Korban HaEdah on Jerusalem Talmud Kiddushin Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' עשרה יוחסין עלו מבבל. שהפריש עזרא כל הפסולין שהיו בבבל והוליכן עמו כדי שלא יתערבו עם המיוחסין לפי שאין שם ב"ד:
חללי. כהני' שנולדו מן הפסולו' לכהונה כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחללה וזונה לכהן הדיוט:
וחרורי. עבדי' משוחררי':
ונתיני. גבעוני' שמלו בימי יהושע ונאסרו לבא בקהל כדמפרש בגמרא:
שתוקי ואסופי. מפרש להו ואזיל. גירי וחרורי וממזירי וכו'. כולם מותרין לבוא זה בזה דקהל גרים לא אקרי קהל ולא הוזהרו ממזרי' לבוא בקהל גרים אבל לויי וישראלי בממזרי לא ושתוקי ואסופי ספק ממזרים הם ומותרי' להתערב בממזר ודאי דאמרי' בקהל ודאי הוא דלא יבא בקהל ספק יבא:
גמ' על שם. כלומר פשיטא דכהנים ולויים וישראלים עלו מבבל אלא דתנן להו במתני' על שם המקרא דכתיב ביה נמי הכי ויעלו וגו' א"נ ה"פ מנ"ל דסליקו וקאמר דמקרא יליף:
בקשו כתבם המתיחסים. כתב יחוסם:
ולמה נקרא שמו התרשתא. נחמיה בן חכליה קרוי כן בספר עזרא:
שהתירו לו לשתות ביין. לפי שהיה משקה למלך היה צריך לשתות מן הכוס מקודם שלא יחשדוהו שהטיל סם המות במשקה המלך לפיכך התירו לו יין של עכו"ם לשתות:
הא בקדשי הגבול יאכלו. דהיינו תרומה שנאכלת בכל מקום יאכלו שכבר הוחזקו לאכול תרומה בגולה:
גדולה היא החזקה. יפה הוא לסמוך עליה. ופריך ניחא. הניחא התם בבבל אכלו תרומה שאינו אלא מדרבנן כדכתוב הציבי לך ציונים עשה זכר לארץ ישראל אבל מדאורייתא אין תרומה נוהגת אלא בא"י:
הכא בא"י מה אית לך למימר איך יאכלו על חזקה זו:
ומשני כמ"ד מאליהן קבלו. ליתן מעשרות כשעלו בימי עזרא שאף בא"י לא נתחייבו אז מדאורייתא בתרומות ומעשרות. וכי אורים ותומים היו בבית שני. דהא תנן בסוטה פ"ב משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים:
אילין בנות ברזילי. דכתיב ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתיחסים וגו' ומיבעיא ליה מאי פסולייהו דבנות ברזילי:
אפילו תימר וכו'. כלומר ותו אפילו נאמר שנתגיירו לשם שמי' נמי קשיא אמאי יאכלו בניהם בקדשי גבול הא גיורת כזונה היא:
ומשני פתר לה. מפרש שאלו שנשאו לכהנים לא היו בנות ברזילי אלא הן נשאו לישראלית ובנותיהן נישאו לכהנים:
ופריך ואין. ואם מבנות בנות היו כישראלים הם כשרים לכהונה:
ומשני וכרבי שמעון. אליבא דרבי שמעון הוא דקשיא:
ה"ג דרבי שמעון אמר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה. וה"פ וכ"ש הנך הנולדים מגיורת דכשרים לכהונה:
ה"ג לא היה בה דעת לטבול אז משהטבילו אותה. אבל לחכמים כיון שלא היה בה דעת לטבול אז כשהיתה פחותה מבת ג' לא עלתה לה הטבילה ההיא וכשתגדיל צריכה טבילה שנית מאז נחשבת כגיורת וה"ל כזונה מיהו לא הויא זונה אלא מדרבנן דכיון שהוטבלו פחות משלש שנים ה"ל גיורת מדאורייתא והנך בנות ברזילי בנותיו ממש היו ולא בנות בנותיו אלא שנתגיירו פחות מבנות שלש שנים:
המתגייר לשם אהבה. לאהבת אדם שא"ל להתגייר שאינו רוצה להמרות פיו:
וכן גירי שלחן מלכים. שלא נתגיירו אלא כדי לאכול עם ישראל משלחן מלכים כגון בימי שלמה:
וכן גירי אריות. שנתגיירו שלא יאכלו אותן אריות כאותן שנתגיירו בימי סנחריב וכן גירי מרדכי ואסתר כדכתיב ורבים מעמי הארן מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם:
כדרך שדוחין את הגרים תחלה. שאומרין להם חומר המצות ועונשם:
גירי. מנ"ל שעלו עמהם בימי עזרא:
על שם. דכתיב שעלו עמהם כל הנבדל וגו' ש"מ שגרים עלו עמהם:
ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדן. ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם:
תל חרשא אלו שתוקי ואסופי. שכששואלין להם על אביהם ואמם הן כחרשין שאינן יכולים להשיב מי הם:
רובין אלו. בחורים העושים מעשה נערות והולכין אחר עיניהם ודריש כרוב מלשון רביא תרגום נער:
אין דין. בעולם הזה ואין אדון בעולם הבא:
מפיק לישניה. מאריך וסיים בדבר:
שהמרו לאל במעשיהן הרעים. שעשו מעשים רעים בלי הנאה רק להכעיס בוראם:
פרסמו עצמן. בתזנותיהם כאימרא והוא השפה שניכר בחלוק:
ראויים היו ליעשות תל מלח. כסדום אלא ששתקה להם מדת הדין מפני שעלו לארץ ישראל ונשתנה שמו לתל חרשא כלומר שמדה"ד נעשה כחרש שאינו משיב כלום:
הכי גרסינן נתינים תני ר' אמי וכו':
על שם וכו'. כלומר לכך נקראו נתיני' על שם דכתיב בהו ויתנם וגו':
לעדה. ולמזבח ה'. ופריך הניחא שענש אותם ונתת לעדה לחוטבי עצים אלא שנתנם למזבח ה' אין זה עונש אלא טובה גדולה שזוכי' להיות משרתי ה':
אלא תליין יהושע בדופן וכו'. כמי שיש לו בגד שאינו חשוב בעיניו כל כך שאינו מניחו בארגז ואינו זורקו לאשפ' אלא תולהו בדופן כך עשה יהושע לא קירבן ולא ריחקן עד שיבא דוד שהוא מוכן לבנות בית הבחיר' שבימיו יתגלה הדבר שאינן ראויי' לקרב כדמסיק ואמר דבר זה בנבוא' (ודלא כי"מ) וה"פ דקרא ויתנם יהושע ביום ההוא וגו' ולמזבח ה' אל המקום אשר יבחר ה' מי שיבחר מקום בית ה' והיינו דוד כדדרשי' מוישבו בנויות ברמה שהיו עוסקין שמואל ודוד איזה מקו' הוא ראוי לבנין בית ה':
מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה. לאו דוקא לבנות אלא מי שיבחר מקום הבנין וכדפרישית (ודלא כי"מ):
בעון ע"ז. מדה כנגד מדה הם מכחישי' בה' אף הוא מסתיר פניו מהם:
ומגלי עריות. כדכתיב בעד אשה זוכה עד ככר לחם שהאשה קרוי' לחם כדכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל:
ושופכי דמים. כי מונעים הארץ שתהי' נושבת לפיכך הגשמים נעצרים והארץ שממה:
ופוסקין צדקה ברבים וכו'. אומרים הרבה ואפי' מעט אינן עושים אף הם יתנו זרע רב בארץ ואפי' מעט לא תצמיח:
כי הדם הוא יחניף את הארץ. דרשינן נוטרייקון כי הדם הוא יחן אף על הארץ שלא ירדו הגשמים וכן מפורש במס' תענית:
את פני ה'. היינו באורים ותומים דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' ודרש פני פני בגזרה שוה:
מהו אשר משפטו פעלו. דהל"ל אשר פעלו משפט כדכתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט:
שהוא עושה משפט. באדם ודורש פעלו ומעשיו הטובים ומענש הבוזים אותו כהאי דשאול דמייתי בסמוך שדרש משפטן של גבעונים ממנו ומענש לישראל על שלא ספדוהו כהלכה מיהו דוקא לענוים כשאול כדכתיב ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ויהי כמחריש הוא שנדרש משפטו ופעלו והיינו דכתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ וגו':
שלא עשיתם עמו חסד. שלא נספד כהלכה:
מה לכם ולבית שאול. שלא ידע דוד שהומתו גם הגבעונים אשר היו בנוב עיר הכהנים ביום שנהרגו הכהנים שבתוכה ע"י שאול:
אמר להו מה אתם רוצים כעת אחרי שכבר מת שאול. ומה הנאה יש לכם שאלו נהרגין קחו לכם כסף וזהב:
אמר. שמא הם מתביישים קצתן מפני קצתן:
נסב. לקח כל אחד מהם והיה מפייס אותו בפני עצמו וא"ל מה הנאה וכו':
אין לי כתיב. וקרי אין לנו ש"מ שמעיקרא אמר כן לכולם בבת אחת ואח"כ אמר לכל אחד בפני עצמו:
שלש מתנות טובות. מדות טובות שיהיו בישראל בטבע משא"כ שאר מדות טובות צריך שירגיל אדם את עצמו בהן לקנותן:
רחמנים. וכי ימצא את אויבו ישלחנו בדרך טובה:
ונתן לך רחמים. לך דייקא שהוא בעצמו יהיה רחמן:
ואלו אין בהן אחד מהן. שלא רחמו על בני שאול ולא נתביישו מדוד ולא גמלו חסד עם בני שאול שאלולי שהן שאלו שלא לקברן לבני שאול מיד אחר מיתתן לא היה דוד דוחה מצות עשה דקרא לא תלין וגו' (דלא כי"מ):
והגבעונים לא מבני ישראל המה. אינם ראוים שיתערבו עם בני ישראל אע"פ שהם גרים:
והנתינים יושבים בעופל. במקום מיוחד שלא יתערבו עם ישראל:
והעובד את העיר יעבדוהו. היינו הגבעונים דבישראל לא שייך עבדות והא דכתיב בסיפא דקרא מכל שבטי ישראל היינו שהנתינים יבואו מכל שבטי ישראל לעבדהו (ודלא כי"מ):
ואת מפיבושת. ואת חמשת בני מיכל בת שאול:
ופריך כתיב ולמיכל וכו' ואת אמר אכין. ואיך קאמרת הכי שהיו חמשה בנים למיכל:
חסר יוד. כתיב שבעתים וקרי שבעתם אלא ללמד שנחסר אחד מהם שעלה בדעתם להמיתו והיינו מפיבושת בן שאול וכדמסיק:
מעבירן לפני המזבח. מדכתיב ויקיעם בהר לפני ה' קדריש ליה דוכי ההר לפני ה' הוא אלא קודם שהוקיעם העבירם לפני המזבח דכתיב על ירך המזבח צפונה לפני ה':
ונתפלל עליו וכו'. דאל"כ מאי ויחמול המלך הלא קליטתו הצילתו אלא שדוד בתפלתו הצילו:
ה"ג בראשונים כתיב תחלת קציר שעורים. וה"פ כתיב תחלת קציר שעורים וקרי בתחלת וקשיא ליה תרי זימני קציר שעורים וכו' למה לי אלא אי הוה כתיב בקציר שעורים בראשונים לא היינו יודעים באיזה יום שימי הקציר רבים הם ואי הוה כתי' תחלת קציר שעורים ה"א שהיה בליל ט"ז בניסן שאז הוא קציר העומר לכך קאמר שהיה בימי קציר הראשונים שלאחר תחלת הקציר והיינו ביום ט"ז בניסן (ודלא כי"מ):
מהו על הצור. על ההר מיבעיא לי':
שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. שהצדיקה עליה את הדין:
גדול הוא קד"ה וכו'. בדבר שיש בו קד"ה וחילול השם כהא דמייתי בסמוך לא דחינן מצוה דקידוש השם מפני חילול השם:
לא תלין נבלתו על העץ. כי קללת אלקי' תלוי הרי שיש חילול השם בהלנתם אפ"ה הניחם דוד מפני קידש השם שהיו עוברים ושבים אומרי' וכו' כדמסיק:
שנשתנו עליהן מדה"ד. דכתיב לא ילין נבלתו על העץ:
בגרים גרורים. שגררו עצמן בע"כ אחרי בני ישראל כדמסיק (ודלא כי"מ):
שלא נתגיירו לשם שמים. אלא שלא יהרגו עם ז' עממים:
בקשו לקרבן. דקסבר לא גזרו עליהן חתנות אלא משום דגזרו עליהן עבדות והם בכלל עבד וקסבר דלא גזרו עליהן עבדות אלא בזמן שבה"מ קיים ועכשיו שחרב המקדש מותרים א"נ קסבר דוד גזר עליה' לפי שלא מצא בהם ג' סימני' האמורי' למעלה מיהו לא גזר אלא על אותו הדור אבל בניהם כשרים:
מפיך לישנא. אמר בהיפך דקודם ר' לעזר בקשו לקרבן ור"א אסרן:
מי מטהר חלקו של מזבח. דקסבר יהושע גזר עליהן עבדות לעדה ולמזבח לעולם ומש"ה אסורי' בחתנות וא"כ אף אם נאמר להפקיר חלק העדה דהפקר ב"ד הפקר חלק מזבח מי יכול להתיר ולעולם באיסורן עומדים:
הדא אמרה יהושע ריחקן. דאס"ד דוד ריחקן ומעולם לא הופרשו למזבח אלא שתלאן בדוד וכדאמר לעיל לא שייך כאן כלל חלק מזבח:
ופריך אפי' תימא יהושע ריחקן. לא ריחקן אלא משום פסול משפחה שנמצאו בהם פסול שאינן ראויי' לדבק בהן או שהן אכזריים:
אין תימר. דאי ס"ד דמשום פסולי עבירות הרחיקן שיש איסור בחתנותם כעבדים קשי' א"כ הבא על הנתינה לא יהא לה קנס ואנן תנן ר"פ אלו נערות דנתינה יש לה קנס ושפחה אין לה קנס וגירס' תוס' א"ת משו' פסול עבדות:
איררן כנחש. דכתיב ביה ארור אתה מכל הבהמה:
וכי חוי היה. והלא אמוריי' היו דכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה כי אם מיתר האמורי:
מעשה חוי. מעשה הנחש דנחש מתרגמינן חויא ואנו יורשין את הארץ. כלומר האמוריי' שלא באו עמהם ליהושע ויש גורסין ואין יורשין את הארץ ואישראל קאי שלא ירשו את הארץ:
מקבלי' גרים מן הקרדויי' וכו'. ולא אמרי' ממזרי' הם מבנות ישראל שבאו עליהן עכו"ם דאיכא רבנין דפסל וה"א שאין מקבלין אותן כדי שלא יתערבו בישראל:
מתני' אמרה כן. מתני' כמי דייקא:
תמן תנינן. נדה פ' בא סימן:
כל הכתמים. שנמצאו בבגדים הבאים מרקם טהורין. לפי שלא גזרו על כתמי העכו"ם ותנן בסיפא דהך מתני' ור' יהודה מטמא לפי שהן גרים ודמם מטמא וטועים שהמירו דתם וגזרו על כתמיהם שאע"פ שחטאו ישראלים הם ומדקפסק ותני מבין העכו"ם טהורים משמע אפי' מתרמוד ש"מ דלאו בספק ישראל הן ומקבלים מהן גרים:
אמר שמועתא. אמר שמעתתא דבסמוך דפליגי ר"ח וריב"ל בגירי תרמוד:
חד מכשיר. לבוא בקהל:
וחד מקבל. וחד אמר שמקבלין מהן גרים אבל מ"מ אינן כשרים לבוא בקהל משום חשש ממזרות שביניהן:
מאן דמכשר. גירי תרמוד לבוא בקהל כ"ש דקסבר דקבלין מהן גרים:
ומאן. דאמר דמקבל אבל מכשיר לא:
חד אמר עד נהר יזק וכו'. שבבל בין שני נהרות גדולים חדקל ופרת מציעי' אותה ביניהם זה מן המזרח וזה מן המערב ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל ומה שבין שתי נהרות ודאי בבל אלא דפליגי משפת חדקל ולחוץ עד היכן מתפשט רחבה של בבל:
בין הנהרות. הרי הוא כפומבדיתא שנקרא גולה והן מיוחסין:
בני מישא. עיר בבבל ששמה מישא:
לא חשו להו. לא פסלו אותן משום פסול ממזרות אלא משום פסול חללים שכהנים שהיו שם נשאו גרושות ובניהם חללים:
תמן. בבבל קורין למישא מיתה לשון נופל על לשון כלומר שהן כמתים שאסורים לבוא בקהל שכולם ממזרים גמורים הן:
למדי חולה. שספיקות הן כחולים שרובן לחיים ומיעוטן למיתה כך אלו רובן כשרים ומיעוטן פסולי':
עילם וגבבאי גוססות. שרובם פסולים ומיעוטן כשרים כמו הגוססין שרובן למיתה ומיעוטן לחיים:
תכילתא דבבל. כמו שתכלת מובחר שבצבעים כך מדינת חביל ימא המובחר שבבבל שאין בהן פסול ל"א מכלילה ותפארתה של בבל ליוחסין:
שנייה וכו'. שמות עיירות הם וקאמר שהם המובחרים שבמדינת חביל ימא:
דלא דריש. גז"ש דעשירי עשירי דבממזר נאמר גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' ולא נאמר עד עולם ובעמוני ובמואבי כתיב גם דור וגו' עד עולם וכיון דלא יליף גז"ש א"כ עשירי שנאמר בממזר דוקא אבל דור אחד עשר שרי:
גזרה שוה במקום שבאת. כל היכא דגמרינן מילתא ממילתא בגז"ש גמרינן כולא מילתא מינה א"כ דור אחד עשר בממזר דאסור מגז"ש דעשירי עשירי מעמון ומואב ילפי' דהתם כתיב עד עולם אמרי' דומיא דעמון מה התם נקבות מותרות אף ממזר דור אחד עשר נקבות מותרות:
ופריך מעתה אפי' מיד. כיון דילפי' ממזר מעמון בגז"ש וכולא מילתא ילפי' נימא נמי דממזרת מותרת מיד דומיא דעמונית:
ומשני ובלבד מעשירי ולמעלה. דעד עשרה דורות דאיסורא בגופיה כתיב ליכא למגמר מעמוני דנקבות מותרות דהא ממזר מום זר משמע ואפי' נקבות אבל מעשירי ואילך דגמרי' איסורו בגז"ש מעמון היתירא לנקבות נמי יליף:
הביאו לי דור שלישי וכו' כלומר דבר שאי אפשר הוא:
דלא חיי. שלא יטמעו כשרים בדורותיו:
אחת לששים. או לשבעים שנה:
שלא לפרסם את החטאים. לפיכך לא קבע לשחיטת חטאת מקום לעצמו שלא יבינו שהוא חטאת ומתבייש שהרי בעולה עומדים על גבה וגם סמוך לשחיטה סמיכה:
לא מסתברא. אלא ה"ל למכתב ויבא טוב דחכמה להרע אינה אלא גנות ולאו חכמה היא:
ואת דברו לא הסיר. דכתיב וגם הוא חכם ויבא רע וא דברו וגו' ודריש דברו לשון דבר ומגפה וה"ק והדבר לא הסיר מהעולם כדי לכלות בית מרעים והם הממזרי' כדכתיב זרע מרעים:
ועל עזרת פועלי און. כלומר אותן הכשרי' שמתים עמהם בדבר הם אותן שלא עשה הרע בעצמן אבל סייעו לדבר עברה א"נ כשרים מתים להיות לעזרת פועלי און שלא יתפרסמו:
אין ממזר חי יותר משלשים יום. כדי שלא יטמעו בו כשרים ובאינו מפורסם איירי כדמסיק:
ר"ז כשעלה מא"י לבבל שמע שאמרו זהו ממזר וזו היא ממזרת:
א"ל מהו. זה לפ"ז ליתא לדר"ה דאמר ממזר לא חי ל' יום:
עמך הייתי כשאמר ר"א בשם ר"ה וכו' וסיימו בה אימתי בזמן וכו' והנך שבא"י מפורסמים היו לפיכך הם חיים:
אין הקב"ה נזקק לטהר הפסולים אלא לשבט לוי. כאדם שהוא שותה בכוס נקי. כך הלוים שמשמשים לפני הקב"ה צריך לטהרן אבל שאר שבטי ישראל מניחן כמות שהן:
ה"ג בגין דאנן לויים נפסיד וכ"ה ביבמות. וה"פ רב הושעיה לוי הוה ואמר למה יפסידו הלוים להוציא לעז עליהם לפרסם הממזרים שבתוכם:
אף לעתיד הקב"ה עושה עמהן צדקה. ואינו מגלה שהן ממזרים אלא יאמר עליהן שהן ישראלים וזהו מפני כבודן של בני לוי. והיינו דכתיב והיו לה' מגישי מנחה בצדקה שהקב"ה עושה צדקה עם מגישי מנחה שלא לפרסם חטאיהן:
שנשתקע בה פסול. ולא נודע לרבים אין מדקדקין אחריה לגלותו:
מתני'. דסוף עדיות נמי דייקא:
בן ציון. אדם חשוב ואיש זרוע וריחקה שהכריז עליהן שהן פסולים:
בשבוע. בשמיטה:
העבודה. לשון שבועה:
לפשחור בן אימר. הי' כה"ג בימי ירמיה:
וכולם נשתקעו בכהונה. ול"ג גדולה:
נשתקעו. שהיו מחזיקים עצמן בכהנים לפי שאכלו תרומה ובאמת אכלו לפי שהיו עבדי כהנים:
עיקר טירונייא שלהן. עיקר יחוסין של הכהנים תמצא במעזים ומריבים שבהם שכן דרך הכהנים להיות עזים וקנטרנים כדכתיב ועמך כמריבי כהן:
נשתקעו. נתערבו בכותים בימי השמד:
ה"ג הדא עירו דמישבן מינהון וכ"ה ביבמות. וה"פ עיר ששמה מישן הנזכר לעיל שכולם פסולים היא אחת מי"ג עיירות אלו:
ד' קהלות הן. דארבע פעמים כתיב קהל גבי פסולי יוחסין לא יבא ממזר בקהל לא יבא לו בקהל לא יבא עמוני ומואבי בקהל לא יבא להם בקהל וה"מ למכתבינהו כולהו בחד קהל לא יבא ממזר עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם עד עולם אלא ללמד דארבע קהלי נינהו ואי לא כתיב אלא חדא ה"א דוקא בקהל כהנים הן בבל יבא:
קהל גרים. דגר לא ישא ממזרת ובמתני' תנן דגר מותר בממזר והיינו דקאמר מתני' דלא כר"י:
מתיבין. מקשים על ר' יודן והא כתיב לא יבא פצוע דכא וכו' בקהל ה' הרי חמשה הן:
ומשני פסולי גוף אינון. פצוע דכא וכרות שפכה הן פסולי הגוף ולא קחשיב אלא הנך קהל דכתיבי בפסולי יוחסין:
ופריך והכתיב. גבי מצרי ואדומי בנים וכו' יבא להם. בקהל ה' הרי דפסולי יוחסין חמשה הן:
ומשני בעשה אינון. ולא קחשיב אלא הנך דכתיבי גבי לאוין:
שלשה קהלות הן. דלא קחשבו אלא הנך דלא יבא דכתיב בפסולי יוחסין וכר"י מיהו רבנן אצטריכו חד לגופיה ולא מרבינן אלא כהנים ולויים וישראלים אבל קהל גרים לא איקרי קהל:
מתני' כל שהוא מכיר את אמו. שקורא אבא פלוני ואמו משתקו:
בדוקי. שבודקין את אמו אם אמרה לכשר נבעלתי הולד כשר:
גמ' בדוק אחריו. את אמו וכדפרישי' במתני' מעידין עליו. לומר בנינו הוא:
ואביו ואמו כשני עדים הן. ואם שניהם אומרים שהוא בנם נאמנין:
שאינו מרגיע. שאינו יכול לזוז ממקומו ונ"ל שהגרסא מהופכת הדא דאת אמר בתינוק שהוא מרגיע אבל בתינוק שאינו מרגיע צריך שני עדי' ומרגיע פירושו השקט ומנוחה כדכתיב וזאת המרגעה וכיון שאינו מרגיע אפילו כשהוא מושך לשוק צריך שני עדים:
המקפצין. כלומר שיכולין לקפוץ ולהלך אנה ואנה:
אין להן חזקה. המחזיק בהן בביתו וטוען לקוחין הן בידי בלא עדי' ובלא ראי' כשאר מטלטלין שאין יכולין להלוך דבאלו אמרי' שמעצמן נכנסו לביתו:
על אתר. לאלתר אבל לא לאחר זמן וכל השאר הנאמני' נאמני' אפי' לאחר זמן:
חיה. לומר זה יצא ראשונה ובכור הוא:
ושיירא. היינו אסופי:
והמטהר חברותיה. מן הטומאה וכדמסיק:
כההיא דתנינן תמן. נדה פרק התינוקת:
ישנות במטה. משולבות ודבוקות זו בזו:
בלבד. שבדקה עצמה תוך מעת לעת לאחר מציאה:
מתני' כל האסורין לבא בקהל. אע"ג דתני לה רישא ממזרי ונתיני וכו' מותרין לבא זה בזה קמ"ל דגר עמוני ומואבי מותר בממזר שתוקי ואסופי:
ר"י אוסר. גר בממזרת אבל גר עמוני ומואבי שאסור לבוא בקהל מודה ר"י שמותר בממזרת:
ודאין בודאין. כגון ממזרי' בנתיני':
ודאן בספיקן. ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי:
ספיקן בספיקן. שתוקי בשתוקי ואסופי באסופי ואסופי בשתוקי אע"פ שזה ספק וזה ספק אסור שמא זה כשר וזה פסול:
כותי. ספק הוא לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין:
גמ' כללא. הא דתנן במתני' כל האסורי' וכו' כללא הוא ושמעינן מינה פצוע דכא שאסור לבא בקהל מותר בממזרת:
ובלבד פסול משפחה. הא דתנן כל האסורי' וכו' לא איירי אלא כל האסורי' לבא זה בזה משו' פסול משפחה מותרין לבא זה בזה אבל פסול הגוף כגון פצוע דכא וכרות שפכה אינן בכלל הזה ואסורי' בפסולי משפחה כגון ממזרת ונתינ' ופליג אר' ירמי':
חיילי' דר"י. כלומר כחו וראייתו מהא דאר"ח וכו' בשם ריב"ל:
לא שנו. הא דתנן ביבמו' פ' הערל פצוע דכא וכרו' שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת וכו' ל"ש אלא פצוע דכא ישראל שישראל כשר מותר בגיורת:
ה"ג אבל פצוע דכא כהן לא. וה"פ קסבר פצוע דכא כהן בקדושתי' קאי וכהן אסור בגיורת שהיא כזונה:
כמה דאת אמר תמן. כי היכי דאריב"ל התם כיון שהוא ודאי כהן אף שפסול בגופו בקדושתי' קאי ואסור בזונה אף הכא ישראל ודאי הוא ובקדושתי' קאי ואסור בממזרת:
ה"ג ע"ד דר"י ממזר לא ישא ממזרת נשמעינ' וכו' וכ"ה ביבמות. וה"פ לרבי יהודה דאוסר גר בממזרת אם הוא אוסר גם ממזר בממזרת מי אמרינן טעמא דר"י משום דקהל גרים איקרי קהל א"כ בממזרת מותר או דלמא טעמו שלא יתרבו ממזרי' בישראל:
כדי שיתכלו ממזרים מן העולם. דבניו ממזרים עד סוף כל הדורות שבממזרים הולכין אחר הפגום וכדתנן לעיל ס"פ האומר:
ודכוותה. מיבעי' לן לרבי יהודה דאוסר גר בממזרת ש"מ דקסבר קהל גרים איקרי קהל אם אוסר גם עמוני בעמוני':
על דרבנן. לר"י ולרשב"ל דאמרי דסבר רבי יהודה ממזר אסור בממזרת:
צריכה. בתמיה מי קמיבעי' לן הא ודאי לדבריהם מותר בעמוני דאל"כ אתה אוסר גר עמוני מלישא אשה:
אין יסבו ר"י גרים. אסורים בפסולי' א"כ אסור בגיורת דבכלל קהל ה' אינון גם עמונית גיורת אסורה לישא גר עמוני שהרי עמוני אסור לבא בקהל ה' וגיורת עמונית בכלל קהל ה' היא גם לישא מצרית אינו יכול שהרי היא בכלל קהל ה' אבל למ"ד דר"י מתיר ממזר בממזרת שפיר קמיבעי' דאיכא למימר שגר עמוני ישא ממזרת:
משחררין שפח' ומשיאין לו. לעולם שאסו' עמוני בעמוני' שבכלל קהל ה' היא ואסור בממזרת כדי לכלות ממזרים בישראל והאשה אשר כשרה לו היא שפחה משוחררת דלאו בכלל קהל ה' היא ומותרת לו:
ודכוותה. מיבעי' לן אם גר מצרי מותר בגיורת מצרית דשניהם אסורי' מלבא בקהל ואין בהם איסור דלא יבא או דלמא כיון שהם בכלל האסורין לבא בקהל אוסר ר"י א"כ מיבעיא ליה אי קסבר ר"י כר"ש דמצריות מותרות:
נישמעינה מן הדא. תא שמע:
ואני משיאו לגיורת מצרית. ראשונה דקסבר בתר דידיה שדינן ליה א"נ קסבר כר"ש דנקבות מותרות מיד:
אלא אף אתה השיאו. לבנך בת גיורת מצרית שניי' דקיי"ל הלך אחר הפסולים וקסבר אף הנקבות מצרית אסורות עד ג' דורות:
כדי שיהיו ג' דורות. מן האב ומן האם שמעינן מהכא דמצרי מותר במצרית:
הלכה כרבי לעזר. דמתניתין:
דברי חכמים. כלומר מ"ט דחכמים דפליגי עליה דר"א ומתירין ספק דאורייתא:
לא יבא ממזר בקהל ה'. דמיותר ללמד דבקהל ודאי הוא דלא יבא אבל בקהל ספק כגון שתוקי יבא:
תמן תנינן. יבמות פ' החולץ:
ספק וכו'. הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ספק בן ט' והולד מן הראשון שמת וספק אם הולד בן ז' והרי הוא בן האחרון מן היבם:
והולד כשר. ממה נפשך:
וחייבין באשם תלוי. שמא בעל אשת אח שלא במקום מצוה:
תני הראשון. אם לא הוציא היבם את היבמה וילדה לו בנים הולד הנולד לו ראשון והוא הספק דתנן במתניתין:
כשר להיות כהן. דממ"נ כשר הוא:
והשני. שנולד מהיבם והיבמה לאחר מכאן:
