למהאמרו שיהיו אומרין בכל חדש וחדש כלומר מה טעם אומרים שיר בכל ר"ח וכן בכל מועד מאחר כי עתה בעוה"ר לא יש קרבן: כדר"ש בן לקיש דבעי רשב"ל מר' יוחנן כצ"ל: נישמעיניה מן הדא בזה ובזה פירוש בעת חרבן בית א'. וכן בעת חרב בית ב': הלויים עומדין על הדוכן. ומוכח דהיו אומרים השיר כדינו וכדמסיק פ"ק דערכין דף י"א ואעפ"י שלא היו נסכים: אמר רשב"ל מזמור כצ"ל. מי קודם דהמזמור על תמיד של שחר ולא אמרו עד זמן הקרבת מוסף: מחוורתא דמילתא שמזמור קודם כצ"ל: ביום הא' לדוד מזמור לה' הארץ וכו' שהוא ראשון למעשה בראשית: גדול ה' שבו נחלקו המים ורקיע ביניהם: אלהים נצב שבו נראית היבשה ומלך במשפט יעמיד ארץ והדין אחד מג' עמודים שעליהם העולם עומד ובו כלולים ב' עמודים אחרים וכתיב תדשא הארץ דש"א ופי' הרב הלבוש דין שלום אמת ר"ת דשא: אל נקמות שנבראו בו שמש וירח וככבים וה' ינקם מעובדיהם: הרנינו שנבראו בע"ח ומשבחים לבורא: ה' מלך שנברא אדם ומכיר במלכותו: ליום שכלו שבת אלף השביעי:

תוספות דבעי ר"ש בן לקיש וכו'. בירושלמי פ"ד דתעניות הלכה ה' הכי אתמר רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן מהו לומר שיר בלא נסכים א"ל כשמועיניה מן הדא דתני בזה ובזה תלויים היו עומדין על הדוכן ואומרי' וכו' ר' אבהו אמר אתפלגון ר' יוחנן ור"ש בן לקיש רבי יוחנן אמר אומרים שיר בלא נסכים רשב"ל אמר אין אומרים שיר בלא נסכים התיב ר' יוחנן לרשב"ל והתני בזה ובזה היו הלויים עומדים על דוכנן וכו' אמר רשב"ל מה את שמע מינה א"ל מאחר שאלו נסכים היו זמנו של שיר היה ר' יוחנן אמר שירו של יום רשב"ל אמר שירו של אתמול ע"כ סוגיית הירושלמי. ובהלכה דידן מייתי כסתמא דש"ס ירושלמי דבעא ר"ל קומי רבי יוחנן והשיבו ר"י ולא מייתי מאי דרבי אבהו שונה בלשון מחלוקת וראיתי להרב קרבן העדה ז"ל שנדחק בפירושו ובתוספותיו הגיה הלשון דצ"ל ר"י אמר אומרים שיר בלא קרבן ורשב"ל אמר אין אומרים שיר בלא קרבן וק' עליו שחידש גירסא וצריך למחוק הספרים ולא זכר דבהלכה דידן הנוסח כנוסחת הספרים ומה גם דבש"ס דידן בערכין דף י"א ע"ב סבר דאומרים שיר בלא קרבן וכן בדף י"ב ע"א והגם דשער דחיות ודוחקים לא ננעלו. לא נהירא לדעתי הקצרה. וכבר הרב עצמו בסוף מ"ש בתוספותיו כתב וצ"ע בערכין וכו' ע"ש:

