ארישא דשאני אוכל לך קאי. ובהא פליגי ר"ע ורבנן. ובנדינא כ"ע מודו בכה"ג אבל לדינא לחודא שרי. וס"ל להטור דשרי לגמרי דלא הוי מנודה שיהיה אסור לישב בד' אמות. ואינו אסור באכילה ובהנאה. דלא הוי לשון נדר. דאינו מוכח לזה יותר מלזה והוי ידים שאינן מוכיחות ומותר לגמרי. אבל ר' ירוחם הביא בשם רבינו דאסור לישב בד' אמות דמנודה נדינא. וכ"ש שמתא. טפי מוכח דלענין הרחקה ד' אמות קאמר. רק לענין נדר הוי ידים שאינן מוכיחות וכ"פ בש"ע. ורמ"א שהגי' ס"ל כדעת הטור:

וכן מסתבר. חזר רבינו בפסקיו. דבפירושו כתב להדיא דלא בעי' שאני אוכל בנדינא ממך דהוי טפי ממרוחקני ממך אליבא דשמואל:

ה"ג ואמר ר"ג אמר רב מניין שנשבעין וכו' ואמר ר"ג אמר רב האומר אשנה וכו':