ממזר בספק. שאם היה הראשון בן המת הרי היבמה אסורה ליבם כאשת אח שיש לו בנים שהיא בכרת והולד השני הוא ממזר ודאי ואם היה הראשון בן היבם ולד השני הוא כשר שהרי היבמה מותרת לו כאשת אח שאין לו בנים:
אין ממזר בספק. דדריש בקהל ודאי הוא דלא יבא אבל בקהל ספק יבא כדאמרינן בסמוך:
מודה ראב"י בספק כותים ובספק חללי'. דאסורין לבוא בקהל או בכהונה דדוקא ממזר דרביי' קרא דחד קהל מיות' למדרש מיניה היתר הספק אבל חללי' וכותים לא:
כההוא דתנינן תמן. כהא דתנן בפרקין עשרה יוחסין עלו מבבל כהני וכו' שתוקי ואסופי וכותי:
ע"ד דראב"י שמנה. יוחסין הן דשתוקי ואסופי מותרין לבא בקהל:
ע"ד דר"ג ור"ל. דאמרי פ"ק דכתובו' דנאמנת אשה לומר לכשר נבעלתי והולד שבמעיה מכשר הוא דקסברי כאבא שאול דמתניתין דשתוקי בדוקי הוא א"כ אינן אלא תשעה יוחסין דלית' לשתוקי:
מתני' ארבע אמהות שהן שמונה. בודקין בדורותיה ארבע אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם שהן שמנה כל אחת מהם:
אמה ואם אמה. בודקין שלא היו ממזרות או אחת מהפסולות לבוא בקהל:
ואם אבי אמה. של אשה זו שהוא נושא:
ואמה. של אם אבי אמה:
ואם אביה. של זו שהוא נושא:
ואמה. של אם אביה:
ואם אבי אביה. של זו שהוא נושא ואמה:
לוי' וישראלית. בגמ' מפרש:
מוסיפין עליהן עוד אחת. אם אחת בכל זוג וזוג כגון אמה ואם אמה ואמה וכן כולם:
גמ' דר' מאיר היא. מתניתין אתיא כר"מ:
איזו היא עיסה כשרה. אמתני' דעדיות קאי דתנן התם פ"ח שהעידו ר"י וריב"ב על אלמנת עיסה שהיא כשרה וקאמר איזו היא עיסה:
עיסה. לשון דבר המעורבב כמו העיסה שהיא מבוללת:
ה"ג כל שאין בה לא ממזר ולא נתין ולא עבדי מלכים וכ"ה בתוס' בכתובו' פ"ק. וה"פ כל שאין בעירובי ספיקותיה אחד מאלו ספיקות אלא ספק חלל ועבדי מלכי' לפי שהיו בעלי זרוע נתערבו ונשאו בנות ישראל:
כל שאין בה אחת מכל אלו. ספיקות רק ספק חלל אף בתה כשרה לכהונה אע"ג דלא הי' לה חזקת כשרות דמ"מ ספק ספיקא הוא אם הי' אביה הספק ואת"ל שהוא הספק שמא לא היה בו פסול ות"ק סובר מעלה עשו ביוחסין. אבל משפחה שנשתקע בה פסול. ודאי:
בודק עד ד' אמהות. שהן שמונה וכדתנן במתני' בודק לעולם. אפי' לא יצא שם פסול על המשפחה א"נ לעולם הוא בודק עד שמגיע לאותן נשים שהיו בזמן שנשתקע הפסול במשפחתן:
זו דברי ר"מ. מתני' דתנן דצריך לבדוק ד' אמהות אתיא כר"מ:
בודק מאיזו משפחה. שנשאו כהנים אף הוא נושא ממנה ואינו צריך בדיקה אחרת:
ר"ח. אמר בשם ר"י שבודק ע"י קרובותיו כלומר אפי' אשה נאמנת על בדיקה זו דמתני' או דחכמי':
ר' חמא. בא אצל זקן אחד וא"ל נושאין לכהונה מן זרע משפחה זו וא"ל הן ונשא על פיו ש"מ דהלכה כחכמים:
נחית דרג. רד למטה מכבודך וקח אשה כלומר תקח אשה ממשפחה שהיא למטה ממשפחתך כדי שלא תשתרר עליך:
ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא. דקשיא ל"ל וטהורה היא דפשיטא הוא אם לא נטמאה שהיא טהורה אלא ללמד כל שלא ידעינן שהיא טמאה הרי היא בחזקת טהורה ולא חיישי' לשום דבר:
שנעל דלת בפני אשתו. שלא תדבר עם שום אדם שלא נחשדו בנות ישראל על כך:
א"ל לרב אידי נוהגין היו אבותיך לעשות כן כפפוס א"כ נוהגין היו שלא להקפיד:
עבדית מתני'. עשיתי כמשנתינו ובדקתי ד' אמהות שהן ח':
ה"ג א"ל אין הוא עיקרא לקמן מאן מודע לך. וה"פ אס הוא עיקר כמתני' שצריך בדיקה למעל' מד' אמהות מי מודיע לך שלא היה בה פסול אלא הלכתא כחכמים שא"צ בדיקה זו:
ופריך ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהנים דהא דתנן לוים וישראלים מוסיפין עוד א' היינו כשבא לוי או ישראל לישא אשה כהנת צריך לבדוק עוד א' ורישא בכהן נושא כהנת איירי וקשי' לי' א"כ מחמירי' בישראל מבכהנים א"נ סיפא בין לוי וישראל שבא לישא כהנת בין כהן שבא לישא לוי' וישראלי' איירי:
אחת זו ואחת זו. בין כהן שנושא כהנת בין ישראל שנושא כהנ' אין הבדיקה אלא משוס קנס והחמירו בכהנת לישראל שהרי אינו מתדבק בשבטו ובמשפחתו וכהן צריך בדיקה שהי' לו להדבק במשפחתו שידועי' לו ולא הי' צריך לבדיקה וללשון השני שפירשתי ה"פ אחת זו וכו' בין כהנת ללוי ולישראל ובין כהן ללוי' וישראלי' קנסו תכמים שיוסיפו עוד אחד כדי שידבקו בשבטם ובמשפחתם אבל מה שהכהן בודק ד' אמהו' אינו משוס קנס:
מתני' אין בודקין מן המזבח ולמעל'. התחיל לבדוק באמהות ומצא שאבי אמה שימש ע"ג המזבח בידוע שמיוחס הוא:
ולא מן הדוכן ולמעלה. אם מצא שהיה משורר על הדוכן:
ולא מן הסנהדרין ולמעלה. אם נמנה בסנהדרין א"צ לבדוק אמו וכן שוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאין בנותיהם לכהנים וא"צ בדיקה וטעמייהו דכולהו מפרש בגמר':
אף מי שהיה חתום. בסנהדראות של עיר ששמה ישנה הסמוכה לציפורי:
ערכי. סנהדרין שעורכין ומסדרין את הדינים:
באסטרטי' של מלך. בחלוקת חדש בחדש לצאת למלחמת בית דוד משפחה פלונית בחדש פלוני ולא היו יוצאין אלא מיוחסין:
גמ' מנין לרבות שוטרי הרבים וכו'. שאין ממנין אלא מיוחסים:
ת"ל מקרב אחיך וכו'. א"כ שום תשים למה לי אלא כל משימות שאתה משים דהיינו כל מינויים שאתה ממנה יהיו דומים למלך שהוא מן המבוררין שבאחיך:
זכות יחוסיהם. זכות אבותם יעמדו להם במלחמה לכך צריך שיהיו מיוחסים:
עד כדון מן הקבלה. שמקרא זה והתיחסם בצבא הוא בכתובים שנקראו דברי קבלה מדברי תורה מנ"ל דבעינן מיוחסים במלחמה:
וכתיב בתריה כי תצא מחנה וכו'. ש"מ שהעם שבמחנה צריכין להיות מיוחסים:
מתני' בת חלל זכר. דוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשרה לכהונה:
לעולם. בגמרא מפרש:
ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה. ומקרא יליף בגמרא ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל:
בת גר זכר וכו'. בגמרא מפרש:
גמ' בת. הא דתנן במתני' לעולם ה"ק בת חלל זכר ובת הבת של חלל זכר אפי' נשואה הבת לישראל אפ"ה בתה אסורה:
בעמיו. לגזרה שוה נאמר להלן בטומאה לא יטמא בעל בעמיו ונאמר כאן בחללים ולא יחלל זרעו בעמיו:
זכרים אסורים ונקבות מותרות. דבטומאה כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן:
מה נפיק מביניהון. מאי איכא בין רב לר"י דודאי לא פליג ר"י אמתני' דתנן בת חלל זכר פסולה ש"מ דדריש נמי ולא יחלל זרעו דמשמע אפי' נקבות א"כ מאי בינייהו דהא הבת ר"י נמי אוסר:
ה"ג והוליד בן ובת והנך הבן והוליד בת והבת הולידה בת ע"ד דרב בן ובת בן ובת הבת אסורה ע"ד דר"י וכו'. וה"פ לרב אף בת הבת חלל זכר פסולה לכהונה דדריש נמי זרעו ואית ליה נמי גז"ש דמעמיו אלא דמוקי לה לחללה מכנה וכדמסיק ור"י סובר דאהני גז"ש להכשיר בת הבת דהיינו אם נשאת הבת לישראל שבתה כשרה ואהני זרעו לפסול הבת עצמה:
ופריך מתני'. קשיא לרב דתנן ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה:
ומשני פתר לה. תפרש למשנתינו:
ה"ג חללה מכנה. ממכונה כלומר שהיא נולדה בקדושה אלא שנעשה חללה ע"י ביאת איסור אבל בת חלל שלא היה לה מעולם שעת הכושר אף בתה מישראל אסורה:
ופריך מתני'. קשיא לר"י:
רי"א בת גר זכר כבת חלל זכר. וקס"ד דר"י פליג את"ק דאוסר בבת חלל זכר לעולם ואפי' בת הבת וקאר"י שבת חלל זכר היא כבת גר זכר שבתה מותרת:
ומשני פתר לה. תפרש למשנתינו שלא בא ר"י אלא להוסיף על התנא קמא ולאסור אף בת הגר דת"ק מתיר בת הגר אבל בבת הבת חלל אף ת"ק מתיר:
אלו אמר. ר"י בת חלל כבת הגר שפיר הוה שמעינן דפליג להתיר בת הבת חלל אבל השתא דקאמר בת גר זכר וכו' משמע דבא להוסיף וכדפרישית:
דלמא. מעשה בר"ה הגדול ור"י הנשיא היו יושבין ורץ ר' יוחנן ולחיש לר"ה באזנו פצוע דכא כהן מהו שישא בת גרים ויאכילנה בתרומה:
א"ל. ר"י הנשי' לר"ה מה אמר לך ר"י:
א"ל. ר"ה אמר דבר שגם ת"ח ובן ת"ח לא יכול להשיב לו תשובה על בעייתו:
לא א"ל גיורת. לא שאל מהו שישא גיורת להאכילה בתרומה שגיורת עצמה כזונה היא אצלו דגיורת פסולה לכהונה וכזונה דמיא:
ולא. שאל על בת ישראל כשרה שודאי אינה מאכילה בתרומה שהרי נעשית חללה בביאתו ואיך אוכלת בתרומה:
לא א"ל. לא שאלני אלא על בת גרים אם מתחללת בביאתו או לא:
ופריך ובת גרים לאו כישראלית היא. בתמיה ופשיטא דמשויה לה חללה:
ומשני פתר לה כר"י וכו'. וקמיבעי' ליה מי אמרינן אע"ג דבת גר זכר אסורה לכהן מ"מ לאו זונה היא ואיהי נמי אינה מחוללת שהרי בלא"ה אסור' לכהן או דלמא הא מיהת לכהן אסור' אף פצוע דכא כהן אסור בה:
והוליד בת בת הבת מה היא. אבתו לא קמיבעי' לי' דהא תנן במתני' בת חלל זכר פסולה לכהונה אלא אם נשאת הבת לישראל והוליד' בת קמיבעי' לי' אם היא כשרה לכהן או לא:
חד אמר כשרה. כרבי יוחנן דאמר לעיל בת הבת כשרה:
וחד אמר פסולה. כרב דאמר אף בת הבת פסולה:
ה"ג בת חלל זכר פסולה. וה"פ מדתנן במתני' בת חלל זכר פסולה לכהונה משמע בת הבת חללי כשרה לכהונה:
ומשני וחללה מכנה אינה פסולה וכו'. כלומר לא תידוק הא בת הבת חללי כשרה לכהונה אלא בת חללה מכנה כשהיא עצמה נעשית חללה בביאת איסור ונשאת לישראל בתה כשרה לכהונה הואיל והי' לאמה חזקת כשרות ומשום מה תהי' הבת פסולה הלא לא הית' יצירתה בעבירה אבל בת חלל זכר שלא הי' לאמה שעת הכושר אף הבת פסול' לכהונה:
תמן תנינן. ביכורי' פ"ק:
וכולהו מקרא אחד דרשו. דר"י דמתני' סובר דבת גר זכר פסולה ואפי' נשא ישראלית וראב"י סובר אי איכ' צד אחד ישראל מכשי' מיה' גר וגיורת בתו פסולה ורבי יוסי אפילו בגר וגיורת מכשיר ומיהו הורת' ולידתה בקדושה בעי ור' שמעון אפילו גיורת עצמה מכשיר ובלבד שלא תהא ראוי' לביאה בנכריותה דתיפוק לה מכלל זונה:
כי אם בתולה מזרע בית ישראל. יקחו להם הכהני' לנשים:
עד שיהא אביה מישראל. דדריש מזרע ישראל דהיינו האב שהוא עיקר הזרע לאפוקי בת גר זכר:
עד שיהא או אביה וכו'. דדריש מזרע אפי' זרע כחוש כגון גר שנשא ישראלית:
עד שיוולדו בקדושת ישראל. דדריש מי שנזרע בישראל דהיינו הורתה בקדושה:
עד. שיבואו בתולים וכו'. דדריש מי שנזרעו בישראל שצמחו וגמרו בתוליה משבאה לכלל ישראל דהיינו כשנעשית בת שלש גמרו בתוליה לביאה שאם תבעל מכאן ואילך אינן חוזרין אבל קודם שלש כל שעה הם חוזרין וצומחים ובאין והכי דריש לקרא בתולות מזרע בית ישראל בתולים שלה יהו מזרע גדולי יהודי:
ופנחס עמהן. עם היוצאים למלחמת מדין שנאמר להם המקרא הזה:
ופריך מה עבדין ליה רבנן. בקרא דר"ש:
והכהנים נהגו. מעלה בעצמן כראב"י נסב בת גרים. בת גר וגיורת:
אתא. בא המעשה לפני ר' אבהו והניחו על הספסל להלקותו:
על המנהג לוקין. בתמיה הא לא עבר על דברי חכמים רק על המנהג:
א"ל. אם כן אתה רואה לפייסני שלא להלקותו אף אני מעמידו מן הספסל שלא להלקותו:
מן דקיימה. לאחר שהקימוהו מן הספסל א"ל האי כהן הואיל והותרה הרצועה אף אני מותר בה מכאן ולהבא ואינו צריך להוציאה:
ה"ג מעשה במשפחה בדרום:
ערר. ערר לפסלה מכהונה:
ומצא שנתגיירה זקינתה פחותה וכו'. ונישאת לכהן ובני המשפחה בני בניה היו:
והכשירה. למשפחה ההיא לכהונה:
כר"ש הכשירוה. דאמר גיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה:
ד"ה היא. כדברי הכל הכשירה דאפי' לרבנן דפליגי עליה דר"ש משפחה זו כשרה וכדמסיק:
ה"ג הדא דאר"ז וכו':
וולד בוגרת. כה"ג שנשא בוגרת והולד בת כשרה:
עשה היא. ואין חלל אלא מחייבי לאוין ולא מחייבי עשה:
ה"ג. ודכוותה כי אם בתולה מזרע בית ישראל ולא גיורת. וה"פ מהאי קרא כי אם בתולה וגו' ממעטינן לעיל לכולהו תנאי דגיורת פסולה לכהונה א"כ גיורת שנישאת לכהן אינה אלא עשה בניה כשרים:
הרי דור שני של מצרי שאינו אלא עשה. דור שלישי דוקא אבל לא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה ואפ"ה אם ניסת לכהן בניה חללים:
לא דומה עשה. השוה בכל ישראל כגון מצרית שני שאסורה אף לישראל חמירא לפיכך בניה חללים אם ניסת לכהן א"נ בניה מישראל נמי אסורים לכהן משא"כ עשה שאינה נוהגת אלא בכהנים חיל ואין בניה חללים:
מתני ממזר הוא. שנולד מחייבי כריתות:
אינו נאמן. דקרוב הוא אצלו ואין קרוב כשר להעיד:
ואפי' שניהם. האב והאם אומרים על עובר שבמעיה ממזר הוא שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר אינן נאמנים אע"פ שלא היה לו חזקת כשרות:
גמ' תמן תנינן. ב"ב פ' יש נוחלין:
לתת לו. ליתן לו ירושה. אבל לא ליקח ממנו. לפסלו ע"פ דיבורו א"נ לירשו אם מת זה שאמר עליו שהוא בנו:
ולא מתני' היא. בתמיה ומאי קמ"ל ר' אבהו:
אינן נאמנין. דקרוב הוא אצלו וכ"ש בדבר דאית ליה זכות בעדותו וללשון הראשון הקושיא כפשטה:
דלמא. שמא על ר"י נאמרה שמעתתא דר' יוחנן דאע"ג דא"ר יהודה שנאמנים ה"מ לענין לזכות לבנו אבל לזכות עצמו אינו נאמן:
עוד היא מתני'. אף זה שמעינן מברייתא דתניא כי את הבכור בן השנואה יכיר יכירנו לאחרי' מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה ממזר וכיון דמיכיר יליף בעינן דומי' דבכור לתת אבל לא ליקח:
אמר אינו בני אינו נאמן. דכיון שכבר הוחזק לבנו אינו נאמן להוציאו מחזקתו וכי קאר"י דנאמן היינו בדלית לי' חזקה:
אמר בני הוא נאמן. דמגו דאי בעי יהיב לי' במתנה:
אית. איכא דתני גם ברישא במוחזקין שהו' בנו שנאמן לומר שאינו בנו. רבי חזקי' ר"ז בשם ר"ה. אמר הא דתנו היו מחזיקין בו שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר אינו בנו אינו נאמן דוקא בשהיה מוחזק שהוא בנו מאשתו אבל היו מחזיקין בו שהוא בנו משפחתו וסברו שמסתמא שחררה קודם הבעילה והרי הוא בנו ואומ' קודם מיתתו שאינו בנו אלא עבדו שלא שחרר השפחה נאמן:
וחזר ואמר עבדי הוא נאמן. שלא אמר מתחילה שהוא בנו אלא לפטרו מן המכס:
וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן. אלא ודאי עבדו הוא כדאמר מעיקרא דאלו הי' בנו לא הי' אומר למוכסי' שהוא עבדו:
אית וכו'. איכא תנא דתני אם אמר עבדי היא וחזר ואמר בנו הוא נאמן:
א"ר מנא. לכך הוא נאמן בשביל הנך כותי' שהן משתמשין בבניהן יותר ממה שהן משתמשין בעבדים וצריכין ליתן מכס מבניהן יותר ממה שנותנין מעבדיהן:
ה"ג תני נאמן על הקטן ואינו נאמן על הגדול. וה"ה דאר"י דנאמן דוק' על הקטן וכו':
כל שיש לו אשה ובנים. מתוך שאינו נאמן על בני בניו לומר שהן בני ממז' וממילא אף הם ממזרים דולד ממזר כמוהו שהרי לא המינו התורה אלא על בנו אף על בנו אינו נאמן לומר שאינו בנו:
כל שיש לו אשה. דכשאומר על הבן שהוא ממזר אוסרו על אשתו וכל שנוגע העדות לאדם אחר לא האמינו התור' אפי' על בנו:
ופריך מתני'. הך ברייתא קשי' לר' אבהו:
נאמן. לפסול את עצמו:
משום מה. קס"ד דנאמן דמשום מה לא יהי' נאמן דהא שויא אנפשי' חתיכה דאסור' וקשיא לרבי אבהו דהא מ"מ לא יהא נאמן בשביל הבנים:
ה"ג משום מה דברי ר' יהודה וכ"מ בבבלי ביבמו' פ' החולץ:
ופריך מה עבד בה ר' אבהו. כלומר איך מתרץ רבי אבהו להך ברייתא:
ומשני פתר לה משום מה בכך. וה"ק לכך מטבילין אותו בשבת דבמיל' סגי לי'. ולא מתקני גברא בטבילה זו:
מתני' אם שלו קדמו קידושיו קידושין. דבטליה לשליחותיה דשליח:
ואם אינו ידוע. אין יודע איזו קדם:
שניהם נותנין גבי. אם באת לינשא לאחר:
ולית הדא. הא דתנן במתני' והלך הוא וקדשה וכי לא פליג על הא דאר"י אדם מבטל שליחותו בדברים שאומר שמבטל שליחותו ובמתני' משמע דוקא כשעשה מעשה הוא דמבטל שליחותו אבל בדיבור בעלמא אינו מבטלו:
ומשני פתר לה. תפרש למשנתינו משום חומרא דעריות אמרו שאינו מבטל שליחותו בדברים ואם לא עשה מעשה אלא שביטלו בדברים מקודשת לזה שקדשה השליח:
שמע לה מן דבתרה. דייק ליה מסיפא:
מתני' אינו צריך להביא ראיה על האשה. שהיא מיוחסת שכבר בדקה כשנשאה:
ולא על הבנים. שמא של אשה אחרת הם:
מביא ראיה על הבנים. שהיו בני אותה אשה:
מביא ראיה על האשה. שהיתה מיוחסת ואינו מביא ראיה על הבנים כדמפרש טעמא בגמרא:
גמ' חזקה וכו'. כלומר לכך א"צ להביא ראיה על הבנים ואיש ואשה נאמנו' עליהן לפי שיש חזקה שאין האשה שותקת על בני חברתה ומסתמא בניה הן ועדותן של האיש ואשתו מהני דלא נימא שלקח אשה אחר' במדינת הים ואלו בניה מאיש אחר הם:
שמע לה מן דבתרא. יליף לה לשמעתתא דר"י מסיפא ולא יליף לה מרישא דאיכא לאוקמי בכרוכי' אחרי' לכך אינו מביא ראי' על הבני' אבל ממשנה יתירא דסיפא יליף שפיר:
גמ' אין הורגין עליהן משום אשת איש. אם זינה עם אחר. דאין אדם נהרג ע"פ עצמו ובעלה אינו נאמן עליה דהא לדבריו שהוא בעלה פסול להעידה וה"ה הבועל אינו נהרג ע"פ דיבורן:
עד שלשים יום. כל שהוחזקו בעיר שלשים יום שזו היא אשתו של פלוני אם בא עליה אחר הורגין אותו משום אשת איש:
תמן תנינן. טהרות פ"ג:
ובצק בידו. בידוע שנטל מן העיסה:
לטפח. ול"ג בעיסה וה"פ שדרך התינוק לטפח בשרצים ובנבלות שבאשפה:
ושורפין על החזקות. אי שורפין תרומה על החזקה או לא:
אר"י בשם ר"ז דפליגי בה ר"י ורשב"ל:
כל עמא מודיי. הכל מודים ר"י ורשב"ל שהורגין על החזקות כי פליגי בשורפין תרומה על החזקה כגון שלא ראה שנוגע תרומה בתרומה אלא שהוא טמא מתוך חזקה כגון שנגע תינוק בתרומה שהוא סתמא מוחזק טמא שמחפש באשפה שיש בו נבילות ושרצים:
