מתני' כל הכלים נוטלין בשבת ודלתותיהן עמהן. כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ודלתות שיש להם בצדן ניטלות עמהן:

אף על פי שנתפרקו. הדלתות מן הכלים ניטלין ואין דומין לדלתות הבית שאין ניטלין לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל שאינו כלי אבל אלו הן כלי אגב אביהן:

גמ' דלתות הבית דרובה. לרבותא קתני וכן דלתות הכלים נקט לרבותא וכדמפרש בסמוך:

שאף על פי שנתפרקו מערב שבת. נמצא שהיה דעתו מאתמול לעשות כן ולא הוה כבונה אפ"ה אסור:

שאף על פי שנתפרקו בשבת. וסד"א שבודאי שלא להחזירו פרקו דמה לו לפרוק ולהחזיר בשבת קמ"ל דאפ"ה שרי:

ואין תשמישן אלא ע"ג קרקע. לפיכך אינו מן המוכן דלאו כלי נינהו:

כיון שנגדרו. והחמירו באיסורי שבת היו מתירין להן אחת לאחת כשנזהרו יותר עד שהתירו להן הכל:

הציפרין. הם היתדות החדים שחוקקין בהן על הברזל ואדם מקפיד על חדודו:

ההוגין. הם ברזלי' גדולי' שמשליכין אותן בחבל לתוך הים ומעמידי' בהן הספינ':

קודם להתרת כלים. מניין האחרון שהותרו כולן נשנית מדוכ' דלאח"כ הכל שרי:

תמן תנינן. מסכת כלים פי"א:

קלוסטרא. נגר שראשו עב וראוי לדוך בו שום ונועלין בו דלת:

שומטה מפתח זה ותולה בחבירו. ואף ע"ג דצריך לגופו לתלותו בחבירו ולנועלו בו שומטה ע"י גרירה אבל טלטול גמר לא ואע"פ שמלאכתו להיתר לא שרו לו לצורך גופו:

בחצר שלא עירבו. שהרבה בתים פתוחים לה ולא עירבו דכלים ששבתו בבתים אסור להוציאן לחצר וששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר שהחצר כולו רשות לעצמו הוא והבתים מיוחדים לכל איש ביתו ולאחר התרת כלים נשנית דתוך הפתח שנטל הנגר משם כלפנים דמי וקא מטלטל מנא דבית בחצר הלכך שומטה אין דטלטול מן הצד היא אבל טלטול גמור לא:

ופריך אם בחצר וכו'. עדיין קשיא סיפא דרבי טרפון אמר דהרי היא ככל הכלים המיטלטלים בחצר הלא כל הכלים נמי אסורים לטלטל מן החצר לבית:

ופריך אי קודם וכו'. נמי קשיא בסיפא הא כל הכלים נמי אסורים לטלטל קודם התרת כלים:

ומשני כג' כלים. המותרים לטלטל אף קודם התרה:

סכין קטנה. שחותכין בו לחם ובשר ואוכלין:

ומקצוע של דבלה. איזמל שמחתכין בו דבלה [מלשון] יעשהו במקצועות:

וזומי ליסטרא. כף גדולה שמסלקין בו זוהמא של קדרה:

חצוצרות תוקע השלישית. לאחר תקיעה השלישית שתוקעין בע"ש ושובת תניא בתוספתא מניח החצוצרות בראש הגג וקשיא ליה למה מניחה בראש הגג יביאנה לביתו דהא כלי היא:

ומשני אמר רבי יודן. ברייתא זו דחצוצרת קודם להתרת כלים נישנית:

קנים. דתנן במנחות לא סידור קנים שהיו נותנין במערכת לחם הפנים בין חלה לחלה להפרידן ליכנס הרוח ביניהם שלא יתעפשו ולא נטילתן מן המערכה הישנה דוחין את השבת נשנית קודם היתר כלים:

ומקלות. הא דתנן בפסחים מקלות חלקים דקים היו שם מניחן על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט אר"א י"ד שחל להיות בשבת נותן ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתפו ותולה ומפשיט:

לווחין של ספינה. נסרים שמונחים בספינה:

ה"ג אמר ר' לא:

אף על גב דתימר בכיסוי כלים שמותר לטלטל כיסוי כלים דוקא בשיש עליהן תואר כלי אבל בלא"ה אסור:

בארבעה ובחמשה. שצריך ד' או ה' בני אדם לטלטלו מחמת כבדו אסור אע"פ שיש לו תואר כלי:

מה דמר וכו'. כלומר מהא דא"ר מנא שמעינן דאפי' ד' וה' בני אדם נמי שרי:

הוון טלייא וכו'. היו נערים נושאים ספסלו דר"י בן פזי וגם זקנים היו מסייעים להן לפי שאין הנערים היו יכולים לשאת אותו לבדו הרי שאפילו הרבה בני אדם נמי מותר כל שיש תואר כלי עליו:

קרון. עשוי לבני אדם:

ופריך ולאו כלי הוא. ומאי קמ"ל פשיטא דשרי:

ומשני. שלא תאמר הואיל ואין עשויין לתשמיש אלא במקום שעומדים שם מפני כבדן קמ"ל דאפ"ה מותר לטלטלו:

וסוגין גדולים. הם קופות גדולות העשויים מן הקוצים:

מכבש מטות. מכבש מטות של טרסיים:

כובד העליון והתחתון של אורגים מטלטלין אותן. אע"ג שהן כבדין ואדם קובע להן מקום אפ"ה שרי:

חוץ מן העומדין. היינו עמודים נקובים שהנשים אורגות בהן ול"נ העמודין הם הדפנות שהכובד העליון והתחתון מונחים בהן:

ה"ג הדא דתימר בעומדין ששם בקרקע אבל בעומדין שבבנין מותר. וה"פ הא דאוסר רב בעמודין דוקא כשהן תחובות בקרקע וכשחולצן מן הארץ מזיז העפר ועביד גומא מקום העמוד אבל אם העמודין תחובין בחור שבבנין דלא שייך גביה הזזת עפר שרי:

קוריים. הן כלי אורגים:

מה דר"י וכו'. מהא דר' יוסי שמעינן דמטלטלין דהכי א"ר יוחנן:

ר"י בן פזי לא אמר כן. אלא פליג ארבי יוסה:

מפני שאין מטלטלין. שאף בחול אין מטלטלין מפני כבדן:

מתני' קורנס. מרטי"ל:

דבילה. מאחר שעשאה עיגול היא עבה מאד וקשה כגבינה וצריך קרדום לחתכה:

מגירה. כעין סכין ויש בה פגימות הרבה:

לגור בה את הגבינה. לחתכו ולחלקו לפי שממהרה לחתוך דבר עב:

לגרוף בה את הגרוגרות. מן החביות:

רחת. פאל"א בלעז:

מלגז. כמין עתר שקורין פורק"א ויש לו שלש שיניים ומהפכין בה קש בגורן:

לתת עליו לקטן. מזונות:

כוש. פלך:

לתחוב בו. תותים וכל פרי רך:

מחט של יד. מחט קטנה שתופר בה בגדים:

ושל סקאים. מחט גדולה שתופרים בה שקים:

לפתוח בו את הדלת. מי שאבד מפתחו:

גמ' הא שלא לפצע לא. אע"פ שהוא קורנס של אגוזים ומלאכתו להיתר אסור ליטלו שלא לצורך מתניתין מני רבי נחמיה היא ולא רבנן בתמיה:

בזיירי דו עצר ביה. והן כלי עץ כמו קרשים נתונים במכבש לכבוש בהם בגדים ולפי שאלו הכלים אדם מקפיד עליה' שלא יתקלקלו ושלא יפגמו לפיכך מקצה דעתו מהם וה"ה קורנס דמתני' נמי בקורנס של זהבים איירי שאדם מקפיד עליו והלכך שלא לפצע לא:

במזורה דו חביט ביה. הוא הכלי שהכובס מכה בו הבגדים על האבן כשמלבנן:

דו. כמו דהוא:

ובמכונה. הם יתדות המוכנים לנפץ בהם משי:

שאין תשמישן לשם שבת. כגון הכוס והכרכד וכל שמיוחד לאיסור:

ה"ג ומר רבי לעזר וכו'. ומייתי לה הכא שכשם שהקילו בשבת כך החמירו בטומאה:

דלופקי. כלי עץ שמשימי' עליו כלי היין כגון כוסות ואשישות:

בסיס דידיה. כן שהדלופקי מונח עליה מפני מה היא טמאה:

טימאו אותה לשם טבלה. ולא אמרינן דהוה ליה כפשוטי כלי עץ:

שרא לי רבי אבא. התיר לי רבי אבא ליטול הקילורית בשבת:

קילורית. הוא תחבושת:

דלכן. דאם לא כן אלא שאסור ליטול קילורי' א"כ למה יהא מותר ליטול מחט של יד ליטול בו את הקוץ:

מהו מיגבלתא בי"ט. מהו שיהא מותר לגבל הקילורי' בי"ט דשאר גיבול מותר ומיבעי ליה אם גם זה מותר:

א"ל אינו אוכל נפש. ואסור:

מתני' קנה של זיתים. לאחר מסיקתן צוברן במעטן ושמנן מתאסף בתוכן ונוח לצאת ויש לו קנה להפכו בו ולבדוק אם כמרו כל צרכן ומגיעין לבית הבד:

אם יש קשר בראשו. כעין פקק של קנה קולמס:

מקבל טומאה. דכלי הוא לפי שעב בראשו קצת:

ואם לאו. לא דמי לכלי:

גמ' קנה שהתקינו וכו'. בא לתרץ הא קנה זה פשוטי כלי עץ הוא ואינו מקבל טומאה לכך קאמר שהתקינו להיות בודק בו זיתים אם הגיעו לקצור וזו היא קבלה בחלל שלו:

ואם לאו. שאין קשר בראשו אין השמן נראית שם מפני שאינו פקוק וכולו חלל הלכך לאו לקבל הוא עשוי וה"ל פשוטי כלי עץ:

אלא להיות שולה בו. פי' להעלות הזיתים מן המעטן וזו היא קבלתו:

להיות. סותם בו הנסר שלפני החלון:

ותלוי. שאין החבל שהוא קשור בו מגיע לארץ:

מתוקן. בהזמנה בעלמא אע"כ שאינו קשור מותר:

משכני חילפיי. משך אותי חכם אחד ששמו חילפיי והראה לי הנגר שהיו סותמים בו בבית ר' והיה קשור ולא תלוי ודלא כמאן עבדו דלת"ק בעינן קשור ותלוי ולר' שמעון בן גמליאל לא בעינן קשור:

מכיון. שצריך לטלו כל פעם כולו בידו:

נעשה כמפתח. ומותר לטלטלו מיהו קשור בעינן דהא לאו מפתח ממש הוא:

מתני' מסר הגדול. מגירה גדולה שעשוייה לקצוץ קורות:

ויתד של מחרישה. הוא כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה דהנך קפיד עלייהו ומיחד להם מקום דלא חזו למלאכה אחרת:

גמ' חד אמר לצורך. דאמר ת"ק היינו לצורך גופו:

שלא לצורך גופו. אלא לצורך מקומו אבל שלא לצורך כלל אפי' לת"ק אסור:

שלא לצורך גופו ושלא לצורך מקומו. אלא מחמה לצל:

על המלאים. כלים שהן מלאים אוכלין שמטלטלים שלא לצורך דאוכלים ודאי מותרים לטלטל שלא לצורך:

ועל הריקנין. כלים שבדעתו למלאותן היום שמותרים לטלטלן שלא לצורך:

ופריך אתיא דבית שמאי כרבי נחמיה. אס"ד דרבי נחמיה סובר שאינן ניטלין אלא לצורך גופו א"כ סובר כבית שמאי ואת אמרת דהלכה כרבי נחמיה ולא כבית שמאי הוא סובר ואנן קיי"ל דבית שמאי במקום בית הלל אינו משנה אלא ודאי דרבי נחמיה בין לצורך גופו בין לצורך מקומו מתיר ואתיא אפילו כבית הלל:

מתני' מעין מלאכה. שום מלאכה ואפילו אינה מעין הראשונה:

לצוק לתוכה מקפה. עבה דומיא דעיסה מעורבת במים:

גמ' תמן תנינן. לעיל בפרק המוציא יין:

זכוכית. שיעורו כדי לגרוד בו ראש הכרכד:

והכא הוא אומר. ושל זכוכית דוקא כדי לכסות בהן את פי הפך ופחות מכאן אינו ראוי לכלום ולמה יהא חייב על הוצאתו:

כאן בעבה. זכוכית עב בעינן שיעורא רבא לכסות בו את פי הפך:

כאן בחדה. סגי כדי לגרוד בו ראש הכרכד:

כאן. במתני' איירי במטלטל כדי לטלטלו בשבת צריך שיהא כלי ממש:

כאן במוציא. אפילו אינו כלי כל שיש בו צורך חייב:

מתני' האבן שבקירויה. דלעת יבישה וחלולה וממלאין בה מים ומתוך שהיא קלה אינה שואבה אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה:

אם ממלאין בה ואינה נופלת. שקשורה יפה הרי היא ככלי עצמו:

ואם לאו. הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטלין את הקירוייה דשויה בסיס לדבר האסור דהיינו האבן:

זמורה. של גפן:

שהיא קשורה בטפיח. כד ששואבין בו מן הבור:

ממלאין בה. דשויא להך זמורה כלי ושוב לא יבוא לתקנה אבל אינה קשורה אע"פ שתקנה מבע"י ויש עליה תורת כלי לא דגזרינן שמא למחר תהיה לו ארוכה יותר מדאי ויקטמנה נמצא מתקן כלי בשבת:

גמ' אנן תנינן. לקמן במכילתין נוטל אדם את בנו והאבן בידו ואת הכלכלה והאבן בתוכה ואע"פ שאין בה פירות לא נעשית הכלכלה בסיס לדבר האסור:

תני דבי ר' התנאים שבבית ר' שנו במתני' הכלכלה והאוכלין והאבן בתוכה דעיקר נעשית בסיס לפירות הלכך אבן מיטלטלת אגב כלי ופירות שהן מותרין בטלטול:

איתפלגון. פליגי בה רבי חייא בר יוסף ור"י:

ממלאין בה. ולא אמרינן דקירויה נעשית בסיס לדבר האסור:

כיון שהיא אפיצה לה. דמתני' איירי שהאבן דחוק בקירויה ודבוק בה הרי היא כגופה ולא שייך בה בסיס:

ואם לאו אין ממלאין בה. שמעינן דוקא אפוצה הא בלא"ה אסור ואיך מתירין התם לטלטל הכלכלה עם האבן אע"פ שאינו אפוץ וקשיא לרבי חייא ב"י:

כיון שהאבן עשוי כדי שיכביד את הקירוייה ה"ל כאלו האבן עיקר וקמיטלטל הקירוייה ע"ג האבן לכך בעינן אפוצה דליהוי כגופה:

מה עביד לה ר"י. כלומר מאי סייעתא אית ליה מהך מתניתא דדחי מתני' דנוטל מפניה:

נעשה כמטלטל קירוי' עצמה. שהאבן בטל לקירוייה:

ותני דבי רבי האבן והאוכלים בתוכה. וקשיא מיהו רישא למה מותר ליטול התינוק והאבן בידו:

תינוק עשו אותו כאוכלין. והרי הוא מטלטל אוכלין ואבן דשרי:

כקמיע מומחה ביד התינוק. שבודאי ישתוק התינוק ע"י האבן ושרי לטלטלו:

מתני' פקק החלון. סתימת החלון:

בזמן שהוא קשור. בחלון:

ותלוי. שאינו נגרר בארץ שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע לארץ:

פוקקין בו. דליכא אפי' תוספת:

ואם לאו אין פוקקין בו. דמיחזי כמוסיף על הבניין:

בית אחיזה. בית יד:

בכיסוי קרקעות. כגון כיסוי בור ודות דהוי כבונה אי לאו דמוכחא בית אחיזה דיליה דלמשקל ואהדורי עביד:

בין כך ובין כך. בין תלוי בין שאינו תלוי והוא שקשור פוקקין בו:

גמ' איזהו נגר הנגרר. דתני במתני' בעירובין פ' המוציא תפילין:

אע"פ שאינו תלוי. למעלה מן הארץ אלא הוא נגרר על הארץ בראשו התחתון:

משכני חילפיי. משך אותי חכם ששמו חילפיי:

אתי יחידייא דהכא. ר"א דמתני' דאמר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו:

כסתמא דתמן. כת"ק דעירובין דאמר נגר הנגרר נועלין בו במקד' אבל לא במדינה והיינו קשור ואינו תלוי הלכך אין נועלין בו במדינה:

ויחידייא דתמן. רבי יהודה דאמר התם דהנגרר מותר במדינה:

כסתמא דהכא. כחכמים דמתני' דאמרי בין כך ובין כך פוקקין בו:

היך עבדין עובדא. הלכתא מאי כיון דאיכא תרי סתמא דסתרי אהדדי:

עד שיהא קשור בדלת עצמה. דמוכח שפיר דלנגר עביד ליה אבל אם קשור במזוזו' הפתח לא מהני:

בדבר שהוא יכול להעמידו. שיהא החבל חזק כל כך שלא יפול מקשירתו:

הוה קטיר בגמי. היו קשורים בדלת בגמי שאינו דבר חזק:

נשמט אסור. פי' שנפסק החבל שהוא קשור בו והאגד בדלת והנגר מונח בקרן זוית כשהוא פותח את הדלת אסור:

נקמז. פי' שהותר אגדו שאם ירצו לסתום בו לא יהא ניכר אגדו מהו ורש"י בעירובין פירש נקמז שנכנ' הנגר בחור האסקופ' ונפחת אותו החור ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוה ואין החור נוקב עד לארץ:

מדדהו בראשי אצבעותיו. ללשון הראשון ה"פ מדדהו עם החבל הקשור בו שיהא ניכר שהיה קשור בו ולל' השני ה"פ מדדהו בראשי אצבעותיו שלא יהא ניכר כבונה:

הדרן עלך פרק כל הכלים