו ליתובי דעתיה בפלגא דלא חטא באשה ובנדה או גויה. אכן רו"ח היא באנוש וכמ^ש הרב מהר^ם מלובלין ז"ל בתשובותיו דאשה שבא עליה שד לא נאסרה לבעלה. אמנה ודאי דחטא בהוצאת ז"ל ועל זה נקל לחסיד כמוהו לעשות תשובה ונסלח לו. ושפיר קאמר לא תצוק רוחא אנא:

מפני מה בניך יפין ובשעת תשמיש מהו אצליך וכו'. היא לא השיבה כי אם על האח' ובתשובה על זה ממילא רווחא השאלה אחרת דכיון דהיה מתקדש כל כך והיה גורם יחוד יפה נוף הנקרא יסוד עם היפה בנשים שהיא מ' כמ"ש הרמ"ף ז"ל לכך בניה יפים:

אלא בבנוני' מלבד הטעם הנגלה שהוא שעת התבודדות בלי נשמע קולם של בני אדם הוא היה מתכוין בעת זיווגא דמטרוניתא כמ"ש בזהר הקדוש:

תוספות יפין ובשעת וכו'. בש"ס דנדרים הגירסא מפני מה בניך יפיפין ביותר ותו לא ול"ג ובשעת וכו' וכן הביא הנסחא הראב"ד בס' בעלי הנפש בשער הקדושה ע"ש:

מגלה טפח וכו' ודומה כמי שכפאו שד הקשה הראב"ד ז"ל שם בספר בעלי הנפש בשער הקדושה דהא אמרינן שכר פרי הבטן בשכר שמשהין עצמן על הבטן הויין להו בנים זכרים ותירץ כי כל לבבות דורש ה' וכל המעשים שהם לשם שמים טובים הם ומי שאומר עצמו שיוכל לעשות כך ולא תכנס עליו מחשבה אחרת והוא משהא עצמו כדי וכו' מתכוין לעשות מצוה והקב"ה נותן לו שכר ז"כר פרי הבטן. ושם האריך רבינו הראב"ד ז"ל בפירושן של דברים הללו ע"ש ובטא"ח סי' ר"ם ואבן העזר סי' כ"ה ע"ש באורך:

מכאן אמרו עשרה הם כממזרים וכו'. פי' ממ"ש ר' אליעזר שהיה כמו שכפאו שד שלא יבא לידי ממזרות משם למדנו דכל בי עשרה שהוא הולך ומונה הם כממזרים ולא ממזרים:

בני אמה ה"ג בני אימה וכן הוא בנדרים ופירש הר"ן ז"ל שמטיל עליה אימה ונזקקת שלא ברצונה. והרא"ש ז"ל בפרושו והרב המאירי ז"ל בפסקיו פירשו בני אמה בני שפחה. ובבריתא דידן צריך לפרש כפירוש הר"ן דהא קתני בני שפחה בהדיא וכ"כ הרב נחלת יעקב ע"ש:

בני ישינה דבא עליה כשהיא ישינה לגמרי אבל נים ולא נים שרי. ות"ק סבר דהני בי תרי ישינה ובבית חמיו שלא בכתובה נהי דלאו שפיר עבד אבל אינו בסוג עשרה האמורים ושתים זו אינם כממזרים:

תוספות בני נדוי וא"ת והא קי"ל דמנוד' מותר בת"ה וי"ל דכשנידוהו החמירו עליו שיהא אסור גם בת"ה. כ"כ הרב מהר"ר נסים רוזילייו ז"ל ועיין ברכי יוסף א"ח סי' ר"ס:

ארוסתו בבית חמיו שלא בכתובה. וא"ת ואמאי לא תני בלא ז' ברכות וי"ל דהא אמרינן בריש מכילתין כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. וכבר תני הכא בני נדה. ושלא ז' ברכות הוא בכלל בני נדה. ובני נדה כולל בין נדה דאוריתא ממש דאינו ממזר אבל הוא כממזר בין בני נדה מדרבנן כגון שטבל' בסוף ימי ראייתה כמ"ש התוס' פ"ק דשבת דהיו נוהגות ב' טבילות אחת בסוף ימי ראיתה ואחת בסוף יומי ליבונה ואם לא טבלה טבילה שנית הויא נדה מדרבנן וכן בלא שבע ברכות הויא נדה מדרבנן. וכן י"ל להא דתני בלא כתובה ולא תני בלא חופה דבלא חופה הו"ל כנדה ולדעת רבינו שמשון בתשובה הובאה תשובתו בתשובות דשייכי מאי דתני כלה בלא ברכה היינו בלא חופה:

