אחזתו אחילו וזו היא אש של עצמות. פירש הרב נחלת יעקב אימה נופלת עליו והוא מלשון חיל ורעדה עכ"ל. אך לא ראיתי לשום אחד מהמפרשי' שפירש כן. וזו כשהיא רעב. פי' שיעשה רפואה זו כשהוא רעב ובגיטין דף ע' אמרו להפך:

על גבי רגליו. פירוש כשהוא עומד ואחר הרפואה לא יישן אבל רפואה זו תהיה סמוך לשינה. ובגיטין שם הוסיפו עוד דברים ע"ש באורך:

תוספות וזו היא אש של עצמות. יש להעיר דבש"ס בברכות דף ל"ב ובגיטין דף ע' אמרו מאי אחילו אמר רבי אלעזר אש של עצמות והרי בריתא שלנו קתני בהדיא אחזתו אחילו וזו היא אש של עצמות. וא"כ מאי בעי הש"ס מאי אחילו ואתא ר' אלעזר וקאמר אש של עצמות וזו בריתא מפורשת:

והנה מבואר מדברי רש"י ז"ל בשבת דף קי"ד ע"א ובקדושין דף מ"ט דמ"ש בש"ס התם במסכת כלה כיונו על מסכתא זו והיא מחוברת מבריתות וכ"כ הריטב"א ז"ל בחידושי קדושין שם שהיא מסכתא קטנה ומתחלת כלה בלא ברכה. והתוס' בשבת כתבו בשם ר"י דפירוש מס' כלה היינו אותה מסכתא שלומדים בכלה דאלול ובכלה דאדר וק"ק על התוס' שלא הזכירו דהערוך בשם ר"ח פירש כר"י והר"ן בקדושין והרב המאירי בשבת כתבו שני הפירושים. ולכל הדברות נראה דמסכת זו נתחברה מבריתות קודם התלמוד. ודוקא במסכת סופרים כתב הרא"ש ז"ל דנתחברה אחר התלמוד דבמסכת סופרים הוזכרו אמוראים ואחרונים כרב כהנא ורב אשי:

והשתא במאי דקמן מצינו דמאי דבעי בש"ס מאי אחילו ומאי דאמר ר' אלעזר הוא מפורש בבריתא שלנו, ותו דקתני בבריתא שלנו הרפואה ובגיטין דף ע' מייתי לה דאמר אביי אמרה לי אם. ויש שינוי קצת גם כן ותו דהכא בבריתא דילן קתני המשמש מעומד אחזתו אחילו. ובגיטין מייתי ברי תא דמעומד אחזתו עוית, ולעיל בממלא כריסו ווכיוצא קאמר אחזתו אחילו ע"ש:

הרגיל בקצת גרסינן והוא מין זרעים שזורעים בארץ ישמעאל, וכתוב הדר הוא בישעיה סי' כ"ח והפיץ קצח:

דמו בראשו. פירש"י ז"ל לפי שרוח מערבית לחה ומכנסת הרוח לתוך הגוף:

אלא באפוי הא דהרגיל בו אינו בא לידי כאב הוא באפוי:

תוספות הרגיל בקצח וכו'. בש"ס בברכות דף מ' ע"א הכי אתמר אמר ר' חמא בר ר' חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב מתיבי רשב"ג קצח אחד מס' סמני מות הוא וכו' ל"ק הא בריחו הא בטעמו אמיה דר' ירמיה אפיה ליה רפתא ומדבקה ליה ומקלפא ליה. ולפי מה שכתבנו בסמוך דמסכתא זו מבריתות נתחברה קודם התלמוד ק"ק דמימרת ר' חנינא דהרגיל בקצח וכו' הוא בריתא שלנו ומאי דמותיב עליה בש"ס מרשב"ג הוא סוף הבריתא ותו דהכא מפורש דלא אמרו אלא באפוי וא"כ מאי מותיב לר' חמא. ותו דמשמע דבאפוי כלומר שנתן קצת בפת ואפאו תו ליכא למיחש למידי. ולא אתי כהאי דעבדא אמיה דר' ירמיה דמקלפא ליה. וזיל לאידך גיסא דמהא דאמיה דרבי מוכח דניכר שפיר דאי לא מקלפא ריחו קשה והנסיון יוכיח. ואיך קתני בבריתא דבאפוי שפיר נאה וליכא מידי דקשה. ויש לישב, ובדברי הרב נחלת יעקב יש יתור לשון שאינו צריך וקצירת האומ"ר במה שצריך ואין להאריך:

ומה שכתב הרב רגל ישרה והגיה דלא אמרו אלא באפיו ופירש דהיינו כמאי דעבדא אמיה דר' ירמיה, לדעתי הקצרה אינו מחוור מכמה טעמים כמו שיראה המעיין:

המשמש מטתו לאור הנר וכו'. רגע אדבר:

מוסר מעי"ר מי שיש לו לב יתעורר להתקדש מאד ולא ילך אחר יצרו ועל זה הזהירה תורה אחר פרשת עריות קדושים תהיו שיקדש עצמו במותר לו כמ"ש הרמב"ן ז"ל בביאורו על התורה באורך. וענין זה הוא הדעת כמש"ה וידע אדם ויכוין דעתו ומחשבתו לש"ש. ויראה בעיניו מאי דשנינו בבריתא עשרה הם כממזרים. והן בעון מזה באים בנים שאינם מהוגנים ממפרי"צי הפרצ"ה ועתיד הוא ליתן את הדין אם הוא גרם שבניו יהיו חוטאים ובכל חטא שיחטאו הלא א"ב הטומאה נוטל חלק בראש. ואשרי אדם השם ארחותיו וכל מעשיו לש"ם שמי"ם ואמרו הב"א ליטהר מסייעין אות"ו וכתיב בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך. ואפשר לומר:

רמז בפסוק זה ונקדי"ם מה שראיתי בכתב להרב המוסמך מהר"ם גאלנטי ז"ל תלמיד מרן ז"ל בתשובה כ"י בכתב ידו הקדושה ממש שהביא משם הזהר הקדוש בכ"י ת"ל א"ר שמעון לעולם יקיים אדם מצות עונה בזוגתו לש"ש שכל אותן הטפות אף שהיא עקרה וזקנה אינם הולכים לאבוד אלא ה' מצוה למלאך הממונה שישמרם לעת"ל ויהיה לכל א' גוף ויהיו לו בנים רבים וכו' עכ"ל הצריך לעניננו. וז"ש בכל דרכיך ר"ל דרך גבר בכל דייקא בין אם הוא זמן עיבור בין זקנה אל תאמר כל אזהרות רז"ל היינו כשאפשר שתתעבר אבל כשידוע שאינה מתעברת אין צריך קדושה כל כך לז"א בכל דרכיך בין שאפשר להתעבר בין שאינה יכולה להתעבר תורה אחת להם שיהיה מכוין ליחד הדודים למעלה וזה רמז דעה"ו ד"ע ה"ו מלשון וידע אדם ה"ו קבה"ו כי בכל זיווג נולדים בנים לעת"ל והוא יישר ארחתיך יעזרך על דב"ר כבוד שמ"ו. ויש לרמוז והוא גימט' חי צדיק העליון יישר ארחתיך מסילות העולמות אשר עובר השפע לנפשיך על דרך שפירש עיר וקדוש הרב מהרר"א גאלנטי ז"ל על פסוק נחפשה דרכינו הם דרכי חלקי העולמות השייכים לשרשי נשמתו. עוד רמז והוא גימטריא ח"י דבן ח"י שנה לחופה. יי"שר ארחתיך ר"ת יחוד י"ט שבת ר"ח. יחוד רמז ליל טבילה ישר יום טוב שבת ר"ח שבהם יש יחוד למעלה אך ימי חנוכה אין לנו רשות להשתמ"ש בהם כנודע מגורי האר"י זל"הה:

רפואתו ארקין של קוצין פירש נחלת יעקב כרכום הגדל בקוצין שניהם כאחד זה כנגד זה:

תוספות האוכל בשר שור שמן בלפת בלילי י"ד ובלילי ט"ו וישן בלבנה אפי' בתקופת תמוז דמו בראשו זה הוא נסחת בריתא דידן. ובגיטין דף ע' אתמר התם כנסח זה אריב"ל האוכל בשר שור בלפת ולן בלבנה בליל י"ד או ט"ו בתקופת תמוז אחזתו אחילו. והנך רואה ד' שינויים שיש בין נסחא דקמן לנסחת הש"ס חדא דבנסחתנו שנאה בסתם בריתא ובש"ס היא מימרת ריב"ל וזאת שנית דבבריתא דידן קתני בשר שור שמן. ובש"ס קאמר בשר שור בלפת ואל השלשה דבש"ס קאמר בליל י"ד או ט"ו בתקופת תמוז משמע דוקא בתמוז. ובריתא שלנו קתני אפילו בתקופת תמוז משמע בליל י"ד או ט"ו בכל חדש. ואת רב"ע דבבריתא דידן קתני דמו בראשו וריב"ל בש"ס אמר אחזתו אחילו. והרב נחלת יעקב לא העיר אלא בשינוי השלישי דהכא קתני אפי' בתקופת תמוז והא לחוד אפשר לומר דזמן החום הוה ס"ד דהוא טוב לאכילה זו לז"א אפי' בתקופת תמוז לא מהני והש"ס נקט תקופ' תמוז וכ"ש בשאר ימים דליכא חום:

המשמש מטתו לאור הנר. כתבו הגהות מיימוניו' פ"ד די"ט שהתוס' דקדקו משמעתא דביצה דף כ"ב דבלילה אסור לשמש לאור הנר על ידי האפלת הטלית וכו' וכן מצאתי ביסוד של רבינו אברהם אב בית דין עכ"ל. ונראה דט"ס הוא וצ"ל ביסוד של רבינו אברהם בר דוד והוא בס' בעלי הנפש שער הפרישה ששם דקדק נמי מסוגית ביצה לאסור כתוס' (ורבו של מחבר הגמי"י הוא מהר"ם בתוס' יומא דף י"ח ע"ב כתב לשון זה ביסודו של רבי אברהם בר דוד מצאתי בס' בעלי הנפש ע"ש) וראיתי להרשב"ץ ברמזי פסקי נדה שכתב וז"ל ת"ח אם נצרך לזה מאפיל בטליתו ולאור הנר אסור ולא סגי להאפיל בטליתו וצ"ע לתשב"ץ מאי שנא עכ"ל והרב אליהו רבה סי' ר"מ ס"ק י"ח עמ"ש מרן אסור לשמש לאור הנר אעפ"י שהוא מאפיל בטליתו כתב וז"ל משמע אפי' הוא ת"ח וכן פסק בסדר היום והביאו של"ה דלילה גרע מיום ודלא כע"ת דאשתמיטיתיה כל הגדולים הנ"ל עכ"ל. ואני הדל מצאתי בחידושי גאוני קמאי אשר בס' רבינו אפרים ז"ל בפרשת תצא שכתוב וז"ל נגד הנר ת"ח מאפיל בטליתו עכ"ל גם הרב המאירי ז"ל בפסקיו לנדרים סוף כ"ב כתב בפירוש דת"ח העוסק בתורה שרי לאור הנר עיין בדבריו באורך ובודאי דבע' ההיא מאפיל בטליתו והוא פשוט ולא הוצרך להרב לאומרו ומדברי התוס' והראב"ד ז"ל אין ראיה לאסור לת"ח לאור הנר בהאפלת טלית כאשר יראה הרואה:

הוא מלמטה והיא מלמעלה. שמעתי מאחד מגדולי הדור זלה"ה דנשאלה שאלה בבית מותבא רבא בעיר גדולה של חכמיה קושטנדינה יע"א הלכה למעשה בא' שמתוך חולי לא היה יכול אלא הוא מלמטה. ויצאו לחפש"י חפ"ש מחופ"ש עד שמצאו בחידושי נדריה לחד מרבוואת' קמאי כ"י דשרי ע"כ שמעתי. ואני הדל אומר דהדבר מפורש בדברי רבינו ירוחם נתיב כ"ג סוף ח"א דמותר וכן מבואר בדברי ס' החסידים סי' תק"ט שכתב דבליל טבילה לא יתכן הא כשאינו ליל טבילה שרי ואין להאריך:

עז פנים ר' אליעזר אומר ממזר מי שהוא עז פנים הכרת פניו ענתה בו וסימנא מילתא לדעת ר' אליעזר שהוא ממזר, ולדעת ר' יהושע בן הנדה שאינו ממזר. ור' עקיבא אומר דתרווייהו איתנהו ביה ממזר ובן הנדה:

שהיתה יושבת ומוכרת קטניות בשוק. פירוש וענינה מוכיח שהיתה פרוצה:

גדול היה ר' עקיבא וכו'. כלומר אל תתמה איך ר' עקיבא מנגד לדברי רבותיו כי באותו פרק היה גדול בתורה:

היאך מלאך לבך וכו'. ר"ל דלא נפקא מינה לענין דינא דבין אם הוא ממזר בין אם הוא בן הצדה אין לאדם חשוב לתת לו בתו או קרובתו והו"ל לשתוק:

א"ל אני אקיימנו כלומר מן השמים גילו לי שאודיענו:

ברוך ה' אלהי ישראל אשר גלה סודו לרבי עקיבא. דהגם דר אליעזר ור' יהושע גדולי ישראל והיה להם רוח הקדש לא נתגלה לכל אחד אלא חצי דבר. דמן השמים רצו לפרסם גדולת ר' עקיבא ולזה פתחו בברכה ברוך ה' אלהי י"שראל אשר גלה סודו לר' עקיבא והוא בן גרים. ומוכח מדברי גורי האר"י ז"ל שהבאתי בשם הגדולים ח"ב דף ל"ו ע"ב שהיה ברבי עקיבא בחינת יעקב אע"ה וכן אביר יעקב אותיות רבי עקיבא. ולפי זה יצדק מאד מ"ש ברוך ה' אלהי י"שראל אשר גלה סודו וכו' וא"ש ההי"ב וכבר נודע דר' עקיבא זכה לשער הן' ות' ממשה רבינו ע"ה ואמרו רז"ל כל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא:

תוספות היאך מלאך לבך לעבור על דברי חביריך, וא"ת והא רבי אליעזר ור' יהושע רבותיו דר' עקיבא כדאמרינן בנדרים דף ן' ושאר דוכתי והיכי קאמרי לעבור על דברי חביריך על דברי רבותיך הול"ל וי"ל דהני דאמרו איך מלאך לבך היו תלמידיו דר' עקיבא ומשום כבודו א"ל בלשון הזה על דברי חביריך והכי אמרינן בראש השנה דף ל"א ע"ב כיון דתלמידים הוו לאו ארח ארעא למימר לרביה רבך ומשום הכי אמרו לרבי אליעזר כבר נמנו עליו חביריך והתירוהו על רבן יוחנן בן זכאי דהיה רבו דר' אליעזר ע"ש והיה בעלמ"ה סוגיא זו מהרב בית חדש י"ד סי' רמ"ב שהביא ז"ש בשם הגהה, והוא תלמוד ערוך וכן מבואר בס' חסידים סי' ט"ו. וזה כתבתי על פי הנוסחא דקמן. אבל הר"ן כ"ב דקדושין הביא ברית' זו וכתב הנסחא היאך מגיס דעתך לחלוק על דברי רבותיך ע"ש:

היה ר' עקיבא נשבע בשפתיו ומבטל בלבו. אע"ג דדברים שבלב אינם דברים כתבו ז"ל דר' עקיבא היה אנוס דא"ל שהוא מגיס דעתו וכו' ועוד כתב הר"ן ז"ל שם דר' עקיבא כיוון בלבו דיהיה לה איזה חלק לעוה"ב דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ועוד נתב דמבטל בלבו היינו שלא השמיע לאזנו אבל היה מוציא בשפתיו וכו' ע"ש בדברי הר"ן ז"ל באורך ועוד שראה ברוח הקדש דמן השמים רצו שיברר הדבר:

אשר גלה סודו לר' עקיבא בן יוסף. ובענין זה לברר המציאות לא נאמר לא בשמים היא ויכול הנביא להשמיענו המציאות וכאשר הוכחתי אני בעניי בכמה הוכחות בספרי זוטא ברכי יוסף א"ח ס' ל"ב בס"ד: