מתני' חרש. היינו שאינו שומע ואינו מדבר:

כשם שהוא כונס ברמיזה. מה טעם קאמר מ"ט יכול להוציאה בגט הא לאו בר דעת הוא וקאמר כקידושיה כך גירושיה וכן פקח בחרשת שכנסה ברמיזה שרמז לה עד שנתרצית אם רצה להוציאה מוציאה ברמיזה:

ונתחרשה. אע"פ שקידושין גמורין היו שפקחת היתה באותו זמן אפ"ה אם רצה להוציאה יוציא דלא בעינן דעת האשה:

נשטתתה לא יוציא. בגמ' מפרש טעמא:

נתחרש. הוא לאחר הקידושין הואיל והיו קידושיו קידושין גמורים לא יוציא עולמית שאין גירושין שאינן גמורים מפקיעין קידושין גמורים.

גמ' כיצד הוא עושה. חרש שנשא פקחת ורוצה להוציאה במה ידעינן שדעתו לגרשה:

כך הוא נרמז. אם אחרים רומזין לו ונתרצה הכל קיים ולא אמרינן דלמא טעה במה שנרמז לו:

אבל אם קידשה. החרש בביאה קידושיו קידושין גמורין ואין לו כח להוציאה בגט:

אשתו של חרש ושל שוטה. הבא עליהן מהו שיהא חייב כהבא על אשת איש:

אפי' אשם תלוי אין בו. דאפי' ספק קידושין אינן ולא אמרי' שמא באותו שעה שקידשה היה בו דעת דסמכינן אחזקתו שאין בו דעת ואין לו קנין מן התורה אלא מדרבנן:

בא אחר. כלומר אם בא פקח וקידש אשת החרש תפסו בה קידושין ואסורה לשניהם:

גירש. הפקח מן האירוסין מותרת לחזור לחרש ולא אמרינן כיון דבעיא גט משני יאמרו גירש החרש וקידש הפקח נמצא מחזיר גרושתו מן האירוסין כדאמרינן לעיל פרק האשה רבה שכיון שאין לו קידושין מן התורה ואף אם יגרשנה ותינשא לאחר ונתארמלה או נתגרשה ומחזירה אין כאן איסור דאורייתא הלכך לא גזרינן א"נ כיון דבאשת פקח כה"ג מותרת לחזור לו אף בחרש כן:

הדא היא דתני ר' חייה. ברייתא דר"ח מסייעא ליה דדוקא בשניסת לחרש או לפקח הוא דאסורה לחזור לחרש דכל דתקון חכמים כעין דאורייתא תקנו ובקידושי דאורייתא אם גירשה ונתארסה לאחר ונתארמלה או נתגרשה אסורה לחזור לו אף בקידושי דרבנן כן ולא דמיא למקדש אשת חרש וגרשה שמותרת לחזור לחרש דהתם אלו הוה פקח לא הי' ממש בקידושי השני שהיא אשת איש ואין קידושין תופסין בה הלכך אף בחרש מותרת לחזור לו:

לחרש או לפקח. זו ואצ"ל זו קתני:

תצא מזה ומזה. אע"פ שנשאת לחרש כיון דקידושי שניהם דרבנן דינו כשני פקחים:

הוינן סברין מימר. סברוהו למימר יוציא החרש ויקיים הפקח דליכא למיגזר שמא יאמרו גירש זה ונשא זה נמצא מחזיר גרושתו משניסת דאפי' גירש הפקח ונשאה חרש וגירשה מותרת לחזור לפקח דקידושי חרש דרבנן ולא קרינן בה לא יוכל וגו':

עוד היא וכו'. ואסיקנן דאף זו עדיין היא בהנך קנסות שקנסו חכמים באשה שהלך בעלה למדינת הים כדתנן ר"פ האשה רבה וכדתני ר"ח בסמוך אשתו של פקח שגירשה וכו' קורא אני עליה לא יוכל וגו':

מפני גדירה. שעושין לה גדר שלא ינהגו בה מנהג הפקר ויש גורסין גרירה פי' נגררת אחר כל אדם לזנות:

שאינה יכולה לשמור את גיטה. דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה כלומר שיודעת לשמור את גיטה:

תלתא. תלת מילין איכא נפקא מיניה בין הנך תרי טעמי:

עבר וגירש. אשתו שנשתטית:

מ"ד מפני גרירה גירש. הוי גט דהא אינו אלא איסורא דרבנן שלא להתגרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובדרבנן ודאי אי עביד מהני:

אסור. דהא מדאורייתא לא הוי גט ובדאורייתא אין חילוק בין תחילה לדיעבד:

יש לה בן ואב ואח. שיכולין לשמור גיטה ולא אותה שלא ינהגו בה מנהג הפקר:

מ"ד מפני גרירה אסור. שעדיין היא נגררת להפקר שאין אביה יכול לשמרה:

יש לה אב. והוי כאילו היא עצמה יכולה לשמור את גיטה:

חלומה. דעתה צלולה:

מפני גדירה אסור. שאינה יכולה לשמור עצמה בשעת שטותה:

יש לה עתים. יכול לגרשה בשעה שהיא חלומה ואז יכולה לשמור את גיטה:

שהשיאה אביה. בקטנותה עד שלא בגרה וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים אע"פ שהיא חרשת שעל דעת אביה נתקדשה ולא על דעתה יוציא בגט אפי' לאחר שגדלה ופקע כח האב היא בעצמה מקבלת את גיטה:

אף זו. פקחת שנתחרשה כיוצא בה:

רבי חנניה. הקשה לפני ר' הילא אהא דתנן א"ל לא דומה וכו' נראין הדברים פקחת שיכולה לצאת לדעת אף היא מתגרשת בעל כרחה שלא לדעת אבל החרשת שאין בה דעת לא תצא בע"כ וכדר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת:

ולא עדות הוא. ר' הילא השיב לר"ח הא עדות העיד ר"י בן גודגדא וכל עדות הלכה ואף זו פקחת ונתחרשה כיוצא בו ולא שייך לומר נראין הדברים:

ומוסיפין על העדות. ר"ח השיב וכי מוסיפין על העדות דקס"ד ר"י בן גודגדא העיד זו שהיתה חרשת בשעה שהשיאה אביה וקמ"ל אע"פ שהשיאה אביה כיון שהיתה חרשת בשעת נישואין מוציאה בגט אבל פקחת ונתחרשה ליכא למילף מן העדות והדברים נראין דלא דמיא לפקחת שמתגרשת שלא לרצונה:

בפקחת שהשיאה אביה ונתחרשת. העיד ר"י בן גודגדא והא דא"ל אף זו כיוצא בו אע"ג דהיינו הך ועדיפא מינה הכי א"ל אף זו כיוצא בה כלומר ר"י העיד בכיוצא בו דהיינו בפקחת ונתחרשה:

ה"ג בקטנה חרשת שהשיאה אביה ונתחרשה. וכדפרישית במתני' ה"ג או לשתי אחיות. פקחות או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין וכו':

גמ' לית כן על ראשה. הא דתנן הרי אלו פטורין וכו' לא שייך למיתני ארישא דמתני' דבסמוך דתנן שני אחין אחד חרש וא' פקח נשואין לשתי אחיות פקחות גם לא אסיפא דהך שני אחין א' חרש וא' פקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת שהחרש נשא חרשת והפקח פקחת דלעולם כשיבם חרש צריך להוציא אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם אבל שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת חרש לפקחת ופקח לחרשת בכגון זה שייך לומר שהן פטורות מן החליצה ומן היבום שהרי בשניהם אין זיקה גמורה ואתיין קידושין שאינן גמורי' ואפקעינ' לזיקה:

ה"ג הדא היא דתנינן דבתר דבתרה. כלומר סיפא דסיפא:

מתני' הרי אלו פטורין מן החליצה ומן היבום. הואיל ושניהן חרשין או שתיהן חרשות כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושי אשתו שאינן גמורים ודחיין זיקת אחותה שאינה גמורה:

ה"ג ואם היו נכריות יכנוסו. שחרש וחרשת אינן בחליצה לפי שאינן באמר ואמרה הלכך יכנוסו ואם ירצה להוציאה אח"כ הרשות בידו דאתי גט ברמיזה ומפקיע נישואין דידיה וזיקת אחיו שהיו ברמיזה:

מתני' ה"ג מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחות אשתו הבאה מכח קידושי אחיו והם קידושין גמורים אוסרת אשתו עליו ואין כח בקידושין דידיה לדחות היבמ' משום אחות אשתו:

ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לאו בר חליצה הוא ולכנוס אי אפשר דאחות גרושתו היא:

צרתה. של החרש שהיא צרת אחות אשתו מאחיו החרש מהו שתהא מותרת לשוק בלא חליצה ויבום כשאר צרת ערוה או לא:

נישמעינה מן הדא. תא שמע:

ה"ג מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת וכו':

ה"ג מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל החרשת כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון:

גמ' צרתה. של החרשת שהיא צרת אחות אשתו:

צרתה חולצת ולא מתייבמת. שאין נישואי החרשת נשואין גמורים לפטור צרתה:

צרתה. של חרש בעל החרשת שמת מהו שתהא פטורה מן החליצה ויבום או לא:

צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום. ממה נפשך אם נשואי הערוה נשואין הרי צרתה פטורה ואם אין נשואי הערוה נשואין אף נשואי צרתה אינן נשואין:

מהו שתאכל בתרומה. פקחת הנשואה לחרש ומת ונפלה לפני אחיו פקח מי אמרינן כיון דפקח לא אתי אלא מכח חרש וחרש אינו מאכיל אף הוא לא יאכילנה בתרומה או דלמא קנין כספו של פקח הויא וקאכלה בתרומה:

אינה אוכלת בתרומה דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש:

מהו שתאכל בתרומה. פקחת הנשואה לכהן פקח ומת ונפלה לפני אחיו חרש מי אמרינן כיון דמעיקרא אכלה השתא נמי אכלה דהא נישואיה לאו מכח חרש אתיין או דלמא השתא מיהת אשת חרש היא:

אינה אוכלת בתרומה. דגזרינן נשואי חרש כי הכא שהיה פקח בשעת קידושין אטו קידש אשה כשהיה חרש דודאי אינה אוכלת בתרומה:

מת. חרש זה לאחר שכנסה ונפלה לפני יבם חרש אוכלת דלא גרע ביאת חרש מביאת שוגג וזנות ואונס שאין מתכוין לקנות ורבייה רחמנא לגבי יבמה שקנאה משא"כ באשתו:

הדרן עלך פרק חרש