מתני' מי שקינא. אפי' שמע מעוף הפורח. ואפי' יש לו ראי' מצפצוף העוף שנבעלה אינו רשאי להשקותה ולא להשהותה אצלו אלא יוציא ויתן כתובה:

משישאו ויתנו בה המוזרות בלבנה. שיהיה בתכלית הפרסום שידברו בה ויאמרו שפלונית שקנא לה בעלה עם פלוני זנתה עמו אז יוציא ויתן כתובה:

גמ' כל ההן פירקא. כל הך פירקא. איירי שהתרה בה תחלה וכו' והיינו הקינוי:

ה"ג עם איש פלוני ונסתרה. ואח"כ שמע מעוף הפורח שנטמאה אפי' לא נסתרה. אלא ששמע מעוף. שנסתרה תצא ויתן כתובה:

לא דרשב"ל פליג. אר"י מסברא אלא דהוא סובר כהאי תנא דהוא מיקל בעדי סתירה והיינו כר"א דריש פ"ק דאמר ומשקה לה ע"פ ע"א וע"פ עצמו המעידים על הסתירה לכך סובר נמי דאם שמע מעוף הפורח שנסתרה יוציא ויתן כתובה אבל בלא סתירה לא יוציא:

אנן תנינן. במתני' לשון מחלוקת דפליגי ר"א ור"י:

אית תניי תני סתם. ולא שנו ברישא דברי ר"א:

לא על מה דאמר ר"א פליג ר"י. כלומר מנ"ל דאנן תנינן מחלוק' דלמא ר"א ור"י לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

ומשני אלא. בשביל דתנינן במתני' רי"א עד שישאו וכו' מדתני עד משמע דפליג אר"א וסובר דלא סגי בשמיעת עוף הפורח ובבבלי הגירסא במתני' רי"א עד שישאו וכו':

וכא אמר הכין. אתנאי דתני ברישא סתם פריך לרשב"ל דמשמע בסתירה סגי אפי' בשמיעת עוף הפורח משמע דהלכתא כר"א דפ"ק דסתירה אפי' על פי עצמו סגי ואנן קיי"ל דר"א שמותי וקשיא כללא אכללא:

מצרן עמר. אותן נשים שמנפצות הצמר:

שזרן כיתן. טוות פשתן:

מה נן קיימין. הא דתנן במתני' משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה במאי איירי:

אין בהן וכו'. אם בהנך ששמעו ולא ידעו ממי שמעו היינו כעוף הפורח דרישא ואין בהן וכו'. ואם בהנך ששמעו ויודעים ממי שמעו היינו כעד מפי עד ולעיל בריש פ"ק מיבעי' לן אם עד מפי עד מהני בסתיר' לר"א ולא איפשטי' תפשוט מהכא דמהני כי היכא דמהני לענין טומאה לר' יהושע:

אלא. הכא במאי עסקינן פלוני שמע מפלוני ופלוני מפלוני דבר שאין בו יסוד ועיקר:

תימליוסים. פי' יסוד כ"פ בערוך:

מתני' אני ראיתיה שנטמאת. לאחר סתירה:

לא היתה שותה. דעד אחד נאמן בה אף להפסידה כתובתה שרגלי' לדבר:

אף לפוסלה מכתובתה. שלא תשתה ולא תטול כתובת':

יבמתה. אשת אחי בעלה:

ובת בעלה. מאשה אחרת:

הרי אלו נאמנות. לעדות זו אע"פ שהן פסולים לכל שאר עדות שהוא לרעתה לפי שהתורה האמינה לכל עדות שיש בה ומיהו לא לפסלה מכתובתה הואיל ושונאו' אותה אלא שלא תשתה:

גמ' ופריך וכר"י דסובר ועד משמע שני' איצטריך אין בה דבאח' סגי ומנ"ל לרבו' עבד וכו' לימא מתני' דלא כר"י:

כל מקום שנא' בתורה עד סתם הרי אלו בכלל שני עדי'. דכתיב לא יקום עד אחד באיש ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד אלא ללמדך כל מקום שנאמר עד הרי כאן שני' עד שיפרט לך הכתוב אחד:

ומשני אשכח תני. מצא ברייתא דתניא בה ר"י אומר אף לעידי טומאה בעינן שנים להפסידה כתובתה ופליג אמתני' א"נ קסבר ר"י דאפי' שלא לשתות לא מהני עד אחד דה"ק קרא ועד אין בה דהיינו שנים עדים אין בה שהיא לא נתפשה דהיינו שנאנסה אע"פ שיש עד אחד שנאנס' אפ"ה שותה:

ה"ג מתניתין עד שלא הודה ר"ע לר"ט. וה"פ הא דתנן שעד אחד נאמן להפסידה כתובתה אתיא כר"ע קודם שהוד' לר"ט כדמסיק בסמוך:

נאמן לטמאות'. היינו שלא לשתות:

איכן מצינו עד אחד נאמן. להפסיד ממון:

איכן מצינו ע"א בא"א כלום. דהא קיי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים אלא ודאי דשאני הכא כיון שיש רגלים לדבר א"כ גם לענין הפסד כתובתה נאמן מהאי טעמא:

חזר ר"ע להיות שונה כר"ט. דאין ע"א נאמן להפסידה כתובתה:

הכי גרסינן חמותה שאמרה אני ראיתיה שנטמא' ואח"כ בא ע"א והעיד שנטמאת מה וכו' מי נאמן להפסידה כתובתה או לא:

מה בא וכו' אלא לא בא אלא להפסידה כתובתה. ועל זה אין ראוי להאמינו דאין ע"א נאמן להפסיד ממון בשלמא אם גם שלא לשתות בא להעיד אמרינן מגו דנאמן שלא להשקותה נאמן נמי להפסידה כתובתה אבל השתא שאין עדותו מהני להשקאה שהרי כבר נראת שלא לשתות אינו נאמן להפסידה כתובתה או דלמא אלו לא העידה חמותה הי' מהני עדותו שלא להשקותה והיה נאמן להפסידה כתובתה גם עכשיו נאמן כיון דהאמינו התורה בעיקר העדות:

ממה דר"י אמר וכו'. כלומר ת"ש מהא דר"י:

ה"ג אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו אינו לוקה. וה"פ אם בא עד אחד ואמ' פלוני אכל חלב אינו לוקה דכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת. א"ל אחד שהוא חלב ואח"כ התרו בו שני' שלא יאכלנו ואכל לוקה דעד אחד נאמן באיסורין ומאמינין לו שהוא חלב:

ועיקר עדותו לא בעד אחד הוא. ואפ"ה לוקה ה"ה הכא כיון שנאמן בעיקר עדותו נאמן נמי להפסידה כתובתה ל"א אע"ג דעדותו כע"א הוא אפ"ה אינו נאמן לבד להלקותו ה"ה הכא אינו נאמן להפסידה כתובתה:

ממה דר"י אמר פלוני נזיר וכו'. כלומר מדר"י נמי איכא למפשט הנך בעיין כדפרישית לר' יוסי:

ה"ג פלונית כהנת זינתה וכו'. שהיה בדין. שלא יהא עד אחד נאמן בה אם לא מגזירת הכתוב:

מתני' עדות הראשונה. סתירה שאין אוסרתה איסור עולם אלא עד שתשתה:

אינה מתקיימת בפחות משנים. כדבעינן למימר מגזרה שוה:

עדות האחרונה. טומאה:

כל עדות שיש בה. וה"ק קרא תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפסה הא אלו היה חד והיא לא תפסה אסורה אלמא ע"א מהימן:

ת"ל כי מצא בה ערות דבר. ואמרי' לעיל ברפ"ק ערוה זו סתירה דבר זו קינוי:

גמ' מתניתא דר"י. מתניתא דתנן דבעידי סתירה בעינן שני' אתיא כר"י דרפ"ק ודלא כר"א:

ה"ג דר"י אמר מקנ' ומשקה לה ע"פ שנים:

ואפילו ואפי' כאהן תנא אתייא היא. ואפי' כהאי תנא ריב"י משום ר"א דבסמוך נמי אתיא מתני' דהכא:

ומשקה ע"פ שנים. ויליף ק"ו מעדי סתירה:

מתני' עד אומר ניטמאת ועד אומר לא ניטמאת. אוקי חד להדי חד והרי היא בספיקא ושותה:

ושנים אומרים לא נטמאת בפניך. כשבאת ומצאת שנסתרו יחד גם אנו היינו עמך ובפנינו לא נטמא' הרי נסתלק העד ובטלו דבריו מפני השני' והרי היא בספיק' אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום לפיכך שותה:

גמ' ה"ג עדות האשה כאיש וכ"ה ביבמות:

ופריך ניתני. במתני' עד אומר נטמאת ואשה אמרה לא נטמאת וכו' ואפ"ה שותה כ"ש בשני אנשים:

ומשני תניי דבית ר' כן. באמת שנו כן תלמידי ר' במשנתם עד אומר נטמאת ואשה אמרה לא נטמאת וכו' והיינו כרב:

היך עבידה. היכי דמי אזלינן בתר רוב עדו' הא קיי"ל תרי כמא':

עשו אותן כשני עדי' ועד אחד. ואין דבריו של אחד במקום שנים והולכין אחרי דברי שני העדים:

הדא דתימר. הא דאמרת דהולכין אחר רוב העדות דוקא באשה ונשים דכולן פסולי עדות נינהו בעדות אחרת:

כעד בעד אינון. כל הנשי' נחשבי' כעד אחד נגד עד א' שהוא איש וכשר לעדות אחר' ודינייהו כעד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת:

עד אחד נאמן לטמותה. אהא דתנן ברישא דמתני' אמר ע"א אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה קאי ואמר דוקא לא היתה שותה אבל אינו נאמן להפסידה כתובתה ומוקי למתני' בשהעיד לאחר הקינוי וקודם שבאו עידי סתירה וסיפא דהך דתנן ולא עוד אלא אפי' עבד או שפחה נאמנין להפסידה כתובת' איירי בשהעידו לאחר סתירה דאז יש רגלים לדבר א"נ רב אדא בר אהבה פליג אמתני' וסובר כר"ט דאמר לעיל בפרקין שאין ע"א נאמן להפסיד' כתובתה:

אר"ח מה טעם אמרו וכו'. פליג ארב אדא בר אהבה דמ"ט אמרו שנאמן לטמות' משום דיש רגלים לדבר. א"כ אף להפסיד' כתובתה יהא נאמן ורב אדא סובר אין מוציאין ממון ברגלים לדבר:

כאן לא היתה שותה. בעד אומ' נטמאת ועד אומר לא נטמאת צריך להגיה במתני' ותני לא היתה שותה ואפי' באו בבת אחת משום דיש רגלים לדבר:

ובעגלה ערופה. דליכא רגלי' לדבר הלכך בעד אומר ראיתי את ההורג ועד אומר לא ראית היו עורפין כדתנן לקמן פרק עגלה ערופה:

רב אמ' היתה שותה. דכיון דבאו שניהם בבת אח' כמאן דליתא דמיין ושותה:

מתני' פליגא על רב. קשיא על רב:

הא בע"א. שבא ואמר לא נטמאת לא היתה שותה דאי בע"א נמי תנינן ברישא שותה הך סיפא למה לי הא כ"ש היא מרישא השתא בחד הוי הכחשה תרי מיבעי':

ומשני פתר לה. תפרש לסיפא דאיירי בפסול עדות שבאו שתי נשי' או עבדי' ואמרו לא נטמאת קמ"ל דשתי נשי' מבטלין דברי עד אחד כשר. ופריך ואם בפסולי עדות איירי מתני' אמור סיפא. קשיא סיפא:

ה"ג הא עד בעד היתה שותה. וה"פ האי ועד אחד אומר לא ניטמאת דסיפא נמי איירי בעד כשר כמו עד אומ' נטמאת דריש' וקשיא למה תנן לא היתה שותה הא אמרי' לעיל אבל אם היו מאה נשים ועד א' כעד בעד אינון וברישא דרישא תנן עד אומ' נטמאת ועד אומר לא נטמאת היתה שותה:

והיך רב אמר היתה שותה. כלומר אלא ודאי מתני' לאו בפסולי עדות איירי וקשיא רישא לרב:

ה"ג ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא עד בעד היתה שותה. וקשיא לר"י דאמר עד בעד לא היתה שותה:

ומשני פתר לה בפסולי עדות. שנים שאומרים נטמאת בפסולי עדות איירי ועד האומר לא נטמאת בכשר איירי הלכך אם לא היה אלא פסול אחד הכשר נאמן ושותה:

ופריך ואם בפסולי עדות. איירי מתני' אמור ראשה. קשיא רישא:

ה"ג הא עד בעד לא היתה שותה. וה"פ לגופא לא איצטרך אי איירי בפסולי עדות דמסיפא שמעינן דאפי' לקולא להקל מעליה שלא תשתה אמרינן בפסולי עדות דשנים נאמנין נגד עד הכשר אלא לדיוקא דדוקא בעד כשר ועד פסול אם אמר הכשר נטמאת לא היתה שותה. אבל כשר וכשר היתה שותה:

היך רי"א לא היתה שותה. כלומר וקשיא לר' יוחנן:

ה"ג אמרין בשם ר"ש לאו בפסולי עדות היא מתניתא ודקשי' לך דיוקא דמתני' אמרין בשם ר"ש בסתירה אחרת וכו' וכדמסיק:

כל ההן פירקא. האי פירקא מי שקינא איירי גם לאחר סתירה וכדפרישית בריש פרקין:

ה"ג נסתרה בפני ב' אמר ע"א ראיתי שנסתר' לאחר כדי סתיר' יש כאן סתיר' ויש כאן טומאה תוך כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה. וה"פ רישא דתנן אמר א' אני ראיתי שנטמאת לא היתה שותה איירי שנסתרה בפני שנים ואמר א' מהן אני ראיתי שנטמאת לאחר הסתירה נאמן על הסתירה ונאמן על הטומאה לכך אינה שותה ומציעתא דתנן עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת איירי שזה אומר שנטמאה תוך כדי סתירה יש כאן סתירה שהרי שניהם מודים על הסתירה אבל אין כאן טומאה כיון שהשני מכחישו שאומ' שתוך כדי סתירה לא ראו שנטמאה:

היו שלשה וכו' יש כאן סתירה ואין כאן טומאה. כיון דסתירה וטומאה בהדי הדדי קאתיין והיינו סיפא עד אומר נטמאת ושני' אומרים לא נטמאת היתה שותה:

ה"ג לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה. וה"פ אפי' אחד אומר נטמאת לאחר כדי סתירה לא היתה שותה כיון שקדמה לה סתירה:

היו ג' אחד אומר אני ראיתיה וכו'. מבעי' ליה סיפח דתנן שנים אומרים נטמאת וא' אומר לא נטמאת במאי מוקמת לה בתוך כדי סתירה אמרו שנים שנטמאת והאחד מכחישם ואפ"ה ה"ל כעדי סתירה ושותה ולא נתבטל כל העדות או דלמה ה"ל כעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומתני' בשאמרו השנים נטמאת לאחר כדי סתירה:

מכיון דאת מר וכו'. כלומר אפילו מ"ד בעלמא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הכא בסוטה שתתקיים העדות בשאר מפני שרגלים לדבר דהא כולו מודו בסתירה:

הדרן עלך פרק מי שקינאה