וה"ה לגבות מן הראוי. אם היא ב"ת דאבוהן אין גובין מן הראוי. ואפילו גבו היתומים קרקע דב"ח גובה מהם. היינו מטעם כי היכי דמשעבדא לאבוך משעבדי לדידי' מדר' נתן אבל פרנסה לית לה בחיי דאבוה כמ"ש רבינו סי' ט"ו. אבל ב"ח דאחים היא גובה דהמה עדיין בחיים. וזה שהביא בהגהה בשם מרדכי דב"ח גובה מן הראוי היינו אם גבו קרקע ועיין מ"ש רבינו בפ' יש נוחלין סי' י"א שמסיק שם דאפילו כתובה היה מן הדין לגבות מן הראוי כשגבו קרקע דטעמא דר' נתן שייך נמי גבי כתובה. אלא משום דמקולי כתובה אקילו בה. ומ"מ דבריו צריכין ביאור דהא בפרנסה לא שייך טעמא דר"נ. וצ"ל דס"ל דאביו מחויב ליתן עישור נכסיו בחייו וכמו שכתבתי לעיל סי' ט"ו לפי גרסח ר"ת ועיין סימן קי"ב בבית שמואל ס"ק ז':