מתני' המדיר את אשתו מליהנות לו. אין הנאת תשמישו נאסר עליה דהא משועבד לה הלכך בשביל תשמיש אין לנו לכופו אלא בשביל מזונות ובגמר' פריך והא משועבד לה:

בכהנת. אשת כהן שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה ושמא יתחרט באחרונה יהבו ליה רבנן זימנא טפי:

גמ' תמן תנינן. לעיל פ' אע"פ:

המדיר את אשתו מתשמיש המטה. בש"א שתי שבתות ובה"א שבת אחת:

וכא את מר הכין. והכא אתה אומר דימתין שלשים יום דקס"ד דבכלל נדרו אף הנאת תשמיש בכלל:

ומשני תמן. התם במדירה מגופו דחמר הנאת תשמישך עלי הוא דקאמרי ב"ה שבת אחת דחמיר לה:

ברם הכא. אבל כאן דקאמר מליהנות לו אין בכלל אלא הנאת נכסיו דגופו משועבד לה:

ופריך ויש אדם נודר שלא לפרוע חובו. בתמיה הרי אף לזונה משועבד לה ואין הנדר חל:

מכיון שהוא. מוכן לגרשה ולא יהיה לה מזונות ממנו ה"ל כמי שאין החוב מוטל עליו ומעכשיו חל הנדר:

ופריך ותהא יושבת וממתנת. ולמה יעמיד פרנס תמתין אם ימצא פתח לנדרו ישלם לה מזונות ואם יגרשנה יהא פטור שהרי משעת הנדר אין לה מזונות:

ומשני כמ"ד וכו'. אלא מתני' אתיא כמ"ד אין מזונות אשתו דאורייתא אלא מדרבנן וכיון דמדאורייתא אינו משועבד למזונות חל הנדר:

אין ב"ד פוסקין מזונות לאשה. שאין בעלה כאן בעיר:

מדמי. פירות שביעית שמכר הבעל דכיון דאינו משועבד לה אלא מדרבנן דהיינו תחת מעשה ידיה ה"ל כפורע שכר פועל מדמי שביעית דאסור כדתנן פ"ח דשביעית:

ופריך ויעשו אותה כפועל שאינו שוה פרוטה. שע"כ איירי בשאין מעשה ידיה מספיקין למזונותיה דאל"כ למה לפסוק לה מזונות תיזון ממעשה ידיה וכיון שכן הרי היא כפועל שאינו שוה פרוטה דודאי לא מיחזי כפורע חובו מדמי שביעית:

ומשני הדא אמרה. זאת אומרת שאין עושין אותה כפועל שאינו שוה פרוטה דהא לפעמים היא עושה יותר מדמי מזונותיה והכל שלו:

יעמיד פרנס. שליח שיפרנסנה שאומר כל המפרנס אינו מפסיד:

ופריך ויעמיד פרנס. לעולם:

כהדא. דתנן בנדרים פ"ד המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל אומר לחנוני איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה הוא נותן לו ובא ונוטל ממנו:

ומשני רשות ביד האשה לומר. איני רוצה להתפרנס מאחר אלא מבעלי אבל עד שלשים צריכה לקבל מאחר כדמסיק שמא ימצא פתח לנדרו:

ופריך והא תנינן. לעיל פ' אע"פ:

המשרה. המפרנס את אשתו ע"י שליש לא יפחות וכו' הרי שהבעל יכול לפרנסה ע"י אחר:

ומשני כאן בשקיבלה עליה. לעיל בפ' אע"פ איירי בשקבלה עליה האשה מרצונה להתפרנס ע"י אחר:

ופריך אי בשלא קבלה עליה. איירי מתני' דהכא א"כ אפי' יום א' אינה צריכה להתפרנס ע"י אחר דודאי מיד זילא בה מילתא:

ומשני מגלגלת עמו וכו'. חכמים תקנו דבר זה שלא למהר בגירושין אולי ימצא פתח לנדרו:

במדירה ל' יום. הא דלא כפינן ליה להוציא דוקא בשלא הדירה אלא שלשים יום שאמר לא תיהנו ממני שלשים יום:

אבל במדירה לעולם. וה"ה בסתם דלעולם משמע מיד יוציא ויתן כתובה:

אית תניי תני. איכא תנאי דתנו במתני' המדיר את אשתו מליהנות לו שלשים יום יעמיד פרנס ואיכא דתני עד שלשים יום יעמיד פרנס:

ה"ג מ"ד שלשים יום מסייע לשמואל ומ"ד עד שלשים יום מסייע לרב. וה"פ למ"ד שלשים יום ה"פ דמתני' המדיר את אשתו מליהנות לו שלשים יום אז יעמיד פרנס אבל המדיר יותר משלשים יום יוציא מיד כשמואל ומ"ד עד שלשים יום אתיא אפי' כרב דה"ק המדיר את אשתו מליהנות לו לעולם עד שלשים יום יעמיד פרנס והגי' שלפנינו י"ל בדוחק:

יותר מכאן יוציא ויתן כתובה. דעד שלשים יום לא שמעי אינשי וליכא זילותא אבל יותר משלשים שמעי אינשי ואיכא זילותא:

בישראל. אם ישראל הוא שיכול לחזור גרושתו:

בכהנת פליגין. ת"ק ור"י במתני' דת"ק סובר שאין חילוק בין כהנת לישראל ור"י סובר דיש חילוק ביניהם שהוא מפרש הא דקאמר הת"ק יותר מכאן יוציא ויתן כתובה היינו בסוף שני חדשים בתחלת שלש. וליכא בין ת"ק לר"י אלא יום אחד בכהנת:

ותני פליג. טעמא דש"ס קאמר איכא ברייתא דפליגא אר' יוסי:

בסוף ג' דר"מ. והיינו ת"ק דר"י דתניא התם עד שלשים יום יעמיד פרנס ובכהנת סוף ג' הרי דת"ק מודה בכהנת א"נ דברי ר' יוסי הן וקאמר דאיכא תנא דפליג את"ק ור"י וקסבר בכהנת עד סוף ג':

הן דלא תניתא וכו' היכא דלא תנן במתני' דפליגי והיינו בכהנת שהרי לא הוזכרה כהנת בדברי הת"ק אתה עושה מחלוקת ביניהם:

אלא בישראל פליגי. כדמשמע פשטא דמתני' ה"ג ישנים יוציא ויתן כתובה בסוף שנים:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

מתני' שלא תאכל באחד מכל מיני פירות וכו'. בגמרא מפרש:

גמ' ופריך ויש אדם מדיר את חבירו מחיים. בתמיה הא אין הנדר חל כלל כדאמרינן בנדרים האומר קונם עיני משינה סתם לא חייל הנדר למיסר שינה:

ה"ג אלא בשאמר לה אם תאכלי מחפץ פלוני. וכ"ה ברא"ה וה"פ שלא אסרה אלא ממין אחד מכל מיני פירות שאם תטעום ממנו תהא אסורה מנכסיו:

ופריך אכלה וכו'. תאכל מאותו החפץ ותהא אסורה מליהנות מנכסיו ואז יעמיד פרנס שלשים יום ולמה תנן הכא במתני' יוציא מיד ויתן כתובה:

והני ראשה דפירקא. כלומר לאחר שתאכל אז יהא הדין כדתנן בראש הפרק המדיר את אשתו מליהנות לו וכו':

ומשני אבל וכו'. אלא באמת מתני' דידן איירי בשנדרה אשתו שלא תאכל באחד מכל מיני פירות ולא היפר לה בעלה:

וכמ"ד. בשנדרה איהי וקיים לה הוא הבעל נתן אצבעו בין שיניה והשיכה לפיכך יוציא מיד ויתן לה כתובה דסברא מסנא הוא דסני לה ואינה יכולה לגלגל עמו:

במקניטה ונדרה. כשהבעל מקניטה וע"י כך נדרה שהוא נותן אצבע בין שיניה ובכה"ג איירי מתני' לפיכך יוציא מיד ויתן כתובה:

מתני' שלא תתקשט באחד מכל המינים. שאמרה היא קונם בושם פלוני עלי והוא קיים לה:

בעניות שלא נתן קצבה. באשה ענייה ואם לא נתן קצבה לדבר עד מתי יאסר עליה הוא דיוציא ויתן כתובה אבל נתן קצבה תמתין עד אותו זמן ובגמרא מפרש עד כמה מיקרי נתן קצבה:

ובעשירות שלשים יום. שכן אשה חשובה נהנית מריח קישוטיה עד ל' יום:

גמ' כיני מתני'. כן היא מתני' בעניות שלא נתן קצבה. ול"ג בעניות שלא נתנה קצבה. דהך מתני' לא איירי בשנדרה איהי וקיים לה הוא דקסבר קישוט לאו דברים שבינו לבינה הוא ואין הבעל יכול להפר ולמה יוציא א"נ קסבר ר"ה אף דברים שבינו לבינה אין הבעל יכול להפר והראשון עיקר וכ"מ בבבלי:

שאין שועל עפר פרין מת. משל הוא כשם שאין שועל מת ע"י נזק שמגיע לו מעפר חורו שגדל בתוכו לפי שהוא רגיל ובקי בו כך אינו מזיק לאדם דבר שהוא רגיל בו ועניה זו שרגילה שלא להתקשט אין לה צער אם מדירה שלא תתקשט:

חוץ מן הרגל. אף בעניות איירי בשהתנה שלא יהא נדרו חל על הרגלים שכן דרך בנות ישראל להתקשט ברגלים:

מתני' בזמן שהן בעיר אחרת. דרך בתם ללכת אצלם ברגלים:

רגל אחד. מצי מוקמה אנפשה תרי לא מצי מוקמה אנפשה:

גמ' בכפרים ג' חדשים. וגירסת הרמב"ם פי"ג מה"א בכפרי' ג' ימים:

שאביה רודפה לבית בעלה. שדרכה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה ואביה רודפה לבית בעלה:

מתני' שלא תלך לבית האבל וכו'. כולה מתני' מפרש בגמרא:

גמ' הדירה שלא להשאול וכו'. כגון שאסר הנאת כליו שלא תוכל להשאילם:

ה"ג מפני שהיא משיאתו שם רע בשכיניו. וכ"ה בתוספתא ובבבלי:

ואין בריה משגחת עליה. לנחמה:

עבד דיעבדון. החי יתן אל לבו לעשות דברים אלו כדי שיעשו לו ג"כ דברים אלו:

ספוד. אנשים שמתי כי היכי דיספדו גם אותו:

לווי. ילוה את המת מבית האבל לקבר:

משום שם רע. משום דבר אחר היינו משום ש"ר כגון שבני אדם פרוצים מצויים שם:

ביחיד. דברים של קלות:

כגון מעשה ער. ואינן ששחתו ארצה אף זה אומר לה לאחר שתשמש וימלא רחמה שכבת זרע תרוץ ברגליה ותנפצני כדי שלא תקלוט הזרע תתעבר:

דברים של בטלה. שתמלא עשרה כדים מים ותערה לאשפה מפני שנראית כשוטה:

מתני' דת יהודית. שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא:

מאכילתו שאינו מעושר. ולא נודע לו עד אחר שאכל וכן כולן:

ומדברת עם כל אדם. משחקת עם בחורים:

מדברת בתוך ביתה וכו'. בגמרא מפרש:

גמ' וכולהון. כל הנך דמתני' צריך שיהא עדים בדבר שעשתה כך ועברה על הדת אז תצא שלח בכתובה:

פלוני עישר. כלומר ואיך אפשר להעיד על כך כגון שאמרה פלוני עישר לי או פלוני החכם טיהר לי הדם שראיתי או פלוני הפריש לי החלה או פלוני החכם התיר לי נדרי שנדרתי:

בדקון כולהו. שאלו לאחד מכולם ואשתכח שיקרא:

ה"ג ניחא כולהון דאית ליה בהון וכו' מה אית ליה בהדיה. וה"פ דפריך הניחא בכולן שתצא בלא כתובה לפי שגרמה לבעלה למיעבד איסורא אלא נודרת ואינה מקיימת מה איכפת לי' לבעלה הלא האשה ההיא תשא את עונה והוא מנוקה מעון:

ומשני יכיל. למימר אין רצוני באשה נדרנית שע"י כך היא קוברת את בניה כדמסיק:

לשוא. על עסקי שוא שהוציאו דברי שוא מפיהם שנדרו ולא קיימו:

לחצר אמרו. שלא תלך פרוע ראש וק"ו למבוי דשכיחי רבים אבל לרה"ר אפי' דאורייתא אסור. בקפלטין. שם בגד דק שמנחת על ראשה:

אף המקללת יולדיו בפני יולדיו. שמקללת אבי בעלה בפני בן בעלה והיינו יולדיו בפני יולידיו:

כל שהיא מדברת. על עסקי תשמיש ושכינותיה שומעין את קולה:

כל שקולה הולך וכו'. שהתשמיש קשה לה וצועקת:

ה"ג תני ר"ח בשם שמואל נשים שאמרו אין להן כתובה כגון היתומה והשנייה והאילוני' לא שנו אלא כתובת מנה ומאתים אבל תוספת יש להן ונשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה אפי' היתה כתובתה אלף דינר מאבדת ונוטלת בליות וכ"ה בבבלי ס"פ אלמנה ניזונית. וה"פ נשים ששני חכמים אין להן כתובה שלא היו ראויין משעת נישואין לכתובה כגון יתומה קטנה שהשיאה אמה ואחיה ומיאנה והשנייה ואילונית שאין יוצאין משום צד זנות יש להן נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג שלהן וכ"ש תוספת אבל נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה דמפני מעשיהן אבדו כתובתן אף כל תורת גיבוי הפקיעו מהן ואפי' נכסי צאן ברזל שלהן אבדו:

ממה שיש לפניה. מה שנמצא בעין בעת צאתם:

והיוצאה משום שם רע. שזינתה:

מהו. שתקח היוצאת משום שם רע מן תוספת כתובה שהוסיף לה הבעל מי אמרינן כיון דמדעתו קיהיב לה אית לה או לא:

עבד לה כמיתה. כאלו מתה שהבעל יורש הכל אף זו אין לה כלום:

ה"ג בשם רחב"ג נשים שאמרו וכו':

כל המשניות. דתנן בהו יוצאת שלא בכתובה מחוברין למשנה זו דהעוברת על דת:

בהיידא מתניתא. באיזה דין דמתני' שוין:

ה"ג א"ל בר' חנין בשם שמואל. בהאי דינא דתני רבי חנין בשם שמואל שנשים דדמיין לממאנת וחברותיה אע"ג ששנו בהן תצא שלא בכתובה יש להן תוספת ודדמיין לעוברת על דת שקלקלו לאחר נישואין אין להן תוספת דאובדת הכל:

א"ל ד"ה היא. הא ר' חנין סתמא קאמר נשים שאמרו יוצאת שלא בכתובה וכו' ולא קאי אמתניתין דהכא ונראה דגרסי' א"ל על הכל היא ותני ר"ח כן וכו'. ותניא נמי הכי בברייתא דר"ח דתני נשים העוברות על דת מאבדות את הכל ואמר רבי יוחנן כל מקום ששנו חכמים תצא שלא בכתובה מאבדת את הכל כמו עוברת על דת:

ראו אותה חוגרת בסינר ורוכל יוצא מתוך ביתה. מכוער הדבר שלא התירה הסינר מעליה אלא לזנות לפיכך תצא אע"פ שאין שם עדות ברורה:

רוכל. מוכר בשמים לנשים להתקשט בהן:

סינר. הוא כעין מכנסים הנשים חוגרות לצניעות:

רוק ע"ג מטתה. ארוכל יוצא קאי ומצאו רוק בגג הכילה שעל מטתה מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה הלכך ודאי זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש:

רוק ע"ג מטתו. מטה שהרוכל שוכב שם כגון שלן שם הרוכל בבית:

סנדלו. של הרוכל נמצאים לפני מטתה או סנדלה של האשה לפני מטתו של הרוכל מכוער הדבר ותצא:

שניהם יוצאין. ראו האשה והרוכל יוצאים ממקום האפל ודאי לזנות נכנסו שם:

מעלין וכו'. שנכנסו שניהם לתוך הבור וראו אותן מעלין זה את זה מן הבור:

שניהם טופחות על ירכה במרחץ. שעשו דרך צחוק וטפחו זה את זה על יריכם בבית המרחץ שעומדים שם ערומים:

כולהון. כל המעשים האלו:

אם הביאה ראיה לדבריה. כלומר שנתנה אמתלא לדבריה למה נעשה כך ולא היה שם זנות נאמנת:

מעשה בא לפני ר'. בעידי דבר מכוער:

ומר. ואמר מה בכך וכי בשביל זה נוציא אשה מבעלה לישנא אחרינא מעשה בא לפני רבי שנתנה אמתלא לדבריה או שהביאה ראיה שלא היה שם זנות ואמר ומה בכך עכ"פ מכוער הדבר וכן נראה שבבבלי פ"ב דיבמות מפורש דר' אומר הואיל ומכוער הדבר תצא מיהו בסמוך משמע כלישנא קמא:

בעיין קומוי. שאלו לפניו לל"ק שפירשתי בסמוך נראה דלפני ר' שאלו ולל"ב צ"ל דלאו לפני ר' שאלו:

אפי' ראו. הרוכל נותן פיו על פיה מי לא תצא בדבר מכוער כזה:

אמר תיפוק בלא פרן. תצא בלא כתובה:

והויין. והיו קרוביה מערערין:

ה"ג ואמרין אין שוטה היא תיסב פרן שלם ואין לית שוטה היא תיפוק בלא פרן. וה"פ החרובים אמרו תבדקנה אם שוטה היא תקח כתובתה משלם ואם לאו שוטה היא אז תפסיד:

אייתין וכו'. הביאו כתובתה ונקראנה מה כתוב בה:

אייתין פרנא ואשכחין וכו'. הביאו הכתובה ומצאו כתוב בה אם אשה הלזו תקח לאיש הלזה לבעל ולא תרצי בחברותיה דידיה כלומר שתהא עכבה ממנה תקח חצי כתובה:

מכיון שנתרצית ליתן פיו על פיה ה"ל שלא כמאן דשנא אותה אלא העיכוב ממנה ואין לה אלא חצי כתובתה:

היא גו חובה והוא גו חובה. כלומר ששניהם במחבואה אחת היא והרוכל הרי זו סוטה דמכוער הדבר:

מגפפין. שחבקו זה לזה נמי הויא סוטה:

מנשקין. זה לזה נמי סוטה:

תרעה טריד. כששניהם בחדר אחד והדלת סגורה במנעול נמי הויא סוטה:

מוגף. אם הדלת סגורה אבל לא במנעול והבא מן החוץ יוכל לפתחה:

צריכה. מיבעיא לן אם היא סוטה או לא:

מתני' על מנת שאין עליה נדרים. בגמרא מפרש באיזהו נדרים אמרו:

כל המומין הפוסלין בכהנים. בבכורות קתני להו:

האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה נולדה בה מומין אלו:

נכנסה לרשות הבעל. ניסת והוא בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה:

הבעל צריך להביא ראיה. שקודם שנתארסה היה בה מומין אלו דכיון דלא נמצאו מומין אלו אלא ברשותו אמרינן כאן נמצאו וכאן היו ולאחר שנתארסה באו לה ונסתחפה שדהו:

אינו יכול לטעון. דידע ונתפייס:

גמ' תנינא במומין. כלומר הניחא מומין הפוסלים בנשים מפורש במתני' שהן מומין שפוסלים בכהנים אבל לא תנינן באיזהו נדרים אינה מקודשת ותצא שלא בכתיבה דאין סברא שבכל נדרים תצא נדרה שלא לאכול בשר וכו' דנדרי עינוי נפש הן ומתגנה על בעלה בכך:

מבית שן. שם מקום:

ככלי צבעונין הן. דרוב הנשים מתכסים בבגדי פשתן ההן:

הלכה. אחר קידושין אצל החכם:

והתיר לה. הנדרים שהיו עליה מקודם:

וריפאה. מן המומין:

עוקר את הנדר מעיקרו. שהרי פותח לה בחרטה אדעתא דהכי מי נדרת והיא אומרת לו לא וחכם אומר לה הרי הנדר מביא לך לידי כך הלכך לאו נדר הוא ומותר לך נמצא כמי שלא היה עליה נדר בשעת הקידושין:

אלא מכאן ולהבא. אבל עד עכשיו היו בה נמצא שבשעת תנאי קידושין הטעתו:

אצל הזקן והתיר לה אינה מקודשת. דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד הלכך אדעתא דהכי לא קידשה:

מתניתא. הך ברייתא דתני בה הלכה אצל הזקן והתיר לה אינה מקודשת אתיא כר"א. דתנינן תמן. בגיטין פ"ד המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר וכו' רמ"א כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר ר"א אומר אחד זה ואחד זה לא יחזיר שלא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך:

ה"ג בדין היה שאפי' נדר שצריך חקירת חכם יחזיר שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו ולמה אסרו נדר שהוא צריך חקירת חכם מפני נדר שאינו צריך חקירת חכם וכ"ה בגיטין ובקדושין. וה"פ בדין היה שבנדר שצריך חקירת חכם יחזיר דטעמא מאי אמרו לא יחזיר שמא לאחר שתינשא לאחר תלך אצל החכם ויתירנה ואומר אלו הייתי יודע שכן הוא אילו היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה נמצא הגט בטל ובניה ממזרין לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר ואם חביבה היא עליך לא תמהר להוציאה ואי אתי תו לקלקל לא מהימן שהרי יודע שנאסרה עליו ולא חש לבדוק את הדבר וכיון שכן בנדר שצריך חקירת חכם היה ראוי שיחזיר שהרי ודאי ידע שהחכם יכול להתיר שהרי הוא עוקר את הנדר אלא ודאי שלא רצה שתתבזה אשתו בב"ד א"כ ליכא למיחש לקלקולא אלא מפני מה אסרוהו מפני נדר שאינו צריך חקירת חכם דיכול לכחש ולומר אלו הייתי יודע שאני יכול להפר לא הייתי מגרשה ויותר היה נ"ל דל"ג שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו כאן בטעמו של ר"א וכ"ה בבבלי בפרקין:

מותרת להנשא בלא גט. אשה שנתקדשה על מנת שאין עליה נדרים ויש עליה נדרים שיכול החכם להתיר ולא הלכה אצל החכם מותרת להנשא בלא גט:

הוון בעיי מימר. סברוהו בני הישיבה לומר:

מ"ד מותרת להנשא בלא גט ר"א. דודאי ע"מ כן לא קידשה דקסבר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד:

כולה רבנין. חזרו ואמרו דאיכא לאוקמי שני ברייתות כרבנן:

שמתוך שהיא וכו'. והוא מתיר לה את הנדר יהיו חלין עליה קידושי הראשון ובניה ממזרין אף היא אינה נשאלת על נדרה לפיכך מותרת להנשא בלא גט:

שלא תלך אצל הזקן. לאחר שנישאת לשני:

מתניתא אמרה. משנתינו איירי בשקידשה על תנאי וכנסה סתם דסיפא כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים ארישא קאי כשקידשה ע"מ שאין עליה נדרים:

אפי' קידשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה. דסיפא כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים וכו' איירי בשקידשה נמי בסתם:

וצריכה גט אפי' קידשה על תנאי וכנסה סתם. דכיון שכנסה אמרי' אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין אפי' יש עליה נדרים אבל לענין ממון התנאי קיים שאם ימצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה:

מה אמר בה רשב"ל. מי אמרינן טעמיה דרשב"ל כיון דכנס אחולי אחיל ונתרצה אע"פ שיש עליה נדרים אבל גירשה מן האירוסין אפי' כנסה סתם אין לה כתובה דמצי אמר אי אפשי באשה נדרנית או דלמא טעמא דרשב"ל כיון דקדשה סתם אחולי אחיל ואפי' גירשה מן האירוסין יש לה כתובה:

נשמעינה מן הדא. תא שמע מסיפא דמתני' האב צריך להביא ראיה. אע"ג דקדשה סתם אפ"ה אם לא הביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין אלו אין לה כתובה:

ה"ג הא אם לא הביא האב ראיה אין לה כתובה:

ה"ג מה חמית למימר בשקדשה סתם וגרשה מן האירוסין אנן קיימין וה"פ דפריך מה ראית לומר דבקדשה סתם איירי סיפא דמתני' ומשני הן דבתרה. מסיפא דהך מוכח כן:

ה"ג ואין במתנה אף במומין שבגלוי יכול לטעון וכ"ה בקידושין. וה"פ אס"ד בשהתנה בפירוש על מנת שאין עליה מומין איירי מתני' א"כ אף במומין שבגלוי יכול לטעון דהא התנה כן מפורש וליכא למימר ידע ומחל:

ופריך הא. אמרו חברייא לפני ר"י אמור סיפא דסיפא ותיקשי לרשב"ל לדבריך שאתה אומר דמתני' איירי בקדשה סתם:

והך. אי איירי בקדשה סתם וכנסה סתם אף אם הביא הבעל ראיה דקודם שנתארסה היו בה מומין אלו יש לה כתובה לרשב"ל:

מתניתא. הך סיפא איירי שנכנסה לרשות הבעל אבל עדיין לא בעל ולא מחל:

ה"ג ומאי דמר רשב"ל. והא דאמר רשב"ל בקדשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה איירי בשכנס ובעל שאני אומר כיון שבעל נתרצה ומחל על המומין ואפשר דטעמא דרשב"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הלכך דוקא בבעל:

הוסיפו עליהן. בנשים שאין בכהנים:

בעור הפנים שנו. שהסומא עומדת בעור הפנים הלכך אפי' אין בה שיער נמי הוי מום:

תיפתר. תפרש דאיירי בעומדת השומא תחת הכפה שבראשה שפעמים מתחזיא ופעמים מכוסה:

. כגון הדין דינרא קורדיינא. כהא דינר היוצא בהרי אררט ושיעורו כשיעור איסר האיטלקי:

ה"ג שיער כל שהוא. וה"פ שומא שיש בה שיער כל שהוא הוי מום:

ה"ג שאל אשה קרחה ושיטה של שיער וכו'. וה"פ מיבעיא ליה אשה שראשה קרחה ושורה שיער מקפת אותו מאזן לאזן מי הוי מום באשה דבאיש דבר נוי הוא:

בעיי משמע מן הדא. סברו למפשט הך בעיי מהא:

ולא אדכרון קרחה. ולא הזכירו קרחה שהוסיפו באשה ש"מ דשויא אשה לאיש בזה ולא הוי מום:

רבי נסה. שם חכם:

מום היא. באשה קרחה ושיטה שיער מקפת מאוזן לאוזן:

לא מתני. כלומר והא דלא קחשיב שהוסיפו קרחה דלא קחשיב אלא דבר מכוער באיש ובאשה ואפ"ה באיש לא הוי מום ובאשה הוי מום:

אבל דבר שהוא נוי באיש. כגון קרחה ושיטה שיער מקפת מאזן לאזן אע"ג דהוי מום באשה לא תני ליה:

תדע לך שהוא כן. דלא תני אלא דבר שהוא מכוער בשניהם:

מתניתא הא דתנן במתני' היו בה מומין ועודה בבית אביה על האב להביא ראיה:

במומין שאין דרכן להיוולד. כגון יתרת אבר ודדמיין ליה שאין דרכן להיוולד תוך זמן מועט:

ה"ג אפי' עד שלא נכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה וכו'. וה"פ כיון שדרכן להיוולד מוקמינן הגוף על חזקתו ואמרינן השתא הוא דנולדו בו ועל הבעל להביא ראיה שהתנה עמה שאם יהיה בה מום קודם שתכנס לרשותו לא יהיו הקידושין חלים כלל א"נ ה"ג מתני' במומין שדרכן להוולד אבל במומין שאין דרכן להוולד אפי' וכו' האב צריך להביא ראייה וכו' וכ"מ בבבלי:

מתני' שנולדו בו מומין. משנשאה:

מומין גדולים. מפרש בגמ' כיני מתניתא. כ"ה מתני' בשהיו בו. דסברא וקבילה:

גמ' אבל נולדו בו. משנשאה:

בכופיח. הוא גיבח דכתיב בקרא והוא בעל קומה ארוך ודק ופרצופו בולט לחוץ ושנאוי הוא לראות:

וכפפו. להוציא דה"ל מומין גדולים א"כ כיון שנולד בו לאחר הנישואין כופין אותו להוציא:

ה"ג ואתייא דרבנן בשהיו בו ודרשב"ג בשנולדו. וה"פ לפי דברי רב איכא למימר דלא פליגי רשב"ג ורבנן אלא דרבנן איירי במומין שהיו בו דקבלה על עצמה ורשב"ג איירי במומין גדולים שנולדו בו:

היידין רבי מאיר. איזהו רבי מאיר:

בקדמייא או באחרייא. מיבעיא ליה אם אר"מ דרישא קאי דאמר אם הביא האב ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין אלו נסתחפה שדהו ה"ה באיש הדין כן או אר"מ דסיפא קאי דתנן ועל כולן אר"מ וכו':

אין בקדמייא. אם כר"מ דרישא:

עד שיתנה. קשיא התם טעמו דר"מ הואיל והתנה תחלה אבל כאן באיש לא היה תנאי אמרינן סברית וקבילית:

אין באחרייא. אם כר"מ דסיפא קשיא הא אר"מ אפי' התנה יכולה היא שתאמר סבורה הייתי לקבל וכו' א"כ אפי' מומין קטנים יכולה היא לטעון כן:

אלא סלקת מתני' כרשב"ג. רישא רשב"ג ומציעתא ואלו שכופין אותו להוציא וכו' רבנן דקס"ד דמציעתא נמי דרשב"ג היא והנך דקחשיב כגון מוכה שחין ובעל פוליפוס וכו' הן מומין גדולים וקאמר הש"ס דאינו כן:

נישמעינה מן הדא. תא שמע דואלו כופין וכו' לאו רשב"ג היא:

הדא אמרה. זאת אומרת מדתני רשב"ג מומין גדולים נסמית עינו וכו' ש"מ דואלו כופין וכו' כרבנן:

מתני' מוכה שחין. מצורע:

בעל פוליפוס. ריח החוטם:

המקמץ והמצרף נחשת. בגמרא מפרש:

והבורסי. מעבד עורות וכולן מפני שאומנתן מסרחת היא:

שממיקתו. ממסמתו לשון המק בשרו:

גמ' זה המקמץ צואה. לזבל השדות:

וי"א זה הבורסי. שמקבץ צואת כלבים לשרות בהן עורות:

מתני' אמרה כן וכו'. ממתני' מוכת דמקמץ לאו היינו בורסי מדתנן מקמץ ובורסי:

מתיך נחשת מעיקרו. ממקום מוצאו מן הארץ:

ראתן. שרץ יש לו במוחו:

ה"ג עלה דטלמסן ליגע במסאנא דמטרונא. וה"פ עלה איש יבניעל והוא פרעה ונגע במנעל דשרה ולקה מיד בראתן:

כ"ד מיני ארזים הן. מייתי ליה הכא משום דדמי לכ"ד מיני שחין:

אלא שבע בלבד. שהן המובחרין:

אדרא. הוא אילן שענפיו מרובי':

דולבא. קשטניי"א בלע"ז:

אלוים. קורע"לי בלע"ז:

הדרן עלך פרק המדיר