כדי שתהא דעתו מיושבת. פירש"י בגמרא שקשה עליו עיכוב הדרך משמע אם בלא"ה צריך להמתין על חביריו צריך לירד וכן כתב בב"י ורבינו יונה פירש שבעליה וירידה תתבלבל מחשבתו משמע דבכל ענין א"צ לירד ואפשר דדא ודא חדא הוא ודו"ק:

כנגד בית קה"ק. ירושלמי פ' תפ"ה לאיזה בית ק"ק ר"ח רבה אמר כנגד ק"ק למעלה ור"ש ב"ח אמר כנגד ק"ק למטה אמר ר"פ ולא פליגי בית ק"ק למטה מכוון כנגד בית ק"ק למעלה ומש"ה תנן במתניתין המתפלל צריך שיכוון את לבו למקום כ"ה הגי' ברי"ף ורא"ש והיינו למקום ק"ק שלמעלה:

מפני שטרחן מרובה. וכ"ה בירושלמי כמ"ש הכ"מ ורש"י פירש מתפללין בראש הזית כו' שענפיהן מרובין ויכולין לעמוד שם שלא בדוחק ואין שם פחד ליפול וצ"ע למה פירש נגד הירושלמי ואפשר דדחיק ליה דלטעם הירושלמי דמשום טורח בלבד שרינן ליה וכי לא משכחינן גם בשאר אילנות לפעמים שיש טירחא בעליה וירידה אע"כ דבזית ובתאנה משום דלא ירא ותרתי טעמי בעי וק"ל:

בברכה ראשונה בתחלה ובסוף כו'. עיין בתוס' ברכות דף י"ב ע"ב ד"ה כרע כו' ובר"ה וי"כ כו' שאנו שוחין בתפלה כל שעה צריך ליזהר כו' דאמרינן לקמן כו' עיין במהרש"א פי' דבריהם ופירושו דחוק מ"ש בס"ד. ול"נ דפשטן של דברי התוספות הכי משמע גם לפי פירוש מהרש"א שא"צ ליזהר כ"א בברכה המחויבת ובשאר רשאי להתפלל בשחי' וכמ"ש הטור א"ח סימן תקפ"ב דדוקא המדקדקים נהגו לעמוד בסוף כל הברכות ולא כל האדם וכתב הפמ"ג משום דאין איסור אלא כמו שאמרו חז"ל בתחלה ובסוף אבל לא כשהוא מתפלל בתחלה עד סוף בכריעה זה הוא שיעור דברי התוספות בתר שכתבו רק שיכרע בברוך ושיגביה מיד משמע דאח"כ רשאי להתפלל כולו בכריעה ולזה כתבו דאמרינן לקמן דאם בא לשחות תחלה וסוף דוקא אסור אבל לא במתפלל כולו בכריעה וא"צ לעמוד ולכרוע מצד הדין רק באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף כנ"ל:

שיתפקקו כל חליות כו'. עיין תוספות ב"ק דף ט"ז ע"ב ד"ה והוא דלא כרע במודים: