ומשעת תביעה איבדה מזונותיה אפילו לא פרעו לה. ובסי' צ"ג ס"ק י"ג כתב בספר בית שמואל וז"ל היינו אם פרעוה אח"כ אז למפרע מיום התביעה אין לה מזונות אבל אם אין להם לשלם או שאינם רוצים לשלם יש לה מזונות ועיין תשובת רש"ך סי' ר"ד עכ"ל אין בידי גוף התשובה. אבל אין דבריו נראים להלכה דהא בהך איתתא דאתיא קמיה דרבה בר רב הונא בפרק השולח לא פרוע לה כתובתה ומ"מ אין לה מזונותיה משעת תביעה וכמו שפירש"י דגליא דעתה דבעי לאינסוביה ואיהו לא אתני בהדה אלא כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי שהיא אלמנה בשביל כבודו א"כ מעתה בנדון זה אף אם אין להם או אינם רוצים לשלם מ"מ היא סברה בדעתה שיגיע לה פרעון כתובה ע"י תביעתה בב"ד וגלתה דעתה דבעי לאינסובי ולא חששה לכבודו אבדה מזונותיה וזה ברור לדעתי:

בפרק במה מדליקין. דף כ"ז. ובתוס' מייתי ראיה מפרק תולין (שבת דף קמ) וראיה דחוקה היא דלבתר דהדר ר' יוחנן שייך שם שפיר לית הלכתא ככל הני שמעתתא ע"ש: