Korban HaEdah on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט. שתי יבמות ליבם אחד מאח אחד ונתן גט לראשונה וחזר ונתן גט לשנייה דהיינו צרתה לא נאסרו קרובות השני' עליו דמכי יהב גט לראשונ' פקע' זיקא דתרווייהו דגט ביבמה מהני למיקם עליה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה לא הוא ולא שאר אחי' ואסורים לייבם בעלת הגט וצרתה הלכך כי הדר ויהיב גט שני לשני' אינו כלום וה"ל כנותן גט לאשה נכרית דעלמא וכן שני יבמין ליבמה אחת ונתנו לה זה גט וזה גט אין במעשה האחרון כלום ומותר בקרובותיה:
ולא מאמר אחר מאמר. בין שני יבמין ליבמה אחת בין שתי יבמות ליבם אחד המאמר השני אינו כלום ואינה צריכה ממנו גט ומותר בקרובותיה:
יש גט אחר גט. קמא לא דחי לגמרי הלכך אכתי איכא פלגא זיקה דהא בעי חליצה הלכך אהני גט בתרא והוי גרושתו ואסור בקרובותיה:
גמ' ת"ל יבמה יבא עליה. ולקחה לו לאשה ויבמה אע"ג שלקחה לאשה דהיינו שעשה בה מאמר צריך שייבם אותה בביאה:
שרא. עירב את כל הפרשה כולה שתהא צריכה ייבום דוקא:
לאוסרה לאחין. אם עשה בה אח' מן האחין מאמר אסורה על כל האחין:
או קונה. לגמרי או אינו קונה כלל:
והרי היא לקוחה לו. ע"י ביאה זו אבל המאמר אינו מועיל כלום:
הרי היא כקידושי אשה. מלאשה יתירא קדריש:
הרי את מקודש' בכסף ובשוה כסף. ולרבנן אע"ג דיהיב לה מידי לאו קידושין גמורי' הם כקידושי אשה:
הגט פוטר ומשייר. הלכך לאחר הגט אסור לו להתייבם ואפ"ה צריכה חליצה:
ופריך ויפטור הגט וכו' מה אם האשה. היבמה עצמה כשבא עליה היבם נפטרת בגט ואינה צריכה חליצה:
ה"ג הגט פוטר בה יבמה שחליצה וכו':
ופריך ולא תפטור בה. הגט שנותן לה היבם אפי' מקצת בשלמא בכסף כתיב ולקחה אבל בגט מנ"ל דמועיל כלום:
ומשני כתיב ולא תהיה. אשת המת החוצה לאיש זר וקרא יתירא הוא דהא כתיב יבמה יבא עליה ממילא שמעינן דאסורה לזר:
מה אנן קיימין. במאי מוקמינן להאי קרא:
אם בשבא עליה היבם. פשיטא דאסורה לזר שהרי אשתו של יבם היא:
אם. לאחר שחלץ לה היבם. למה לא תינשא לאיש זר הרי הותרה לשוק:
אלא. הכא במאי עסקינן בשנתן לה היבם גט וקמ"ל קרא דאסורה ליבם בגט זה שנעשה זר אצלה:
אשר שילח. דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה והאי אשר שלחה מיותר אלא ה"ק יש לה משלח שאסור להחזירה אחר שילוח אע"פ שלא היה בעלה בראשונה ואיזו זו שומרת יבם שנתן לה היבם גט:
ה"ג אצל האחין אני קורא אשר שולחה. וה"פ אחרי שנשתלחה מאחד מאחים:
ופריך ותפטור בה ותשייר. תהא חליצה פוטרת באשה מקצת ותשייר מקצת כמו הגט ביבמה ונפקא מיניה אם בא אחר וקידשה לאחר חליצתה מבעלה אסורה לראשון ולשני:
ה"ג תמן כתיב לא תהיה לאיש זר. וה"פ גבי יבמה כתיב לא תהיה לאיש זר ודרשינן מיניה דקאי איבם לאחר שנתן גט ליבמתו כדאמרינן בסמוך אבל הכא באשה מה קרא אית לך למדרש מיניה דחליצה פוטרת ומשיירת:
כמה דר"ש וכו'. מיבעיא ליה מי מספקא ליה לר"ש גט אי פוטר לגמרי או אינו פוטר כלל כי היכי דמספקא ליה במאמר או דלמא בגט כרבנן ס"ל דפוטר ומשייר:
נישמעינה מן הדא. תא שמע:
אין אחריה כלום. אם עשה מאמר בשנייה או בא עליה א"צ לא גט ולא חליצה:
הא בסוף. גט לזו וביאה לזו יש אחר ביאה זו זיקת יבמין וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי בגט:
בבעילה שלאחר הגט. עלה קאר"ש בזמן שהיא בסוף יש אחריה כלום:
אבל בבעילה שלאחר מאמר. ודאי לא אר"ש שיש אחריה כלום דממ"נ אין אחריה כלום:
קנה המאמר אין אחריה כלום. כמו הביאה:
לא קנה מאמר תקנה הביאה דהא המאמר כמאן דליתא דמיא וה"ל ביאה זו כאלו היא בתחלה ואין אחריה כלום:
הדא אמרה. זאת אומרת דס"ל לר"ש גט פוטר ומשייר דאי בגט נמי מספקא ליה קשיא נמי בגט תקנה הבעילה אחריו ממ"נ:
ה"ג ר"ג כר"ש המאמר וכו'. וה"פ מיבעיא ליה אי ר"ג כר"ש ס"ל דמאמר ספק קונה לגמרי או לו קונה כלל וסובר דגט נמי ספיקא הוא אי פוטר או לא או דלמא במאמר כרבנן ס"ל דמאמר קונה ומשייר ולכך אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר דמאי דשייר הראשון אין השני יכול לפוטרו או לקנותו:
והכא מדר"ש. כלומר יותר מדר"ש אית ליה לר"ג דאפי' בגט מספקא ליה אי פוטר או אינו פוטר:
שיש גט אחר מאמר. מאמר לזו וגט לזו פסל את הראשונה ואסור בקרובות שתיהן:
ומאמר אחר גט. גט לזו ומאמר לזו בעלת מאמר צריכה גט:
ה"ג גט אחר ביאה ומאמר ומאמר אחר ביאה וגט. ובסמוך מפרש לה א"נ אפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ גט אחר ביאה של מאמר ר"ל ביאה שלאחר מאמר וכ"נ עיקר דלפי הגהתי והיא גירסת הבבלי קשיא ה"ל למנקט גט אחר מאמר וביאה:
גט אחר ביאה ומאמר היך עבידא. היכי דמי:
ונתן גט לשלישי. מהני הגט לאסור בקרובותיה:
הדא אמרה. זאת אומרת שהמאמר קונה ומשייר נמצא שלא קנה לבעלת המאמר אלא במקצת ויש אחריו כלום והביאה שלאחר המאמר ביאה פסולה היא שכבר קנה המאמר מקצת ובית אחד הוא בונה ולא שני בתים לפיכך יש גט אחריהן:
ועשה מאמר בשלישית. קונה מאמר וצריכה גט ואסור בקרובותיה:
ה"ג היך ר"ג דלא כר"ש וכו'. וה"פ קשיא ליה איך ר"ג דלא כר"ש דהא דייקינן דסובר מאמר קונה ומשייר ומדקסבר ר"ג אין מאמר אחר מאמר משמע דכר"ש ס"ל הלכך אי קמא קני בתרא מאי קעביד ואי קמא לא קני בתרא נמי לא קני דאי קונה ומשייר נימא דבתרא קני מאי דשייר הראשון:
ומשני אלא. לעולם ר"ג דלא כר"ש ס"ל ואפ"ה אין מאמר אחר מאמר דס"ל לר"ג כל כח שיש במאמר לקנות קנה המאמר הראשון ומה ששייר אין כח בשני לקנות וכן בגט כל כח שיש בגט לדחות כבר דחה הראשון ומה ששייר אין כח בשני לדחות:
טעמא דר"ש. דאין מאמר אחר מאמר ולא גט אחר גט דמספקא ליה במאמר אי קני לגמרי או לא קני כלל וכן בגט אי דוחה לגמרי או אינו דוחה כלום:
אם תאמר הגט פוטר וכו'. נראה שהגירסא הפוכה וכצ"ל א"ת הגט פוטר יותר ממה שקנה המאמר כמי שיש כאן גט וכו' א"ת אין הגט פוטר יותר ממה שקנה המאמר כמי שאין כאן גט וכו' וה"פ מיבעיא ליה אם הגט פוטר המאמר וגם הזיקה נמצא שאין הגט השני פוסל לר"ג ואין גט לאחר גט ואם אין גט אחר מאמר פוטר רק המאמר וזיקה הראשונה כדקאי קאי א"כ יש גט אחר גט המאמר ובבעיא שבסמוך גרסי' א"ת הגט פוטר כל מה שקנה המאמר כמי שאין כאן מאמר וכו' וא"ת אין הגט פוטר כל מה שקנה המאמר כמי שיש כאן וכו' וה"פ מיבעיא לי' אם הגט פוטר כל מה שקנה המאמר נמצא כאלו לא היה כאן מאמר מעולם וחל המאמר השני ואם אין הגט פוטר כל מה שקנה המאמר ונותר זיקה מצד המאמר אין המאמר השני חל שאין מאמר אחר מאמר:
ע"ד דר"ג. דאמר אין מאמר אחר מאמר מי ס"ל נמי דאין ביאה פסולה אחר ביאה פסולה שכל קנין הראוי לביאה עשתה הביאה הראשונה ואין אחרונה יכולה לתפוס אחריה אע"ג דראשונה לא קנאה לכולא שיורא דגט או דלמא כיון דלא קניא ביאה פסולה לכולא שיורא דגט יש ביאה אחר ביאה:
ביאת בן תשע וכו'. ה"נ מיבעיא לן מי הוי ביאת בן ט' כמאמר ואין ביאת בן תשע הבא אחריו כלום א"ד לא הוי כמאמר ושניהם אסורים בקרובותיה:
ביאה פסולה. כגון הנך דמתני' לאחר ביאת בן תשע או איפכא ביאת בן תשע לאחר ביאה פסולה מי מהני לאסור בקרובותיה או לא:
מהו שיודו חכמים לר"ג. שאין מאמר אחר מאמר ביבמה אחת או דלמא אף ביבמה אחת פליגי:
היך עבידא. היכי דמי שיהא נפקותא ביבמה אחת ביך מאמר אחד למאמר אחר מאמר:
לא נפטרה באותו גט. וצריכה גט שני למאמר השני:
מעכשיו לאחר שלשים יום. דתנן ר"פ האומר בא אחר וקידשה תוך שלשים יום מקודשת:
ונפלה לו אחותה תוך ל' יום. כגון שהיתה אחותה נשואה לאחיו ומת אחיו תוך ל' יום בלא בנים מהו:
אפי' כן. מי אמרי' ס"ל לר"ג הנך קידושין לא גריעי ממאמר ואי עביד מאמר ביבמתו אינו כלום דאין מאמר אחר מאמר או דלמא לא אר"ג אלא במאמר וגט אבל בקידושין לא קאמר ויש אחריה מאמר:
ה"ג אלא ע"י גט וע"י מאמר:
ואפי' קידושי מאה תופסין בה. המקדש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום אם קידשו אותה אפי' מאה בני אדם זה אחר זה תוך אותן ל' יום קידושי כולן תופסין בה וצריכה גט מכולן:
דלא כר"ג. דבקידושין פ' האומר מפרש ר"ל לטעמא דר"י שכל אשה שאינה קנויה לאדם אחד אפי' קידושי מאה תופסין בה א"כ ה"נ לר"ג דאמר מאמר קונה ומשייר ראוי שיהא מאמר אחר מאמר אפי' ביבמה אחת כי היכי דאמרי' בקידושין ממש אלא ודאי דלא כר"ג ואפשר בא לפשוט בעיא דלעיל דאין חכמים מודים לר"ג במאמר אחר מאמר אפי' ביבמה אחת דא"כ ר' יוחנן דלא כמאן:
מתני' כיצד. לאו אפלוגתא קאי אלא מילתא באנפי נפשה ואיבם אחד ואיבמה אחת קאי וה"ק כיצד דין יבמה אחת ויבם אחד:
צריכה הימנו חליצה. ואם רצה לכנוס לא יכנוס וטעמא מפרש בגמ' צריכה הימנו גט. דחליצה אפקעתא לזיקה ובעיא גט לאפקועי קידושין דיליה דחליצה לא מפקעי קידושין:
גמ' הדא אמרה. מדתנן עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה חליצה ולא תנן צריכה חליצה או ייבום ש"מ לכנסה אסור ע"כ לומר הגט פוטר יותר ממה שקנה המאמר לכך אסור לכנסה:
א"ת אין הגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר. קשיא אמאי אסור לכנסה:
יבם אמר וכו'. כלומר וא"ת אף שהגט פוטר יותר ממאמר מ"מ איכא למימר שצריכה חליצה או ייבום ואיירי בשאמר היבם בפירוש שנותן הגט למאמרו דוקא ולא לזיקתו אינו כלום דאם אמר כן אפי' למאמרו אין הגט פוטר דכתיב גט כריתות ואין זה כריתות אלא ה"ל כמגרש חצי אשה:
חליצה פסולה. כגון שעשה בה מאמר וחלץ לה אע"ג שחליצה פסולה היא שעדיין צריכה גט אפ"ה פוטרת:
ולהיידא מילה. ולאיזה דבר פוטרת:
תפסי בה קידושין. שהרי נחלצה הצרה ונעקרה הזיקה:
בא אחר וקידש את החלוצה. קודם שנפטרה בגט למאמרה מהו מי אמרי' כיון שנחלצה נעקרה ממנה זיקת המת ולא נשאר אלא מאמרו של זה לא אלים המאמר לדחות קידושי השני:
לא תפסי בה קידושין. דעדיין יבמה לשוק היא ואין הקידושין תופסין בה דכתיב לא תהיה לאיש זר לא תהיה בה הויה דהיינו קידושין לאיש זר וכדאמרי' לעיל פ"ק ה"א ל"א או דלמא אלים המאמר כקידושין ואין קידושין תופסין באשת איש:
הדא אמרה. מדתנן עשה בה מאמר ובעל ה"ז כמצותה זאת אומרת שמצוה לקדש אשה בכסף ולבעול אח"כ דמה אם יבמה דמדאורייתא ביאה עיקר אפ"ה מדרבנן צריך שיקדש תחלה כ"ש אשה דצריך שיקדש תחלה ואח"כ יבעול:
ה"ג מה אם יבמה שאין וכו':
מתני' נתן גט ועשה בה מאמר צריכה גט וחליצה. דגט דחי קצת ושייר קצת ומאמר קני שיורא דגט הלכך צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:
נתן גט ובעל. דגט דחי קצת וביאה שלאחריו ביאה פסולה היא צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו:
גמ' ה"ג גט לביאתו וחליצה לזיקתו:
ביאה פסולה. כי הך דמתני' אינה פוטרת דאי פוטרת תו לא היתה צריכה אלא גט שכבר בטלה זיקתו:
ופריך איתא חמי. בוא וראה מ"ט חליצה דגריעא פוטרת וביאה דעדיפא מיניה דמצות יבום קודמת למצות חליצה למה אינה פוטרת:
ומשני חליצה ע"י שעיקרה פסולה. שעיקר מצוה הוא הייבם הלכך אפילו חליצה פסולה פוטרת משא"כ ביאה:
ופריך ולא תפטור וכו'. כלומר נהי דלא מהני ביאה פסולה להקל לפטור צרתה מ"מ לחומרא ניחוש לה:
וליידא מילה. ולאיזה דבר ניחוש לה לחומרא:
ומשני שאם בא אחר וקידש את הצרה. לאחר שבא היבם על חברתה ביאה פסולה נאמר שקידושין תופסין בהצרה וצריכה גט מהמקדש:
ה"ג כל יבמה שאין כולה לחוץ וכו'. שמותרת לזר לכתחלה:
לעולם היא בפנים. זקוקה היא ליבם עד שתצא כולה לחוץ:
מתני' אין לאחר חליצה כלום. בגמרא מפרש:
אחד יבמה אחת. ליבם אחד ואחד שתי יבמות ליבם א' הן שוין שיש אחר גט או מאמר הראשון כלום ואין אחר ביאה שבתחילה ואחר חליצה כלום:
גמ' ופריך בלא כך. שלא בעל אחר חליצה וכי אינה פסולה לינשא לכהן מטעם שהיא חלוצה שאסורה לכהן:
ומשני אלא פסולה. ע"י ביאה זו מלאכול בתרומה דבי נשא דנבעלה לפסול לה ואינה חוזרת לבית אביה כנעוריה לאכול בתרומה:
ופריך הבא על חלוצתו פסלה מלאכול בתרומה. בתמי' הא כתיב כי תהי' לאיש זר בעינן שתהא זר אצלה מעיקרא וזו לאו זר אצלה מעיקרא:
ומשני אלא. הא דקאמר ביאה שלאחר חליצה פוסלתה מתרומה היינו כשבא עליה אחד מאחיו של החולץ דה"ל חייבי כריתות ואפי' אינו זר אצלה מעיקרא פוסלתה ופריך הניחא. למ"ד ר' יוחנן דאמר לעיל בפ"ק:
הוא. החולץ שבא על חלוצתו אינו חייב עליה כרת אבל האחין חייבין על החלוצה כרת דקיימא עלייהו באיסור אשת אח נמצא שביאת האחין פוסלתה מכהונה:
ברם. אבל למ"ד היינו רשב"ל דאמר בין הוא וכו' אינן חייבין על החלוצה כרת כיון דמעיקרא אי בעי להאי חליץ ואי בעי האי חליץ והאי דחליץ שליחות' דאחין קעביד אמאי פסולה לתרומ' דאינה אלא מחייבי לאוין ולא זר אצלה מעיקרא:
אלא. הא דקאמר ביאה שלאחר חליצה פוסלתה מתרומה היינו כשבא על הצרה לאחר שחלץ לחברתה דכיון שנפטרה הצרה בחליצת חברתה הרי היא הצרה על כולן באיסור אשת אח שהיא בכרת:
ופריך ניחא. לר' ירמי' ור' בא דאמרו לעיל בפ"ק דר"י ורשב"ל תרווייהו מודו בין החולץ בין האחין חייבין על הצרה איכא לאוקמי שבא החולץ על הצרה:
ברם. אבל למ"ד לרשב"ל הוא אינו חייב אף על הצרה למה יפסלנה:
אלא. מוקי לה כשבאו האחין על הצרה:
ופריך הניחא. למ"ד בין הוא וכו' אבל חייבין על הצרה אלא למ"ד לרשב"ל או לר"י בין הוא וכו' אינן חייבין על הצרה במאי מוקי לה:
ומשני אלא כר"ע. מוקי לה דאמר יש ממזר בחלוצה וכדתנן לעיל ס"פ החולץ הנושא חלוצתו יוציא והולד ממזר וכיון דהולד ממזר מיפסיל בביאתו באכילת תרומה מיבעיא:
א"ר יוסי. לעולם כרבנן נמי אתיא תפרש לבריית' דאיירי כגון שהיה היבם כהן ונעשית חללה בביאה זו וחללה אסורה בתרומה:
ופריך ולא כבר. תני רישא אין לאחר חליצה כלום הא תו למה לי:
ומשני בגין. בשביל שרוצה לשנות בסיפא אחת יבמה אחת וכו' הדר תני לה לכולא בבא:
ה"ג אלו המקדש חלוצתו שמא לא תפסי בה קידושין. וה"פ הא דתנן חלץ ועשה מאמר וכו' אין אחר חליצה כלום אמאי לא תפיס בה מאמר הא חלוצה להחולץ לכ"ע אינה אסורה לו אלא בלאו וחייבי לאוין קידושין תופסין בהן:
ה"ג תיפתר או כרבנן שלא לדעת או ד"ה במתכוין וכו'. וה"פ משני תפרש למשנתינו הא דעשה בה מאמר לאחר חליצה היינו שלא לדעת היבמה וסברי רבנן דפליגי ארבי אינו קונה או דאתיא מתני' ככ"ע ואפי' כרבי ואיירי דאמר לה התקדשי לי במאמר יבמין כיון שאסורה עליו לא תפסי בה מאמר זה:
ותני כן. ותני נמי הכי:
מודה ר'. בקידושי אשה שאינו קונה אלא מדעת שניהם שנאמר והלכה והיתה לאיש אחר מדעתה משמע:
מה ביאה קונה. ביבמה אפי' בע"כ שנא' ויבמה בע"כ דאפי' בא עליה באונס קנאה:
כמה דר' אומר וכו'. מיבעיא לי' מי קסבר ר' דאף גט פוטר ביבמה אפי' שלא לדעת דומיא דמאמר או לא:
ופשיט ולמה ר' אומר. שמאמר פוטר אפי' שלא לדעת דמאמר לכנוס וביא' לכנוס אמרי' מאמר דומיא דביאה מה ביאה ביבמה קני' אפי' שלא לדעת אף מאמר כן:
ויפטור הגט. איך נאמר שהגט יפטור שלא לדעת הא גט לפטור דומיא דחליצה וחליצה אינה פוטרת שלא לדעת דמקשינן אשה לאיש:
מתני' כיצד. בשני יבמות ליבם אח':
צריכות שני גיטין. כרבנן דיש מאמר אחר מאמר וייבומי לא דהיכי ליעביד ליבומי לתרוויייהו ה"ל שני בתים ואי לחדא הואיל וחבירתה אגידא ביה ה"ל בונה שני בתים:
וחליצה. לאחת מהן ופוטרת צרתה:
מאמר לזו ובעל לזו שני גיטין וחליצה. זו גט למאמרו וזו לביאתו וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה:
מאמר בזו וגט לזו. פסל גט של האחרונה את הראשונה דקם ליה בלא יבנה וצריכה גט למאמרו וחליצ' לזיקתו:
גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה. אחת ופוטרת צרתה:
גט לזו ובעל לזו צריכה גט וחליצה. ואסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה משום גט הראשון ובגט לחודא לא נפקא בעלת ביא' דביאה פסולה היא שכבר נדחה הזיקה במקצת בגט:
אין לאחר חליצה כלום. ואי הדר מקדש לה או לצרתה אין הקידושין תופסין כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין א"כ קידושין ממש תופסין אלא מתני' איירי בשאמר התקדשי לי במאמר יבמין כדאמרינן לעיל בגמרא:
ה"ג ע"ד דר' מהו שיהא מאמר לבן תשע. וה"פ כיון דסובר ר' דמאמר קונה אפילו שלא לדעת א"כ ה"ה קטן אף שאינו בן דעת יש לו מאמר א"ד דוקא גדול דיש לו דעת קונה אפי' שלא לדעת משא"כ קטן:
ופשיט ביאת גדול גומרת ומאמר דגרע מביאתו ה"ז קונה ומשייר:
ה"ג ביאת קטן קונה ומשייר ומאמרו קונה ומשייר. א"כ מה בין ביאתו של קטן למאמרו אלא ודאי דאין לקטן מאמר וביאתו קונה ומשייר כמאמר בגדול:
ואית דבעי מימר. ואיכא דאמרי דהכי פשטי אס"ד דיש מאמר לקטן קשיא מה בין מאמ' של קטן לשל גדול דהא מאמר של גדול נמי קונה ומשייר:
דברי ר"מ. לחכמי' אי אתם מודי' לי שעשו ביאת בן ט' שנים כמאמר של גדול דקונה ומשייר א"כ כמו דאמריתו דביאת קטן דכוותה נאמר בחליצת קטן שהוא קונה ומשייר כגט בגדול דשניהן לדחות ולפטור היבמה:
ה"ג ודכוותה וכו' כגט בגדול:
ורבנן. פליגי אר"מ ואמרו אין חליצת קטן כלום ודקשיא לך מביאת קטן שעשו כמאמר בגדול שכן ביאה של גדול קונה אפי' שלא לדעת הלכך ביאת קטן מהני אע"פ שאין בו דעת אבל איך נעשית חליצת בן ט' כגט בגדול הא חליצת גדול עצמו אינה פוטרה אלא לדעת:
חלץ וחלץ. לזו ולזו מותר בקרובות שנייה שאין לאחר חליצה ראשונה שום זיקת יבמין וחליצה בתריית' לאו כלום היא ואפי' לכהונה כשרה:
או חלץ. לזו ומאמר בזו וכן נתן גט לזו אחר החליצה של זו אין מעשה האחרון כלום:
או בעל. תחלה לראשונה וחזר ובעל לשניה או בעל תחלה ועשה מאמר בשני' או נתן גט לשניה או חלץ לשניה אין אחר ביאה כלום ומעש' אחרון לא חשיב ומותר בקרובות השניה:
אין אחר חליצה כלום ארישא קאי ואסיפא צריך למימר אין אחר ביאה כלום:
חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל. אע"ג דתנן לעיל הדר תנא הכא משום סיפא דבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה ולאשמועינן נמי פלוגתא דר' נחמיה ורבנן:
בין בתחלה בין באמצע. כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה או בבעלת הגט מאמר לא מהני המאמר ואינה צריכה גט למאמרו:
בין בסוף. אם חלץ אחר מאמר וגט אין אחר החליצה כלום דחליצה גמורה היא ואי הדר ועביד מאמר לא בעיא גט דחליצה גירושין גמורים דזיקה נינהו אע"ג דהוי חליצה פסולה:
הבעילה. באמצע כגון גט לזו ובעל לזו וחזר ועשה מאמר בשלישית אסור בקרובותיה:
בסוף. גט לזו ומאמר לזו וחזר ובא על אחת מהן יש אחר ביאה זו זיקת יבמין וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט:
אין אחריה כלום. ונפקא בגט בלא חליצה ואי הדר וקדיש לאידך אחר ביאה זו אין במעשיו כלום:
גמ' תמן. בבבל אמרו טעמא דר"נ דאמר אין אחרי הבעילה כלום משום דקסבר אפי' ביאה פסולה פוטרת ועוקרת כל זיקת היבם הלכך אין אחריה כלום:
ע"ד וכו'. ולפי סברתם אפי' ביאה שלאחר הגט פוטרת:
וע"ד דרבנן. דארץ ישראל טעמא דר"נ דלא גזרינן ביאה שלאחר מאמר משום ביאה אחר ביאה דהכל יודעין דעיקר מצות יבמין היא הביאה ואין המאמר נגדו כלום משא"כ בביא' אחר ביא' אבל ביאה שאחר הגט וודאי איכא למגזר אטו ביאה שלאחר חליצה דהעולם טועין וסוברים דגט מהני ביבמה כמו החליצה ולסברתם ביאה שלאחר הגט מודה ר"נ שיש אחריה א"נ סברי רבנן דתמן טעמא דר"נ שאין מאמר כלום ובקל נדחה וכן נראה:
ה"ג ור"ש ור"ג אמרו דבר אחד וכ"ה בבבלי. וה"פ כולהו ס"ל מאמר קונה קנין גמור ר"ג דתנן במתני' אין מאמר אחר מאמר אלמא חשיב קמא למיקני כל כח מאמר ור"ש הא מספקא לי' אי מאמר קונה קנין גמור או לא כמפורש לעיל רפ"ב ור"נ דתניא שלש יבמות וכו':
ה"ג בתוספתא פ"ז אע"פ שאמרו אין אחר בעילה כלום חליצה אחר בעילה פוסלת בכהונה כיצד ג' יבמות ויבם אחד עשה מאמר בזו ובעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו ר"נ אומר הראשונה צריכה גט ואין אחר בעילה כלום מק"ו ומה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר בעילה אין אחריה כלום בעילה שאין פוסלת בכהונה בעילה אחר חליצה אינו דין שלא יהיה אחריה כלום וחכ"א צריכות ג' גיטין וחליצה אחת מהן. ואף שגירסא זו יותר מכוונת מ"מ אף היא צריכה תיקון ברישא צריך להיות אע"פ שאמרו אין אחר חליצה כלום בעילה אחר תליצה פוסלת בכהונה וכ"ה שנויה לעיל בפרקין דף יט ע"א ובמציעתא צ"ל ומה חליצה שפוסלת בכהונה בעילה אחר חליצה אין אחריה כלום בעילה שאין פוסלת בכהונה חליצה אחר בעילה אינו דין שלא יהי' וכו' וכצ"ל גם בסוגיין וה"פ ר"נ יליף ק"ו ומה חליצה שבעילה שלאחריה מהני לענין זה שפוסלתה מתרומה כדאמרי' לעיל אפ"ה לעולם אין אחריה כלום דגט ומאמר בשנייה אינו כלום ואפי' ביאה לא מהני לאסרו בקרובותיה בעילה כשהיא בתחלה אם חלץ לשנייה או היא עצמה אינה נפסלת לכהונה דה"ל כחולץ לנכרית אינו דין שלא יהא אחריה כלום אפי' היא באמצע או בסוף ורבנן סברי דביאה כשהיא בתחלה אין אחריה כלום אבל באמצע יש אחריה כלום הלכך צריכות ג' גיטין וחליצה לאחת מהן לאפקועי הזיקה והשתא דייק ליה דר"נ סובר המאמר קונה קנין גמור דאף במאמר איכא למילף ק"ו כמו בבעילה א"כ ה"ה למאמר דאין אחריו כלום ורבנן דהכא ודאי לא שמיע להו הך ברייתא דמינה שמעינן דה"ה ביא' שלאחר הגט פוטרת כמו החליצה שלאחר הגט דאין אחרי' כלום דהא מחליצה יליף לה ר' נחמי':
הדרן עלך פרק רבן גמליאל