אבל אם יש בקיאין עומדין ע"ג מותר. הרז"ה בפרק א"מ הובא דבריו בכנה"ג והוא תמוה דהא רב ור"י ילפי מקראי ועיין בכ"מ ומיושב דברי הרז"ה ודו"ק:

מל ולא פרע כו'. כתב מהרי"א ממיץ הא דאמרינן מל ולא פרע כאילו לא מל ה"מ בקטן אבל בגדול א"צ לפרוע פסקי הר"ם ריקנאטי סימן תקצ"א כנה"ג יו"ד סימן רס"ד ועיין בתוי"ט במתניתין ובקול הרמ"ז ודו"ק ועיין בס' זרע יעקב להגאון מ"ו שבת דף ס' ע"א:

ואח"כ נשפכו החמין כו'. ועיין בכ"מ הביא מחלוקת הרז"ה והרמב"ן היכא דאשתפך חמימיה דבתר מילה מקמי מילה אם תדחה מילה דדעת הרז"ה והרשב"א דלא מלין כלל והרמב"ן דעתו להתיר דאין למצוה אלא שעתה ואין לדחות מילה מפני דחיית שבת שיבוא אחר כך ועיין בח"ר שהאריך ומסיק כהרז"ה מהא דאמרינן ב"ה אומרים לא ישחוט אלא א"כ היה לו עפר מוכן ושווין שאם שחט שיחפור בדקר ואמאי אין אנו מתירין משום שמחת י"ט בשעתה דאין כאן דחוי ואח"כ יבוא מ"ע דכיסוי ולפי מ"ש הכ"מ שאני מילה דאית בה כרת א"כ יש לדחות ראיה זו. ונראה דהרמב"ן לא התיר כ"א בסתם ולדות אבל בס' בן ז' או בן ח' הגם דאנן קיימ"ל כראב"א דף קל"ו דמולין אותו בממ"נ כמ"ש רבינו פ"ב הלכה י"ד מ"מ אם אשתפך חמימיה דבתר מילה אז אין מולין דלא שייך בזה סברת הרמב"ן אין למצוה אלא שעתה אלא דלפ"ז קשה הא דמקשה שם אלא הא דתניא ספק בן שבעה אין מחללין ואמאי כו' ממ"נ ומשני לא נצרכה אלא למכשירי מילה ואמאי לא משני דגם לדידן מיתוקמא שפיר דאין מולין אותו כלל וכגון דאשתפך חמימיה דבתר מילה מקמי מילה ואפשר דאה"נ דהוי מצי לשנוי' הכי אלא דלא רצה להאריך. ובאמת נשמע מדר"א לרבנן וכמו דלר"א דמכשירין דוחין וגבי ספק לא ה"נ לדידן מדחי' ספק מילה משום חילול שבת שאח"כ וזה הנראה בשיטת הרי"ף שהביא להא דתניא ספק בן שבעה אין מחללין עליו את השבת דנ"מ באשתפך חמימיה הגם שכתבו דדעת הרי"ף מסכמת עם שיטת הרז"ה מ"מ לענ"ד כמ"ש הגם שלא כתב רבינו סברת ראב"א היינו משום דסברא פשוטה היא ואצטריך להאי טעמא גם לסתם ולדות כיון דקיימ"ל כרשב"ג אע"ג דבדרבנן בעלמא היא משום מיעוט המצוי ועיין מרח"ש בקונטרס עגונות דף נ"ו ועיין בר"ן שכתב דהרי"ף לא פסק כראב"א וצ"ע והנלענ"ד כתבתי:

כללו של דבר. עיין בפרק ו' מהלכות שבת הלכה ט' ומ"ש שם בס"ד ועיין ב"י סי' ש"ז: