מתני' כל גגות העיר רשות אחת. ואע"פ שדיורין חלוקין לשני בני אדם הגגות שאין תשמישן תדיר אין בהן חלוקת רשות וכלים ששבתו בגג זה מותרים להוציאם לזה:

ובלבד שלא יהא גג גבוה. מחבירו עשרה דאם חלוק מהן בגובה עשרה אסור לטלטל ממנו לגגין גזרה משום תל גבוה י' ורחב ד' ברה"ר דלא ליתי לכתף עליו:

כל א' רשות לעצמו. ואם לא עירבו דיורין שלמטה אסור לטלטל מזה לזה:

ר"ש. מיקל מכולן ואמר חצירות וגגות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים הואיל וכולן אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת הן ומטלטלין מזה לזה בלא עירוב אפי' היו הגגות גבוהות או נמוכות מי' ולית ליה לר"ש עירובי חצירות אלא משום היתר כלי הבית:

לכלים ששבתו בתוכן. כלים ששבתו באחד מהן מוציאין אותן מזה לזה:

אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית. והביאום לחצירן ע"י שעירבו בני החצר אסור להוציאן מחצירו לחצר אחרת אם לא עירבו שתי החצירות יחד:

גמ' איתפלגון רב ושמואל. פליגי בה רב ושמואל בגגין השוין שאין בהן גג גבוה או נמוך מעשרה לר"מ ובגג יחידי לרבנן:

עד בית סאתים. דכיון דהיקף זה אינו הוקף לדירה דהנך מחיצות של מטה. אע"פ שנעשו לדירה למטה עבידן לדור למטה בחללן ולא לדירת גג וכי נאמר גוד אסיק מחיצה והוי היקף יותר מבית סאתים אסור לטלטל בו אלא בד' הלכך אם הם עד בית סאתים מטלטל בכולן אבל לא יותר וכן בגג יחידי לרבנן אם הוא יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בד':

אפי' כור וכו'. דכיון דגג יחידי הוא מינכרי מחיצות וכן לר"מ המחיצו' שבסוף הגגין כולם מינכרי ואמרי' בהו גוד אסיק וכיון דעשויין לדירה למטה הרי הן מחיצות העשויות לדירה ומטלטלין בכולה:

הוו בעי מימר. סברוהו למימר:

מה פליגי. כי פליגי ר' מאיר ורבנן דוקא כשעירבו שחלוקין הבתים שלמטה להרבה בני אדם וצריכין לערב וכיון דגגות אין תשמישן תדיר סברי רבנן דלא מהני להו העירוב:

אבל בשלא עירבו. שאינן צריכין לערב כגון שהבתים הם של יחיד מודים חכמים שכל הגגות רשות אחת הן ל"א בשלא עירבו אף רבי מאיר מודה דאסורין:

פתר לה. אח"כ פירשו שאפי' הן יחידים פליגי ר' מאיר ורבנן:

מתני'. דפליגי רבנן דוקא שהיו עליית כולן על הגגין בסולם צורי או מצרי:

סולם המצרי. סולם קטן:

סולם צורי. סולם גדול:

ואחד עולה בסולם צורי. שהוא קבוע תמיד:

נעשה כפתח. דכיון דאינהו לא עבדו סולם קבוע סליקו נפשייהו ואחלינהו לגבי דהאי:

כמטרפס ועולה. מקפץ ומנתר וי"א מסתרך ועולה:

מהו לטלטל בכולו. לרבנן דאמרי כל אחד רשות לעצמו מהו לטלטל כל אחד בכל גגו:

מטלטל בכולו. שמחיצות המבדילות למטה מן הדיורים אמרינן גוד אסקינהו למטלה ויפרידו ביניהן אף על פי שאין המחיצות ניכרות:

אלא בד' אמות. דכיון דכל אחד רשות לעצמו והן פרוצין זה לזה אוסרין זה על זה דהוה ליה רשות פרוצה במלואה למקום האסור לה:

גג גדול סמוך לקטן. גדול עודף עליו לכאן ולכאן:

הגדול מותר. לטלטל בו דיורין שבו:

ניחא הגדול. כלומר הניחא הגדול מותר איכא למימר שמותר בד' אלא הקטן אסור צריכין לומר דאסור אפי' בד':

ויש אסור בד' אמות. בתמיה:

שנותנין לו ד' אמות בפני פתחו. כלומר אפי' בקטנה:

בשהיה שם פתח פתוח. אפילו לא נפרץ נמי הגדול מותר שהרי לא נפרצה לקטנה דהא אית לה גיפופי משני הצדדין:

והקטן אסור שנפרץ במלואו. דהא במקום חיבורן הם פרוצים לגמרי:

תאמר בגג שיש לו דיורין למטה. וכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך הם חלוקין מלמעלה:

הרי שהיתה החצר למעלה מן הגג. כגון שהבית נמוך והחצר גבוה שהגג והחצר שוין ואפ"ה אתם אוסרים לטלטל אע"פ שאין דיורין למטה:

שאין כל אחד מכיר את חלקו. שהרי כולם שותפים בו:

בפסיסיות. בפסין שכל אחד יודע עד הכין מגיע חלקו:

מהו. מאי טעמא אתם אוסרין בכה"ג:

עד כאן היתה התשובה. על שאלה זו לא השיבו חכמי' כלום:

מיכן והילך היו משיבין לפניו. ריב"ב פליג ואמר דאף ע"ז היו משיבין לו דלא דמי לגגות:

שמחיצותיה עולות עמו. מחיצות החצר הם גבוהין מחצר עצמו ל"א שמחיצותיה ניכרין לאותו העומד בפנים:

שאין מחיצותיה עולות עמו. שאין ניכרין לאותו העומד על הגג:

והוא מימר לון. ור"מ אמר להן:

אוף אנא וכו'. אף אנא סובר דבעינן מחיצות אלא דהכא הוי כמחיצות דאמרינן גוד אסיק מחיצה ומה שהוא בעומק כאלו היא בגובה על הגג:

שמן. לסוך בו:

ואלונטית. להסתפג בה:

ארבע פלגוון. ד' תנאים פליגי בדבר זה:

הכי גרסינן כל גגות העיר רשות אחת הן וחכמים אומרים כל אחת רשות לעצמה ר' יודן אומר חצר וכו'. וה"פ ר"י פליג וסובר דאפי' גג חצר אחת הן דתשמישתיה דגג שוה לחצר אבל קרפף לא דאין תשמישתו שוה לחצר:

חצר גג וקרפף רשות אחת הן. דאס"ד כל חדא רשותא בפני עצמו א"כ היינו ר"מ:

בשלא עירבו. בני החצירות כל אחת לעצמה דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצר וליכא למגזר אי שרית להוציא הכלים ששבתו בזו להכניסן לחברתה אתי לאפוקי נמי לה כלי הבית:

אבל עירבו. כל חצר לעצמה ולא עירבו שתי החצירות יחד אסור לטלטל מזו לזו אפי' כלי החצר דכיון דשכיחי מאני דבתים בחצר גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים שבחצר זו לחצר זו ור"ש מודה בהו דקתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית ועוד דחצר גופיה כבתים הוא:

היא עירבו היא שלא עירבו. כלומר בין עירבו בין לא עירבו מחצר לגג שרי דלא גזרינן:

ה"ג מתני' פליגא על ר' יוחנן לא לכלים וכו' אם לא בשלא עירבו הדא צורכא להוציא מן הבית אסור לא כ"ש לגג. וה"פ אם נאמר דלא איירי מתני' אלא בשלא עירבו החצירות לעצמן השתא לחצר אסור להוציא מן הבית שהרי לא עירבו לא כ"ש שאסור להביאן על הגג:

בשעירבה זו בפני עצמה וכו'. הא דא"ר יוחנן בשלא עירבו היינו שלא עירבו החצירות יחד ומתני' איירי כשעירבה זו לעצמה וזו לעצמה:

ה"ג אפי' כן לא לכלים ששבתו בתוך הבית:

חתייא דשמואל לרב. בהא שוין רב ושמואל דמתני' אפילו בשעירבו ופליגי אדר' יוחנן דאמר דמתני' דוקא בשלא עירבו:

עד בית סאתים ורב אמר אפי' כור וכו'. שמעינן דבעירבו איירי רבי מאיר ורבנן דאי לא עירבו למה מותרין לטלטל לרבי מאיר בכולו או עד בית סאתים נימא בכל בית גוד אסיק מחיצה נמצא שהן חלוקין למעלה אלא ודאי בשעירבו איירי א"כ ודאי ר"ש בשעירבו איירי ושממינן דפליגי ארבי יוחנן:

מתני' הגדול מותר. להשתמש בגגו ואין בני הקטן אוסרין עליו דלגבי גדול הך פירצא פיתחא היא ושרי באותן גיפופים העודפים מכאן ומכאן כמעקה שסביב הגגות וחשיבא סתימא וכגון שאין הפירצה יותר מעשר אבל קטן אסור להוציא דבני הגדול אסרי עליה שהרי נפרץ לו במילואו:

גמ' מתני' באותו הגג. כלומר כרבנן אתיא מתני' וכל גג רשות לעצמו הלכך באותו הגג הוא דשרי אבל בגג אחר אסור דנפרץ במילואו:

בשאינו שוה. ואפי' כר"מ מצי אתיא דאיירי בגגין שאינן שוין אלא נמוך או גבוה י' הלכך כיון שהקטן נפרץ במילואו אסור:

מתני' פליגא על שמואל. דאמר לרבנן מטלטל בכולו אע"ג דנפרץ במילואו:

ויטלטלו בה. בקטנה עד מקום המחיצה מיהת אע"ג דנפרץ כמו בגגו:

מה דמר שמואל. דלרבנן מטלטל בכולו היינו באותו שבת כלומר בשבת ראשונה:

מה דהיא מתני'. ומתני' איירי בשבת הבאה:

מה נן קיימין. במאי עסקינן:

מה דהוה עובדא וכו'. כלומר מעשה שהיה כך היה:

קומי ר' לא. בפני ר' אילא:

מתני' חצר שנפרצה לרשות הרבים. שנפל הכותל הפונה לרה"ר במלואה או יותר מעשר:

חייב. דכרה"ר היא:

פטור. אבל אסור דלאו רשות הרבים היא אלא כרמלית היא וה"ה מתוכה לרה"י:

מתני' חצר שנפרצה. בשבת לרה"ר:

גמ' לא א"ר לעזר. דהוה רה"ר:

אלא ממקום מחיצות. המקום שהיו המחיצות עומדין שם:

ובשניטלו ראשי הזויות. וגם ניטלו ראשי הזויות שבצדדי המחיצ' שאין ניכר מקום המחיצה:

ובלבד בארבעה. שלא היתה המחיצה רוחב יותר מד' אבל החצר כולו עד מקום המחיצה אף ר"א מודה משום דנפרצה לא הוה רשות הרבים ג אסור שלא ממקום מחיצות. אף בכל החצר סובר ר"א דהוה רשות הרבים אבל במקום מחיצות אפי' רבנן מודו דהוה רשות הרבים:

זימנין סגין. הרבה פעמים:

פשטית. הייתי לומד עם ר"י בר' בון ולא שמעתי ממנו דבר זה דא"ר זריקא משמו דלא אר"א אלא ממקום מחיצות:

א"ל ר' זריקא ולית בר נש וכו'. ואין בן אדם שומע מחבירו דבר שלא אמר בפני חבירו ואין זו תמיה כלל:

ובלבד בשוה. שאין מקום המחיצה גבוה או נמוך מרה"ר דאם ניכר אפי' ר"א מודה דלא הוה רה"ר דהא דידיה הוא ולא דמי למיצר שהחזיקו בו רבים ולא לצידי רה"ר:

משתי רוחותיה מרוח אחת שתופסת שתי רוחות כגון שנפרצה בקרן זוית ואפילו אין בפירצה י' אמות לא חשיב כפתח דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי:

וכן בית שנפרץ. בקרן זוית ואין התקרה פרוסה על מקום הפירצה אבל אם התקרה פרוסה על מקום הפירצה אוסרת בבית דאמרי' פי תקרה יורד וסותם:

מותרין באותה השבת. הואיל והותר למקצתה:

לעתיד לבא. לשבת הבאה:

רי"א אם מותרין וכו'. בגמרא מפרש דר"י מחמיר כשם שאסורין לעתיד לבא כך אסורים היום:

גמ' ופריך ולמה לי שנפרצה משתי רוחותיה הא אפי' מרוח אחת. אסורה לעתיד לבא:

ולא רב היא. כלו' א"כ מתני' דלא כרב דאמר חצר שנפרצה צריכה ב' פסין ודברי רב הם בבבלי פ"ק דף י"ב אמר רב מודים חכמים לר"א בפסי חצר דבעינן שני' א"כ אף כאן כשנפרצ' כלה ולא נשתייר לצד השני אפי' כדי פס לא הוי מחיצה:

במחלוקת. הא דחצר צריך ב' פסין מחלוקות דר' ורבנן כדאמרי' לעיל בפ"ק דף ב' ע"ב חצר במה ניתרת ר' אומר בפס אחד וחכמים אומרים בב' פסין וכיון דלר' סגי בפס א' הלכך צריך למוקמי פלוגתייהו בשנפרצה משתי רוחותיה דאל"כ ה"ל גיפופין שמצד אחד כפס:

נפרץ. החצר מן האמצע ונשתיירו גיפופין מב' צדדים:

אין לית הדא אולפן דשמואל. אם לא קיבל שמואל כך מרבו:

קשיא. מ"ט אסור ליהוי כפתח:

הדא היא אכסדרה. זו היא אכסדרה וכי היכא דאכסדרה מותרת אף זו מותרת:

לא אמר ר' לעזר. לעיל במתני' דאם נפרצה לרשות הרבים המכניס מתוכה לרשות היחיד חייב:

אלא בחצר ובמבוי. כיון דבלאו הכי הן רשויות של רבים:

אבל בבית אם נפרץ הבית לרשות הרבים מודה ר"א דלאו לרשות הרבים דמי והמכניס מתוכו לרשות היחיד פטור:

אסור בין בשבת זו וכו'. וכדפרישית במתני' דלאיסורא קא"ר יוסי:

כושת וכו'. סימני הלכות הם כדמפרש ואזיל:

חמרים. בכולן איכא לספוקי אם להקל או להחמיר קאמר וקמ"ל ר' יוחנן דכולן להחמיר:

דתנן. במס' עוקצין פ"ג:

הכושת. כך שמו בלע"ז ובערבי והוא למנה עם סממני הקטורת:

והחמס. זנגביל וי"מ קנמון:

וראשי בשמים. כגון אגוז מושקאט"ו ונרד וכיוצא בהם שנותנין ריח ערב:

אם נלקחים בכסף מעשר. מפני מה אינן מטמאין טומאת אוכלין:

אף הן לא ילקחו בכסף מעשר. דרחמנא אמר ונתת בכסף ואכלת שם דבר שנאכל כמות שהוא אתה קונה בכסף מעשר ושאינו נאכל כמות שהוא אין אתה קונה בכסף מעשר:

חמרים. לחומרא קאר"י בן נורי דאינו נלקחים בכסף מעשר ומטמאין טומאת אוכלין:

דתנינן תמן. בפרה פ"ה:

קרויה. דלעת יבשה חלול' ששואבין בה מים:

שהטבילוה במים. לחטאת ומשום מעלה בעלמא ולא משום טומאה דהא בחדשה איירי שלא נטמאת מעולם:

שהן ראויין לקדש. מקדשין בה עד שתטמא נטמאה אין מקדשין בה אע"פ שחזר והטבילה דחיישינן שמא תפלוט משקין טמאי' הבלועים בה ר' יהושע אומר אם מקדש הוא בה בתחלה אף בסוף יקדש בה אם אינו מקדש בה בסוף אף לא בתחלה בין כך ובין כך לא יוסיף בה מים מקודשים:

חומרין אין מקדשין בה וכו'. דמדברי רבי יהושע לא שמעינן מה דעתו וקא"ר יוחנן דלחומרא קא"ר יהושע דאין מקדשין בה בין בתחלה בין בסוף:

מבוי דתנינן תמן. היינו מתני' על גב אחרים. שהיו עכו"ם אחרים עוסקים ביינו:

שנתמנה להיות חבר. שקיבל עליו דברי חבירות כדתנן בפ"ב דדמאי:

מתני' על גבי שני בתים. והם בב' צידי רשות הרבים מטלטלין. תחת העלייה דפי תקרה מכאן ומכאן יורד וסותם:

וכן גשרים המפולשים. שיש להם מחיצות מלמטה בשני הצדדים:

מערבין למבוי המפולש. הואיל ואיכא שתי מחיצות:

גמ' אין רשות הרבים מקורה. דכיון דהוא מקורה אינו רשות הרבים:

ולא מן המדבר למדת. איזהו רשות הרבים שחייבין עליו:

ומדבר מקורה היה. שהרי ענני כבוד היו מקיפין אותו ושמעינן דאפי' רשות הרבים מקורה חייב:

מתניתין לא אמרה כן. כר' שמואל בר כרסנה:

לא אמר. במתני' אלא וחכמים אוסרין ולא תני וחכמים מחייבין אלא ודאי דאין חיוב חטאת ברה"ר מקורה:

מהו שיהא צריך מחיצה. לר' יהודה פריך מי אמרינן טעמא דר"י דפי תקרה יורד וסותם ואפי' אין מחיצה לגשרים המפולשים נמי מותרין או דלמא טעמא דר' יהודה משום דסובר שתי מחיצות דאורייתא ואיירי בשיש לגשרים שתי מחיצות:

יאות א"ר בא. שפיר קאמר ר' בא דצריך מחיצה לר' יהודה:

לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן. משמע דוקא הואיל ואיכא שם כותל אבל בלא כותל לא:

א"ל. ממתני' אין ראיה דהתם איירי בשאין שם תקרה הלכך בעינן מחיצה:

ברם הכא. אבל כאן בגשרים שיש תקרה לא בעי מחיצות אלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם:

הדא דאת אמר. הא דאמרת במבוי המפולש דמערבין דוקא במפולשת לבקעה הוא דמהני שתי מחיצות:

אבל אם היו מפולשין לרשות הרבים. בעינן ג' מחיצות דוקא דלא סגי בב' מחיצות מדאורייתא והיינו דר' יוסי ל"א הא דאמרת בגשרים המפולשין דסגי בלא מחיצה דוקא במפולשין לבקעה וכו' והיינו דרבא דלרשות הרבים צריך מחיצה ולא מהני פי תקרה:

הדרן עלך פרק כל גגות