גם הרב שדה יהושע כתב דצריך להגיה הבריתא דל"ג דהיה ביום ד' או דל"ג ברעתם יצמיתם. ואחר זה כתב האי שירה מאי עבידתה וכו' והוא לשון הש"ס בערכין דף י"א ונראה ודאי דיש חיסור לשון קודם מ"ש האי שירה וכו' ואח"כ. וקודם לזה הקשה הרב שדה יהושע ז"ל וז"ל וצ"ע דהאי לאו שירה הוייא ממש וכדאמרו פ"ב דערכין איליא בעלמא הויא וכתבו רש"י והתוס' דלקינה בעלמא אמרו כן ולא לשם שירה והראיה דמוצאי שבת וכו' אלא ודאי לא לשם שירה היו אומרי' וכו' ואם כן מה מייתי ראיה ממה שהיו אומרים שירה לענין עיכוב עכ"ל. ובטרם נבא לדברי הרב ז"ל ניחזי אנן מ"ש התוס' בתעניות דף כ"ט ע"א ד"ה וישב וז"ל ופירש ר"י אע"ג דאין אותו פסוק כלל במזמור מוצאי שבת אירע להם כך שאמרו אותו פסוק ובירוש' מפרש איליא נקט וכו' עכ"ל. ואני הדל כתבתי בעניותי בפתח עינים דשמעתי מקשים דמאי חידש ר"י והם דברי הש"ס בערכין דף י"ב. ועתה אני מוסיף דיש להעיר דהרי רש"י שם בתעניות הביא סוגית ערכין ופירש כדברי ר"י ומה חידש ר"י ותו דהא דאיליא הוא בש"ס דערכין שם וכעת לא מצאתיו בירושלמי. ועתה נבא לדברי הרב שדה יהושע דהוא הזכיר סוגית ערכין דאמרי איליא בעלמא. ותימא דשם בערכין דף י"א אחר דהקשו הא דאיליא וכו' אמרי והא עומדין על דוכנן קתני ומשני כדר"ל דאמר אומרים שירה שלא על הקרבן. וכן אמרו שם בדף י"ב והרי מפורש דהגם דלאו שירה דיומיה ואיליא בעלמא מ"מ מדאמר על דוכנן משמע דלשם שירה הוו על דוכנן ומאי מקשה הרב ז"ל ואיהו ניהו מייתי סוגית ערכין. ורש"י ותוס' בתעניות לא הזכירו שלא לשם שירה:

עוד ראיתי להרב שדה יהושע ז"ל שהביא דברי התוס' בערכין דף י"א שכתבו על מאי דת"ר השיר מעכב הקרבן וכו' קשה דרך השיר בשעת נסוך והנסוך אינו מעכב את הקרבן דאדם מקריב זבחו היום ונסכיו עד ד' ימים ונראה לפרש שיר מעכב את הקרבן היינו נסוך שאם אין שירה אין נסוך עכ"ל התוס' וכתב על דבריהם הרב שדה יהושע וצ"ע בדברי התוס' דמאי קאמרי עכ"ל. ולא ביאר הרב ז"ל מאי קשיא ליה בתוס'. ולכאורה דבריהם מבוארים דנסוך בלא שיר לא אפשר אך שיר בלא נסוך אפשר והיינו דקאמרי שירה בזה ובזה דתני עומדין על דוכנן:

הדרן לדברי הירושלמי דאתאן עליה ונראה דהכי פירושו דקאמר ר' יוחנן דיש להוכיח מבריתא דבזה ובזה דאומרים שיר בלא נסכים והיינו דקאמר מאחר שאלו נסכים היו זמנו של שיר היה כלומר דאלו היו נסכים בו בפרק זמן השיר וראינו דהלוים עומדים על דוכנן לומר שירה אף דלא היו נסכים ר' יוחנן אמר שירו של יום כלומר שידעו הם דהוא שיר יום רביעי ולזה כיונו לומר שיר של יום רביעי שלא אמרוהו ביום רביעי והמה באו להשלים. וריש לקיש אמר שיר של אתמול ולאו דוקא אתמול אלא שיר שעבר כלומר דטעו ובא בפיהם שיר זה ולא זכרו שאינו שיר של היום. א"כ אפשר לומר להפך ר' יוחנן אמר שירו של יום כלומר שהם סברו שזהו שירו וטעו. וז"ל אמר שירו של אתמול שהם ידעו שאינו שירו של יום וזה שירו של אתמול כלומר יום שעבר ובאו להשלים שלא אמרוהו ביומן. זה אפשר לומר בפירוש דברי הירושל' הגם שהלשון דחוק ודו"ק כי קצרתי:

אעפ"ישאינו מן המובחר. פירש הרב נחלת יעקב שאינו מן המובחר דאין אומרים הלל הגדול אלא בכרס מלאה כמ"ש סוף פ"ג דתעניות עכ"ד. אך נהגו העם ואין לשנות מנהגם:

דבריקדושה כתובים נקראים דברי קדושה ונביאי' נקראים דברי קבלה. וע' בהרא"ש במ"ש בפסקיו פ' בתרא דראש השנה ובס' קרבן נתנאל שם:

וכ"שזכרים וכן הן חייבות בתפלה ובברכת המזון ובמזוזה כצ"ל ותיבת ובקריאת שמע נמחק דהא נשים פטורות מק"ש וכן כתב הרב נחלת יעקב ע"ש ועמ"ש בתוספות בס"ד: וממהרין לצאת. כדי לשמוח בשמחת יום טוב שהוא. מצות עשה: דרב לא מוקי אמורא. פ"ק דביצה והט' דרגילין לשתות יין בי"ט והשותה רביעית יין אל יורה:

תוספות שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים. מדברי התוספות סוף ר"ה והרב המאירי בפסקיו סוף מגילה משמע דנשים פטורות מקריאת התורה פירוש לשמוע קריאת התורה ע"ש ודוקא בפ' הקהל כתיב האנשים ונשים ואמרו פ"ק דחגיגה נשים באות לשמוע. אבל לשמוע קריאת התורה שקורין בצבור מהיכא תיתי שחייבות והלא הם פטורות מתלמוד תורה וממ"ע שהז"ג ואעיקר' קריאת התורה הוא תקנתא. ולכן נראה דגם מאי דקתני בבריתא דידן חייבות לאו דוקא אלא הוא מנהג טוב. ולכן פשטה ההוראה בגלילותנו שאין הנשים הולכות לבה"כ של נשים שהוא על גבי בית תפלת האנשים אלא איזה זקנות וגם אינו בקבע. והרב מגן אברהם סי' רפ"ב הביא בריתא שלנו וכתב וכאן נהגו לצאת החוצה. ועמ"ש הרב אליהו רבה שם ונוסחא מוטעת במגן אברהם נזדמנה לו וכמ"ש אני עני בברכי יוסף שם בס"ד:

ולפי האמור נראה דיש לקיים נוסחת הספרים בבריתא דידן וכן הן חייבות בק"ש ותפלה ובקונטרוס מחקתי בק"ש דהם פטורות וכ"כ הרב נחלת יעקב. אמנם אפשר לקיים נוסחת הספרים וכן הן חייבות בק"ש וחייבות לאו דוקא אלא הכונה לומר שהוא מנהג טוב. וכן ראיתי בס' האגודה וכן אתה מוצא שחייבות בק"ש ובתפלה ובמזוזות ע"ש והא כדאיתא והא כדאיתא חייבות בק"ש ממנהג טוב. ובתפלה מדרבנן. ובמזוזה דאורייתא. ואדרבא אפשר דנקט חייבות בק"ש להורות דמאי דקתני חייבות לשמוע קריאת התורה כאנשים לאו דוקא אלא הוא ממנהג טוב דכ"ע ידעי משנת ברכות דנשים פטורות מק"ש וקתני חייבות ובודאי לאו דוקא וה"נ חייבות לשמוע קריאת התורה לאו דוקא וכבר כתבו התוס' והריטב"א והר"ן בשם הרמב"ם דדזמנין ל' חייב ר"ל מדת חסידות כמ"ש אני עני בעין זוכר מערכת אלף אות ק"ג וע' תוספת דרבנן אות קכ"ט ובמענה לשון חכמים אות רמ"ב. וה"נ האי חייבות ר"ל נכון הדבר ע"ד שכת במרן בש"ע א"ח סי' ע' דנכון ללמדם שיקבלו עול מלכות שמים ומור"ם כתב לפחות בפסוק ראשון. ואינו מדינא וכמ"ש האחרונים ודלא כהרב ב"ח ז"ל:

בשבת מקדימין לבא וכו'. המרדכי פ' כל כתבי כתב בשם רב האי גאון ז"ל דבחול מתעוררים בבקר ובשבת ישנים יותר וכו' ועמ"ש הרדב"ז בתשו' דפוס ויניציא סי' תרי"ד ע"ש:

ביוםצום בן י"א שנה עד עצם היום ובן י"ב להשלים כצ"ל כן הגיה הרב נחלת יעקב: לפני כל זקן וזקן לברכו דמלבד מ"ש אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך אמרו רז"ל ברות רבה אלמלא ברכתן של זקנות לרות נתקעקעה ביצת מלכות בית דוד בימי עתליהו אלמא ברכת זקנים מהניא טפי: ולא היו מניחין בניהם הקטנים אלא היו מוליכים אותם כצ"ל:

תוספות וכן היה מנהג טוב בירושלם להתענות בניהם וכו'. ואם תאמר הלא חיובא לחנך הקטנים והוא מדינא בכל מקום ולא לבד ממנהגא שנהגו בירוש'. ואפשר דהא דקתני מנהג טוב בירושלם אסיפא קאי דבירושלי' נהגו להוליך תנוקות המתענים אצל הזקנים לברכם: ללמד שהן נאים וכו'. אפשר דנקט ללמד לרמוז דלמדנו דין מכאן דמי שהוא גדול הדור דינו כרבו מובהק כמ"ש הרב תרומת הדשן סי' חלק ולכן הולך אצל הגדול ממנו ומשתחוה לפניו ושואל שיתפלל בעדו וכו' וכל זה שמחשיב להגדול כרבו מובהק אפי' שלא למד ממנו כלל ובצד מה יש ללמוד דין. אמנם להכנע כל כך הוא שהן נאים ומעשיהן נאים:

ביוםשהושיבו את ראב"ע בישיבה פתח ואמר הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באים כדי ליתן שכר למביאהן כצ"ל וכן הוא בש"ס חגיגה דף ג':

תוספות ביום שהושיבו את ראב"ע וכו' ק' דבש"ס בחגיגה דף ג' אמרו שבת של מי היתה של ראב"ע ומה דרש פ' הקהל וא"כ זה היה אחר שנתפייס ר' יהושע והחזירו לרבן גמליאל ושידרוש הוא שני שבתות וראב"ע שבת אחת והיינו דקאמר שבת של מי היתה. ואינו היום שהושיבו את ראב"ע דמשמע ביום שמינוהו נשיא ויש לישב קצת:

פתח ואמר וכו'. בקונט' הגהתי הלשון עפ"י הש"ס דחגיגה דף ג' הנזכר דצ"ל הקהל וכו' והרב נחלת יעקב הגיה מ"ש אנשים באים וכו' ולא הגיה פתח ואמר אתם נצבים:

נשים באות לשמוע וכו'. עיין מ"ש אני הדל בפתח עינים שם ובקונטרוס טוב ע' סי' ד':

מכאן נהגו בנות ישראל קטנות וכו'. יש להרגיש על התו' שם בחגיגה שכתבו כדי ליתן שכר למביאהן ועל זה סמכו להביא קטנים בבית הכנסת עכ"ל. והיל"ל שכן הוא בבריתא שלנו ועוד דהכא קתני והן לקבל שכר. והרב נחלת יעקב כתב דקטנים לאו בני עונש ושכר נינהו אלא דיכנס יראה בלבם בגדלותם וע"ז יקבלו שכר עכ"ד. ולי הדל נראה דיש להם איזה שכר במה שעושים בקטנותם וכן משמע ממ"ש בסנהדרין דף ק"י ודו"ק בפסקי הרמ"ה ז"ל שם:

והקוראוכו' חוזר על מ"ש לעיל בהלכה ד' אשר לו זכר מדיני ט"ב: על הקרקע בכסות שחורה כצ"ל. וע' מה שהגיה הרב נחלת יעקב: לבו מן האבלות וכל שכן שלא לשוח עם הנכרי. כן הוא גירסת ס' האגודה:

לאברכו. פירש הרב נחלת יעקב לפי שאין אדם שומע לחבירו ומשו"ה לא אמרו ברכו עכ"ל. ויש לפקפק על דבריו והפשוט הוא שעושים שינויי' לעגמת נפש ולהרבות עלי עצ"ב. אולי יחנן ה' ויגאלנו וכן יהיה במהרה בימינו ישראל נושע בה' תשועת עולמים כיר"א: