או בזהב כו'. עי' כ"מ ובב"י סי' ל"ב כתב דמש"ה נקט אזכרות דיגנזו משא"כ בשאר אותיות יש לתקנם ועיין בברכי יוסף יו"ד סי' רע"ו אות י"א שהאריך:

עי' כ"מ מ"ש ליישב דברי רבינו דאין כותבין ס"ת על דוכסוסטוס. ועיין בס' זרע יעקב להגאון מ"ו זלה"ה בשבת דף ע"ט שמיישב דברי רבינו על נכון:

שהכותי על דעת עצמו הוא עושה כו'. יראה מדברי רבינו פה דהך סברא דאדעתיה דנפשיה הוא ודאי ולא ספק ועיין ב"י אה"ע סי' קכ"ג דאם כתב עכו"ם וישראל עע"ג למאן דל"ק בכתיבה אבני כריתות ופסולו רק משום שלא לשמה הו"ל רק פסול ולא בטל לגמרי משום דהא דעכו"ם אדעתיה דנפשיה אינו ודאי אלא ספק ואיכא נמי לספוקי שמא עשהו לשמה והרב הגאון מהר"ם בנעט זלה"ה בביאורו על ס' המרדכי בהל' קטנות דף ב' ע"ב ד"ה והנה תמה על הב"י דדבריו סותרים למה שה"ר דלא בעינן לשמה בעשיית הציצית מדאיצטריך ב"י ואמאי הא איצטריך ב"י לפסול ודאי ע"ש שהאריך בדברי טעם. ואפשר לומר דע"כ לא קאמר הב"י דהוי ספק אלא גבי גט דלא בעינן לשמו ולשמה למצוה כ"א לשם הבעל ולשם האשה וזה הוא שפיר ספק דלמא כיון לשם שניהם אבל בציצית ושאר מצות דבעינן לשמן לשם מצוה וזה לא שייך גבי עכו"ם אפילו בישראל עע"ג ודו"ק:

ומזוזה א"צ העבדה לשמה. עיין כ"מ שלא מצא ראיה לדברי רבינו. ועי' בירושלמי פ"ג דיומא הלכה ו' בש"ק ד"ה עור שעיבדה שכתב דראיית הרמב"ם מבוארת בברייתא דירושלמי דפסק כת"ק וע"ש בשלום ירושלים. ועי' עוד בתוספות מס' מנחות דף מ"ב ע"ב ד"ה ואין נקחין שכתבו ראיה לשיטת רבינו:

ס"ת כו' ישרפו כו'. עי' מ"ש בזה בפ"ו מה' יסודי התורה הלכה ח':

היה כותב שנים ג' שמות כו'. ירושלמי פ' א"ע תני היה כותב שנים או שלשה שמות כגון אל אלהים ה' ה"ז גומר אחד מהם ומשיב שלום ע"כ וכתב בס' ברכי יוסף יו"ד סי' רע"ו ראיתי בס' שערי ישועה שנשאל על סופר שכתב שם אלהים בס"ת ולא אמר קודם שכותב שכתבו לשם קדושת השם אם נפסל הס"ת והשיב הרואה בב"י יראה שאין בזה פסול דכתב בשם הרב מהר"י אכסנדרי מצאתי בשם הירושלמי כו' היה כותב ב' או ג' שמות כו' נראה דלכל השמות שאינם נמחקים צריך כתיבה לשמה כשם הוי"ה ב"ה דא"א א"צ כמו שכתבו קצת סופרים אנה מצינו שלשה שמות הו"י סמוכים ואין משם ראיה כ"כ שהרי אפשר לפרש הירושלמי כמו שפירש הנ"י כגון שהניח ביריעה שמות רבים שלא רצה לכותבם ומ"מ נכון הדבר לכתוב כל השמות שאינם נמחקים לשמן עכ"ל. הרי מבואר שדחה ראיית מהר"י ולבסוף הסכים שנכון לכותבם ובודאי דאין לפסול ס"ת ע"ז דהוי חומרא דאתי לידי קולא לגנוז כמה אזכרות שנכתבו באותו היריעה ומ"ש בש"ע ואם לא עשה כן פסול קאי דוקא על שם הוי"ה ע"כ ולפי הגירסא שלפנינו בירושלמי הרי מפורשים השמות מבואר דאף שאר שמות הקדושים שאינם נמחקים ג"כ בכלל וכתב הבר"י שם הא דקאמר בירושלמי כגון אל אלהים ה' אינו מהירושלמי רק הגהות שכתב חכם אחד בגליון והכניסוהו בפנים בגוף הירושלמי והכי מוכח ברי"ף ורא"ש ורמב"ם והטור וב"י. ומדברי רבינו פה שנקט אזכרה מן האזכרות וכל השמות קרוים אזכרה כמו שכתבו גדולי המחברים דמוכח כן בגמרא ברכות וכ"ה הני י"ח כנגד ח"י אזכרות שאמרה חנה בתפלתה וא"כ מבואר מדברי הרמב"ם שאם כתב א' מהשמות שאינם נמחקים שלא לשמן פסולים וצ"ע לדינא:

בד"א בס"ת כו'. מפני שבס"ת לא בעינן כסדרן. וכתב בסוף הס' בית יהודה דף ק"י ראיתי דבר מחודש בגינת ורדים לא"ח כלל ב' סי' י"ב וי"ג שהוכיח דבאותיות הוי"ה בעינן שיהיו כתובים כסדרן ודינם כתפילין ומה שנזכר בפוסקים ז"ל בתיקון הה"א שבשם אינו אלא על ה"א אחרונה אבל ה"א ראשונה אם נדבקה אין לה תיקון דאם יתקן נמצא השם כתוב שלא כסדרו ואנן בעינן בהווייתו יהיה כו' ע"ש. ולענ"ד צ"ע לדינא דמלשון מס' סופרים פ"ה הל' ד' הכותב את השם וטעה בה אות אחת יתלנה מלמעלה ר"ש שזורי אומר שם כולה תולין אות אחת ממנה אין תולין ע"כ. ומלשון זה טעה בה משמע באיזה אות שיהיה וקשה א"כ איך מתיר הת"ק לתלות הא תו הוי נכתב השם שלא כסדרן ואף אם נדחוק ולומר דמיירי דוקא בה"א אחרונה עדיין קשה מ"ט דת"ק דמתיר לתלות הא אפשר בקל לגרר אות אחת ולכתוב במקומה ה"א אחרונה ודוחק לומר דמיירי דוקא בכה"ג שכתב עוד שם שאינו נמחק אחריו וגם דוחק לאוקמה דת"ק סבר כרשב"א דאין כותבין שם על מקום הגרר ועל מקום המחק אפילו אות אחת ממנה אלא יראה דגם בשם הוי"ה ב"ה לא בעינן כסדרן ומפני שהס' ג"ו איננו ת"י לעיין בראיותיו קצרתי:

בהגהת מל"מ כ' דלא מצא בב"ש. וכבר הרב כנה"ג הביא כן בשם הרב ב"ש בראש הס' ובדפוס פ"פ הוא בסופו אחר באר מים חיים בר"י יו"ד סי' רע"ו אות כ"ג:

מתוך שנאמן להפסיד שכרו כו'. ולכאורה קשה הא דאמרינן התם בגיטין כה"ג ביוה"כ יוכיח ופירש"י פר ושעיר כו'. הא הפר של כה"ג משלו הוא וא"כ אם אמר שהוא פיגול מחוייב להביא פר אחר ושפיר נאמן על שלו כדאמרינן גבי ס"ת שלא עיבד לשמן ומהר"מ ברבי כתב מפאת קושיא זו דלא כרש"י דראיה קאי משעיר ולא מפר ובאמת יש ליישב הקושיא דשפיר כתב רש"י פר ושעיר דהא הוכיחו התוס' במס' מגילה דף ט' ע"ב ד"ה אין בין כהן המשמש כו' אם ביום שאירע בו פסול לכהן המשמש ושימש זה תחתיו שהפר בא מן המשמש אע"פ שאינו משמש וכוונתם מכהן הקבוע אע"פ שאינו משמש היום וא"כ הוא שפיר י"ל דגם רש"י הכי ס"ל ומקשה הגמרא שפיר כה"ג ביוה"כ יוכיח דפיגול מצינו בתורה סתם ובכל גווני איירי כמ"ש התוס' שם סד"ה דכי וא"כ הא משכחת לה בכה"ג ואז אין הפר שלו ואעפ"כ האמינהו תורה ושפיר כתב רש"י ודו"ק:

שכל אות שאין העור מקיף כו'. כתב בכנה"ג בשם הרד"ך בית אחד חדר כ"ב דוקא כשאין שם אלא צורת אות בלבד ובהתחסר ממנה כ"ש נפסלה צורתה דאין שם אות כלל מיירי אבל אם יש בה יותר מצורת אות עד שאם תגרור חלק מה ממנה תשאר האות בצורתה אם נדבקה בראשה וכן באמצעה פסולה אבל אם נדבקה בסופה כשירה ע"כ. ויובן דבריו ע"פ מ"ש הרשב"א מביאו ב"י בא"ח סי' ל"ב דלמעלה ומן הצד מה"ט יש לפוסלו לפי שעד שלא נעשה אות נפסלה צורתה אבל כשנדבקה מלמטה שכבר נגמר אות קודם הדיבוק כשר ועי' בהלכה כ' נקב בירך של אות ובב"י סי' ל"ב ובט"ז שם ולפ"ד הרד"ך י"ל קושיית הב"י ודו"ק: