מתני' סדר תענית האלו. האמורין בפרק קמא אינו אלא ברביעה ראשונה אם עברו שלשה זמנין של יורה שהן שלשה ושבעה ושבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים אז היו יחידים מתענין ואח"כ מתענין הציבור שלשה עשר תעניות על הסדר האמור:

אבל. ירדו גשמים בעתן וצמחו הזרעים ונשתנו כגון תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה או שינוי אחר מתריעין עליהם מיד בתעניות ראשונות שכל חומר האמור בתעניות האחרונות נוהגין בראשונות:

בין גשם לגשם. בין רביעה ראשונה לשנייה:

מכת בצורת. סימן בצורת היא:

גמ' שני וחמישי ושני. דסד"א שגוזרין שלשה תעניות בג' ימים זה אחר זה קמ"ל דאין גוזרין על הציבור שני ימים רצופים:

שנו בשני. אם שינו הצמחים בשני שאי אפשר לגזור תענית היום מי גזרינן ביום ה' בתענית שלא לשהות או דלמא ממתינין עד יום שני הבא:

שמע לה מן הדא. דממתינין עד שני הבא:

כבר נשמעו דבריך. וה"נ כיון שנתנו ב"ד בלבן לעשות צום ביום ב' הבא מתקבל לפני ה' כאילו כבר נעשה:

כשם שמתריעין עליהן. על צמחים ששינו:

חשודים. החשודים לאכול פירות שביעית ולעשות עבודת קרקע בשביעית:

כר'. דאמר דמקילין לעניים העושין מלאכה בשביעית כדמסיק הלכך מתענין נמי בשבילם:

חד ספר. מלמד תינוקות א"נ אומן המגלח את האדם היה חשיד על פירות שביעית:

אייתוני'. הביאוהו לגבי רבי א"ל רבי ומה יעשה האביון הזה כדי חייו הוא עושה. ר'. רצה להתיר לעשות מלאכה בשביעית דסבירא ליה שביעית בזמן הזה דרבנן דאין שביעית נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ואין יובל נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה ולפיכך רצה להקל מפני צורך העניים:

סליק וכו'. עלה ר"פ בן יאיר אצל ר':

א"ל ר' לר"פ ומה התבואה עושת:

א"ל. ר"פ עולשין והן כרת"י נעשו יפות דאמרינן פ"ז דשביעית עולשי שדה הם מאכל בהמה לאפוקי בשביעית שאין ירקות מצויין אף בני אדם אוכלין עולשי שדה וכיון שא"ל ר' פנחס שעולשים נעשין יפות ולא א"ל אשאר תבואות ש"מ דשאר תבואות אסורין בשביעית חוץ מעולשין דאי שאר תבואות שריין א"כ עולשין הם מאכל בהמה איך השיב לו ר"פ במאכל בהמה כדאמרינן בעלמא צא ובשר לסוסים ולחמורים א"ו דאסורים א"כ ה"ל עולשין מאכל אדם והבין ר' שאין ר"פ מסכים עמו להתיר שביעית:

ומה עיבוריי' וכו'. א"ל ר' לר"פ שנית ומה תבואות עושין שרצה לידע אם עולשין דקאמר ר"פ דוקא וכוונתו לחלוק גם אהא דהתיר ר' להביא ירק מח"ל לארץ ואמרינן בירושלמי פ"ז דשביעית משהתיר ר' להביא ירק מח"ל לארץ עולשים לאו מאכל אדם הן אפי' בשביעית או דלמא עולשין לאו דוקא אלא לאפוקי שאר תבואות קאמר ומדהשיב לו שנית עולשין נעשין יפות ידע ר' שאף על היתר הבאת ירק מח"ל לארץ אינו מסכים עמו:

א"ל. ר' לר"פ רואה ר' לאכול עמי מעט גרוגרת היום הזה כלומר דבר מועט כדרך הצדיקים שאומרים מעט:

פטל. היינו גרוגרת ונקראין כך על שם הכלי שמונחים בתוכו שנקראת פטיליא:

מי נחית. כשירד ר"פ מר':

חמא וכו'. ראה פרידות של בית עומדות:

אמר כל. אלה מפרנסין אותן בתמיה הא כמלאכי המות הם להרוג בני אדם כמפורש בפ"ק דחולין בבלי:

איפשר. שלא אראה קלסתר פניו מעתה:

שמעון וכו'. שמעו בני ביתו של ר' דברי ר"פ ואזלו ואמרו לר':

שלח ר'. שלוחים אחריו לפייסו:

מטון ביה. הגיעו אליו סמוך למקומו:

אמר. ר"פ לשלוחי ר' בני עירי קריבין לי יותר ולא אשבוק בני עירי לילך אצל ר':

נחתון. ירדו בני עירו והקיפו אותו:

אמרון השלוחים לבני העיר ר' הוה שלח אחריו דר"פ לפייסו שיאכל אצלו:

שבקון וכו'. שבקו בני עירו אותו מפני כבודו של ר' והלכו להם:

אמר. ר"פ בניי קריבין לי יותר ולא אעזבם והפצירו בו:

נחתת וכו'. ירד אש מן השמים והקיף אותו ואפשר שנסתלק באותו אש מן העולם:

חזרון. השלוחים ואמרו לר' המעשה שהיה:

אמר. ר' הואיל ולא זכינו להיות ממנו בעולם הזה נזכה לחזות אותו בעולם הבא:

מתני' ירדו לצמחים וכו'. מפרש בגמ' לבורות ולשיחין ומערות. שמכניסין בהן מים לשתות:

גמ' ציבחד ציבחד. ירדו מעט מעט זהו טוב לצמחים ולעשבים ואינו מועיל לאילנות:

סגין סגין. שירדו גשמים הרבה בפעם אחת בכח:

אבל לא לבורות וכו'. משכחת לה שירדו בנחת ובכח מיהו לא היו הגשמים מרובין למלאות הבורות:

בפרוס הפסח. י"ד יום קודם פסח וקרי ליה פרוס לפי ששואלין ודורשין בהלכות פסח ל' יום קודם וי"ד יום הם המחצה:

פרוס. שבור כלומר מחצה:

ופריך מעתה. אם על הגשמים שבבורות אפי' לאחר עצרת נמי מתריעין שהרי ימותו בצמא ואין לך צרה גדולה מזו:

ומשני יותר מכאן. שירדו גשמים לאחר עצרת מעשה ניסים הן ואין מתריעין עליהן:

ושלשתן בפסוק אחד. כלומר בזכות אדם אחד שיש לו עשב אחד בשדה אחת:

מתני' וכל סביבותי' מתענות. שאותה העיר שלא ירדו בה גשמים תלך לקנו' תבוא' בעיר שירדו בה גשמים ויהיה רעב:

גמ' זכותא דחקלא עבדא. זכות השדה נמי מהני ודריש לה מדכתיב חלקה אחת תמטר ולא כתיב על חלקה אחת אמטיר אלא זכות עצמה מהני לה:

מפני ד' דברים יורדין. הגשמים מלמעלן אע"ג דעננים ממי אוקיינוס הם שותין וגם התהום עולה ומשקה כדאמרינן לעיל פ"ק דף ג' א"כ לא היה צורך כלל שירדו מלמעלן אלא מפני ד' דברים אלו:

מפני בעלי זרוע. שיגזלו הנהרות המושכות מדאגה שלא ישתו שדותיהם מלמטן ועוד כי ימשכו השדות לגבולם ימצאו העניים מים לשתות אבל בראותם שכבר ירדו הגשמים מלמעלה שוב אינן גוזלין שיודעין שאינן צריכין להם:

ומפני טללים הרעים. שע"י המטר האויר מזדכך:

ושיהא העליון שותה כנמוך. ואילו בא מלמטה היו המקומות הנמוכים שבעי' יותר ממקומות הגבוהים:

ושיהו הכל תולין עיניהם לשמים. שלא ידעו ויבינו אם צריכין לגשמים עד סוף השנה משא"כ עכשיו ברביעה הראשונה יודעין שצריכין לרחמים וגם יכירו ההשגחה ויכנעו לפני ה':

בזכות הארץ. היינו ארץ ישראל כדכתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה:

בזכות החסד. שעושין בני אדם הקב"ה מתחסד עמהן ונותן להם מזון בחסד כדכתיב נותן לחם לכל בשר כל"ח:

בזכות היסורין. כגון התענית והתפלה והכנעה:

אם לשבט וכו'. אירידת הגשמי' קאי ואם לשבט היינו יסורין:

בעון עכו"ם. מדה כנגד מדה הוא מסתיר פניו אף הקב"ה מסתיר פניו ממנו:

ומגלי עריות. שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם:

ושופכי דמים. כי הוא מנע שתהא הארץ נושבת לכן הגשמים נעצרים והארץ שממה:

שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו שעונים זה לזה שלום שבעצירת הגשמים אין שם שאילת שלום כדתנן בפ"ק דמכילתין נ"ל ורש"י פירש שיש שדה מתברכת ויש שדה שאינה מתברכת ומתנשאים אלו על אלו:

כנשיאים. מתנשאים אלו על אלו א"נ שאין צריכין לכלום:

חזיונות חזיונות. שמקצת מקומות נראו ומקצתן מכוסין ואף השמש והירח שמאירין לעולם פעמים מכוסים ע"י העננים:

מתני' או מפולת. שחומותיה והבתים נופלין:

גמ' מותנא וכו'. מגפה היתה בצפורי ולא היתה נכנסת בתוך השוק שהיה ר' חנינה דר שם. והויין וכו'. והיו אנשי ציפורי אמרין מה הך סבא בינינו יושב בשלום הוא ושכונתיה והמדינה הולכת ברעה ואינו מבקש רחמים עלינו:

עאל וכו'. נכנס רבי תנינא ודרש לפניהם זמרי אחד היה בימי משה ונפלו על ידו ארבעה ועשרים אלף ולא הועיל להם זכותו של משה:

ואנו. ובציפורי יש כמה זמרי שהיו מגלי עריות בועלי בת אל נכר כ"ש שתהיה המגפה ולא יגין זכותו:

חד זמן. פעם אחת צריכון לגזור תענית על הגשמים והתענו ולא ירדו גשמים:

והוון וכו'. והיו אנשי ציפורי אומרים ריב"ל מגין על דרומיים ומוריד להם גשמים ורבי חנינא מלמד קטיגורא על אנשי ציפורי ומעציר להם גשמים:

צרכון וכו'. היו צריכין עוד לגזור תענית על הגשמים פעם שנית:

שלח. ר"ח והביא ריב"ל וא"ל ראה אדוני שתצא עמנו להתענות ויצאו שניהם ולא ירדו גשמים:

עאל וכו'. נכנס ר"ח ואמר לפניהן לא ריב"ל מוריד גשמים לדרומיים ולא ר"ח מעציר גשמים מן ציפוריי':

אלא. אנשי דרום לבם רך ושומעין דברי תורה ונכנעים והגשמים יורדים ואנשי ציפורי מקשים לבן ושומעין לדברי תורה ואין נכנעין:

מי עליל. כשנכנס ר"ח נשא עיניו וראה שהאויר זך:

אמר. עדיין הוא כן בתמיה אף לאחר שהתענינו:

ונדר. ר"ח על עצמו שלא לעשות עוד כן פעם אחרת לבקש בכח רחמים עליהן שאינן זכאים:

אמר מה. לי לומר לבעל חוב שלא יגבה חובו:

לא היה מדבר עם משה. ביחוד וחיבה בלשון וידבר שהוא מורה על חוזק הדיבור בחיבה יתירה:

שאילו לא שאמרו ישראל וכו'. ואע"ג דקודם שאמרו ה' הוא וגו' ירד האש ושרף הקרבנות מ"מ ממה שאמרו ה' הוא וגו' בראותם האש שמעינן שכבר אמרו מקודם שאם ירד האש יאמינו בה' ובאליהו עבדו ודייק ליה מדכתיב מקמי הכי היום יודע כי אתה אלקים בישראל ש"מ שכך קיבלו עליהם בפירוש:

ותהא שבראן. כביכול מתנחם ומתחרט על בריאותן:

ישליו אוהלים לשודדים. אלו ערביים השוכנים באהלים במדברות ורועים מקנה וכתיב בסיפא לאשר הביא וגו' כלומר הוא עצמו גרם לו הרגזתו שהביאם בעולם:

ואשר הרעותי. אני בראתי יצר הרע המחטיאם וגרמתי להם כל זאת:

כאלו הרעותי. שבודאי לטובת ישראל נברא היצר הרע כדאמרינן טוב מאוד זה יצה"ר אלא דע"י שאינן יכולין לעמוד בו הרי הוא כאלו הרע להם:

עאל. נכנס ר"ע ודרש לפניהם משל לרצות ר"א רבו:

הוה אמר יבון לה. הוה אומר יתנו לה כל מה שהיא חפיצה ותלך לה שלא אראנה עוד:

ואימת. וכשהיתה הכשירה נכנסת לפניו היה מעציר ברוחו ולא מילא רצונה לפי שהיה מתאוה לשמוע קולה בתפילה ובתחנונים:

ופריך ואית שרי וכו'. וכי מותר לומר כן לפני הציבור להחזיק עצמו כאינו הגון:

ומשני אלא שלא לחלל ש"ש בר"א. שיאמרו ח"ו שהוא אינו הגון לפי שלא נענה:

ר' אחא. עשה י"ג תעניות האמורים בפ"ק דמכילתין:

מי עליל. כשנכנס פגע ביה חד כותי:

עצור גולתך. סחוט כסותך מן המטר ודרך שחוק אמר לו:

א"ל ר"א בחיי דאיש הזה שמים יעשו ניסים והגשמים ירדו והשנה מצלחת בפירותיה והאי גברא לא יחיה בעת ההיא:

והוון וכו'. והיו כל העם אומרין בואו וראו מיטות של כותי שמונח בשמש ודרך שחוק אמרו כלפי שאמר הוא דרך שחוק על הגשם:

מתני' שלשה מתים בשלשה ימים. מת אחד בכל יום:

גמ' לאשה הזאת וכו'. משם למדנו שהדרך להדיבוק ג' א"כ ידבק דקרא נמי בשלשה איירי ולא בפחות:

ה"ג הא עבידא יותר מכאן וכו'. וה"פ מיבעיא ליה אם הא דתנן במתני' עיר המוציאה ת"ק רגלי דוקא או לאו דוקא דאפילו במוציאה יתר מכאן אם יצאו ממנה ג' מתים בשלשה ימים ה"ז דבר:

ה"ג הדא אמרה יותר מכאן אינה צריכה שיעור אחר וה"פ זאת אומרת דלעולם בג' מתים בג' ימים ה"ז דבר:

בריאים. שאינן ראויות ליפול אמפולת דמתני' דלעיל קאי:

מרועעי'. השבורים הראויות ליפול:

ודכותה. גבי דבר דוקא שמתו בחורים אבל לא זקנים:

אסכרה. חולי הנעשה בפה ובגרון והיא חונקת את האדם ולשון אסכרה כמו יסכר פי דוברי שקר:

כל שהיא. אפי' מת אח' באסכרה מתריעין עליה:

שנים בדבר וא' באסכרה. מהו מי הוו כג' מתים:

ופריך איתא חמי. בוא וראה הא תני אסכרה כל שהיא וכ"ש אם מתו עוד שני' שמתריעין:

לכן צריכה. לא קמיבעיא ליה אלא שהתריעו יהעל האסכרה והלכה לה ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה מהו מי אמרי' כיון שכבר הלכה אין מתריעין עליה עוד או לא:

מתני' בכל מקום. ואפי' הערים הרחוקות ממנה הרבה כדמפרש טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת:

שדפון. רוח שמפסיד את התבואה ומתרוקנה מן הזרע:

ירקון. תבואה שהכסיפה פניה וי"מ חולי שמהפך בני אדם כמראה ירק השדה:

ועל חיה רעה. שנראית ביום בישוב:

ועל החרב. חיילות העוברו' ממקום למקום:

גמ' על פרגיא של פשתן. שאכלו העופות את הפשתן:

פרגיא. כמו פרגיות והן ציפרים קטנים:

שמה ושערורה נהייתה בארץ. ומתרגמינן תימא ושנו בארעא וכתיב בתריה העיזו בני בנימין ובתקוע תקעו בשופר ש"מ על דבר משונה מתריעין ואף זה משונה שיאכלו פרגיות הפשתן:

על השרב שהחום גדול מאוד:

קמתי בקהל אשוע. אם הוא קודר צריך להתפלל בקהל והיינו מתריעין:

אוקיר לאסייך. כבד להרופא קודם שתצטרך אליו כלומר התפלל קודם ביאת הצרה:

היערוך שועך לא בצר. כך אמרו חביריו לאיוב כלום הקדמת תפלתך עד שלא באת הצרה אם היית עושה כן הכל היו מאמצין כוחך ומסייעין לך:

אם סדרת תפילה. יפה תהא בטוח שלא יהיה לך צרי' מלמעלה:

לא תהא מיצר פיך. לא תתפלל תפלה קצרה אלא הרחב פיך לשאול כל צרכך בביאור יפה והקב"ה ימלא משאלותיך משא"כ אם לא סדרת תחלה לא תהא מאריך בתפלתך שלא תתבלבל:

לא סוף דבר ארבה. לאו דוקא ארבה שהוא כולל כל המינים:

אלא אפי' כנף. ממין אחד מתריעין עליהן:

שהוא חוסל את הכל. מכלה את הכל כמו יחסלנו הארבה:

דו גבי. שהוא גובה דין אדוניו שבעון הדור הוא בא:

לא סוף דבר חיה רעה. לאו דוקא חיה רעה אלא אפי' על בהמה שהיא נושכת וממית מתריעין עליה:

לא סוף דבר חרב של מלחמה. לאו דוקא חרב של מלחמה שמתריעין עליו אלא אפי' חרב של שלום העוברת ממקום למקום דרך אותה העיר מתריעין עליה:

שכבר עשת. חרב כזה רושם בימי יאשיהו שפרעה נכה רצה לעבור דרך ארצו להלחם בכרכמי' ולא הניחו יאשיהו ונהרג במלחמה ש"מ דיש בו סכנה ומתריעין עליו:

מתני' לעריהן. לארץ ישראל:

כמלא פי תנור. שלקתה בשדפון כל כך תבואה שהיה ראוי לעשות ממנה פת למלאות פי תנור:

באשקלון. ארץ פלשתים:

ועל שאכלו זאבים. דהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא:

על שנרא'. מפרש בגמרא:

גמ' במכוכס. שהשדפון במקום אח' בעינן מלא פי תנור:

אבל במפוזר. בשנים ושלשה מקומות:

אפילו פרא מכאן. פחות ממלא פי תנור נמי מתריעין:

נראו. הא דתנן במתני' נראו היינו שרצין אחרי בנ"א:

נראו במקום שאין ראוי להם. כגון שנראו בעיר ואפילו אינ' רצין ה"ל משולחת:

מתני' המיטרפ'. מתחבטת ומשתברת:

לעזרה. שיהיו מתפללין עליהן שיעזרו להן מן השמים:

שמעון התימני. מתמנה היה:

אף על הדבר. מתריעין בשבת:

גמ' ענני ה' ענני. שאומרי' בסליחות ובי"ה היינו מתריעין דמתני' אבל לא בשופר דשופר בשבת ליכא:

והא תנייא קדמייא. מכלל דת"ק אמר אפי' לצעקה והיינו שמתריע' בשופרות צעקה קרי לה ש"מ דלא כרב ובבבלי ספ"ק משני לה:

אין בטלית. אם בטלתי דבר אחד ממה שכתוב בס"ת זה יכנסו האויבים לעיר ואם לאו ילכו להם:

מיד בקשו אחריהן ולא נמצאו. שהלכו להם:

תלמידי'. דלוי עשה כן ויבשה ידו שלא היה חסיד כל כך כרבו ולפי שבטח בצדקתו והטריח בוראו לעשות נס נענש:

לומר שאין שוטה נפגע. שאינו מרגיש בפגעיו וכן זה לא הרגיש בחטאו לפיכך לא נענש:

ולא בשר המת. הגדל באדם חי מחמת מכה אינו מרגיש באיזמל כשחותכין אותו ומשל הוא כזה כן זה:

מתני' חוץ מרוב גשמים. לא שירדו הרבה כל כך שמקלקלין את התבואה אלא שכבר ירדו הרבה שאין צריכין להן עוד והן לטורח על בני אדם:

תנורי פסחים. של חרס הם ומטלטלין ממקום למקום:

שלא ימוקו. בגשמים:

עג עוגה. רשם בקרקע רושם עגול כעין עוגה:

גשמי בורות. גשמי' בשפע למלאות בורות:

אם נמחית. אם מכוסה כולה במים:

אבן טועים. מפרש בגמרא:

גמ' דבר שאיפשר וכו'. אקרא קאי שנא' והריקותי לכם ברכה עד בלי די וקמפרש ר"י דה"ק שתהיה הברכה עד שלא תצטרך לומר די אבל אם היה צ"ל די כלו' שהיה יותר מדאי אינה ברכה ומינה שמעינן דרוב טובה קללה היא:

עד שיבללו שפתותיכם מלומר דיינו ברכה. וכיון שכך מדתו של הקב"ה כשהוא נענה לעמו משפיע להם טובה עד שיבללו שפתותיהן מלומר די אין מתפללין עליה:

ופריך הדא אמרה. זאת אומרת ערב פסח הי':

ותני כן. בתמיה. הא תנינן במגילת תענית:

בעשרין. באדר:

צמון. כל העם לגשמים שירדו להן ושלחו לחוני המעגל משמע שהמעשה היה באדר ולא בע"פ:

שלא בא בענוה. להתפלל על הגשמים אלא בדרך חוב לפיכך לא נענה מיד:

אר"י גיריא. הוא ר"י בן גרים:

הדין חוני המעגל. הנזכר במשנתינו:

נפק לטורא יצא להר אצל הפועלים עד דהוא התם ירדו גשמים ונכנס למערה:

מן יתיב. כשישב שם נרדם וישן ליה והיה משתקע בשינתיה שבעים שנה עד שנחרב בית המקדש ונבנה פעם שנית:

לסוף. שבעים שנה הקיץ משנתו ויצא מן המערה וראה העולם נתחלף מקום שהיו כרמים בראשונה כעת נטוע זיתין:

זוויי. מקום שהיו נטועין זיתין כעת היא מקום זרע:

שאל ליה. לאנשי המדינה מה חידושים בעולם:

א"ל. ואין אתה יודע מה חידושים בעולם א"ל לא:

אמרין ליה. ומי אתה שאין אתה יודע מה חידושים המפורסמים בעולם:

אמרון ליה. שמענו כשהי' נכנס חוני המעגל לעזרה היתה מאירה ואם אתה הוא נראה אם תאיר העזרה בכניסתך:

עאל. נכנס והאירה העזרה ממנו:

וקרא על עצמו בשוב וגו'. אלא להתיר נדרו של זה לפי שהן מועטי' ואין בהם תועלת לעולם:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

אסטיו. אצטבא:

אלא כל מאן. שנאבד ממנו דבר היה נוטלו משם דכל מי שמוציא דבר שאינו שלו מביאו לשם להכריז עליו. כך א"א להתפלל על הגשמים שילכו להם:

שאין מתפללין על רוב טובה:

פר של הודיות. להתודות עליו ועשה לו סמיכה והביאו שלמים כן פירש"י ול"נ פר של תודה להודות לה' על הנס שעשה וכיון שהוא מביאו ומודה לה' הרי הוא כאילו אומר שדי לו בגשמים אלו:

מלא כמהין. שיצאו מלחלוח הגשמים וידעו כי של ברכה היו הגשמים:

בקרן העופל. סלע גבוה וכך שמו:

ומשקשק. ומשכשך רגליו בנחל קדרון שיעלה למעלה עד מקום ההוא וזהו דבר הנמנע כלומר לעולם אין מתפללין על רוב הגשמים:

מתני' לנידוי. שמנדין כבוד הרב שהטיח דברים כלפי מעלה:

מתחטא. מתגעגע:

גמ' כשם שנגזרה בימי אליהו. שמפתח הגשמים ביד אליהו:

לידי חילול השם. שאליהו נשבע חי ה' אם יהיו השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ואתה נשבעת שאין אתה זז עד שירדו גשמים:

תמן תנינן. ר"ה פ"ק:

שלח לו רשב"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילין לעתיד לבא ותני עלה לא נמצא מעכב רבי' מלעשות מצוה וכו' צריך נידוי. כ"ש המביא רבים לידי עבירה שצריך נידוי וכיון שע"י שבועתך יוכל לבא לידי חילול השם שצריך אתה נידוי. וא"ל חוני לשמעון בן שטח ואין הקב"ה מבטל גזירתו וכו' דקס"ד דשמעון קאמר שאפשר שהקב"ה גזר שלא להוריד גשמים והוא נשבע ולא ירדו גשמים נמצא שנשבע לשוא ויש בזה חילול השם הלכך א"ל שקרוב לודאי שיבטל הקב"ה גזירתו מפני שבועתו של צדיק ל"א השתא גזירתו מבטל מפני גזירת צדיק כ"ש גזירת אדם אחר והראשון עיקר:

אלא אפי'. הקב"ה אומר הכי והצדיק גוזר בהיפך קאמר קרא שלך קיים ושלי לא קיים וקמ"ל לך יתירא דאפי' גזירת הקב"ה מבטל הצדיק בגזירתו:

זו ירידת גשמים. שנקראים אור כדכתיב יפיץ ענן אורו:

כי השפילו וגו'. סיפיה דקרא דותגזר אומ' וכו' מפרש ואזיל:

אני אמרתי. שלא להמטיר על הארץ כדי להכניען:

ואתה אמרת. שלא בענוה להוריד גשמים דידך קיים ושלי לא קיים:

לשחות. להשפיל:

ימלט אי נקי. אם נקי הוא ימלט:

אף עפ"י שאינו נקי. אי בציר"י כמו אין:

מהו ונמלט בבור כפיך. דא"ל בזכות שידיו נקיות מן הגזל שאין זה כדאי דבגזל העולם נידון אחר רובו כדמצינו בנח ובניו לכך קדריש בברירת הפה שהיא תורה ומצות ומעשים טובים ובי"מ פי' דא"ל על נקיון. הגזל דהא כבר נאמר תרחיק מאהליך עולה והראשון נ"ל:

מה ת"ל יולדתך. אב ואם הרי הם אמורי':

אומתך. כמו מארצך וממולדתך:

שעתך. כלומר שעה שנולדת בה כמו שמצינו ביום שנולד בו משה:

כשם. שבן רשע מבזה לאמו בכפליים ברשעתו:

לישן גמטריון. לשון גמטרי"א כלומר בא"ת ב"ש תוגת הוא אפרא והכי קאמר בן כסיל הוא נותן אפר בעיני אמו:

מתני' קודם הנץ החמה לא ישלימו. דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחת גשמי':

קודם חצות. טעמא מפרש בגמרא:

צאו ואכלו ושתו. ולא אמר להן קראו הלל הגדול תחילה שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מלאה ונפש שבעה:

גמ' ואני אענה. משמע דאין צריכין עוד לשום דבר שכבר נעשה רצונם:

ואני אשמע. מ"מ לא מילא בקשתם וצריכין עוד לתענית שיהו לברכה:

או חילוף. ואני אענה שלא אשמע צעקתם ועדיין צריכין לתעניתם והי"מ פי' בענין אחר ואינו מחוור ע"ש:

אין ענייה אלא סמוך לקריאה. וקאמר והיה טרם יקראו משמע שיהיה קודם קריאה ברצון כאילו הוא אחר קריאה ש"מ דגשמי רצון הן:

ברומשא בערב בליל התענית:

בגין דאנא צחי. בשביל שאני צמא מהו לשתות:

א"ל. המתן שמא ימליכו רוב הציבור ות"ח שבעיר להשלים ואין היחיד רשאי לאכול:

עד שש שעות בשבת דה"ל כמתענה בשבת:

עד כדון צפרא. עד חצות מיקרי בקר:

כבר עבר רובו של יום בקדושה. וה"ל כאילו השלימו ושמעי' דאם התענה עד לאחר חצות כאילו כבר השלי' כל היום כולו:

כד הוה וכו'. כשהיה רוצה שירדו גשמים אומר לספר המגלחו תמיד שיעמוד עצמו לפני ההיכל ויאמר בשביל שר' רוצה לספר ואין בכוחו מחמת הצער מעציר' הגשמים וזהו העדר כבוד לריב"ז א"נ הציבור בשמעם נצטערו על צערו של הנשיא והיו הגשמים יורדים:

ר"א ב"א כשהי' רוצ' שירד מטר הי' שולף נעלו והגשמים יורדים ואם היה שולף גם השני היה העולם מטפטף מרוב הגשמים:

מפלתא הווין תמן. בית העומד ליפול הי' שם והיה רב מושיב להתם חד מן תלמידיו עד שיפנו מה שבבית שידע רב שבעודו שם לא יפול הבית בזכותיה:

וכיון. שיצא התלמיד מן הבית היה הבית נופל:

ואית דאמרין. ויש אומרים רב אדא בר אהבה היה אותו התלמיד:

ולא הצעתי. מטה ועל ידה ישנתי שינת קבע כי לעולם היתה שינתו עראי כדי לקום מיד לעסוק בתורה:

ולא צעדתי בין החבירים. כשהיו התלמידים יושבין בבית המדרש ישבו ע"ג הקרקע והמהלך דרך מסבתן לישב במקומו נראה כאלו פוסע על ראשיהם:

ולא כיניתי שם לחבירי. ואפי' אינו כינוי של פגם אלא שאינו לכבודו ממש:

ולא באת קללת חבירי על מטתי. אלא מיד מחל למאן דמצער ליה:

אצל מי שהי' חייב לי. שלא להיות לו כנושה:

הודו לאלקי האלקי'. מפני שכתוב בו נותן לחם לכל בשר כדמסיק:

ובלבד. שיתחילו מזמור העומדים בבית ה' בחצרות וגו' שהוא מזמור שלפני הודו וגו':

ופריך ולמה. יאמר אלו ב' פרשיות דוקא:

מפני שירידת גשמים כלולה בהן. שנזכר בהן ירידת גשמים כדמסיק בסמוך:

ניחא דכתיב. במזמור העומדים וגו' מעלה נשיאים מקצה הארץ:

וכר"ח מה. כלומר אלא לר"ח דאמר שלא אמרו אלא מזמור הודו מה שייך מזמור זה לירידת גשמים:

ומשני בגין דכתיב בו נותן לחם לכל בשר שהוא תכלית ירידת הגשמים:

הדא דידן. הלל הגדול הנזכר במשנתינו הוא ההלל שאנו קורין בי"ט ובר"ח ופליגי אר"י ור"ח:

בר קפרא כדעתיה. אזיל לשיטתו:

דתנינן תמן. פסחים פ' תמיד נשחט:

זו היא הלל הגדולה. ואהבתי הלל דידן הוא:

בר אביי. כך שמו:

עבר. לפני התיבה להתפלל בתענית לאחר ירידת הגשמים:

אמר להצבור ענו אחרי מה שאני אומר הדא אמרה. זאת אומרת שאין זה ההלל שאנו אומרים בכל ר"ח וי"ט דא"כ מה היה צריך לומר לציבור שיענו אחריו הלא כולם רגילים בו אלא ודאי הודו לאלקי האלקים היה אומר ולא היו רגילים בו:

א"ר מנא. לעולם הא דידן ודקאמר להם ענו אחרי מפני שהי' נס גדול לפיכך אמר להם ענו אחרי כדי שיאמרו קול אח' א"נ עם רב היה שם והיו בהם עמי הארץ ולא ידעו אפי' בהלל דידן:

הדרן עלך פרק סדר תעניות האלו