ואין שורפין על החזקות. דקסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה בחזקת טהרה עומד וסמוך מיעוטא לחזקה איתרע ליה רובא לכך תולין ואין שורפין:
והלא אינו אלא חזקה. היא שזה הוא אביו ולא זינתה אמו דמעמידין אותה על חזקת כשרות ואפ"ה אמר קרא שהורגין אותו ה"ה על כל חזקות הורגין:
ליידא מילה לאיזה דבר צריך ראיה על הקטני' כיון דידעי' שאשה כשרה לקח שם למאי ניחוש:
שמא נתגרשה בינתיים. והרי בניה הקטני' בני גרוש' ואיירי בשבעלה כהן דבלא"ה א"צ ראי' דכל משפחו' ישראל בחזקת כשרות הן:
מתני' עם שתי נשים. מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחו' להתפתות ולא תירא זו מחברתה שאומרת אף היא תעשה כמותה:
עם ב' אנשים. שהאחד בוש מחבירו:
וישן עמהם. האב עם בתו הקטנה והאם עם הבן הקטן כדמפרש בגמרא:
גמ' בד"א. דאשה מתיחדת עם שני אנשים דוקא בכשרים:
ה"ג אפי' במאה אנשים:
כחתן שלם. כבנו גמור ליורשו וליטמא לו ולפטור את אמו מן היבום:
ויוצא בחיק. וא"צ לכבדו במותו להוציא לקברו במטה או בכליבה אלא מוציאו בחיק:
ונקבר באשה אחת ובב' אנשים. וא"צ רבים ללוותו אלא ג':
מסתברא ר"ש. דמתני' דאמר אף איש אחד וכו' מודה לאבא שאול בקבורה דכ"ש הוא וכדמסיק. אבא שאול לא מודה לר"ש. דדוקא בקבורה מתיר אבא שאול שאין יצה"ר מצוי בבה"ק דלבו נשבר:
אמך בסתר. משו' דקשי' לי' וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא ה"ק קרא בן מצוי אצל האם בסתר וכן הבת מצוי אצל האב בסתר אבל שאר כל האדם אסור לייחד ודר עמה. בתמידות:
ואינו דר עמה. בתמידות אבל מותר להתייחד עמה באקראי:
בת שלש שנים ויום אחד. שאז ביאתה ביאה וכן הבן קודם ט' שנים ויום א' אין ביאתו ביאה כדתנן ביבמות:
זה מתכסה בכסות עצמו. שלא יהא לבו רואה את הערוה ושלא יגע באיברי התשמיש בחבירו:
וקורא. ק"ש אבל אם נוגע בחבירו אסור:
תמן. בבבל אומרים איש ואשתו מותרים לקרות ק"ש אף על פי שנוגעים זה בזה דאשתו כגופו דמיא:
לאיש ואשתו נצרכה. מיבעיא לן אי שריא או לא ולא איפשטא:
מתני' רווק. פנוי בלא אשה:
סופרים. מלמדי תינוקות כלומר לא ירגיל רווק עצמו להיות מלמד תינוקו' מצויות להביא את בניהן אצלו לבית הספר:
אף מי שאין לו אשה. בגמרא מפרש מאי היא:
גמ' עבד חד. מלמד תינוקו' שהיה לו אשה ובנים במקום אחר ולא חש להא דר"א:
ופריך יאות אר"י. שפיר קאר"י כי היכי דחששו לאשת איש ניחוש נמי לבהמה וזכור ומ"ט דרבנן דמתירין:
ומשני ח"ו וכו':
ופריך והתנינן לא ילמד רווק סופרים. וקס"ד משום חשש התינוקות:
ומשני משום שאמו או אחותו של התינוק באה עמו לבית הספר ואיכא חשש יחוד דאשה:
מתני' לא יתייחד עם הנשים לעולם. ואפי' עם הרבה נשים לפי שלבן גס בו ומחפו' עליו ואלו אינש אחרינא עם שתי נשים תנן לעיל דלא יתייחד אבל עם ג' וד' שרי:
אומנות בין הנשים. שמלאכת אומנותו נעשית לנשים והנשים צריכות לו:
אומנות נקייה. תופר בגדים קרועים שאין בהן גזל ואל יאמר בלבו אומנות זו אינה מעשרת אלא יבקש רחמים למי שהעושר שלו:
אומנות ליסטים. כשלנים בדרכי' לוקטין פירות ועצים משדה אחרי' ועוד שנשכרין לבני אדם וע"פ רוב עוברי' על תנאם:
קדר. עושה קדרו' אף הוא שוכן בשדה לחפור עפר וליבשם:
רועה. בהמות שלו שמעביר הבהמות לרעות בשדה אחרי':
חנווני. מלומד באונאה להטיל מים ביין וצרורות בחטין ולגנוב דעת הבריות:
רובן רשעי'. מפני לסטיות:
הגמלי' רובן כשרים. שפורשין למדברו' למקו' גדודי חיו' ולסטי' ויראי' לנפשם ומשברי' לבם למקום:
הספני' רובן חסידים. שפורשין למקום הסכנה ותמיד הן ברעדה יותר מן הגמלים:
לגיהנם. אינו ירא מן החולי ומאכלו מאכל בריאים ואינו משבר לבו למקום ופעמים שהורג נפשות שיש בידו לרפאות העני ואינו מרפא:
כשר שבטבחים. ספיקי טרפות באות לידו וחס על ממונו ומאכילן לישראל:
גמ' קרר. המוליך קרנות:
רוב ממזרים פקחי. שדומין לאביהן שהם בעלי ערמה לפתות הנשים ולהסתיר מעשיהם מבני האדם ונ"מ להזהר מהם:
ה"ג רוב עבדים גאים. דע"פ הרוב בזויין משפחה גאים הם ונ"מ שלא לבזותם כי יותר מקפידים מחשובים:
בני אבות. מיוחסים:
ביישני'. יותר משאר העם ונ"מ לתת להם בצנעא ושלא לחרפם בשום דבר:
דומין לאחי האם. לפי שאוהבת אותם ומחשבת' תמיד עליה' ונ"מ שהנושא אשה צריך לבדוק באחיה:
הכשירה שבנשי'. שמראות עצמה כשרה וחסידה יותר מדאי:
אשרי מי שעושה רצון המקום. שאין מעשיו חוץ מגדר העולם רק כל מעשיו לעשות רצון המקום:
מ"מ אדם מתפרנס. שהקב"ה נותן לחם לכל בשר:
הוריו. יולדיו וילדיו:
ארי סבל. נושא משאות כלו' אע"פ שכחו רב א"צ לסגף עצמו להיו' נושא סבל:
קייץ. קציעות תאנים בשדה:
והן מתפרנסין שלא בצער. שאין מזונותיהן תלויין בידי אחר כבני אדם שזה סבל וזה חנוני ודומיהן:
מתני' אבל התורה אינה כן. שאף הבא לידי זקנה או ייסורין ואינו יכול לעסוק בה אוכל ממתן שכרה דכתיב עוד ינובון בשיבה יצמחו צמח ויתייחד שכרן לעת שיבתן דשנים ורעננים יהיו וגו':
גמ' לא רופא. שמא יחלה ויסתכן לישנא אחרינא מוהל למול התינוקות:
ולא מרחץ. שצריך לחיי הגוף:
ולא ב"ד מכין וחובשין. שאלמלא מורא מעונש בשר ודם איש את רעהו חיים בלעו:
שאין בה. גן של ירק שצריך למזונות האדם:
ולא אכל. שחטא על כפשו שסגפה חנם:
חושש להדא שמועתא. היה חושש להלכה זו והיה מקבץ פרוטות לקנות בהן מכל דבר המתחדש פעם אחת בשנה ל"א עשה כן לברך שהחיינו וליתן שבח והודיה לה' על שברא בריות טובות ליהנות בהן בני אדם ברוך אל ההודאות:
הדרן עלך פרק עשרה יוחסין וסליקא לה מסכת קידושין וכולא סידרא דנשים