בד"א כשנאנס שלא בשעת מלאכה וכו'. לרבינו ז"ל דמפרש מחמת מלאכה דהיינו בשעת מלאכה קשה דלקמן כתב כחש בשרה מחמת המלאכה פטור ונשבע שבועת השומרים שמחמת המלאכה כחשה ומדכתב שם מחמת ולא כתב בשעת כדכתב כאן משמע דמפרש גבי כחש דמקילינן טפי ואע"פ שלא היה בשעת המלאכה אלא שנתייגעה ונתייעפה סגי ופטור משא"כ במתה וא"כ קשה דכי שאלו בגמרא בפרק השואל כחש מחמת מלאכה מאי והקשו שם מכלל דכי מתה מחמת מלאכה מיחייב מאי קושיא הא מאי דשאל השואל היה כשבא הכחש אחר המלאכה מחמת היגיעה וכי האי גוונא ודאי דבמתה חייב לדעת רבינו ז"ל דבמתה בעינן בשעת מלאכה דוקא. וי"ל דהא דבעינן בשעת מלאכה לדעת רבינו ז"ל היינו כדכתב הריב"ש ז"ל בסימן תנ"ו דאז תלינן ודאי דהמיתה באה מחמת המלאכה אבל כחשה אע"פ שהיתה אחר המלאכה שנתייגעה ונתייעפה יש לתלות שמחמת המלאכה הוא וא"כ כ"כ הוי כחש אחר המלאכה כמתה מחמת המלאכה דהא דבעינן בשעת מלאכה במתה היינו לידע שמחמת המלאכה באה המיתה. ודע שלפי מה שפירש הריב"ש ז"ל בדברי רבינו ז"ל יש קולא וחומרא. חדא דבעינן בשעת מלאכה דוקא אבל אחר המלאכה חייב והיינו חומרא. ועוד כשהיה בשעת המלאכה אע"פ שלא ידענו אם מחמת המלאכה הוה תלינן דמחמת המלאכה מתה אבל לשאר המפרשים ז"ל בעינן שראינו שנתייגעה ונתייעפה מחמת המלאכה והיינו קולא לדעת רבינו ז"ל:

ומתה כשהיא דשה או בשעת רכיבה. מ"ש רבינו ז"ל כשהיא דשה לרבותא נקטה דכיון שהיה בשעת מלאכה והיכא דלא שינה פטור א"כ השתא ששינה למלאכה קלה ס"ד דפטור דהא דטבא לה עבד לה ואפילו הכי מתה וא"כ דין הוא לפוטרו קמ"ל דכיון דשינה חייב וכ"ש היכא דלא היה בשעת המלאכה ושינה דחייב ועם זה נסתלקה קושיית מהרר"י קארו ז"ל שהקשה שמכאן משמע דאפילו היכא דשינה דוקא כשמתה כשהיא דשה חייב ובתחלה כתב דכשמתה שלא בשעת המלאכה אפילו לא שינה חייב דמ"ש כאן דבשעת מלאכה לרבותא נקטה כדפרישית:

ושלא שינה בה ויפטר וכו'. וא"ת ניחוש דילמא שלח בה יד וי"ל דהרא"ש כתב בפרק המפקיד דאחזוקי אינשי ברשיעי ששלחו יד בממון חביריהם לא מחזקינן אבל ראיתי לה"ה שכתב לקמן בפ"ו גבי שומר חנם שהביא ראיה שלא פשע פטור משבועה כתב שם אחר שנתבאר למעלה פ"ד שעיקר השבועה היא שנגנב וזה הביא ראיה שנגנב שלא בפשיעה ופטור מן השבועה בדין הוא שיפטר אף מן שבועה שלא שלח בה יד ע"כ וקשה דהא בפ"ד לא כתב רבינו ז"ל שהיא מן התורה אלא שבועה שנגנבה אבל שלא פשע ושלא שלח בה יד הוי ע"י גלגול למה לו להביא עדים שלא פשע ושלא שלח יד אפילו שיביא עדים שנגנב לבד סגי כיון שעיקר השבועה שהיא מן התורה נפטר ממנה. ואולי נצרף עם טעמו של ה"ה ז"ל טעמו של הרא"ש ז"ל ונאמר דכוונת ה"ה ז"ל לומר דאע"ג דשבועה דשליחות יד היא רחוקה משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן מ"מ אילו היה עיקרה מפורשת בכתוב היה חייב בה אבל כיון שאינה מפורשת וכבר נפטר מן המפורשת בכתוב ראוי לפוטרו מזו אבל שבועה דשלא פשע ראוי לעשותה חייב אע"פ שאינה מפורשת אלא דלא היו כאן עדים שלא פשע דתרתי בעינן לפוטרו חדא שלא תהא השבועה מפורשת שנית שהשבועה תהיה בדבר רחוק כשליחות יד. והמעיין בדברי הטור ז"ל בח"מ סימן רצ"ה יראה שעיקר השבועה הוי שנגנב ממנו כדעת רבינו ז"ל שכ"כ ויכלול בשבועתו שלא פשע וכו' ושלא שלח וכו' משמע שעיקר השבועה הוי שנגנב שהרי כ' ויכלול בשבועתו השאר ובסימן ש"ה משמע שעיקר השבועה הוי שלא פשע שכ"כ ויכלול בשבועתו שלא שלח בה יד ואינה ברשותו ומדכתב יכלול באלו משמע דהאחרת הוא העיקרית ונמצאו דברי הטור כמעורבבים וסותרים אלו לאלו אלא שנאמר שבאחד מן המקומות באו דבריו שלא בדקדוק ולקמן פ"ד אבאר עוד בזה:

הרי המשאיל מחזירו בכל עת שירצה וכו'. לשאר המפרשים דפירשו דסתם שאלה שלשים יום אתי שפיר קצת מאי דאמרו בסוף פרק השואל גבי אושלן גרגותא דהיכא דנפלה בני לה וכו' דאע"פ דשאל סתם יש לו להשתמש עד שלשים יום ולכך בני לה אבל לדעת רבינו ז"ל צריך לאוקומי שהתנה בפירוש להשקות בהמתו או ארצו וכמו שכתב רבינו ז"ל בסוף הפרק להשקות ממנה בהמתו או ארצו כמו שהתנה עם המשאיל. וכתב ה"ה ותוספתא הכתובה בסוף הפרק מוכחת וכו' נראה דהכוונה היא מדכתב ללינה אין פחות מיום אחד משמע דהוי ס"ד דהוה פחות מיום אחד ואי סתם שאלה שלשים יום אמאי ס"ד דהוי פחות מיום אחד ויש לדחות לזה דהיכא דלא אמר ללינה נדע דסתמא הוי ל' יום אבל היכא דאמר ללינה ס"ד דהוי דבר מועט אפי' פחות מיום אחד קמ"ל ומ"מ כתב ה"ה ז"ל דמוכחת כדברי רבינו:

ואם הניח להם אביהם וכו'. כתב ה"ה ועוד אני רואה מקום תימה בדבריו ז"ל שהוא פסק הא דרב פפא פ"ג מהלכות גניבה, רבינו כתב שם בפ"ג היתה פרה שאולה אצלו וטבחה בשבת דרך גניבה פטור אפילו מן הכפל שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד ואם אין גניבה אין טביחה ומכירה ע"כ. ויש מי שרצה לתרץ ולומר דמ"ש רבינו ז"ל שם פטור אף מן הכפל רוצה לומר לא מיבעיא מד' וה' אלא אף מן הכפל פטור ומשום דבחלוקה דלעיל מיניה דגנב וטבח בשבת היכא שהטביחה היתה בשבת הוא פטור מן הד' וה' אבל בכפל חייב לכך כתב בזו פטור אף מן הכפל אבל לעולם דבקרן חייב ועם זה נוכל לומר דרבינו פסק שם דלא כרב פפא אלא דמשעת שאלה חייב באונסיה וחייב בקרן ונסתלקה תמיהת ה"ה ז"ל, אבל אי אפשר לפרש כן בדברי רבינו שהרי כתב שם ואם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה דמשמע דהכי קאמר דכיון דליכא קרן דהיינו גניבה מפני כן פטור מן הכפל ומן הד' וה' דבכ"מ שהוזכר לשון זה שם באלו נערות פירושה הכי הוי וכן נראה שהיה גורס רבינו בדברי רב פפא אע"ג דרש"י דחה גירסא זו בפרק הגוזל מ"מ רבינו גריס לה א"כ משמע דפטור אף מן הקרן קאמר ומאי דקאמר אף מן הכפל ר"ל דהוה ס"ד דבכפל חייב משום דהוי קנס והוה ס"ד דחידוש הוא דחידשה תורה בקנס דאע"ג דמיקטיל משלם לכך קאמר דכיון שנסתלק הקרן נסתלק הכפל וד' וה' אבל תימה גדול דנראה משם דרבינו פסק דאפילו בקנס דאינו לוקה ומשלם ולא אמרינן חידוש הוא היכא דטבח בשבת שהכפל כבר היה מחוייב משעת גניבה ומ"מ פטור מד' וה' וכן כתב שם בהדיא ה"ה וכן אין הלכה כרבה דאמר בפרק אלו נערות אליבא דר"מ דס"ל כוותיה חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"פ שלוקה משלם וא"כ איך קאמר רבינו טעם דאם אין גניבה דמשמע דמשום דנסתלק הקרן נסתלק הד' וה' הא בלאו הכי אמרינן אין לוקה ומשלם אע"פ דהוי קנס ולמ"ל הטעם שנסתלק הקרן נסתלק ג"כ הד' וה' ודבריו צריכים עיון. ואם היינו אומרים דדברים אלו דאם אין גניבה וכו' לא באו בדיוק היינו יכולים לומר כפירוש היש מפרשים שרבינו פסק דלא כרב פפא ונסתלקה קושיית ה"ה אבל באמת אין הדבר כן כפי הנראה וצריך עיון:

שאלו לעדור בו פרדסים כו'. בגירסת ספרי קצת רבינו כתיב פרדסים הרבה שלו ונראה דכתב כן משום שנתכוון למ"ש ה"ה דאם אמר לו פרדסים סתם הוי שנים אבל שאני הכא דאמר פרדסיי והוא מכנה אותם לעצמו ומשום הכי משמע כל הפרדסים שלו וסובר כן רבינו כדי לתרץ קושיית התוס' שכתבו שם בס"פ השואל האמרינן פרק המוכר את הבית דארעתא תרתי משמע ועם זה יתורץ הקושיא ושוב ליכא לאקשויי ממאי דהקשו שם התוס' מהא דאמרינן התם בסוף הפרק דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי שאני התם דלא אמר דקליי שכינה אותם לעצמו דאילו אמר דקליי ה"נ ולפ"ז גבי מכירה אם אמר שדותי ודאי דכל השדות בכלל וכן כתב ה"ה פכ"א מהלכות מכירה ומסייע לזה גירסת ההלכות שגורס פרדסאי וכן מבואר כל זה בדברי הר"ן הביאו הרב"י בסימן רי"ח וכתב שם וא"ת מה הפרש יש בין פרדסאי לארעתא דבי חייא דפרדסאי מכנה להו בשמא דנפשיה והתם מכנה להו בשמא דחייא ותירץ דכל שהקדים תחילה הקרקעות אמרי מיעוט ארעתא תרתי דמה שהוא אומר אחר כן של פלוני אינו אלא כדי לברר מאיזה קרקעות הוא אומר וה"ה לאומר ארעתא שלי וכו' וכדברים אלו כתב ה"ה ז"ל בפכ"א מהלכות מכירה דאם אמר נכסים שלי או שדות שלי אין הכל בכלל אלא אמרינן מיעוט שדות תרתי א"כ נמצא לפ"ז דרבינו ז"ל סובר חילוק זה לפי דעת ה"ה ז"ל דהיכא דאמר שדות שלי תרתי משמע דמי שמחלק בין פרדסיי לפרדסים שלי צריך שיאמר פרדסיי לתרץ ההיא דבי חייא וקשה דבפי"א מהלכות זכייה כתב רבינו ז"ל שכיב מרע שאמר מטלטלין שיש לי לפלוני נוטל כלי תשמישו ואמאי הא הוי כשדות שלי ולא הוי אלא תרי. ודוחק לומר ולחלק בין אומר שיש לי לאומר שלי דכיון שהוסיף שיש ריבה דלא משמע כן מדברי ה"ה והר"ן ז"ל אלא שיזכור הכנוי באותה המלה עצמה כגון שדותי ופרדסי. ועוד שבלשון ה"ה ז"ל הוזכרו דברי רבינו ז"ל שם בהלכות זכייה וכתוב שם מטלטלין שלי. וע"ק הדבר לומר ברבינו ז"ל במ"ש בפכ"א ואם אמר לו כל נכסי אפילו עבדים ובתים דהאי כל נכסי לא הוי היו"ד כנוי לו כנכסי בלשון תרגום אלא דלפי פירוש ה"ה ע"כ צריך לפרש כן דאל"כ למה לי כל אפילו נכסי סגי כיון שהיו"ד הוי כנוי לו אלא ודאי צריך אתה לומר דקרינן נכסי כלישנא דגמרא ואין היו"ד כנוי לעצמו ואין לך דוחק גדול מזה דמי סניא ליה לרבינו ז"ל לומר כל נכסים כמו שהתחיל בתחילת דבריו אמר לו נכסים. לכך נ"ל לומר דאין כוונת רבינו ז"ל לחלק בין פרדסיי לפרדסים אלא כחילוק אחר שחילקו שם התוס' ז"ל בהמוכר את הבית דשאני נותן דבעין יפה הוא נותן וכן שואל אמרו בפרק השואל דמסתמא משאיל לו כל צורכו ולהכי בהלכות זכייה וכאן בהלכות שאלה כתב רבינו דאע"ג דלא הזכיר כל כיון דהזכיר לשון רבים כולם במשמע דנותן בעין יפה הוא נותן וכן משאיל משאיל כל צרכו אבל בהלכות מכירה בעינן שיאמר כל בהדיא ואי לא בין שיאמר שדותי או שדות תרתי משמע וזהו דלא כה"ה ז"ל ובאו דברי רבינו ז"ל על נכון. ומ"מ דברי ה"ה ז"ל צריכים לי עיון והגירסא שיש בקצת הספרים בדברי רבינו ז"ל שאלו לעדור בו פרדסים וכו' ואין כתוב שם הרבה שלו מוכחת בהדיא כמ"ש אבל הנוסחא האחרת מוכחת קצת כדברי ה"ה ז"ל וצ"ע:

ואפילו נשחת כל הברזל וכו'. בגמרא אמרינן ומהדר ליה קתיה וגבי שואל אדם כלי בטובו אמרו ג"כ בגמרא ומהדר ליה קתיה וכתב הרב הנמוקי ז"ל דדקדק הר"ן ז"ל מדלא קאמר מהדר ליה תבריה משמע דאם נשבר יכול לתקנו והוא דחה דבריו דדילמא לרבותא נקטיה דלא מיבעיא תבריה דמהדר ליה דהא לאו בטובתו הוא כלל אלא אפילו קתא דעדיין בטובתו הוא בברזל אחר כמו בזה אפ"ה מהדר ליה ע"כ. וא"כ קשה מהדר ליה קתיה דאמרינן גבי קרדום דפרדס מאי אמרת ביה אי לרבותא וה"ה דמהדר תבריה קשה דמאי שנא מהאי דאושלן גרגותא דהיכא דלא אמר האי אמרינן דאי נפלה בני לה הכא נמי כה"ג כיון דלא אמר האי קורדום אמאי אינו יכול לתקנו ובכי האי גוונא הקשה הרב הנמוקי שם מחלוקה קמא דגרגותא להר"ן ז"ל ותיקשי ליה מחלוקה בתרא כדכתיבנא אבל באמת על דברי הרב הנמוקי ז"ל אין כאן קושיא דתירוצו נראה דנתייסד על פי' רש"י ז"ל דאמר דבטובו קאי לכלי ומש"ה הוה אמינא דכיון דאמר בטובו ועדיין קתיה בטובתיה הוא דלא להדר ליה קתיה אבל הכא דלא אמר בטובו ודאי דמפרשינן קתיה דוקא מהדר ולא תבריה דלא שייך כאן לומר לרבותא נקטיה אבל לפירוש הרי"ף ורבינו ז"ל קשה. וקשה עוד מזאת דהרב הנמוקי ז"ל נראה דרוצה ליישב כן בדברי הרי"ף ז"ל דאמר שם דמ"ש הרי"ף ז"ל נשחת הברזל לאו דוקא ולפי פירושו לא שייך האי לרבותא נקטיה דלפי פירושו לא קאי בטובתו אכלי ואע"פ שיש לך ליישב בדוחק לרבותא נקטיה לסברת הרי"ף ז"ל עדיין קשה לך גבי קרדום ששאל לעדור פרדסים דאמר התם ומהדר ליה קתיה מאי אמרת כדכתיבנא ולא נעלם ממני מה שיש לדחות ולתקן זה ומ"מ צ"ע:

השאילני דבר פלוני בטובתך כלומר אין אתה משאיל וכו'. מה שאמר כלומר הוא פירוש על בטובתך שאמר השואל אבל לעולם דהוא לא אמר אלא בטובתך וא"כ פירוש זה ג"כ מפרש הרי"ף ז"ל וכן כתב שם הרב הנמוקי ז"ל דדברי הרי"ף ורבינו ז"ל אחד הם ומ"מ הקשה הרא"ש ז"ל עליהם דמנא להו לפרש לשון בטובתך כן וכדכתב הטור ז"ל בסי' שמ"ה וא"כ קושיא זו איתא להרי"ף ורבינו ז"ל ולאפוקי מדברי הרב"י ז"ל שכתב שם שהקושיא ליתא להרמב"ם ז"ל מפני שכתב כלומר במה שאמר כלומר אינו אלא פירוש שאנו מפרשים דברי השואל ומי שיקשה על הרי"ף ז"ל יקשה על רבינו ז"ל ופשוט הוא:

אם קנו מיד המשאיל וכו'. אפשר דהקנין מחזק הענין יותר וכבר הקשה לו הרא"ש ז"ל בפסקיו דאמאי לא סגי בהמשכה אבל מ"מ נ"ל כדכתיבנא:

השאילני שוקת זו כו'. ודאי דהך דכתיב בספרי רבינו ז"ל דבשוקת זו יש לו לבנותה הוא טעות סופר דבהדיא אמרינן בגמרא דבזו אינו יכול לבנותה וכשאמר שוקת סתם יכול לבנותה לכן צריך למחוק מלת זו:

אם קנו מידו של משאיל וכו'. לעיל לא בעי קנין כשהשאיל לו השוקת ונפל דבחזקה סגי כדכתב הרב הנמוקי ז"ל אבל במקום שוקת בעי קנין כדיהיב טעמא הרב הנמוקי: