Kovetz Al Yad HaChazakah on Mishneh Torah, Virgin Maiden Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נמצא וכו' ג' דברים. כ"ה במתני' ומניינא למעוטי שבת ורפוי אע"ג דחלתה מחמת השרת בתולים והצער אעפ"כ אינו נותן אלא ג' דברים אס"ז.
וישלם צער לפי קטנותה וכו'. ובאס"ז כ' דהצער הוא של פיסוק רגלים ובשו"ת ח"צ הוכיח דצער פיסוק רגלים היינו השרת בתולים כדמשמע מהא דאמר אמר לו בת ר"ח וכו' וע"ש באס"ז דף צ"ט ריש ע"ג ובירושלמי פ"ג הלכה ה' במה דאמר דר"ש פטר את האונס מן הצער ומה מקיים תחת אשר עינה משבא עלי' על הקוצים.
ועשר הן וכו'. עי' בטור אה"ע סי' קע"ז כ' בשם הרמ"ה מוכת עץ יש לה קנס וכ"נ מדברי רבינו פה ובירושלמי פ"ג הלכה ד' גרסי' בתולה ולא מ"ע ונראה בדעת רבינו דס"ל לפמ"ש התוס' כתובות דף צ"ז ע"ב ד"ה בתולה דלר"א ור"ש דס"ל בתולה שלימה משמע להכי אצטריך נערה למעוטי בוגרת דהאי בתולה אצטריך לכדרשי' באלו נערות דף כ"ט ולפמ"ש לעיל בפ"א הלכה ח' לשיט' הרי"ף והרא"ש דסגי לן בדרשא דנערה נערה הנערה וא"כ הדרא קוש' התוס' לדוכתי' וי"ל דס"ל דבתולה אצטריך למעוטי מ"ע ועי' בס' הפלאה ריש א"נ מ"ש ליישב קוש' התוס' אבל בוגרת אכתי לא ידעי' דלא נעשה בה מעשה מש"ה אצטריך נערה למעוטי בוגרת וא"כ הך דרשת הירושלמי אינו אלא אליבא דר"א ור"ש משא"כ לר"מ דבתולה אפי' מקצת בתולים והכי קיימ"ל כמבואר בדברי רבינו פי"ז מהל' א"ב הי"ג לא ממעטי' מוכת עץ מבתולה ואדרבה בתולה אפי' מקצת בתולה ושפיר פסק רבינו והרמ"ה ועי' בפ"מ שם ודוק.
לפיכך האומר אנסתי. עי' בכ"מ מ"ש בשם הנגיד ר"י ובמתני' פ"ג דכתובות משנה ט' האומר פתיתי כ' הרע"ב ל"מ וכו' והוא מהגמ' פי' דאין לומר דבאנוסה באמת מחייב ע"פ עצמו מכח סברת התוס' דף מ"א ד"ה וליתני וכו' דהא מזה הכלל דתני בסיפא מוכח דגם באנוסה אינו משלם ע"פ עצמו כיון דמשלם יתר על מה שהזיק ובזה מיושב מה דק"ק על התוס' שם אמאי לא מפרשים קושי' הגמ' הוי דאנוסה רבותא יתירא הוא דסד"א כיון דסתם אנוסה אית לה קול כמ"ש התוס' כתובות דף ח' א"כ סד"א דזה לא נחשבה הודאת עצמו כיון דעושה כן דירא דיבואו עדים ועי' ש"ך חו"מ סי' י"ד ס"ק י"א קמ"ל דלא ולפי דברינו י"ל א"כ הוא קשה דלמא באמת חייב ע"פ עצמו ובס' פ"י נתקשה בדברי התוס' דף מ"א ד"ה ולתני דלמא אנסתי רבותא דאף הצער משלם ע"פ עצמו לזה י"ל דאס"ד דקושי' הגמ' הכי הוי א"כ מאי משני דמ"ש דתני רבותא דפתיתי ושביק רבותא דאנסתי דלפי פירושם שפיר י"ל דסמיך על זה הכלל ודוחק לומר דסמיך על דיוקא של הנגיד ר"י. ומ"ש הכ"מ בשם הראב"ד דס"ל דהצער לעצמה אפשר דמשמע לי' להראב"ד הכי מדקתני והצער דתפוסה בפ"ע משמע דלא הוי לאביה ואפשר דרש"י ורבינו הגם דסוברים דגם הצער לאביה מ"מ יש לחלק בין צער לבושת ופגם דבצערא דגופא הגם דאב הוא בע"ד והוא התובע כמ"ש הכ"מ מ"מ כיון דאיכא דין ודברים בזה אי הוי לה צער מרובה מקרי הבת התובע ולזה קתני הבבא בפ"ע והצער בתפוסה לאביה אבל לא דמי לרישא דהתם האב הוא התובע וראי' דהא במתני' דכתובות קתני עמדה לדין משמע שהבת