ומכלל דברים אמורים יש מקום פתו"ר למאי דדייק הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות פ"ב דנדרים וז"ל בני נדוי בטור י"ג בני נדה ולא משמע כן דלא חשיב הכא אלא הבנים שנולדו מדבר קרוב לעבירה אבל בני נדה מאיסור כרת כשאר עריות עכ"ל. ומריש אמינא דהא דכתב הרב בטור יש גורסין בני נדה. לישר"י לן מר דאין כונת הטור דיש נסחא דגריס בני נדה על דרך מ"ש הרב מהרש"א ז"ל גופיה בסמוך וז"ל בני מריבה בטור יש גורסין בני מורד' ולפי גירסתנו וכו' עכ"ל והא דבני מריבה קושטא קאמר שכן הטור בזה כתב נסחא אחרינא כמו שיראה הרואה. אבל מ"ש הטור בני נדה הוא דיש מפרשים דבני נידוי דקאמר הש"ס פירושו בני נדה וזהו שכתב הטור כשבא לפרש הט' מדות וז"ל בני נדוי בני נדה אעפ"י שאינו ממזר מן התורה ויש מפרשים שאם הם בנדוי וכו' עכ"ל וכונתו מבוארת כדאמרן וכן הוא מפורש בדברי רבינו הראב"ד בס' בעלי הנפש בשער הקדושה אשר אמרת הטור מאיש לוקחה זאת הוא רבינו הראב"ד ז"ל ושם כתב וז"ל בני נדוי פירוש בני נדה ואעפ"י שאין ממזר בן הנדה ויש מפרשים שאם הוא בנדוי או היא וכו' עכ"ל הראת לדעת דבני נדה הוא פירוש בני נדוי לחד פירושא ככל אשר דברנו. והנה הרב נחלת יעקב כתב בפירושו על בריתא דידן וז"ל בני נדה בגמרא ובכל הפוסקים לא קחשיב נדה אבל באמת אין זה סתירה דקי"ל הבא על הנדה אין הולד ממזר מן התורה וא"כ קאמר הוי כממזר ולא ממזר עכ"ל. איכו השתא להרב מהרש"א ז"ל אשתמיטיתיה בריתא דידן דקתני בני נדה. וגם לעיל הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שם בא חשבון הט' מדות ולא זכר בריתא דידן וס' האגודה דנקטי עשרה ועמ"ש הרב המאירי ז"ל בפסקיו שם. הן אמת דיש להעיר בדברי רבינו הראב"ד ורבינו בעל הטורים דכתבו דפירשו בני נדוי היינו בני נדה ויש מפרשים שהן בני נדוי והיה להם להכריע דפירוש בני נדוי דאמרו בש"ס אינו בני נדה מברייתא דידן דקתני תרוייהו. והם ז"ל זכר עשו לבריתא דידן לחלוקת תבעה למטה ולחלוקת ישינה ואם נפשך לומר דאינה הכרעה אודי לי מיהא דהוה להו ז"ל להזכיר בריתא דידן בזה. ולהרב נחלת יעקב שכתב בכל הפוסקים לא חשיב נדה נראה דאשתמיטו מיניה דברי הראב"ד ז"ל והטור ודברי מהרש"א ז"ל:

ולמאי דדייק הרב מהרש"א ז"ל דאתאן עלה הגם דלאו דוקיא הוא דאתא לאשמועינן דאינו ממזר אלא כממזר כמ"ש הרב נחלת יעקב. עוד בה דיכולים אנו לומר דהא דקאמר בני נדה היינו נדה מדרבנן כמו שכתבנו בסמוך. ומדברי רבינו הראב"ד ז"ל ורבינו בעל הטורים ז"ל מוכח דהו"א דבן הנדה כיון דאינו ממזר הו"א דאביו הגם דהרבה אשמה הולד אינו פגום קמ"ל דמצטרף עם הני בני ט' מדות:

בני שנואה עמ"ש רבינו הראב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש בשער הקדושה ומ"ש אני עני בברכי יוסף א"ח סי' ר"ס ומה שתירצתי שם לחקירת הראב"ד על ראובן אח"ך ראיתי שכן כתוב בזהר הקדוש פ' ויצא בסתרי תורה דף קנ"ה ע"א שש אנכי. ובס' האגודה יש שינוי מנסחא דקמן ושם בס' האגודה כתוב עשרה בנים כממזרים ונעלם מהרב נחלת יעקב ומאביו ע"ש:

ויתקין חלשים כדמפרש חלשות והוא פירוש ויתקין:

בעלי ראתן פירש"י ז"ל שהם חלשים שיש להם שרץ במוח:

בזמן שלא טעמו כלום פי' אחר הקזה:

תוספות היוצא מבית הכסא. הרב כנסת הגדולה בא"ח סי' ר"ם מייתי מהזוהר הקדוש דיזהר כשיוצא מבית הכסא וכו' והו"ל לומר דגם הכא במסכת כלה אזהרה שמענו וכבר בברכי יוסף דקדקתי עליו דהול"ל דבש"ס נמי בגיטין דף ע' אמרו היוצא מבית הכסא לא ישמש עד אחר שיעור חצי מיל והביאה הרי"פ ז"ל פ"ב דשבועות. והגם דבזהר הקדוש אמרו שעה הול"ל דהש"ס והכא אמרו שיעור מהלך חצי מיל ועיין באגודה ומה שכתבתי בהגהות אבות דר' נתן פ' מ"א בס"ד: