מתני' נערה המאורסה. בת י"ב שנים ויום א' והביאה ב' שערות קרויה נערה עד ששה חדשים ומאז והלאה נקראת בוגרת ובת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקים אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה נדרה נדר ואף היא אביה וארוסה מפירין כדריה:

הפר האב ולא הפר הבעל וכו' אינו מופר. דרישא איכא לפרושי או אביה או בעלה מפירין לכך הדר תני הפר האב וכו' לאשמועי' דאם לא הפירו שניהן אינו מופר:

ואצ"ל שקים אחד מהן. שאם קיים אחד מהן אין השני יכול להפר:

גמ' מה אנן קיימין. במאי איירי הך קרא:

ואשה כי תדור נדר לה'. ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה:

זו נערה מאורסה וכו'. דכתיב וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש וגו' וי"ו דואם מוסיף על ענין הראשון ללמד דנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:

עד כדון. עד כאן שמעינן מהאי קרא נדרים שנדרה משנתארס' אביה ובעלה מפירין אותן נדרים שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה מניין שאין האב מיפר לבדו:

ונדריה עליה. דכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה והאי עליה קרא יתירא הוא ללמד אפי' נדרים שהיו עליה אין האב מיפר אלא בשותפות הארוס מיהו בשותפות האב יכול להפר:

בבוגרת ארוסה. שבעלה חייב במזונותיה הכתוב ואם היו תהיה לאיש מדבר שהארוס לחוד מיפר וכדתנן לקמן בפרקין בוגרת ששהתה שנים עשר חדש רבי אליעזר אמר יפר:

יאות אר"ל. שפיר קאמר ר"ל דקרא אתיא כפשטא:

ה"ג וקשיא על דרבנן מכיון שבגרה וכו'. וה"פ לרבנן קשיא למה לא יפר הארוס לחוד נדרי בוגרת דהא כיון שבגרה יצאה מרשות האב א"כ אין לאב שותפות בה ממילא ראוי שיפר הארוס לבד:

יתומה שמת אביה. ונתארסה מי מיפר לה דלכ"ע הבעל לחוד מיפר שהרי אין עליה רשות האב א"כ בוגרת נמי:

ה"ג וקשיא על ר' לעזר אם עד שלא נכנסה וכו'. וה"פ לר"א למה לי ואם בית אישה נדרה השתא עד שלא נכנסה לרשותו אפ"ה מיפר בבוגרת משנכנסה לרשותו אינו דין שמיפר:

ה"ג מה מקיים ר' לעזר ונדריה עליה מה אנן קיימין אם בנדרים וכו' כבר נראו לאב להפר. וה"פ ר"א דמוקים קרא ואם היו תהיה בבוגרת שהארוס לחוד מיפר ונדריה עליה במאי מוקים ליה אם בנדרים שנדרה בבית אביה כבר נראו לאב להפר ואין הבעל מיפר בקודמין שהיה האב ראוי להפר לחוד דאל"כ ואם בית אישה נדרה למה לי השתא ארוס מיפר בעל מיבעיא אלא ודאי לאשמועינן דאין הבעל מיפר בקודמין א"כ כ"ש ארוס דאין מיפר בקודמין:

ה"ג אלא כי נן קיימין בנדר שנדרה עד שלא נתארסה והיא בוגרת. שמעולם לא נראה לאב להפר:

מנן וכו'. מניין לר"ל נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה דליכא למימר קסבר ר"א אף בנערה או אביה או בעלה מפירין נדריה דא"כ למה מוקי קרא ואם היו בבוגרת הא אפי' בנערה איכא לאוקמי:

ומשני דכתיב בין איש לאשתו. ומשמע ליה בנערה המאורסה איירי דכתיב בהאי קרא בנעוריה בית אביה א"נ מיתורא דקרא קדריש דאשתו ממש מדכתיב בית אישה נדרה שמעינן:

עד כדון הבעל באב. עד כאן שמעינן דנערה המאורסה הארוס מיפר מנ"ל דבעינן שותפת האב להפרת הארוס:

בין אב לבתו. מדסמיך אב לבתו בהדי איש משמע דאב ובעל מפירין נדריה א"נ מיתורא קדריש:

מה מקיימין. במאי מוקמי רבנן קרא בין איש לאשתו:

ומשני ולא שבינה לבין אחרים. אין האב והבעל מפירין אלא נדרים שבינו לבינה אבל לא בנדרים שבינה לבין אחרים:

ופריך ולית ליה לר"ל כן. שאינן מפירין אלא דברים שבינו לבינה:

ומשני אית ליה. אלא תרתי שמעית מיניה שאביה ובעלה מפירין ואינן מפירין אלא דברים שבינו לבינה:

ופריך איתא חמי. בוא וראה ברישא תנן כשלא הפר אחד מהן אינו מופר ל"ל תו למתני קיים אחד מהן דהיינו ממש היפר זה בלא זה ועדיפא מינה:

ומשני לא על. רישא דמתני' קאי אלא על הא דתניא היפר האב חלקו ביום שמעו:

האב מיפר חלקו של בעל. ולא אמרי' כיון שנתרוקנה רשות לבעל תו א"צ האב להפר שהרי כבר הפר לה בחיי הבעל אלא כיון שבשעה שהפר האב לא הפר אלא כפי מה שהיה ראוי להפר אז והיינו חלקו אבל חלק הארוס קיים הלכך צריך להפר אחר מיתת הארוס חלקו:

אבל דברי חכמים א"צ להפר אחר מיתת הארוס. דבהפרה הראשונה שהפר בחיי הארוס סגי:

בשלא הקם. דוקא בשלא קיים הבעל בחייו הוא דהאב יכול להפר לאחר מיתתו חלקו אבל בשקיים הארוס ומת אין האב יכול להפר חלקו אע"ג דנתרוקן רשות לאב כיון שנאסרה שעה אחת ולא היה מהני לה הפרת האב היא באיסורא לעולם ועלה קאמר במתני' ואצ"ל אם קיים אחד דהשתא לאחר מיתת הבעל אין האב יכול להפר חלק הבעל אם קיים כ"ש בחייו והיא גופא קמ"ל דלא מהני הפרת האב לאחר מיתת הבעל אם קיים בחייו:

ביקש להקם. לאחר מיתת הבעל ואמר מוקים לך לא הקים אלא חלקו של בעל שסתם מוקים לך וסתם מופר לך שאומר האב אין כוונתו אלא חלקו של בעל ונפקא מיניה אם עברה על נדרה לאחר הקמתו אינה לוקה כדמסיק שלא קיים אלא חלק הבעל:

פשיטא. לן דבר זה שאם הפר הבעל ולא הפר האב חלקו ועברה על נדרה שלוקה דהבעל מיגז גייז וחציו האחר נשאר חזק כבתחלה ולא אקליש ליה כלל:

אבל היפר האב ולא היפר הבעל. מיבעיא לן מהו שתהא לוקה אם עברה על נדרה מי אמרי' האב מיגז גייז ונשאר חציו האחר חזק כבתחלה ולוקה או דלמה מאחר שאם ימות הבעל נתרוקן רשות לאב הלכך האב מיקלש קליש לכל הנדר ואינו לוקה אבל איסורא איכא:

ניחא. הניחא דקמיבעיא לן למ"ד אין מיתת הבעל מבטלת הפרת האב והיינו ב"ש דסברי היפר האב ולא הספיק הבעל להפר עד שמת האב מיפר חלקו של בעל אבל למ"ד יש מיתה בהפרה שאם מת הבעל ולא הפר אין האב יכול להפר דהאב מיקליש קליש ואין בחלק הבעל כדי להורישו לאב ולא תפסה בו זכייה הלכך אין האב יכול להפר וזו היא דעת ב"ה כמפורש בבבלי בפרקין:

ה"ג מיתה כהקמה היא. וה"פ א"כ מיתת הבעל לאחר שהפר האב כהקמה היא:

וכן. לענין מלקות נמי כיון שאין האב יכול להפר לא שייך למימר שנתרוקן רשות לאב שהרי נדר לא יתרוקן לעולם לאב הלכך אף דמיקלש קליש באיסורו הוא ולוקה:

ולא הספיק הבעל להפר עד שמת. דהיינו שלא הספיק לשמוע עד שמת הלכך הבעל האחרון מיפר חלקו של הראשון אפי' נתארסה למחר א"נ בששמע הבעל הראשון ומת ביום שמעו ונתארסה בו ביום איירי:

ממתני'. לקמן בפירקין שמעינן כן:

מתני' לא נתרוקנה רשות לבעל. שאין הבעל מיפר נדרי אשתו עד שתכנוס לרשותו:

נתרוקנה רשות לאב. ומיפר כל ימי נערותה:

והאב אינו מיפר בבגר. דכתיב בנעוריה בית אביה:

גמ' ה"ג הוון וכו' לא נתרוקנה רשות לבעל הא בשהפ' האב חלקו ומת נתרוקנה רשות לבעל. וה"פ סברוהו למימר הא דתנן במתני' מת האב וכו' איירי בשלא הפר האב אבל הפר האב ומת נתרוקנה רשות לבעל ויכול להפר חלקו:

נשמעינה מן הדא. תא שמע ממתני' לקמן בפרקין:

הרי הן מופרין. וכן הבעל עד שלא תיכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תיכנס לרשותי הרי אלו מופרין שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר:

ה"ג הדא אמרה אפי' הפר האב חלקו וכו'. וה"פ זאת אומרת אפי' היפר האב חלקו ומת לא נתרוקן רשות לבעל דאס"ד נתרוקן רשות לבעל למה לי' לבעל למימר הכי עד שלא תיכנס לרשותו הא נישואין לא גריעי ממיתת האב שבשניהם יוצאת מרשותו וכיון שכבר הפר האב קודם שתצא מרשותו תיסגי לי' לבעל להפר אפי' כשתכנס לרשותו אלא ודאי אפי' הפר האב ומת לא נתרוקנה רשות לבעל:

אבל לא הפר הבעל חלקו ומת לא נתרוקנה רשות לאב. דבנעוריה בית אביה לא קאי אלא אנדרים שלא נראו לארוס אבל נדרים שנראו לארוס אין האב יכול להפר:

נשמעינה מן הדא. תא שמע מסיפא דמתני' ה"ג עד כדון נדרים שנדרה עד שלא תתארס נדרה משנתארסה מת האב נתרוקנה רשות לבעל. וה"פ עד כאן לא שמעי' ממתני' דמת האב לא נתרוקן רשות לבעל דוקא בנדרים שנדרה עד שלא נחארסה ולא היה עדיין רשות הבעל עליה ואין הבעל יכול להפר אלא בשותפותיה דאב אבל נדרים שנדרה משנתארסה מת האב נתרוקן רשות לבעל דהא אי מת קודם האירוסין הבעל יכול להפר לבדו כדאמרי' לעיל בריש פרקין ביתומה:

לא כבר נראו לאב ולבעל להפר. והרי הן כנדרים שנדרה משנתארסה ואתה אומר לא נתרוקן רשות לבעל:

הדא אמרה. זאת אומרת אפי' נדר שנדרה משנתארסה נמי לא נתרוקן רשות לבעל:

ה"ג נדרה עד שלא נתארסה מת הבעל נתרוקנה רשות לאב נדרה משנתארסה מת הבעל לא נתרוקנה רשות לאב. או דלמה לעולם נתרוקן רשות לאב:

לא כבר נראו לאב ולבעל להפר. והן כנדרים שנדרה משנתארסה ואפ"ה אתה אומר מת הבעל נתרוקנה רשות לאב אע"ג שהי' יד שניהם שווין בה הדא אמרה אפי' נדר שנדרה משנתארסה וכו':

מתני'. דתנן שהבעל דהיינו הארוס מיפר בבגר אתיא כר' לעזר:

מתני' נתגרש' בו ביום. ששמע האב או הארוס שאם עבר היום ולא הפר שוב אינו יכול להפר:

נתארסה. לאחר בו ביום:

מפירין נדריה. שנדרה בפני הארוס הראשון שהארוס מיפר בקודמין:

כל. זמן שלא יצאה לרשות עצמה לא מחמת בגר ולא מחמת נישואין:

עד שלא היתה בתו יוצאת מאצלו. קודם שתבא לרשות הבעל:

וכן. הארוס אומר לה כן עד שלא תכנס לרשותו שמשנכנסה לרשותו אינו יכול להפר שאין הבעל מיפר בקודמין:

גמ' היו תהי'. היו הוא מקור נופל על המעט ועל הרוב לפיכך דרשי' מיניה אפי' כמה הויות דהוי' אירוסין משמע וקמ"ל דלעולם אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה:

ה"ג תני הפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר עד שמת הבעל האחרון מיפר לה חלקו של הראשון א"ר יוסי מתני' אמרה כן וכו' וכ"ה לעיל בפרקין:

מתני' בוגרת. ששהתה כפי הזמן הקצוב אם נתארסה לאחר שבגרה י"ב חדש אין לה זמן לפרנס את עצמה אלא שלשים יום ואם נתארסה קודם יב"ח נותנין לה עד י"ב חדש מזמן שבגרה ונערה ששהתה י"ב חדש לאחר האירוסין:

הואיל ובעלה חייב במזונותיה. הוא מיפר את נדרה:

גמ' מיסבר סבר ר"א. טעמו דר"א דאמר בעלה יפר כל הנודרת אינה נודרת אלא על דעת הנותן לה מזונותיה וכיון דבעלה חייב במזונותיה על דעתו היא נודרת כאלו פירשה אם לא ירצה לא יהיה נדר:

קידש אשה ע"מ לזון הבעל. מיד משעת הקידושין בעלה לחוד מיפר לה מיד:

נשא אשה ע"מ. שהאב יתן לה מזונות אף לאחר הנישואין לר"א האב לחוד מיפר לה אפילו לאחר הנישואין דבמזונות הדבר תלוי:

דברי חכמים. טעמא דחכמים דמתני' אריב"א בשם ר"י דסברי ברשות הדבר תלוי אם היא ברשות האב אע"ג דהבעל נותן לה מזונות שניהן מפירין בשותפות ואם היא ברשות הבעל אע"ג שהאב נותן לה מזונות הבעל מיפר לחוד:

מתני' רא"א יפר. בשעש' בה היבם מאמר ביבמה קונה קנין גמור מן התורה ואם היה נערה ויש לה אב אביה ויבמה שעשה בה מאמר מפירין נדריה:

לאחד ולא לשנים. דלא ס"ל לר"י מאמר קונה קנין גמור מיהו ס"ל דיש זיקה וזיקה ככנוסה ובשאין שם אלא יבם אחד מיפר אבל כשיש שני יבמין אין אחד מהן מיפר דאין ברירה:

לא לאחד ולא לשנים. דסבר זיקה אינה ככנוסה ומאמר אינו קונה קנין גמור מן התורה:

גמ' ה"ג ע"ד דר"ע מי מיפר לה. האב לחוד דהא אינה קנויה ליבמין והרי הוא כפנויה או דלמא להא מיהת מהני זיקה דאף האב אינו יכול להפר:

והן. והא דאר"א בשם ר"י פ"ג דקידושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום אפי' קידושי מאה תופסין בה מי מן המארסין מיפר נדרה הראשון או כולם יחד:

ויי. והאי דאר"י בשם ר"י אמה העברי' מיעדה אפי' לבנו הקטן דכתיב ואם לבנו ייעדנה בנו כל דהו אפי' קטן במשמע וקסבר דיעוד נישואין עושה אפי' להפרת נדריה ומספקא לי' במייעד לקטן אם האב יכול להפר או דלמה דינה כנשואה:

אפי' אשם תלו אין לה. האומר לאשה ה"ז גיטיך אם מת מחולי זה וניסת לאחר אר"מ בעילת' תלוי' וא"ר יוחנן אם מת מאותו חולי אפי' אשם תלוי אין לה דמגורשת משעת כתיבה ומיבעיא ליה באותן הימים משעת כתיבה עד שעת מיתה מי מיפר נדריה הראשון או השני:

מתני' מה אם אשה שקנה לעצמו. דהיינו ארוסתו:

הרי הוא מיפר נדריה. בשותפות:

שהקנו לו שמים. היינו יבמתו:

אינו דין שיפר נדריה. בשותפות עם אביה:

שיש לאחרי' בה רשות. שהיא זקוקה לשאר אחים:

מה אתה משיב על יבם א'. כלומ' תשובתך טובה על דברי ר"א שאומר שמיפר אפי' כשיש שני יבמין מה תשיבני על דברי שאני אומר לא' אבל לא לשנים:

אין היבמה גמורה ליבם. לחייב מיתה הבא עליה כשם שהארוסה גמורה לאשה לענין חיוב מיתה:

גמ' שלא היה לו בה רשות. דהיינו הארוס:

עד שלא נכנסה לרשותו. היינו עד שלא קידשה:

משנכנסה לרשותו. משקדשה:

הוגמרה לו. להפר נדריה עם אביה בשותפות:

אשה שהיה לו בה רשות. יבמה שהיה לו חלק בה מחמת זיקת אחיו עד שלא עשה בה מאמר:

משנכנסה לרשותו. דהיינו כשעשה בה מאמר אינו דין שיגמור המאמר שיהא זכאי בה להפר נדריה עם האב בשותפות:

ה"ג כך לא היה לאחרים חלק בה. קודם שנתארסה לו:

כך היה לאחרים עמך בה חלק. שהיה זקוקה לכל האחים:

ה"ג בין שלא עשה בה מאמר אף בנדרים ושבועות כן א"ל אבל אלו היית בימי ר"א בן ערך וכו' כ"ה בתוספתא פ"ו. וה"פ כשם שאין חייבין סקילה על היבמה אפי' עשה בה מאמר אלמא לא עדיף מאמר דיבמה כקידושין לענין סקילה אף להפרת נדרים ושבועות כן שאינה כארוסתו ואינו מפר נדריה אפי' בשותפות וא"ל ר' יהושע אלו הייתי בימי ר"א בן ערך היו דבריך טובים דאמר אין מאמר קונה קנין גמור ה"ה דאינו מיפר אבל אני סובר שמאמר קונה:

מתני' הרי הן קיימים לא אמר כלום. דה"ל קיום בטעות לפי שיש נדרים שלא יחפוץ בקיומן:

רא"א מופר. דמסתמא אין אדם רוצה בנדרי אשתו:

שבאו לכלל אסור. דהיינו לאחר שנדרה דאז כבר נאסרה בהם עד שיפר הבעל:

את שבא לכלל הקם. נדרים שחלו כבר:

לא בא לכלל הקם. נדרים שלא חלו לא בא לכלל הפר אע"ג דאיכא ק"ו ע"כ הקישן הכתוב:

גמ' והרי המקוה יוכיח. שמטהרת הטמאים בטבילתן בתוכה ואינו מציל על הטהורים שטבלו שלא יבואו לידי טומאה אם נגעו אח"כ בשרץ אף אני אביא בעל אע"פ שמיפר נדרי אשתו משתדור אינו מיפר עד שלא תדור:

ה"ג מה אם במקום שאינו מיפר נדרי עצמו משידו' הרי הוא מפר נדרי עצמו עד שלא ידור מקום שמפר נדרי אשתו משתדור אינו דין שמפר נדרי אשתו עד שלא תדור. וה"פ במקום שאינו מיפר נדרי עצמו משידור דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור כדתנן בר"פ ארבע נדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בר"ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלין כ"ש שמפר נדרי אשתו עד שלא תדור:

ה"ג א"ל לא מה לי וכו' שכן אם רצה להקים אינו מקים. דבהא מודה ר"א דאיכא למימר דוקא נדרים שבאו לכלל אסור דחמירי מהני הקמתו אבל נדרים שלא באו לכלל אסור דקילי לא מהני הקמתו:

מתני' הפרת נדרים. שאמרה תורה ואם ביום שמוע אישה יניא אותה:

כל היום. עד שתחשך שנא' ביום שמעו:

ויש בדבר להקל ולהחמיר. כלומר פעמים שיש זמן מועט להפרה ופעמים זמן מרובה:

נדרה בלילי שבת. הא דנקט לילי שבת לאשמועינן שמפירין נדרים בשבת ואפילו שלא לצורך שבת:

אינו יכול להפר. ואין הפרת נדרים מעת לעת אא"כ נדרה מתחלת הלילה:

גמ' ה"ג מ"ט דרבנן ביום שמעו מ"ט דריב"י מיום אל יום. וה"פ ביום שמעו משמע יום השמועה בלבד ומיום אל יום משמע שיעור שיש בין תחלת יום א' לתחלת יום אחר דהיינו כ"ד שעות:

ה"ג מה מקיימין רבנן טעמיה דריב"י מיום אל יום. כלומר איך אפשר שיהא זמן ההפרה כ"ד שעות שלימות:

מה מקיים ריב"י טעמייהו דרבנן ביום שמעו:

נשתתק וחזר לדיבורו. בו ביום:

ע"ד דריב"י נותנין לו כ"ד שעות. ומה שחסר בשתיקתו משלים ביום אחר עד שיהיו כ"ד שעות ולרבנן כיון שחזר לדיבורו בו ביום ה"ז יום שמעו ואין לי אלא אותו יום עד שתחשך:

נשתתק וחזר לדיבורו. ביום אחר לריב"י מצרפין לו כ"ד שעות עם אותן שעות שהי' יכול לדבר מעת שמיעתו עד שנשתתק ואפי' כלין אותן כ"ד שעות באמצע היום שחזר לדיבורו:

ע"ד דרבנן. כיון שנשתתק ביום שמעו אותו היום כמאן דליתי' דמיא ומיפר והולך כל אותו היום שחזר לדיבורו אפי' חזר בתחלת הלילה מיפר עד שתחשך:

לפני שקיעת החמה. אם חזר לדיבורו לפני שקיעת החמה שעה אחת אינו יכול להפר אלא עד שתחשך ל"א אמתני' קאי דתנן נדרה עם חשכה וכו' וקאמר דהיינו שנדרה שעה אחת קודם שקיעת החמה אבל לאחר שקיעת החמה ה"ל כיום שלאחריו:

מופר לך במנחה. כלומר קודם שקיעת החמה מופר לעולם ולא אמרי' דה"ל כאומר קיים ליכי שעה ומופרי לך לאחר שעה דאינו מופר דהא כבר קיים אלא כיון דלא אמר קיים לך עד מנחה ה"ז מופר:

א"ל מוקם לך במנחה מוקים לעולם. ולא אמרי' דה"ל כאומר מופר לך עד המנחה וקיים לך לאחר זמן:

מופר לך עד המנחה מופר לעולם. ולא אמרי' דהוה כאומר מופר לך עד המנחה וקיים לך לאחר מנחה דהא לא אמר הכי א"כ אפי' אמר הכי אינו כלום שאין הקמה אחר הפרה:

תמן תנינן. פ' בתרא דשבת:

מפירין נדרים. בעל לאשתו ואב לבתו:

ונשאלין נדרים. לחכם בשבת דוקא לצורך השבת:

הא שלא לצורך השבת לא. לפי שהזקן יכול להפר אף למחר ולמה יפר בשבת משא"כ בבעל שאינו יכול להפר אלא ביום שמעו ואתיא כרבנן דריב"י:

וכרבי יוסי ברבי יהודה וכר"ל בר"ש. דאמרו שהבעל יכול להפר כ"ד שעות א"כ אף הבעל יכול להפר לאחר שבת ונדרים שלא לצורך שבת לא יפר:

ומשני תיפתר. תפרש לברייתא דאתיא כדברי הכל והא דמיפר נדרים שלא לצורך שבת בשנדרה תחילת לילי שבת:

אין כאן נדר וכו'. לא אמר כלום שאין הבעל מיפר אלא מכאן ולהבא ולשון מותר משמע שהותר הנדר מעיקרו:

וזקן שאמר מופר ליך וכו' לא אמר כלום. דמשמע דמהשתא יהיה מופר וחכם עוקר הנדר מעיקרו:

אלא זה כהלכתו. הבעל בלשון הפרה כדכתיב והחכם בלשון עקירה דכתיב לא יחל דברו אבל החכם עושה דבריו חולין כאלו לא היה הקדש מעולם:

ראשונים היו נשאלין. שאלו לחכמים הראשונים בעל שהקים נדר אשתו אם יוכל לשאל לחכם על הקמתו ולהפר אח"כ נדרה או דלמא כיון שקיים לה אזדא ליה זכותו שזכתה לו התורה:

היך עבידא. היכי דמי:

ולא היפר לה. ביום שמעו דה"ל כאלו קיים לה:

פשיטא שאינו מפר לה לענין בעל. שכל שלא היפר ביום שמעו אינו יכול להפר עוד אלא הא מיבעי' לן אם הבעל ת"ח יכול להתיר אחרי יום שמעו כמו החכם או לא:

ה"ג מה אנן קיימין וכו' נדרי עצמו הן. ופשיטא שאין אדם מתיר נדרי עצמו דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל:

ופריך ולא ר"י היא. מאי קמספקא לך פשיטא דמתיר נדרי אשתו דר"י הוא דאמר דאינו מתיר וחכמים פליגי עליה דתנן בפ"ב דנגעים כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר' יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים:

ומשני תני בשם ר"י. אנן תנינן במתני' דר' יהודה פליג את"ק שאינו מתיר נדרי אשתו אבל ר"ח תני לה בשם חכמים שאינו מתיר נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ומספקא ליה אי סמכינן אדר"ח או אמתני' מהו להתיר נדרים בלילה. מי הוה כמו דין ואין דנין בלילה או לא:

ופשיט ומה אם נדר הבעל. כלומר הפרת הבעל שכתוב בו ביום שמעו יכול להפר בלילה כדתנן במתני' מיפר בלילי שבת:

איתעביד תורגמן. נעשה מתורגמן דר' ירמיה בהאי איתתא שלא היתה יודעת למשמע לשון ארמית ש"מ דמתירין ע"י תורגמן:

ה"ג משמע סוריסטין וכ"ה ברשב"א ור"ן ודלא כגליון:

עטופים. בסודר כדרך שהדיינים צריכין לישב בדין:

אין לי. שצריך להיות עומדין אלא בעלי הדין:

ת"ל עמדו ועמדו. דה"מ למכתב עמדו וכתיב ועמדו לרבות שואל הלכות ואגדות שצריך לעמוד וה"ה נדרים:

סליק. עלה להתיר נדרו דר' אימי ושהה הוא בעמידה וע"י כך הוצרך גם ר' אחא לעמוד עד שיאמר לו אין כאן נדר דע"י ששהה כל כך בעמידה התירו ע"י פתח זה:

דגמליאל דקינתיה. גמליאל הזקן:

דגמליאל. בן בנו של גמליאל הזקן:

א"ל. לר' מנא לא תעשה לי כמו שעשית לזקני ששהית בעמידה ומתוך כך נתחרט אלא שב לך ואני אקיים את נדרי:

שלשה שיודעין לפתוח. פתח לנדר מתירין את הנדר כיחיד מומחה:

סברין מימר. סברוהו למימר דוקא במקום שאין זקן הוא דשלשה הדיוטות יכולין להתיר אבל במקום שיש זקן בעינן דוקא חכם:

ה"ג אמרין קומי ר' יוסי ר"ה שרי נדרא ר"ז בעי קומי ר' יוסי ר"ה ראשי מטות א"ל אין לית ר"ה ראשי מטות מאן אינון ראשי מטות ר"ה ראש לראשי המטות וכ"ה בר"ן. וה"פ ר"ז הקשה לפני ר"י וכי ר"ה ראשי המטות בתמי' הלא אינו סמוך ולא נקיט רשותא מהנשיא או מריש גלותא וא"ל ר"י אם אין ר"ה ראשי מטות מי הוא ראשי מטות אע"פ שאינו סמוך מ"מ חכם מובהק ומופלג בדורו הוא ויש לו רשות להתיר נדרים ביחיד:

לדברים יחידים. כגון להתיר בכורות ולא להתיר נדרים או בהיפך וכן שאר דברים מיוחדים או דלמא כשממנים זקן ממנין אותו לכל דבר:

רב. נתן לו ר' רשות להתיר נדרים ולראות כתמי נדה:

מן דדמך. לאחר שמת ר' בעא רב מר' גמליאל בנו שנעשה נשיא במקומו שיתן לו רשות להתיר מומי בכורות איזהו מום קבוע ומותר לשחטו בחוץ:

כולא יהיב ליה. ר' לרב רשות אפי' על מומי בכורות שבגלוי אבל לא על מומין שבסתר לפי שהיה בקי גדול במומין וחשש שמא יתיר מומין שיתמהו בהו אינשי א"נ משום יקרא דרבב"ח כדאיתא בבבלי פ"ק דסנהדרין:

והוא שיהיה ראוי לכל הדברים. הצריכים להורא' ממנין אותו לדברים יחידים אבל אם אינו ראוי לכל הדברים אע"ג שהוא בקי בדבר אחד אין ממנין אותו לדבר ההוא:

ה"ג דהוה גבין בעינו. שהיה גבן בעין אחת ולא היה ראוי לכולן שפסול לחליצה ולא היה יכול למנותו:

ה"ג וימנוניה לדבר אחד וכ"ה בחגיגה. וה"פ סתמא דש"ס פריך ה"ל לריב"ל למנותו לדברים יחידים אלא ש"מ כל שאינו ראוי לכל הדברים אין ממנין אותו לדברים יחידים:

לימים. לזמן מה ושיעבירו אח"כ ממנויה:

א"ל פייס. בקש מר"י הנשיא שיכתוב לי אגרת אחד של כבוד לכבדני נגד העם שאלך לפרנסתי לחוצה לארץ:

שלוחינו. הוא והרי הוא כיוצא בנו שיהא לו רשות כאלו אני בעצמי שם:

עד שיגיע אצלינו. הרשות שאני נותן לו יהי' עד שיחזור אצלינו ולא יותר ש"מ שממנים זקנים לימים:

אכן כתב ליה. הכי כתב ליה ר"י נשיאה לר"ח בר אבא:

שאינו בוש לומר לא שמעתיו. בהוראה שלא קיבל מרבותיו וליכא למיחש לתקלה:

מהו להתיר. נדרים בפלונס והוא מלבוש העשוי לכסות בו ראשו וקצת מגופו ומיבעיא ליה אם נדרים כדין ממש וצריך להתעטף בטלית או דלמה להתרת נדרים סגי בפלונס:

במקום שאין טלית. מתירין בפלונס אבל במקום שיש טלית צריך שיעטף בטליתו:

בנדרים הקלים. שניתרין בחרטה לבד מתירין בפלונ' לפי שאין צריכין עיון ואינן כדין והא דאמר רבי ירמיה דבעינן טלית היינו בנדרים חמורים שניתרים על ידי פתח וצריכין עיונא שהן כדין ממש:

הדרן עלך פרק נערה מאורסה