ואם מתה קודם שתשבע וכו'. עי' בטור אה"ע סי' קי"ב שכ' בשם בעל עיטור דאף שלא נשבעה אפי"ה שקלי יורשין בתורת בנין דכרין דלענין תקנת בנ"ד אין צורך לשבועה ע"ש ובס' נתיבות משפט דף ר"פ ועי' בפ"י ר"פ מי שהי' נשוי שרצה להביא סייעתא לשיט' העיטור.

אין הבנים יורשין וכו' שמא מחלה וכו'. פי' בשעה שנשאה התנה הבעל עמה שלא יתחייב באחד מן הדברים שהוא חייב בהם והיא נתרצית בדבר והתנאי קיים כמבואר בדברי רבינו פי"ב שבכל הדברים התנאי קיים חוץ מעונתה ועיקר כתובתה וירושתה מבואר משם דדוקא על עיקר כתובתה אין מועיל התנאי ובזה מסולק השגת הראב"ד לאפוקי בפרעון או במחלה אחר הנשואין כתובתה לבעלה מודה רבינו דתנאי הבנות קיים.

נתן כל נכסיו וכו'. עי' הה"מ ביאר דעת רבינו ממה שאמרו ב"ב קל"ג מגרע גרעי וכו' וסובר רבינו דאע"ג דבגמ' נקט אלמנתו אין חילוק בזה וגם בנותיו וכתובת בנ"ד בכלל כיון דמתנת ש"מ מדרבנן הוא הם קודמין ועי' בחו"מ סי' רנ"ב סעי' א' בסמ"ע שם. ושיטת הגאונים שהביא הרמב"ן גורס' בגמר' מגרע גרע ותו לא פי' הרמב"ן כלומר בשביל שהוא ראוי ליורשו גרע הוא וודאי יפה כחו ככח יורש ומקבל מתנה ע"ש שהביא ראי' לשי' הגאונים ולפי שיטתם גם אלמנה אינה נזונת אם לאחד נתן במתנה ושיט' הראב"ד הוא שיטה מוצעת במזונות אלמנתו היא קודמת והם קודמים למזון הבנות וכתובות בנין דכרין ונראה דהראב"ד גרס כגי' הרמב"ם ומדנקט אלמנה משמע דוקא אלמנה והרמב"ן כתב על דברי הראב"ד ואין טעמו מחוור פי' במה שמחלק בין אלמנה למזון הבנות, ואפשר דטעם הראב"ד דאלמנה עדיפא משום דס"ל דלמזונות א"צ שבועה כמבואר בהשגתו פי"ח הלכה י"ט משמע משום דחשבינן לה כאלו תפסה מחיים ואע"ג דגם למזונות הבנות א"צ שבועה היינו משום דלא אתפסה צררי לקטנה ועי' ב"ש סי' קי"ב אות ט"ו.

בת הממאנת וכו'. עי' הה"מ צ"ע מנ"ל לרבינו עי' ב"ש סימן קי"ב אות י"א.

מי שמת וכו'. עי' שו"ת כרם שלמה דף ק"ד ע"א וחילוק דין בין נכסים מרובים למועטים לפי המנהג שאלונקי.