מתני' ארבעה אחין חולצות ולא מתייבמות. מפרש בגמרא משום זיקה דתרווייהו זקיקן להאי ולהאי קמא דמייבם פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:

גמ' ופריך אלו ארבעה אחין. ששני' מהן נשואין שתי נשים נכריות מי לא מתייבמו תרווייהו אע"ג דכתיב בית אחיו ודרשי' בית אחד הוא בונה ולא שני בתים הואיל ומשני בתים אתיין שריין הני נמי כיון דמשני אחין קאתיין האי לייבם חדא והאי לייבם חדא:

ומשני שנייא היא. שאני הכא שיש ביבמות אלו איסור אחיות ויש זיקה החמורה לשוויי אחות זקוקתו כאחות אשתו:

ופריך מעתה. לדבריך דזיקה חמורה א"כ אמאי תני במתני' דחולצות אפי' חליצה לא תיבעי כצרת ערוה דתנן בריש מכילתין דפוטרות צרותיהן:

ע"י זיקה. אין זו איסור ערוה גמורה אלא ע"י זיקה ואינה חמורה וברורה כל כך לשנויי כנוסה ממש אלא לחומרא לענין איסור ייבום משוינן לה ככנוסה אבל לא לפטרה לגמרי בלא חלוצה:

תמן תנינן. לקמן פ' החולץ:

שומרת יבם שקידש. אחד מן האחין אשה לאחר שנפלה אחותה לפניהם לייבום והוזקקה לכולן:

המתן. מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקה:

עד שיעשה. אחיך מעשה שיכנוס או יחלוץ ויעקר זיקתה:

ה"ג חלצו לה אחים או כנסו יכנוס את אשתו מתה היבמה יכנוס מת היבם מוציא את אשתו בגט וכו'. וה"פ מתה היבמה יכנוס את אשתו דאפילו כנסה ומתה מותר באחותה מת היבם ולא נותר אח אלא זה צריך להוציא את ארוסתו בגט ואשת אחיו בחליצה דלא מצי לייבמה דאחות גרושתו היא:

אסור ביבמתו. דאף דפקע איסור אחות אשה קמה עליה באיסור אשת אח שנאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבם ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה והרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה עליו עולמית:

ה"ג א"ר יוחנן זו דברי ר' לעזר אבל חכמים אומרים מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו א"ר יוחנן וכ"ה לקמן פ' החולץ. וה"פ זו דברי ר"ל דאמר לקמן פ' ב"ש המגרש את אשתו והחזירה אסורה ליבם דהואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסור אסורה עליו עולמית:

דברי חכמים. טעמן של החכמים:

כל דבר שהוא בא מחמת גורם. כגון יבמה זו שנאסרה מחמת קידושי אחותה:

בטל הגורם. שמתה אחותה שנתקדשה בטל האיסור ומותרת ליבם:

הכא את אמר אכין. במתני' תנן הרי אלו חולצות ולא מתייבמות אמאי ליקו' חד מנייהו לחלוץ לה לשניה ותיהוי ראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון:

איני יודע טעם אחיות מה הן. למה אמרו חכמים דר' לעזר מתה אשתו מותרת ביבמתו שהרי נאסרה עליו שעה אחת והרי היא כאשת אח שאין לו בנים ואסורה עליו עולמית אע"פ שבשעת נפילה היתה מותרת:

איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן. למה לא תתייבמה הראשונה אחר חליצת השנייה שהרי בשעת נפילה הותרה לו:

לא דומה וכו'. הא דאמר איני יודע טעם אחיות יבמות קשיא לי מ"ש יבמות דנקט דאפי' אינן יבמות וקידש את אחותו נמי להאי דמיא א"כ מתני' דהכא ודפ' החולץ תרווייהו כר' לעזר אתיין ל"א לתרוצי רומיא דמתני' אתי וה"ק לא דמיא מתני' דהכא ושומרת יבם שקידש אחיו את אחותה להדדי וכדמפרש ר' ירמיה בסמוך והראשון נראה:

תיפתר. תפרש למתני' דהכא דאיירי שנפלו שתי יבמות כאחת כגון שנפל הבית על שני האחין כאחת ואפשר לצמצם ואין כאן ראשונה ולא הותרה מעולם וכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה:

אם בשנפל הבית וכו'. אם היה אפשר לפרש משנתינו דאיירי בשנפל הבית על שניהן כאחת ודאי לא אר"י איני יודע טעם אחיות יבמות אלא ליכא לאוקמי מתני' בכה"ג דלא סתם לן תנא כר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם וכיון דא"א לצמצם לגבי שני הוה ספק ומותר בה ולמה תנן בסיפא אם קדמו וכנסו יוציאו:

אלא בשמתו זה אחר זה. מוקי ר"י למתני' דקסבר לא סתם לן תנא כר"י הגלילי לכך קאמר איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן:

הוון בעי מימר. סברוהו למימר הא דקשיא ליה לר"י אמתני' דנחלוץ לשנייה ותתייבם הראשונה שבשעת נפילה היתה מותרת אבל הא ל"ק ליה דלחלוץ הראשונה ותתייבם השנייה משום דשנייה בשעה שנפלה היתה אסורה וכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה אסורה לעולם:

היא דא וכו'. אף בשמתה הראשונה סובר ר"י שנייה מותרת וקשיא ליה אמתני' אתרווייהו:

ולית זיקה כלום. דוקא היכא דקאי באפה איסור אחות אשה אמרינן כל שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה אבל הכא זיקה לחודא היא כיון דמתה דנסתלקה הזיקה ה"ל כאילו לא נאסר מעולם:

אלו וכו'. כלומר ותדע דזיקה לאו כלום היא לאחר שנתבטלה:

שנים אחין. ראובן ושמעון אחין מאב ולא מאם ושמעון ולוי אחים מן האם ולא מן האב ומת ראובן בלא בנים ונפלה אשתו לייבום לפני שמעון ולא הספיק שמעון לחלוץ או לייבם עד שמת גם הוא וכי לא הותרה אשת ראובן ללוי אע"פ שהיתה זקוקת שמעון אחיו מן האם:

ה"ג א"ת זיקה כלום וכו'. וה"פ אס"ד דזיקה ככנוסה תהא אשת ראובן אסורה ללוי שהיתה זקוקת אשת אחיו מאמו אלא ודאי זיקה לאו ככנוסה היא ומשנתבטלה אין בה איסורא כלל:

מהו שיהא לה צרה. שתי אחיות שנפלו לייבום משני אחין ולהן צרות מי נאסרו גם הצרות להתייבם משום שהיא צרת אחות זקוקתו או דלמא לא אלימי זיקה לאסור צרתה:

ק"ו. איכא למילף שצרתה אסורה:

מה אחות חלוצתו. שאינה אסורה אלא מדרבנן גזרה משום אחות גרושתו שאסורה מדאורייתא:

נתנו לה חכמים צרה. דתנן לקמן פ' החולץ אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו והיינו צרת אחות חלוצתו:

כאן שיש איסור אחיות ממש. שאחות זקוקתו היא:

ה"ג לא כ"ש שיהא לה צרות. חלצו הצרות נפטרו האחיות. שתי אחיות שנפלו משני אחין וכל אחת צרתה עמה חלצו לצרות נפטרו האחיות שחליצתה משובחת משל אחיות אע"ג דאי הוה בעי לייבמה לא הוי מצי לייבם מ"מ קל איסורא משל אחיות עצמן:

ה"ג נפטרו האחיות חלצו אחיות לא נפטרו הצרות. שחליצת האחיות חליצה פסולה הוא דאסור לייבמה וחמיר איסורייהו הלכך לא נפטרו הצרות:

ופריך וכמה דאת אמר וכו'. הא מ"מ לתרווייהו לא מצי לייבם ולית ליה הך סברא דצרות קיל איסורייהו מאחיות שהרי צרות אחות זקוקות הן וקיימי באיסור אשת אח:

ומשני אלא. הך ברייתא אתיא כריב"ן דצרות אחות אשה שרי לייבומי כ"ש אחות זקוקתו אלא שתיקן ריב"ן שחולצות ולא מתייבמות הלכך לא נפטרו הצרות בחליצת האחיות דודאי גריעא חליצת האחיות מחליצת הצרות דבנות ייבום הן:

ופריך והתקינו. בתמיה וכי תקנו כריב"ן הא אמרינן לעיל פ"ק דנטרפה השעה וקבעו הלכה כב"ה דצרת ערוה אסורה לאחין:

ומשני אלא כב"ש. אתיא הך ברייתא. דב"ש מתירין הצרות לאחין. ואפי' צרת אחות אשה שרייא לייבם כ"ש צרת אחות זקוקתו:

ה"ג אין כב"ש אפי' חלצו האחיות נפטרו הצרות ותנינן וכו'. וה"פ כיון דס"ל לב"ש בדיעבד יקיימו א"כ בני ייבום נינהו למה לא יפטרו הצרות דהא מדאורייתא תרווייהו בני ייבום נינהו:

ומשני הוי תרי וכו'. הרי דתרי תנאי נינהו אליבא דב"ש:

ה"ג חד אמר חלצו אחיות נפטרו צרות וחרנה אמר חלצו אחיות לא נפטרו צרות. וה"פ מ"ד דבש"א יקיימו תני חלצו אחיות נפטרו צרות ומ"ד אף אליבא דב"ש יוציאו והיינו ת"ק דמתני' תני לא נפטרו הצרות דצרות אליבא דב"ש מותרות להתייבם:

קיל הווי ב"ה בדבר זה. מקילין היו ב"ה באיסור זה:

ופריך מה לגנאי. בתמיה וכי לגנאי לב"ה קאמר שהם הקילו באיסור זה אף דסברי קדמו וכנסו יוציאו א"נ שהקילו באיסור זה יותר מדאי שאמרו יקיימו:

ומשני לשבח. שהיו מליזין ואומרים מה איסור יש בדבר זה דנאמר אפי' בדיעבד שיוציאו ולפלוג אר"א דמתני' קאתי דקיבל מרביה בש"א יוציאו ובה"א יקיימו:

והן. והוא שבעלו שניהן כאחת דבבת אחת נעקרה זיקתן אבל לא בעלו כאחת הראשון יוציא שכנס באיסור והשני יקיים א"נ ה"ק אם כנסו בלא בעילה אלא שעשו בהן מאמר או שהכניסן לביתן לא יבעלו זה אחר זה אלא שניהן בבת אחת:

ע"ד דאבא שאול. כלומר ואיכא בין ר"ש לאבא שאול דלאבא שאול לאחר שכנסו מותרים לכתחלה לבעול דבכניסה לחוד תליא מילתא ולר"ש בבעילה תליא מילתא וכל זמן שלא בעלו יוציאו ואם עבר הראשון וכנס ובעל אומרים לשני שיבעול וכל זמן שלא בעל השני אסור הראשון לבעול בעילה שנייה שמא ימות השני עד שלא בעל נמצא בעילת הראשון באיסור דה"ל כבא על אחות זקוקתו:

לא בעל. השני אסור הראשון כלומר זה שעבר ובעל אסור לבעול בעילה שנייה שמא ימות וכו':

מת השני. עד שלא בעל:

מוציא את אשתו בגט. דבאיסורא קנסיב לה ועדיין באיסורא קאי הלכך יוציא:

ואשת אחיו. אחות אשתו בחליצה:

ופרי' אפי' מת השני. אמאי יוציא אשת אחיו בחליצה:

לא ר"ש היא. הך ברייתא כמאן אתיא כר"ש דלאבא שאול מותר באשתו ואשת אחיו פטורה לגמרי:

ור"ש פוטר את השנייה וכו'. דתנן לקמן בפרקין ג' אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות וכו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ר"ש פוטר ופירש ר' הושעי' ר"ש פוטר את השניי' מן החליצה ומן הייבום דבשעה שנפלה השנייה כבר היתה אחות זקוקה לו וזיקה ככניסה וה"ל שנייה כאחות אשתו שפטורה מחליצה וייבום והכא למה יוציא אשת אחיו בחליצה הא שנייה אחות זקוקתו היא ותהא פטורה מחליצה:

קיימתיה. אתיא הך ברייתא כמ"ד כל יבמה וכו' וזו בשעה שנפלה לא נפטרה מטעם אחות זקוקתו שהרי שני אחיו היו קיימים ומודה ר"ש בשני אחין דגם השנייה חולצת הלכך עכשיו שמת באיסורה קיימי ואינה ניתרת בלא חליצה:

ה"ג היה לראשונה צרה וכו'. קאי אהא דתנן לקמן ג' אחין נשואין ב' אחיות ומתו הנשואין את האחיות דפוטר ר"ש השנייה וקאמר לר"ש אם היה לראשונה צרה כיון שחלץ לראשונה נפטרה צרתה דחליצת הראשונה חליצה מעלייתא היא שגם הראשונה בעצמה ראויי' לייבום א"נ אהא דתני מת השני וכו' קאי:

ובא עליה. לאחר שחלץ לראשונה בא עליה ה"ל ביאת איסור דכיון שלא בנה שוב לא יבנה ולא נפטרה צרתה:

ופריך חלץ ובא עליה. תפטור צרתה ממה נפשך או בחליצה או בביאה:

קיימתיה כהדא. אתיא כהא דתנן לקמן ר"פ החולץ:

אם בעובר אם בביאה. אף על גב דממ"נ מותרת אפ"ה לא תינשא עד שתדע במה היא ניתרת הכי נמי לא תינשא צרתה עד שתדע במה ניתרת:

ה"ג היה לשנייה צרה חולץ את הצרה או כונס. דאף על גב דפוטר ר"ש את השנייה מכל מקום אין צרתה פטורה כצרת חייבי כריתות כדתנן בריש מכילתין דמדרבנן מיהת צריכה חליצה א"נ מדאורייתא בעי' חליצה דלא קאי לצרור אכה"ג שהשנייה גם היא נפלה לייבום וכן נראה והא דקאמר כונס את הצרה היינו כשחלץ לראשונה:

ומקיים את אשתו. היינו הראשונה:

ואסור בשנייה. דאחות אשתו היא:

הדא היא. וזו היא ששנינו לקמן פ' החולץ מותר הוא אדם באחות צרת חלוצתו שהראשונה אחות צרת חלוצתו היא שכבר חלץ לצרת השנייה:

ופריך ויהא אסור בצרה. דתנן התם בסיפא ואסור בצרת קרובת חלוצתו ואיך תני שכונס הצרה כשחלץ לראשונה הא צרת השנייה היא צרת אחות חלוצתו:

ה"ג אלו ביקש לבעול את הצרה עד שלא חלץ שמא וכו'. לא דמיא לצרת קרובת חלוצתו דעלמא דקודם החליצה נאסרה לו משא"כ כאן צרת השנייה מותרת לו קודם החליצה ודאי שאין החליצה אוסרתה משום גזרה בעלמא ופליג אהא דא"ר הילא לעיל שצרת אחות זקוקתו אסורה מק"ו:

ובסוף. כשמת אחיו השני הוא אסור:

והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה. דמן הדין א"צ חליצה דאחות חלוצתו היא וחליצה קנין אלא מדרבנן צריכה חליצה שבשעה שנפלה היו כולן חייבין בחליצה הלכך חליצה מאחד מהן פוטרתה:

חולצת משניהן. דחליצה פסולה חוזרת על כל האחין ואין אחד מהם יכול לפטור זיקתו של חבירו:

ה"ג רב אמר חליצה קנין. כאלו קנאה תחלה אלא שפטרת' בחליצה:

חליצה פטור. שפוטר אותה ממנו ומאחיו כדי שתהא מותרת לשוק:

מיליהון דרבנן. ממה שהשיב ר"י לשמעון בר בא ש"מ דחליצה פטור:

מה בין חולץ מה בין מגרש. אמתני' דפ' החולץ קאי דתנן התם החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת ה"ז פטורה והקשה שמעון לר"י מה בין חולץ למגרש:

ה"ג א"ל את סבור חליצה קניין. לכך לא חילקת בינה לגרושה ואינו כן שהחליצה אינה אלא פטור שפוטרת להנשא לשוק ודקשיא לך למה האחין חייבין עליה כרת אינו משום שנושאין חלוצת אחיהם החי שהיא כאשת אח אלא חייבין משום אשת האח שמת דכיון דנפטרה מהן איסורא דאשת אח כדקיימי קיימי:

זיקה קנין. והויא להו זקוקתו של כל אחד ואחד הלכך כל אחת צריכה חליצה מכל אחד ואחד מן האחין דחליצה פסולה היא זו וחוזרת על כל האחין:

מתני'. לקמן פ' החולץ קשיא לשמואל:

הוא אסור בקרובותי'. ש"מ חליצה קניין דאי לא הויא אלא פטור למה יאסר בקרובותי' ע"י חליצה:

ומשני שנייא היא הכא. שאני הכא בחולץ ליבמתו דלקמן:

שכבר נראה לפטור בה. ע"י ייבום וגזרו חכמים בקרובותיה כמו ביבמה ממש א"נ הכא חלוצה פסולה היא וכבר נראית לפטור בלא חליצה והראשון נראה:

מתני'. לקמן פ' החולץ קשיא לרב:

ולא מתייבמת. דה"ל אחות חלוצתו:

הדא מסייעא למ"ד חליצה פטור. דאין לפוטר' מחליצה בשביל כך דהא מדאורייתא נראי' לייבום:

ה"ג ברם כמ"ד חליצה קנין. קשיא כיון שקנה אחת מן האחיות איך יחלוץ השניי' וכי יכול אדם לקנות שתי אחיות כאחת ואפי' חליצה לא תיבעי:

ומשני פתר לה. מפרש למתני' דהחולץ שמתה חלוצתו קודם שמת אחיו השני לכך צריכה שנייה חליצה:

ופריך אין. אס"ד דמתני' איירי לאחר מיתת חלוצתו למה תנן ולא מתייבמת וכי עדיפא החלוצה מאשתו שמותר באחותה לאחר מיתה:

ומשני פתר לה. למתני' דאתיא כר"ל דאמר לקמן פ' ב"ש אע"ש שבטל הגורם שמתה אחותה האיסור במקומו עומד ולא דמי' לאשתו דאיירי שמתה חלוצתו לאחר שנפלה לפניו לייבום וס"ל לר"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה אסורה לעולם:

מתני'. לקמן בפרקין קשיא לרב:

ה"ג הדא קשיא למ"ד חליצה קניין. דכיון שעשה מאמר בראשונה ה"ל קנין א"כ איך יחלוץ לשניי' ויכול אדם לקנות שתי אחיות כאחת בתמי':

פתר לה לאחר מיתה. שמתה הראשונה והשני' עדיין לא ניסת צריכה חליצה:

מתני'. לקמן פ' החולץ קשיא לרב:

עד שיעשה. אחיך הגדול מעשה:

ה"ג פתר לה לאחר מיתה אין לאחר מיתה ייבום פתר לה כר"ל וכו':

מתני'. לקמן פ' הבע"י קשיא לרב דתנן כה"ג וכו':

אמור לו וכו'. בתמיה וכי אמרינן לי' לכה"ג שיעבור על דברי תורה דהא לרב חליצה קנין וכה"ג אסור לקנותה דבעולה היא:

והא מתני'. לקמן בפרקין:

הרי אלו חולצות ולא מתייבמות. ואס"ד חליצה קנין איך חולץ לשתיהם וכי יש אדם שמתכוין לקנות אשה ובתה וליכא לשנויי כדשנינן לעיל דאיירי לאחר מיתה דבאיסור אשה ובתה אין חילוק בין בחיים בין לאחר מיתה לעולם באיסורייהו קיימי:

שנייא היא וכו'. בתמי':

אילין תרין אחרייתא. הנך שני משניות דמקשה מהן באחרונה כה"ג שמת אחיו והא דאשה ובתה ודאי קשיין לרב:

ולית להון קיים. ואין מקום לתרצם והרשב"א גורס ולית קיום פי' ואי אפשר לקיים דברי רב:

מתני' איסור ערוה. כגון חמותו ואם חמותו:

ומותר באחותה. דלאו אחות זקוקתו היא דערוה לא רמיא קמיה לייבום:

איסור מצוה. רמיא קמי' מדאורייתא לכך אסור באחותה דאחות זקוקתו היא:

אחותה כשהיא יבמתו. אחותה של ערוה כשהיא יבמתה אשת אחי בעלה כשנופלת עמה לייבום:

או חולצת או מתייבמת. דלאו אחות זקוקתו היא דערוה לא רמיא קמיה:

גמ' אנס אשה וכו'. דתני ר"ח בכל ט"ו נשים השנויו' בריש מכילתין בכולן אני קורא בהן אחותה כשהיא יבמתה וקאמר דבתו משכחת לה בשאנס אשה וכו' דבתו מנשואתו ליכא לאשכוחי דא"כ אף אחותה אסורה מטעם אשה ובתה:

הדא היא. זו היא בתו דאיכא לאשכוחי בה אחותה כשהיא יבמתה שמותרת לו וה"ה בת בתו וכל השנויין בשיתא בבא דרישא כולן באונסין איירי:

הדא היא האסור לזה וכו'. שמצינו בבתו ואחותה:

מתני' ור"ש פוטר. בגמרא מפרש טעמא:

גמ' אבי המשנה. כלומר בקי בפירוש המשנה כאלו הוא הוליד':

פוטר את השניי'. אבל בראשונה מודה ר"ש דחולצת או מתייבמת:

חבורה. בני ישיבה שלמדו בחבורה הקשו על הת"ק למה יחלוץ אף לשנייה וכי יש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת וכיון שכן די בחליצת הראשונה:

שלא עלה על דעת וכו'. דמיד שחלץ לראשונה נפטרה השנייה דחליצה קניין:

אמר ר"ח. לפני ר' מנא ופליג אר"י דאמר שחבורה הקשו על הת"ק ור"ח אמר שחבורה הקשו מ"ט דר"ש וא"ל שלא עלת וכו':

תמן. בבבל אמרו טעמו דר"ש אין זיקה נופלת למקום זיקה דזיקה ככנוסה דמיא וה"ל שניי' כאחות אשתו ופטורה מחליצה ויבום:

והוא שעבר ובעל. את הראשונה פטור' השניי' אבל עד שלא בעל אין זיקה ככנוסה ממש לפטור השניי' בלא כלום:

היך עבידא. היכי דמי כלומר מאי איכא בין ר' לעזר לרבנן דתמן:

קידושין גמורין. דלעולם שניי' פטורה מחליצ' וייבום:

בא. היבם על השניי':

ביאת ערוה. כאלו בא על אשת אחיו והולד ממנה ממזר:

אינה ביאת ערוה. דאין זיקה ככנוסה ממש לשוויי הולד משניי' ממזר:

ה"ג היה לשנייה צרה כונס או חולץ את הצרה. דאע"ג דפוטר ר"ש את השנייה מ"מ אין צרתה פטורה בצרת חייבי כריתות דמדרבנן מצריך ר"ש חליצה ואפשר אפי' מדאורייתא בעי חליצה דלא קאי לצרור בכה"ג שהשנייה גם היא נפלה לפניו לייבום וכן נראה והא דקאמר כונס את הצרה היינו בשחלץ לראשונה:

ומקיים את אשתו. היינו הראשונה:

ואסור בשנייה. דאחות אשתו היא:

הדא היא. וזו היא ששנינו לקמן פ' החולץ מותר הוא אדם באחות צרת חלוצתו שהראשונה אחות צרת חלוצתו היא שכבר חלץ לצרת השניי':

ופריך ויהא אסור בצרה. דתנן התם בסיפא ואסור בצרת קרובת חלוצתו ואיך תני שכונס הצרה כשחלץ לראשונ' הא צרת השנייה היא צרת אחות חלוצתו:

אלו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס וכו'. לא דמיא לצרת קרובת חלוצתו דעלמא קודם החליצה נאסרה לו משא"כ כאן צרת השנייה מותרת לו קודם שכנס הראשונה דקסבר צרת אחות זקוקתו שריא:

בתחלה הוא מותר ובסוף. כשנשא הראשונה יהא אסור בתמיה:

אם אומר וכו' ל"ג הכא ואגב שיטפא דסוגי' דלעיל בפרקין נכתב כאן. תמן. לקמן בפרקין תני שלשה אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר הרי אלו חולצות ולא מתייבמות רש"א מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניי' אבל ייבומי תרווייהו לא דדלמא יש זיקה וה"ל שני יבמות מבית אחד ייבומי חדא ואיפטר אידך לא דדלמא אין זיקה ככנוס' וה"ל שתי יבמות הבאות משני בתים אלמא מספקא ליה אי ככנוסה דמיא אי לא:

והכא הוא אמר הכין. דשנייה פטורה מן החליצה ומייבום אלמא קסבר זיקה ודאי ככנוסה דמיא:

עד אנא תמן. כשהייתי בבבל שמעתי פירוקא לקושיא זו:

ה"ג תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה ואין זיקה נופלת למקום מאמר ברם הכא זיקת יבם אחד ואין זיקה נופלת למקום זיקה. וה"פ התם בנכריות כשמת הראשון היו עליה זיקת שני יבמין ואינה זיקה ממש אלא שאין זיקה נופלת למקום מאמר דמספקא ליה לר"ש אי מאמר קונה או אינו קונה הלכך מותר בבעלת מאמר ממ"נ אי מאמר קונה אשת שני הוא בועל ואי אינו קונה אשת ראשון הוא בועל ושנייה צריכה חליצה דלמא אין מאמר קונה וה"ל אשת ראשון ואינה פוטרת השנייה אבל הכא בשעה שנפלה לא היה עליה אלא זיקת יבם אחד שהרי אסורה להשני משום ערוה ואין זיקה נופלת למקום זיקה וזיקת השנייה כמאן דליתא דמיא דלא עדיפא מזיקת הראשונה:

מה איכפלין וכו'. כלומר מעיקרא ל"ק דר"ש אדר"ש דמאי שייכא אחיות לגבי נכריות דהתם מדאורייתא מיבמי חדא ומיפטר חדא ומדרבנן הוא דאסור גזרה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות משני בתים חדא מיבמה ואידך מיפטרא בולא כלום אבל הכא באחיות מדאורייתא השנייה פטורה דיש זיקה וככנוסה דמיא:

אין. אם אתה רוצה להקשות דר"ש אדר"ש תיקשי מהא דאר"ז בשם רב ששת:

תני תמן. לעיל פ"ב תנן שני אחין ומת אחד מהן וייבם השני את אשת אחיו ואח"כ נולד להן אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ושנייה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שנייה חולצת ולא מתייבמת רש"א מייבם לאיזו שירצה וכו' ותני עלה רב ששת רש"א שתיהן אסורות וצריכין חליצה:

מחלפא שיטתיה דר"ש. קשיא דר"ש אדר"ש:

תמן הוא אומר שתיהן אסורות. וקשיא ממ"נ אי מאמר קונה שתיהן מותרות וכו' כדפריך הש"ס לעיל פ' כיצד ומסיק התם טעמא דר' שמעון משום זיקה וזיקה לר"ש קונה ומשיירת וקשיא איך קאמר כאן שתיהן מותרות שהראשונה חולצת או מתייבמת והשנייה פטורה מן החליצה ומן הייבום וע"כ לומר דהשנייה פטורה דזיקה ככנוסה דמיא ולא משיירה כלום:

מתני' ואחד מופנה. בלא אשה:

בש"א וכו'. בגמ' מפרש טעמייהו:

והלה תצא. אף בלא חליצה משום אחות אשה:

מוציא את אשתו בגט. דלא אלים מאמר לשווייה ככנוסה וזו אוסרתה משום אחות זקוקה וצריכה גט מפני המאמר דהוי קידושין במקצת ולא פקעי קידושיה בלא גט וצריכה חליצה דהואיל ולא הוי מאמר קידושין גמורין עדיין זקוקתו היא וצריכה חליצה לזיקתה:

גמ' דר"ל בן ערך אמר. לעיל ריש פ"ב:

המאמר קונה קנין גמור ביבמה. נמצא שזו היא אשתו:

ופריך אין. אם כר"ל בן ערך סברי ב"ש כשגירש לבעלת המאמר אינה צריכה חליצה דלכ"ע בא על יבמתו וגירשה א"צ חליצה וקשיא לר' הילא דאמר מודו ב"ש אם גירש לבעלת מאמר צריכה חליצה לזיקתה:

אלא. ב"ש כר"ש ס"ל:

ופריך אין. אם כר' שמעון קשיא אב"ש ממ"נ אם מאמר קונה קנין גמור אין אחר המאמר כלום ולמה צריכה חליצה אחר הגט:

ה"ג לא קנה מאמר למה תני אשתו עמו וכו'. וה"פ אם לא קנה מאמר למה מותר באשתו הרי אחות זקוקתו היא ולמה תצא השניה בלא חליצה הא משני בתים קאתיין:

ומשני שמא מאמר דב"ש כזיקה דר"ש ע"ד דרבנן דתמן. דאמרי לעיל פ"ב לר"ש זיקה קונה ומשייר:

ה"ג כמה דרבנן אמרין המאמר קונה ומשייר כן רש"א הזיקה קונה ומשיירה. וה"פ כמו דסברי רבנן דפליגי אר"ש לעיל ר"פ כיצד דמאמר קונה ומשייר כן סובר ר' שמעון בזיקה דקונה ומשיירה והא דפוטר ר"ש שנייה מחליצה דקסבר אין זיקה נופלת למקום זיקה כשנפלו בזה אחר זה אין זיקת השנייה חלה מפני זיקת הראשונה:

אין זיקה נופלת למקום מאמר. לא אלים זיקת השנייה לחול במקום זיקת ומאמר הראשונה:

ה"ג ר' יודן בעי מר' יוחנן. וכ"מ בסמוך:

מעכשיו ולאחר שלשים יום. דתנן ר"פ האומר בא אחר וקידשה תוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת:

ונפלה לו אחותה בתוך ל' יום. כגון שהיה אחותה נשואה לאחיו ומת אחיו תוך שלשים יום בלא בנים:

אפילו כן מי אמרי. ב"ש אף בכהאי גוונא שעדיין לא חלו הקידושין אשתו עמו ופוטרת אחותה בלא חליצה או לא:

אמר. ליה ר' יוחנן:

אלא ע"י זיקה ועל ידי מאמר. אבל בקידושין כהנך מודו דלא דחינן זיקה ומוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה:

ואפי' קידושי מאה תופסין בה. המקדש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום אם קידשו אותה אפי' מאה בני אדם זה אחר זה תוך אותן ל' יום קידושי כולן תופסין בה וצריכה גט מכולן:

ולא כב"ש. כ"ש דמודו ב"ש דלא דחיין קידושין כאלו זיקה דאחותה דהא טעמא דר"י כדמפרש ר"ל פ' האומר כל אשה שאינה קנויה לאדם אחד אפי' קידושי מאה תופסין בה ל"א ולא כב"ש לחוד לא דחיין זיקה אלא אפי' רבנן דפליגי אריב"ב לקמן פ' החולץ ואמרי שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה פוטר את יבמתו אם לא קידשה אלא מעכשיו ולאחר ל' יום אינו פוטר את אחותה כיון שאינה קנויה לו לבדו:

מתני' נכרית. שאינה קרובה לא לזו ולא לזו:

נכרית חולצת ולא מתייבמת. ה"ה אע"ג דלא עשה בה מאמר ומת נכרית מחלץ חלצה יבומי לא מייבמא דה"ל צרת אחות אשה בזיקה והא דקתני מאמר לאפוקי מדב"ש דאמרי מאמר קונה לדחות חברתה דאפי' חליצה לא בעיא קמ"ל דצריכה חליצה:

גמ' בין רבנן. דסברי מאמר קונה ומשייר:

בין ר"ש. דקסבר המאמר קונה או לא קונה:

מודין בה. בדינא דמתני' דנכרית חולצ' ולא מתייבמ' כדמסיק:

ה"ג צד שלא קנה בה מאמר כנגדו הותר בצרה לפיכך וכו' כר"ש קנה מאמר שתיהן אסורות מאמר וכו':

בין רבנן בין ר"ש מודיי בה. בסיפא נמי לא פליגי ולתרווייהו חולצת ולא מתייבמת כדאמר טעמא בסמוך:

מתני' שעה אחת. בנפילה הראשונה כשנפלה מאחיו הראשון שאז היתה אשתו קיימת וזו אסורה עליו משום אשת אח:

וכנסה המגרש ומת. מותרת זו להתייבם שהרי עד שלא כנסה גירש את הראשונה שהיא ערוה ולא היתה צרתה מעולם:

וזהו שאמרו. בפ"ק נתגרשו העריות צרותיהן מותרות:

גמ' לא דומה איסור אחיות יבמות וכו'. כלומר איסור אחיות יבמות חמורות מאינן יבמות דאלו אינן יבמות מתה אשתו מותר באחותה ויבמות תנן במתני' אסור באחותה לעולם:

לא סוף דבר. לאו דוקא:

אלא אפי' כנס. אחד מהנשואין האחיות את הנכרית וגירש את אשתו הראשונה ואח"כ מת מותר האח השלישי לייבם את הנכרית ואף בזו תנינן אם מתו או נתגרשו וכו':

אף ר"ל. דאמר אפי' בטל הגורם האיסור במקומו כדפרישית לעיל בר"פ מודה כאן דמותר וכדמסיק ר' יוסה:

ויאות. שפיר קא"ר יודן:

שמא אין אשתו זקוקה ליבם. בתמיה ודאי דזקוקה ליבום ולא אמרי' כיון שכבר נאסרה על היבם שעה אחת דהיינו בשעה שהיה לו בנים תהא אסורה עליו עולמית:

תמן. התם בשהיה לו בנים ומתו מ"ט חייבת ביבום דלא קפיד קרא אלא אשעת מיתה אם יש לו בנים בשעת מיתה פטורה ואם לאו חייבת ביבום הכא נמי בעינן שתהא צרת אחות אשתו בשעת מיתת אחיו אבל אם גירש אחות אשתו קודם שמת צרתה שהיתה לבדה בשעת מיתה מתייבמת:

ה"ג והוא שתהא צרה בשעת מיתה:

מתני' וכולן. ט"ו עריות שהיו בהן לאחיו קידושי ספק או גירושי ספק דהוי ספק צרת ערוה:

חולצת. ולא מיפטרה בלא כלום דדלמא לאו צרת ערוה היא:

ולא מתייבמת. דדלמא צרת ערוה היא:

ספק קרוב לו שהיו ח' אמות מצומצמות ביניהן ברשות הרבים וד' אמות קונות שם וזרקו ספק בד' אמותיו ספק בד' אמותיה:

גמ' ה"ג לית כאן ספק גירושין אלא גירושין ממש וכ"ה בגיטין. וה"פ הנך ספק גירושין דתנן במתני' כגון כתב בכתב ידו וכו' אין לקרותן ספק גירושין דמן התורה ודאי הגט כשר ומדרבנן ודאי פסול כדתנן בגיטין פ"ט ג' גיטין ואם ניסת הולד כשר אלא משום ספק דתני גבי קידושין ספק קרוב לו וכו' דשייך נמי גבי גירושין כדמסיק כלל נמי הנך השנויין במשנתינו בכלל הספק:

דמן הוה. שם מקום:

וכולן. כל הנך ספק גירושין השנויין במשנתינו:

אם נישאת. בגט זה לא תצא שלא להוציא לעז על בניה:

בתו. הנשואה לאחיו שנישאת לשוק בגט שקיבלה מאחיו ובו א' מהנך פסולין דמתני' ואח"כ מת אחיו:

לא תצא. כדי להזיק ולאסור הצרה על אביה שתהא כצרת ערוה אלא האב מותר בצרה וקמ"ל דאפי' לכתחלה מותר אביה בצרה:

צרתה שנישאת לשוק בגט זה. הפסול שקבלה בת היבם מבעלה וסברה שגט זה אינו מועיל וה"ל צרת ערוה ופטורה מייבום ונישאת לשוק:

תצא. דלאו צרת ערוה היא והרי היא זקוקה ליבם וקמ"ל דלא חיישינן ללעז בניה כיון שיש איסור דאורייתא בנישואיה וה"ל בכלל איסור יבמה לשוק:

בתו. שנישאת לאחיו של המת לאחר שקיבלה גט זה מבעלה שמת תצא דה"ל כנושא גרושת אחיו דאסורה מדאורייתא:

צרתה שנישאת לאחיו בגט זה. שקיבלה בת אחיו מהמת. אפי' לאביה. שזה המייבם את הצרה הוא אביה של זה שגירש לא תצא דגט הערוה גט מעליא הוא ולא ה"ל צרת ערוה:

תני. ב"ב פ' גט פשוט:

ג' שטרות הללו. דתנן במתני' כתב בכתב ידו וכו':

הדא דתימר. לא אמרן אלא שלא הוחזק כתב ידו של הלוה בב"ד שהודה הלוה למלוה בב"ד שזהו כ"י. גובה. אפי' מנכסים משועבדים דקיום ב"ד כשטר בעדים הוא.

אפי' מבני חורין לא יגבה. דיכול הלוה לטעון פרעתי במגו דאיבעי אמר מזוייף הוא:

אלא. הכא במאי עסקינן בשהוחזק השטר והא דאינו גובה ממשעבדי:

מפני קנוניא. שהלוה יתן למלוה שטר מוקדם בכתב ידו להוציא מהלקוחות שקנו ממנו אחר זמנו של שטר אבל בשטר בעדים ליכא למיחש לכך דאין העדים חותמין שטר מוקדם:

מפני שהוא פסול. כל שאין השטר עשוי כתקנת חכמים פסול:

ה"ג עד כדון בשלוה הזקן ושיעבד הנכרי. ר' אבין מייתי סייעתא לדבריו דאין הטעם משום קנוניא דהניחא כשמכר הלוה נכסיו לאיש נכרי איכא למיחש לקנוניא:

לוה הזקן. כלומר אלא כשהלוה הוא האב והשטר ביד איש נכרי והשיעבוד מהקרקעות ביד הבן שמכר לו אביו נכסיו:

אית לך למימר מפני קנוניא. בתמיה וכי יש לחוש לכך שיעשה אדם קנוניא על בנו אלא ודאי מפני פסול אינו גובה בו:

א"ר אבין. ועוד ראיה לדברי דהא תנן במתני' אף בגיטי נשים כתב בכתב ידו וכו' פסול וכי יש לך לומר בגט דפסול משום קנוניא דמה קנוניא שייך בהן אלא ודאי הטעם משום פסול:

מתני' זיקת שני יבמין. דכל זמן שלא כנסה זה עדיין זיקת ראשון עליה וניתוסף עליה זיקת שני בשביל המאמר וכשמת נותרו עליה זיקת שני יבמין:

רש"א וכו'. קסבר ר"ש מאמר או קונה לגמרי או אינו קונה כלל לכך מייבם לאיזו שירצה דאי מאמר קני אין עליה אלא זיקת השני ואי לא קני אין עליה אלא זיקת הראשון:

וחולץ לשנייה. דלא מפטרא חדא בביאת אידך דשמא לא קנה מאמר והן ב' יבמות הבאות משני בתים וייבומי תרווייהו לא דשמא קני מאמר והוו שני יבמות הבאות מבית אחד:

גמ' ופריך אלו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין. שעליה זיקת כולן אפ"ה מתייבמת ופריך לרבנן הך נמי אע"פ שיש עליה זיקת שני יבמין תתייבם:

לא אשת שני מתים. שיש עליה זיקת שני מתים וכתיב ומת אחד מהם יבמה יבא עליה:

ופריך שנייה למה אינה מתייבמת. שהרי אין עליה אלא זיקת מת אחד:

ומשני אר"ל. מתני' דר"מ היא:

כל שאין את. יכול ליבם אחת מהם אף צרתה אינה מתייבמת גזרה שמא יאמרו בית א' מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ:

מני שמעה. ממני שמע תירוץ זה ואיקפד על שלא אמר דבר הלכה משמו:

מתני'. לקמן ס"פ האשה רבה אמרה כן דאיכא תנא דפליג:

ה"ג ומשהגדיל נשא אשה אחרת:

הכא את אומר חולצת. לתרווייהו:

והכא. ובמתני' דלקמן אמרינן ושנייה מתייבמת אע"ג שהיא צרה לאשה שיש עליה זיקת שני יבמין דביאת בן תשע כמאמר בגדול:

הא דאת אמר. אלא ודאי מתני' דהכא אתיא כר"מ דפליג אר"ש וסובר כל שאין את מייבמני אין את מייבם צרתי:

והן. והא דתנן התם ששנייה מתייבמת אתיא כרבנן דפליגי עליה דר"ש דלא גזרו צרה אטו בעלת מאמר דבעלת מאמר גופא גזרה אטו אשת שני מתים:

והוא שייבם ואח"כ חלץ. אר"ש קאי דאמר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשנייה דוקא מיבם תחלה אבל איפכא לא כדמסיק:

גמ' הדא היא. אף ממשנה זה איכא סייעתא להא דא"ר הילא וכו':

מתני' היו אחין אף משום אשת אח וכו'. אע"ג דקיי"ל אין איסור חל על איסור אית ליה להאי תנא באיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת כי הכא איסור חל איסור וחייב קרבן על כל איסור ואיסור:

ומפרישין אותן. שלא יחזירו לבעליהן:

שמא מעוברות הן. והוולדות ממזרים ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול שלא יתלו העוברים בבעליהן:

ואם היו כהנות. בנות כהנים:

נפסלו מתרומה. מלאכול בתרומת בית אביה אפי' אחר מיתת בעלה אע"פ שנאנסה. אם בא על השנייה וכו'. כלומר משום כניסה לחופה לחוד אינו חייב אא"כ בא עליה:

גמ' ההן תרתיי. איש ואשה חייבין שתים וכן השנים האחרים חייבין שתים:

הן קטנים. היו האנשים קטנים והנשים גדולות:

ה"ג פטורין מכולן. דאין קנין לקטן וגם ביאתו לאו ביאה אם הוא פחות מבן תשע שנים ויום אחד:

ה"ג הן גדולים והן קטנות חייבין שתים משום נדות. וה"פ היו הזכרים גדולים והנקבות קטנות אין כאן שום חיוב דהא קידושי קטנה לאו דאורייתא אלא משום נדות חייבין עליהן דתינוקת בת יום אחד טמאה נדה:

ואם השיאן אביהן. לאותן קטנות דה"ל קידושי תורה:

חייבין. האחין שמנה אבל הקטנות פטורין דאין חיוב לקטן:

היו אחד. מן האחין גדול ואחד קטן והנקבות שניהן גדולות:

חייבת. משום שהיא אשתו של גדול ואיירי בשהקטן יותר מתשע שנים ויום אחד:

פטורה. מפני שהיא אשת קטן שאין קידושיו קידושין:

אנוסה. פנויה שנאנסה אינה צריכה להמתין ג' חדשים קודם שתינשא דאנוסה לא שכיח ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן:

ומפרישין אותן ג' חדשים. והא הכא אנוסות היו דאטו ברשיעי עסקינן ועוד במזיד מי שריין ואפ"ה צריכות הפרשה:

שנייה היא. שאני הכא לכך מפרישין אותן מפני תיקון הולד לידע אם הוא מן הראשון והוא ודאי ממזר ויהא מותר בממזרת או שהוא מן האחרון והוא כשר ואם אין מפרישין אותן הולד ספק ממזר ואסור בודאית ובממזרת:

שאונסין. פוסלין בכהנת כאשת ישראל שנבעלת ברצון לאסרה על בעלה:

הדרן עלך פרק ארבעה אחין