תובעת ובמתני' דשבועות פ"ה משנה ד' נקיט בלשונו האב תובע כדקתני אנסת ופתית את בתי ולדברינו י"ל דהתם וודאי לרבנן הגם דס"ל דתובע דבר שאינו קוץ כגון בושת ופגם אבל צער ודאי אינו תובע מן הסתם ומש"ה קתני דהאב מצי למתבע משא"כ במתני' דכתובות דקאי גם על הצער ואז ע"כ היא תובעת מש"ה קתני עמדה והא דלא משני הגמ' במאי דמקש' מאי קמ"ל תנינא משום בזה אינו מפורש במתני' וגם מהנך דיוקי' שמעי' כבר כן ומ"ש הרע"ב במתני' דשבועות פ"ה משנה ד' בהא דתנן אבל משלם בושת ופגם ע"פ עצמו ורבנן סברי בושת ופגם קתבע לי' דמשמע בושת ופגם לחודי' קתבע לי' ולא קנס וכ"כ רש"י בכתובות דף מ"ב ע"ב ובמס' שבועות דף ל"ח ע"ב מפורש דלרבנן אף בושת ופגם תובע כבר הרגיש בהרש"א כתובות וצע"ד דמנ"ל לרש"י לדחות סוגי' דשבועות ולי נראה דלמ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור מסתבר מילתא דלא תבע לי' קנס עד שיש לו עדי' דירא לתבוע מקודם אולי יודה ושוב לא יועילו לו העדי' אבל למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב א"כ י"ל דתרווייהו קתבע לי' דממ"נ לא יזיק לי' ולפי"ז ר"י דאמר בשבועות אף בושת ופגם לטעמי' אזיל דסובר בב"ק דף ע"ה דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ושפיר קאמר אף בושת ופגם וכו' ובכתובות דלא קאמר אף וקאי למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ויפה פי' רש"י שם דקנס לא תבע לי' כלל ועפ"י הדרך זה יש מקום ליישב כל קושי' התוס' שם בכתובות על רש"י דוק ותשכח ועי' בחי' הר"ן לשבועות.
לפיכך אמרו חכמים. עי' מל"מ פ"א דין ג' שהאריך אי מילתא דאוריי' נמשך אחר מילתא דרבנן או לא ועי' עוד בדבריו פ"ז מה' תרומות דין א' ושם כ' לדעת רבינו דלא נמשך דאוריי' אחר דרבנן והיינו במ"ש פ"ב מה' גניבה גבי שוחט חולין בעזרה חייב דו"ה ע"ש ושו' התוס' בפסחים ל"ח ע"א ד"ה אבל וכו' בתי' שני ס"ל דמילתא דאורייתא נמשך אחר מילתא דרבנן ע"ש והנה זה ימים לא כבירים בא אלי מכתב פלפול ארוך מאת הרב המאה"ג מו"ה אלעזר הלוי איש הורוויץ היושב על התורה ועל העבודה בעיר וויען הבירה בענין זה והביא משם הגדולים שכ' דתלי' ספיקא זו בפלוגתא דר"מ ור"י פ' הישן בעושה סוכה ע"ג האילן אי יוצא י"ח סוכה מה"ת או לא והוא עשה סמוכין לדברי המל"מ דע"כ ס"ל להתוס' הכא והיינו לפי תי' ב' בתוס' חולין דף כ"ח ע"א ד"ה רבי שכ' דלרבי דס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת צ"ל הא דאי"ל לרבי בהא דאב מדיר בנו בנזיר משום כדי לחנכו דס"ל מביא חטאת העוף ואינו נאכל וע"כ דצ"ל ג"כ דס"ל לרבי חשב"ע לאו דאוריי' וקש' מהא דחולין פ"ה ע"א דראה רבי דבריו של ר"ש בכסוי הדם ושנאה בלשון חכמים והלא שם במשנה תנן השוחט חולין מבפנים פטור מלכסות ומוכח דס"ל לרבי חשב"ע דאוריי' אמנם י"ל דעיקר ילפותא דר"ש הוא מקרא דאשר יאכל וא"כ אף דלאו דאוריי' מ"מ כיון דאסור מדרבנן לא קרי' בי' אשר יאכל ולכך ס"ל דפטור מכיסוי א"כ מוכח דס"ל לתוס' דמילתא דאוריי' נמשך אחר מילתא דרבנן ואין כאן מקומו להאריך ועי' פ"ג.