אבלבשירות דוד שבשמואל ובתהלים. פירוש שירה הכתובה בשמואל ב' סימן כ"ג ובתהלים סי' ח"י בשירה זו לא נתנו חכמים שיעיר כמה שיטין צריכין לכתבם: אבל סופר מובהק וכו' כתב הרב נחלת יעקב דס"א עיקר וה"פ דסופר מובהק מרצפן בפתיחות שמכוין בתחילת השירה תיבה בהתחלת ענין ובסוף השיטה כותב התיבות שיש בהן אתנחתא וסוף פסוק ומכוין תמיד ליתן ריוח מעט בסוף הענין: וכן תהלים וכו' לפי שיש בהם פסוקים קצרים והרבה הפסקות בכל פסוק:

צריכהשרטוט פי' בין שיטה לשיטה: כאמיתה של תורה כמ"ש בש"ס דילן דברי ש' ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה וגם ברייתא שלנו באומר' כאמית' של תורה נרמז דרשת פסוק דברי ש' ואמת ולהכי נקט לשון זה כאמיתה של תורה וגם הש"ס דילן נקט לשון זה עפ"י מה שדרש שלום ואמת וברייתא שלנו קצרה בזה:

תוספות ספר נקרא. הא תניא דמסייע ליה להרשב"א ז"ל בתשובה ח"א סי' אלף ר"ך שכתב מגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה משום דאקרי ספר וכו' ע"ש והרב משפט צדק ח"א סימן יו"ד תמה על הרשב"א ז"ל ומלבד שאין תמיהתו תמיהא ודברי הרשב"א ז"ל ברור מללו. עוד בה דנעלם מעיני כבוד חכמתו' ברייתא שלנו זאת אומרת כדברי הרשב"א ז"ל וכמו שכתבתי בעניותי לעיל בריש מכילתין ושם הבאתי דברי הרב נחלת יעקב בפירוש ברייתא שלנו והרגשתי עליו כפי דעתי הקצרה ושם הארכתי קצת בענין הזה כאשר עיניך תחזינה משרים ומשם באר"ה:

ומלכיכנען פי'. ביהושע סי' י"א שכתובים שם דהשמיד יהושע ל"א מלכי כנען אלו נכתבים אריח ע"ג אריח והכי אמרו בבבלי פ"ק דמגילה דף ט"ז ובירושלמי פ' בני העיר: כל בנין כדין לא קאים כל בנין כזה אריח על גבי אריח וכו' אינו מתקיים וה"נ אמרינן בירושלמי ובבבלי אמרו מ"ט שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים: מאי כדין למצוה פי' בעי אם דבר זה שאמר שיכתבו אריח וכו' הוא למצוה דוקא ובדיעבד לא פסל או"ד הוא לעכב:

תוספות מאי כדין למצוה וא"ת מי הביאו לידי ספק אם למצוה או לעכב וי"ל דנסתפק אם זה שנכתבין אריח ע"ג אריח היא לומר שנמחו עשרת בני המן ול"א מלכי כנען וזכר עשה לנפלאותיו וא"כ הוא למצוה מה שארז"ל כן או"ד הוא לעיכובא כי כקרוא איש יהודי בענין זה בצורה זו יהיה גם עתה תועלת להכניע הסט"א שלהם. והשיב שהוא לעכב דגם בקריאת ענינים אלו והמה בכתובים בצורה זו מכניע קליפתם כמו שכתבו המקובלים דבקריאת ענין כיוצא בזה מברר מהסט"א שלהם וסמיכות שלהם ממ"ש בזהר בניניקח עמון ומואב מתגרי בכו וכמו שכתבנו בעניותנו במקומות אחרים באורך ובחון ל' הזהב מרז"ל בבבלי שאמרו מ"ט שלא תהא תקומה לרשעים במפלא והיל"ל שלא היתה תקומה למפלתן של רשעים אמנם רמזו שלא תהא. ומעין דוגמא כתבנו בעניותנו במדרש שכתב רבינו בעל הרוקח ז"ל כי בזכירת עמלק כביכול הקב"ה ברוב ענותנותו מוחה איזה מחיה ומכניע את סט"א של עמלק וכתבנו זה במאמר שהביא משם רז"ל ע"ש:

אמרוכו'. כתב הרב נחלת יעקב הלכה זו משובשת והנסחא אמיתית כמ"ש בירושלמי פ' בני העיר א"ר לר' חנינא בר אחוי דרב הישעיא נהיר את כד הוינן קיימין קדם מצותא דרב הישעיא חביבך עבר רבי בא בר זבדא ושאלינן ליה ואמר בשם רב לעיכוב וה"ה ששאל אם למצוה אם לעכב ע"ז השיב זוכר אתה כשהיינו עומדים בחנות של דודך רב הישיא ושאלנו ממני ואמר בשם רב לעכב:

ואכתיפש גביה דהרב נחלת יעקב לומר דגם בירושלמי קצת טעות דקאמר א"ר לרבי חנינא וכו' ונראה דחסר שם האמורא. דרבי או רב לא אפשר דהוא פירוש א"ר דהא מסיק בשם רב לעכב וצ"ל דחסר שם האמורא וצ"ל א"ר פ' לר' חנינא. ופשוט:

צריךלאומרן בנפיחה אחת. פי' בנשימה אחת והכי אמרו בש"ס דידן פ"ק דמגילה א"ר חייא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת בעי למימרינה. בנשימה אחת מ"ט דכלהו בהדי הדדי נפק נשמתייהי ולרמז זה צריך לאומרם בנשימה אחת: בנפיחה אחת עשרת בני המן ועשרת עמהן כצ"ל כמ"ש בבבלי וכן צ"ל בירושלמי:

תוספות צריך לאומרן וכו'. הרב הגדול מהר"י איסקאפא ז"ל בס' ראש יוסף טרח לישב דברי רז"ל דיצא נשמתם בבת אחת והם אמרו דאזדק פי בזקיפה אחת דכיון דאזדקיפו בזקיפה אחת איך יתכן דיצא נשמתם בבת אחת עיין בספרו באורך:

והשיגו על הרב ז"ל דלק"מ דמקרא מלא הוא דבתחילה הרגום ואחר כך ביום השני תלו אותם וכן כתב רש"י ז"ל להדיא בפירוש אסתר ואת עשרת בני המן יתלו על העץ אותם שנהרגו ע"ש ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות ודוק בדבריו:

בכתבןצריך שיהא איש בראש דפא ואת בסוף שיטה ועשרת בסוף דפא שניץ ונחיץ כהדין קנטירא כדי שיפלו כצ"ל וכן הגיה הרב נחלת יעקב וסוף הלשון הביאו מהירושלמי. והפירוש פשוט כשכותבין את המגילה צריך להיות בעשרת בני המן איש בראש השיטה. ואת בסוף ותיבת עשרת בסוף הדף: שניץ פי' מרן ב"יח סי' תרל"א כעין שנצים שאחד בולט מצד זה וא' בולט מצד זה כן איש בראש שיטה ואת בסוף: ונחוץ כהדין קנטירא פי' שוה מב' צדדיו כמו בנין שוה ולא יהיה שום בליטה כדי שיפלו וכו' כמ"ש בש"ס דידן: אחר הדברים וכו' בא להודיע חוטרא אעיקרא ישלח שרצי"ו עד עמלק ממזר בר לחנתיה דאליפז בן פלגש אליפז: דרבי יתיה כצ"ל שגדל אותו על כל השרים: דקדם שבריה גניניה. תרגום לפני שבר גאון:

תוספות תרגם רב יוסף. לא שהוא חיבר התרגום כי אפילו תרגום כתובים היה מימי התנאים אלא נקט רב יוסף שהיה בקי בתרגום וכן משמע מדברי התוס' בקמא דף ג' ועיין מה שרמזתי אני עני שם בקונט' פתח עינים:

רבי מלכא וכו'. כתב הרב נחלת יעקב וז"ל. אפשר עפ"י הירושלמי פ"ב דיבמות דשם להדיא דלאו בן המדתא האגגי היה אלא שקורא אותו כן שהוא צורר בן צורר ולפ"ז הוצרך לאשמועינן הכא דהיה בא מזרע עשו ועפ"ז מדויי' הטב דקתני ית המן המדתא האגגי ולא קתני בר המדתא בר אגג כדקתני באינך לפי שבהמדתא לא היה בן המדתא אגגי כדמשמע בירושלמי עכ"ל. וק"ק דאפילו לפי דבריו המדתא ואגג שהיו רחוקים מהמן היו אבות הטומאה ונצר משרצי"ו של המדתא ואגג הוא המן הרע והן לא ראינו בשמות הטומאה בבריתא שלנו אגג והמדתא. ועוד קשה על הרב נחלת יעקב דלא זכר דבתרגום הארוך למגילת אסתר על פ' ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות הוא היה מונה עזר מרעים מהמן עד עשו בר ובר בר סכסא ושם אתה מוצא בכללן כמה שמות דהוזכרו בברייתא שלנו ויותר מהמה ובריש מרעין קאמר המן בר המדתא ועד אחרן מזכיר הגגי ושם מבואר דהמן היה בן המדתא ככתוב כמה פעמים במגילה. וכן קשה על הרב יפה מראה פ"ב דיבמות שהסכים דהמן אינו בן המדתא ולא זכר מהתרגום. האמת דלישנא דירושלמי התם קשיתיה ותאלצהו. אמנם לדעתי הקצרה יש להגיה בירושלמי וכצ"ל כמד"א כי המן בן המדתא האגגי וכי בן המדתא אגגי היה אלא צורר בן צורר כצ"ל וחסר תיבת האגגי ב' פעמים וק"ל לירושל' דמשמע דהמדתא הוא בן אגג כמ"ש הרב יפה מראה ואינו כן דאיכא כמה דורות מאגג להמדתא והמן כמבואר בתרגום הנז' לכך קאמר דרצה הכתוב לומר דהמן בן המדתא היה אגגי צורר בן צורר. וממה שכתבנו מבואר דברייתא שלנו מוטעת וחסר כמה הדורות כמ"ש בתרגום הנז'. ואחר זמן רב נזדמנו לשעה פירוש קרבן העדה ופירוש פני משה וראיתי שם פ"ב דיבמות שגם הם ז"ל חשבו דהמן אינו בן המדתא ולא ראו התרגום הנז' עיין בדבריהם ודוק:

דקדם. שבריה גניניה. כתבתי בקונטריס דהוא תרגום לפני שבר גאון וכ"כ הרב נחלת יעקב ע"ש אמנם בתרגום שלנו לא תרגם כך:

דרש אפשר לפרש פסוק זה (משלי ט״ז:י״ח) לפני שבר גאון ולפני כשלון גובה רוח בהמן הרע דאמרו רז"ל דהוא היה סיבה לבטול בנין בית המקדש ואמר הקב"ה אגדלנו ואנקם ממנו. ואמרו רז"ל והמן נופל על המטה בא מלאך והפילו. והוינן בה דלכאורה אינו מתישב. כהמלאך יפילנו וזה סיבה דאחשורוש אמר הגם לכבוש את המלכה והוא עמד לבקש על נפשו ולא ידע כי כלת"ו היא. וניחא לי הדל במ"ש רז"ל והביאו הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בס' הנחמד מנות הלוי שנשתבח המן עם אשתו ואוהביו שאסתר אוהבת אותו מאד שאם רוצה הוא היא נשמעת אליו ובגוים מחשבה רעה מצרפה למעשה ומשלו נתנו לו ובא מלאך והפילו. ובית המקדש נקרא גאון כדכתיב ושברתי את גאון עזכם. וז"ש לפני שבר דאשתפוך חמימי עב ראש השעיר. היה סיבה גאון הוא הבית המקדש שהיה סיבה לבטל בנינו ולזה יש שבר. ולפני כשלון שנפל על המטה הטעם הוא גובה רוח אשר דיבר שהיתה נשמעת לו להראות עד היכן גדולתו וגובה רוחו לכן בא מלאך והפילו והמן נפל אזדא ליה:

רמז אותיות שלפני אותיות שבר רא"ק גימט' אש וזה לפני שבר קודם אותיות שבר הוא אש הגאוה הנמשכת כיסוד האש כמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל וזהו גאון ואחר האש שבר. ולפני כשלון אותיות שקודם אותיות כשלון הם אותיות ירכה"מ גימט' רעה כי דבקתהו הרעה וגבה לבו ולכן יבא אחריו כשלון:

ודע שהרב שיירי כנסת הגדולה סי' תרצ"א כתב דבא מעשה לידו דעשרת לא היה בסוף דפא ופסלה דאע"ג דלדעת רבינו בעל הטורים אין להקחפיד מ"מ כיון דא"ח וההגהה בכם ר"י אומרים שצריך וכ"כ הגהמ"י בשם מהר"ם מי יכנס בספק שלא יצא י"ח אליבא דר"י ומהר"ם וא"ח וההגהה וע"ש שהאריך. ויש להרגיש דאמאי לא כתב דערן בש"ע לא כתבה וכתב דהטור יחיד ואפשר דלא ראה מס' סופרים וכו' ע"ש והני בי תרי לא נתנו ליאמר חדא דלא ראה מסכת סופרים ח"ו דכל רז לא אנס ליה ועוד דהרי מרן דראה מסכת סופרים והביא בב"י שר"י וא"ח הביאוה ועכ"ז לא כתבה ועוד דהטור אינו יחיד. ועוד יש להרגיש על הרב שיורי כנה"ג דבא למנין ר"י ומהר"ם וא"ח וההגהה והול"ל שגם הסמ"ג ורבינו ירוחם ז"ל כרבוה כאשר יראה הרואה:

וראיתי להרב גנת ורדים ז"ל בא"ח כלל ד' סי' י"ב שחלק על הרב כנה"ג והכשיר המגילה והמעיין יראה שאין ראיותיו מכריחות ויש לפסול המגילה ולתקנה. וכבר תרין אריוותא הרב פרי חדש ז"ל והרב אליה רבה ז"ל הביאו דברי הרב שיירי דפסל מגילה הנז' ושתק"ו יחדיו ומוכח ודאי שהסכימו עמו איכו השתא במותב תלתא כחדא הרב שיורי והרב פר"ח והרב אליה רבא הסכימו דפסולה וכן ראוי להורות:

צריךלמזקפא כמרדיא דלברות כצ"ל וכ"כ בס' מנחת שי: כמרדיא דלברות פירש"י במציעא דף פ"ז מרדיא עץ שרב החובל מנהיג הספינה להרחיקה מן האבנים ומן המכשולות: יש מפרשים שצריך לכתוב הוי"ו גדולה וי"מ צריך להאריך בקריאתה ועבדינן תרוייהו:

תוספות כמרדיא דלברות. פירש"י והערוך לברות שם הנהר ע"ש ויש מי שפירש לברות ספינות קטנות כמו שאמרו בירושלמי דשקלים ליברנין גדולה ופירושו גאליאון בלע"ז. כמ"ש במעריך. וז"ש הכא כמרדיא דנברות כמו העץ של ספינות קטנות שבו הספן הוא מנהיג הספינה להרחיקה מן המכשול. ומ"ש במציעא דף פ"ז האלהים צריכה וי"ו כמרדיא דלברות ניחא טפי למי שפירש שהויו יכתבנה גדולה ועיין מ"ש בספר מנחת שי:

חד אמר פותח ורואה וגולל ומברך זה דעת ר"מ בסוף מגילה שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה: וחד אמר כצ"ל והוא סברת ר' יהודה שם ונקט הכא חד אמר וחד אמר משום דאפכי להו כמ"ש שם בש"ס: מה טעם דכתיב ובפתחו ויברך משמע שבירך בעודו פתוח: במה גדלו דכתיב האלהים הגדול גדלו בשם המפורש שהזכיר שם המפורש: רבא אמר בברכה גדלו שבירך על קריאת התורה ואע"ג דאיכא רבוואת' דסברי דברכת התורה מדאורייתא כמ"ש הר' פני משה בראשון בראשו הכא קאי בברכה על קריאת התורה בצבור שתקן עזרא ואנשי כנה"ג כמו שהם תקנו כל הברכות והתפלות: ביחוד וכו' נסחא אחרת היה להם בברכת התורה ביחיד: וגולל ואומר קאי אדלעיל למברך על התורה בצבור לאחריו אליבא דכ"ע גולל תחילה דבלא"ה צריך לגלול בין גברא לגברא כמ"ש ז"ל: אשר נתן לנו את תורתו תורת אמת וחיי עולם וכו' זוהי נסחת הרמב"ם ורב עמרם גאון ז"ל וכ' הרב פר"ח שהיא נסחא מדוקדקת ועמ"ש אני עני בקונט' טוב עין סי' ו':

תוספות וגולל ואומר וכו' בקונטרי' כתבתי אליבא דכ"ע גולל תחילה. כ"כ הרמב"ם וכ"כ התוספת דבסוף גולל לר"י כלומר אף לר"י. ומ"ש הרב מהרש"א בחי' הלכות למאי דאפיך אינו מחוור. וקשה על הרב המאירי ז"ל בפסקיו למגילה שכת' זה משם גדולי המחבר' שהוא הרמב"ם ודחאו דהרי מברייתא שלנו מוכח כדברי הרמב"ם וכמו שכתבתי אני עני בברכי יוסף סוף סימן קל"ט על דברי הרב המאירי ע"ש. ומה שכתבתי בקונט' דבלא"ה צריך לגלול וכו' כ"ב הרב נחלת יעקב משם מרן בכ"מ ועתה ראיתי שלא כתב כן מרן בכ"מ ועתה ראיתי שלא כתב כן מרן בכ"מ אלא יהיב טעמא דליכא טרחא ע"ש פי"ב דין ה' ושם מרן מייתי ברייתא דידן ועיין בברכי יוסף ועיין בש"ע סי' קל"ט דין ה' ובהגהה ודוק:

וכןבנביאים וכי' זו היא ברכה ראשונה קודם ההפטרה: בא"י הבוחר בתורה וכו' כולה חדא ברכה ויש כאן שינויים משאר ברכות וכבר מרן ז"ל בכסף משנה פי"ב עמד בזה והאריך לישב הכל ע"ש וכתב הרב מהרי"ט צהלון סי' ע"ג שאין ראוי שיעשו הפסק אלא יקראו הכל בבת אחת להראות שהכל ברכה אחת ועמ"ש לקמן פי"ד הלכה ד' בס"ד:

ומידעומד העם ואומרים וכו' זה היה מנהגם שבימיהם היו עונין כאן דברי שבח ומשו"ה יש הפסק בסדורים בין אמת וצדק ובין נאמן אתה: כל פעל ה' למענהו וא"כ יש לעמוד בשבחו יתברך. ורש"י פירש למענהו בשביל קילוסו א"נ לשון עדות וא"כ שבח הקב"ה צריך בעמידה וכן כתב הרב נחלת יעקב דבעדות כתיב ועמדו שני האנשים עיין בדבריו:

תוספות ובכל מקום שנחלקו שני תנאים וכו' אזלינן בתר מחמיר כ"ש בשבח ותהל' של חי העולמים וכו'. וא"ת והא קי"ל ספיקא דרבנן לקולא וספיקא דאורייתא לחומרא והכא אינו מצוה ולא איסור דאורייתא וי"ל דהכי קאמר אזלינן בתר מחמיר בדבר שהוא מצוה מדאורייתא והכא דהוי שבח ותהלה חשוב יותר ממצוה דאורייתא דהוא שבח לה' יתברך וזהו שאמר כל שכן בשבח ותהלה של חי העולמים וא"ת והא קי"ל ספק ברכות להקל והפירוש האמיתי הוא שלא לברך כמו שהוא הלכה רווחת וי"ל דשאני התם דיש הזכרת ה' ואם אינו חייב באותה ברכה ח"ו נכנס בסוג ברכה שאינה צריכה דיש בו סוג לא תשא ומשו"ה אזלינן להקל שלא לברך: אבל הכא דין הוא שנחמיר לעמוד לתת כבוד לשמו יתברך:

ואחרכך חוזר המפטיר לענינו. כלומר אחר שהצבור עמדו ונתנו שבח כמו שאמר בסמוך. אחר כך חוזר המפטיר לענינו ואומר נאמן אתה הוא ה' וכו' וחותם האל הנאמן בכל דבריו. ואפשר לתת טעם לברכה זו במ"ש בזהר הקדוש דישראל יעפי הגלות הולכים לבתי מדרשות וקורין בנביאים ומתנחמים ולכן תקנו ברכה זו על ההפטרה לומר דהקב"ה יקיים הבטחותיו ודבר אחד מדברו אחור לא ישוב ריקם כדי לחזק לב ישראל ולצפות לישועה כי הוא מלך נאמן ורחמן:

נחםוכו' עתה יש קצת שינוי בברכה: משמח ציון בבניה. זו היא נסחת הראב"ד בהשגות פי"ב מה' תפלה אבל הרמב"ם נסחתו היא בונה ירושלים והראב"ד השיגו עיין בדבריו. וברכה זו כלפי שכינת עוזנו להקים סוכת דוד ועמה יפקין וזהו משמח ציון בבניה:

שמחנווכו'. גם בברכה זו יש שינוי הרבה ובפרט בחתימה שאנו חותמין מגן דוד כמו שאמרו בש"ס דילן פ' ערבי פסחים דצלותא מצמיח קרן ישועה דאפטרתא מגן דוד וכתב בס' ארחות חיים הלכות קריאת ס"ת אות ו"א משם הרא"ה בתפלה חותמין מגן אברהם שאנו מזכירין זכות אברהם שבזכותו נתקדש זרעו לדורות ובהפטרה אנו מזכירין מגן דוד שנתבשר על ידי נביא מלכות לדורות:

דרשאפ' פ' רבים אומרים לנפשי ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי כי אז"ל פ' חלק דאמר דוד להקב"ה שיאמרו אלהי דוד וכו' וא"ל שינסהו בדבר שבערוה ויהה ענין ב"ש וחסד ה' שהיתה מותרת דכל היוצא וכו' גט כריתות וכו' כמ"ש פ"ק דכתובות ויצא שלמה מב"ש ואמרו פ' ע"פ ועשיתי לך שם שיאמרו מגן דוד וז"ש רבים וכו' ואתה ה' מג"ן בעדי שיאמרו מגן דוד כבודי דב"ש מותרת ומרים ראשי שיצא שלמה מב"ש ודברי האויבים לעו ודוק כי קצרתי:

שהשבתקדמה לישראל שהוא מקודש מששת ימי בראשית ואחר שנים שני אלפים תמ"ח נתקדשנו ישראל בתורה והכי אמרו בש"ס דילן במס' ביצה דף ט"ז אטו שבת ישראל מקדשי שבת מקדשא וקיימא: כדכתיב כי ששת ימים וכו' הרי שבת קדש מששת ימי בראשית: ואומר ראו כצ"ל ור"ל נתן לכם את השבת הידועה שהיתה כבר:

דרשורמז פ' עד אנה מאנתם וכו' ראו כי ה' נתן לכם השבת במ"ש רבינו האר"י זצ"ל במ"ש ע"ה מותר לנוחרו וכו' דביום השבת העולמות נכללים וע"ה פוגם עד האצילות וידוע דראיה הוא באצי' וז"ש עד אנה מאנתם וכו' ראו כי ה' נתן לכם השבת והעולמות נכללים והפגם עד אצי' וזהו ראו: