Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Borrowing and Deposit Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אפילו אמר לחבירו השקני מים וכו'. הטור ז"ל כתב דאע"ג דלא התחיל במלאכה אלא כיון שהכין עצמו ללכת או הלך סגי קשה לזה טובא מהנהו אהלויי דבפרק האומנין דאמרינן התם דאזלי לאפות ומ"מ לא הוי פשיעה בבעלים משום דההיא שעתא דנאבדה הגלימא הוה שתי שכרא ולדברי הטור ז"ל מאי איכפת לן דהוה שתי שכרא כיון שהלך לאפות סגי. ובמה שחילק שם הרמ"ה ז"ל הביאו הטור ז"ל בסימן הנזכר (סימן שמ"ו) ניחא דכתב שם דכיון דהיה מלאכה דאין השואל יכול לומר לו עשה אותה עתה אע"פ שהלך לעשות לא הוי הליכה התחלה א"כ גבי הנהו אהלויי דכיון דהם לא היו שכורים זה לזה אלא לאפות בלבד ולא למלאכה של כל היום כדכתב שם הרב נמוקי יוסף ז"ל בפרק האומנין בשם הרשב"א ז"ל א"כ היה יכול זה לאפות באי זו שעה ביום שירצה וא"כ אע"פ שהוא הלך שם לא הוי ההתחלה הליכה אבל להרא"ש שכתב הטור ז"ל דלא חילק בכך קשה. ונ"ל שטעמו של הרמ"ה ז"ל שחילק בכך היא לתרץ קושיא זו ולדעת הרא"ש ז"ל יש לתרץ בדוחק דכיון דההיא שעתא שכרא הוה שתי אית לן למימר דההליכה לא הוי התחלה שלא הלך אלא לשתות שכר ולא לאפות והדבר רחוק ועדיין צ"ע:
הרב שהיה מקריא לתלמידים וכו'. הרי"ף ז"ל לא הזכיר כלל מזה ולא ידעתי למה דאי משום דכלול הא בסופר מתא מ"מ איצטריך לחלק בין שאר ימים ליומא דכלה כדחילקו בגמרא:
האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי וכו'. קשה דבפרק השואל אמרו דהוי מחלוקת דר' יאשיה ור"י דר' יאשיה דאית ליה גבי הפרת נדרים דאינו מפר ע"י שליח משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו ה"ה הכא דכתיב הכא בעליו עמו דממעטינן שליח אבל לר"י דלית ליה הכי ה"נ לא ממעטינן שליח ובפ"ק דנזיר אמרו דהא דרבי יאשיה אתי כר"א דאית ליה דבעל יכול להפר כל נדרים שתדור ומש"ה איצטריך קרא דאישה יקימנו אבל לרבנן ודאי דלא איצטריך דקי"ל דכל מאי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח כדאמר ר"י התם גבי העושה שליח לקדש לו אשה דפסקה רבינו ז"ל לההיא מימרא בפ"ט מהלכות אישות וא"כ כיון דהא דר' יאשיה לא אתיא אלא לר"א ואנן קי"ל דלא כר"א וכן פסק רבינו פי"ג מהלכות נדרים א"כ רבי יאשיה הוי דלא כהלכתא ולא קי"ל כוותיה אלא כר"י ואיך פסק רבינו כאן כר' יאשיה ועוד דבפי"ג מהלכות נדרים כתב עשה שליח לקיים לה או להפר לה אינו כלום שנאמר אישה יקימנו ואישה יפירנו ולמה הביא שם קרא דאישה יקימנו כיון דהוי דלא כהלכתא דלרבנן לא איצטריך כדכתיבנא וי"ל דלרבנן נמי איצטריך קרא להיכא דעשה שליח להפר נדרים שנדרה כבר דבעל יכול להפר וכ"כ הרא"ש בפרק נערה המאורסה והא דמוקמינן לר' יאשיה כר"א משום דאמר כל נדרים שתדור ולרבנן לא איצטריך קרא אלא לנדרים שנדרה כבר אבל מ"מ לרבנן נמי איצטריך קרא ורבינו כשכתבו בהלכות נדרים לא הביא המקרא על דין דקאמר ר' יאשיה כל נדרים שתדור אלא סתמא אמר עשה שליח להפר לה או לקיים וכוונתו לומר עשה שליח לנדרים שנדרה כבר דהוא יכול להפר אפי' אליבא דרבנן ולהכי איצטריך קרא דאישה יקימנו וכו' הבעלים ולא שליח וכן נראה דס"ל לרבינו כתירוצא בתרא שתירצו התוס' דמאי דמפיק ליה ר' יאשיה משום דבלשון אישות משמע דוקא הוא ולא שליח וכן הכא בעליו משמע הוא ולא שליח:
אמר לעבדו הכנעני וכו'. הרי"ף הביא ראיה מדאמרינן בגמרא מסתברא יד עבד כיד רבו משמע דאית ליה כמ"ד אין שלוחו של אדם כמותו והרא"ש דחאה וראיתי מי שרצה לדחות אותה מטעם אחר דדילמא מאי דאמר רבא מסתברא יד עבד כיד רבו איצטריך האי טעמא אפילו למ"ד שלוחו של אדם כמותו משום דאיכא גריעותא דעבד לאו בר מצות ולכך איצטריך רבא לומר הך מעליותא דיד עבד כיד רבו כי היכי דתיקום הא מעליותא כנגד הגריעותא האחרת ומ"מ י"ל דראיית הרי"ף הוא משום מאי דנראה מפשט הגמרא לפום ריהטא דלא נאמר זה אלא למ"ד אין שלוחו של אדם כמותו:
שקנין פירות אינו כקנין הגוף וכו'. בסוף פרק השולח הביאו מחלוקת ר"י וריש לקיש גבי בכורים ופריך ריש לקיש לר"י מבעל שהביא בכורי אשתו ומתה בדרך מביא וקורא מתה אין לא מתה לא ותירץ ר"י דלרבותא נקט מתה משום דר' יוסי בר חנינא וכו' והשתא קשה על רבינו ז"ל דפסק כר"ל למה בהלכות בכורים פ"ב כתב אע"פ שמתה אשתו דהוא כר"י וי"ל דהתוס' ז"ל הקשו שם דמאי פריך ר"ל הא ע"כ תנא דלביתך פליג ואית ליה אע"פ שלא מתה ותירצו דר"ל מוקי הך ברייתא במתה ורבינו ז"ל נראה לו דאין לומר כן דר"ל הוה מוקי לה בהא דדוחק הוא אלא במאי דפריך ר"ל הוא בשלמא לדידי כולהו תנאי אתו כוותי אלא לדידך האי תנא במתה הוי דלא כוותיך ולימא סברתך תנאי אבל לעולם דתנא דלביתך אית ליה בין מתה בין לא מתה ורבינו ז"ל פסק כתנא דלביתך ומ"מ קשה קצת למה כתב אע"פ שמתה דלא הוזכרה הך סברא דמתה הוי רבותא טפי אלא לר"י דלא קי"ל כוותיה אבל לריש לקיש אדרבה רבותא בלא מתה והיה לו לומר איפכא אע"פ שלא מתה מ"מ אין קפידא בזה כל כך כיון דלענין הדין לא נפקא לן מידי. תו איכא לאקשויי על רבינו ז"ל דיפול עליו הקושיא שהקשו התוס' בפרק השולח דלא משכחת מביא ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון ולא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דלדידיה ליכא לתרוצי מה שתירצו התוספות ובהלכות זכייה ומתנה הארכתי בזה:
השואל את הבהמה בבעלים לרבעה וכו'. לדעת רבינו קשה טובא פשטא דשמעתא דמה נפשך אי קרי שאלה או לא אי קרי שאלה וא"כ נכנס במאי דקאמר קרא וכי ישאל איש מעם רעהו וכו' א"כ הא אמר הכתוב שם בעליו עמו וא"כ הרי הוא פטור ואי לא איקרי שאלה אינו נכנס במ"ש הכתוב וכי ישאל איש וכו' א"כ ודאי דפטור מן האונסים דאינו נכנס בכלל שאלה וא"כ בכל אנפי הוא פטור ומאי קא מיבעיא ליה ואולי י"ל דמיבעיא ליה היכא דשאלה להראות ונראה בה או לרבעה ורבעה דעשה המלאכה אשר שאל בה ולהכי בעי אי הוי שאלה בההיא שעתא דשאלה הוא פטור משום דהוי שאלה בבעלים ואי לא הוי שאלה לא הוי שאלה בבעלים דאותה שעה לאו שעת שאלה היא ומ"מ חייב משום שנשתמש בה וכי היכי דאמרינן במפקיד מעות אצל חבירו דהיכא דנשתמש חייב באונסין אע"ג דלא שאלן לכך ה"נ חייב:
או ששאל ב' פרות לעשות בהן שוה פרוטה וכו'. אע"ג דהך בעיא לא שייכא אלא את"ל בפחות משוה פרוטה אינו כלום כדכתב שם רש"י ז"ל בפרק השואל דאי פחות משוה פרוטה ממון למה שאל ב' פרות לעשות שוה פרוטה א"כ לדעת רבינו ז"ל דכל את"ל פשיטותא הוי היה לו לפסוק דפחות משוה פרוטה אינו ממון בודאי ולא בספק י"ל דכי אמרינן את"ל פשיטותא הוי היינו היכא דאמרו בגמרא בפירוש אבל היכא דלא אמרו בפירוש אע"ג דהוא מוכרח מכח הסוגיא לא הוי פשיטותא ואדרבה אמרינן דלהכי לא אמרו בגמרא בפירוש כי היכי דלא ליהוי פשיטותא וכן ראיתי בהר"ן ז"ל אע"פ שאיני זוכר כעת מקומו וכ"כ מהר"י קארו ז"ל באבן העזר בהלכות גירושין:
אפילו פשע מפני שהוא כלוקח. דפליג אר"י דקאמר כשומר חנם הוי ולדברי ר"י ודאי היכא דפשע חייב משום דלא הוי בבעלים כיון דתחזור פרה לבעלים הראשונים וע"כ יש לתמוה על הטור שכתב בח"מ בהלכות שואל בתחלה כלשון זה של הרמב"ם ז"ל ואח"כ כתב סתמא דברי ר"י והם סותרים זה לזה וע"ק דכתב על דברי ר"י אע"ג דלא נפקא לן מינה כלל גבי בעל בנכסי אשתו נפקא לן מינה ללוקח בהמה לשלשים יום וכו' ואמאי קאמר ולא נפקא מינה לבעל בנכסי אשתו ומהדר לאשכוחי חלוקה זרה הא נפקא מינה דאגרה פרה מעלמא ונשאת היכא דהבעל פשע דלפירוש הרמב"ם ז"ל הוא פטור כדכתיבנא ולפירוש ר"י הוא חייב:
ואם הודיעה את בעלה וכו'. לפירוש קמא שפירש ה"ה ז"ל דיורש עדיף טפי מבעל משום דהוי ממילא א"כ צ"ל דביורש נמי היכא דלא הודיע האב ליורשים שהיא שאולה פטורים ודאי דלא גריעי מבעל וכן צ"ל דבעל היכא דהודיעתו אע"ג דלא נשתמש בהן הוי כשומר שכר דלא עדיף מיורש וה"ה ז"ל שכתב למעלה ביורש דהוי כשומר שכר היינו היכא דהודיעו האב ליורש שהיא שאולה וזה דוחק לפרש כן בדברי ה"ה לעיל שסתם דבריו שם לכך אפשר לומר דהתם הוי כפירוש בתרא דהכא שסובר שרבינו ז"ל חולק על הדין שלמעלה ולהך פירושא אפשר דעדיף בעל מיורש משום דהוי לוקח וכן היא סברת התוס' שם בגמרא וא"ת מנא ליה לה"ה דלעיל גבי יורש איירי בהודיעו דהוקשה לו קושיא זאת דילמא התם בלא הודיעו איירי וי"ל דמדאמרינן בסיפא כסבורים של אביהן משמע דרישא בהודיעו איירי דלא איירי בסבורים שהיו של אביהן אלא היו יודעים שהיא שאולה ומ"מ אמר דאין חייבים באונסיה ומשמע אפילו נשתמשו בהן ומ"מ קשה לי על רבינו דלדידיה מיתוקמא שמעתא דקאמרה לא שואל הוי ולא שוכר הוי בלא הודיעה האשה לבעל וא"כ קשה אפילו שיהא שואל או שוכר כיון דלא הודיעה לו האשה אמאי חייב מ"ש מההוא דאפקיד גבי אמו דאיתא בפרק המפקיד דאמו פשעה בהן ולא חייבוה חכמים משום דאמרה אילו היה אומר לי שהיה פקדון הייתי שומרו יפה ולכך פטרוה אפילו מפשיעה דפשעה במה שנתנה אותם בארגז דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע וכתב רבינו האי עובדא לקמן בפ"ד ה"נ לימא הבעל אילו הוה ידענא שהיא שאולה ביד אשתי הייתי שומרה יותר ולקמן אתרץ קושיא זאת: