Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Borrowing and Deposit Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
או ביד שלוחו של שואל וכו'. רבינו סתם דהיה לו לפרש דאם עשה השואל שליח בעדים חייב השואל דהוא פסק דשליח שעשאו בעדים הוי שליח ובהלכות גזילה פ"ח ביאר שם הענין שכתב שם שלא יתן לא לבנו של נגזל ולא לשלוחו אא"כ עשה השליח בעדים וה"ה נמי כאן כדמוכח בהדיא בגמרא אלא די"ל דסמך כאן על מ"ש שם:
שלחה לו המשאיל ביד עבדו הכנעני וכו'. כתב ה"ה שפסק כשמואל בדיני, הא דכתב ה"ה ז"ל דפסק כשמואל משום דמשמע הך עבדו הכנעני דקאמר ז"ל הוא אפילו שאמר לו הכישה במקל והיא תבא כמו שפירש דבריו אח"כ אמר לו הכישה במקל דלא מהני דאילו עבד כנעני לחוד בלא הכישה במקל לא הוי פלוגתא דרב ושמואל דכולי עלמא מודו דיד עבד כיד רבו ומ"ש ה"ה אח"כ ולפי הנראה מהסוגיא ששמואל חלוק אף בזה משום דהיינו יכולים לומר דלא פליג שמואל היכא דהכישה במקל אלא משום דשלחה ביד עבדו הכנעני דידו כיד רבו אבל היכא דלא שלחה ביד עבדו הכנעני מודה שמואל דכיון שיצאה מרשות משאיל חייב לכך כתב דאינו נראה מהסוגיא כן אלא דשמואל חלוק אף בזה משום דאמרו לימא מסייע ליה לרב מהברייתא ודחי לה ואי שמואל מודה ליה היכא דלא שלחה ביד עבדו הכנעני מאי סייעתא לרב הא שמואל נמי מודה בדינא דברייתא כיון דברייתא לא איירי בשלחה ביד עבדו כלל. וא"ת לרב אפילו דאמר לו הכישה במקל אמאי חייב לימא דהוי שאילה בבעלים דהא שלחה ביד עבדו ויד עבד כיד רבו והתוס' תירצו להך קושיא דלא אמרינן הכי אלא היכא דנשאל הרב עצמו עם הפרה ושלח עבדו במקומו אבל רבינו נראה דלא ס"ל הכי דהוא כתב לעיל נשאל העבד שלא מדעת רבו לא הוי שאילה בבעלים משמע הא מדעת רבו הוי שאלה בבעלים ובשאלת העבד לחודיה סגי וי"ל דכיון דאמר לו הכישה במקל והוא שלח העבד מדעתו לא שלח לתועלת פרתו לשומרה והוי כמו היכא דיצא לבקר המשוי שלא יטענו עליה יותר מדאי שכתב רבינו לעיל דלא הוי שאלה בבעלים כיון שאינו אלא לתועלת הפרה ולא לתועלת השואל:
אמר לו השואל הכישה במקל וכו'. קצת קשה למה לא הביא רבינו דינא דברייתא דמוקי לה בגמרא בשתי חצירות זו לפנים מזו ואשמעינן אפילו איכא ביה גזייתא כדאמרינן בגמרא דלשמואל ע"כ ברייתא איירי בההיא וא"כ הך דינא היה לו להביא וכן קשה לי פ"ב מהלכות שכירות גבי הנח לפני דתירץ שם ה"ה ז"ל בשם הראב"ד והרשב"ם ז"ל דאיירי דאמר לו הכישה במקל וכדאמר לקמן בפרק השואל הכישה במקל וכו' דהא לא קי"ל בהא דהכישה במקל דמהני כרב אלא כשמואל וכן פסק הראב"ד מדלא השיגו כאן משמע דמודה לו ואיך הביא שם ראיה מהא ודוחק לומר דאיירי התם בשתי חצירות זו לפנים מזו דבהדיא אמרו שם בגמרא בפרק השוכר את האומנין על הא מילתא שוקא בר נטורי הוא משמע דבשוקא איירי וי"ל דשם הנח לפני קאמר דמשמע דהוא עומד שם ואומר לו הכישה במקל וסמכה דעתו שלא תלך אנה ואנה דמאי דאמרינן בגמרא דלא מהני הוא משום דלא סמכה דעתיה כמבואר בגמרא והתם ליכא הך טעמא כדכתיבנא:
השואל פרה מחבירו וכו'. בפרק השואל הקשה הרב נמוקי יוסף ז"ל על מה שהקשו בגמרא ממתניתין דהשואל את הפרה שאלה חצי היום וכו' ביום שהיתה שאולה וכו' והלה אומר איני יודע וכו' שמעת מינה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב וכו' דמאי קושיא הא הוי כאיני יודע אם פרעתיך שחייב דהא זה אינו יודע אם מתה אחר זמן השאלה או קודם ותירץ שני תירוצים, האחד דלא פריך אלא מסיפא דשאל אחת ושכר אחת, השני דמרישא פריך אלא משום דמתניתין דקאמרה שאלה חצי היום ושכרה חצי היום בכל גוונא משמע אפילו ששכרה החצי היום הראשון והחצי השני שאל ואז הוי כאיני יודע אם הלויתני דכיון דאם מתה בזמן השכירות לא לוה מעולם דמעולם [לא] נעשה שואל עליה ואם מתה אח"כ נעשה שואל משום הכי פריך בגמרא. וכתב דאלו השני תירוצים לפום רבינו שפסק דלא כרב פפא בפ"ג מהלכות גניבה גבי פרה שאולה דהנכסים נתחייבו משעת משיכה לענין האונסין, ולא ידעתי איך אפשר לתרץ כן לדעת רבינו ז"ל דאם התירוץ הראשון אי אפשר לאומרו משום דלפום ההוא תירוצא ברישא דשאלה חצי היום ושכרה חצי היום אפילו שהיתה פרה אחת לבד והוא אומר איני יודע חייב דהוי כאומר איני יודע אם פרעתיך ואע"ג דבגמרא מוקי ליה בשתי פרות צ"ל דלא מוקי רישא בשתי פרות אלא משום דסיפא מוקי נמי הכי וכי היכי דליהוי מתניתין בחד גוונא אבל אין ה"נ דרישא בחדא פרה מיתוקמא אע"פ שזה דחוק ע"כ צ"ל כן לההוא תירוצא וכיון שכן איך כתב רבינו ז"ל דפרה אחת היכא דשאלה חצי יום ושכרה חצי יום דכשאמר איני יודע דפטור ואם התירוץ השני ג"כ אי אפשר לאומרו לדעתו משום דלפום ההוא תירוצא היכא דשאלה בחצי היום הראשון ושכרה בחצי היום האחר חייב כשאמר איני יודע דהוי כאילו אומר איני יודע אם החזרתי לך ורבינו ז"ל כתב סתמא ולא עוד אלא שכתב שאלה חצי יום ושכרה חצי יום דמשמע דהשאלה היתה ראשונה ומ"מ כתב דכשאמר איני יודע פטור א"כ הוא דבר תימה דהיה לו לפרש דהיכא דהשאלה היתה ראשונה הוא חייב והגמ' מקשה משום דמתניתין סתמא מיתניא ומשמע דאפילו שהיתה השאלה לבסוף וכ"ש שנאמר בדברי רבינו ז"ל דדבריו הם סתומים ומשמע אפילו השאלה ראשונה דהלשון מוכיח כן שכתב שאלה היום וכו' ואע"פ שאח"כ כתב שאלה למחר ושכרה היום דמשמע דהשכירות היתה ראשונה מ"מ בחלוקה קמייתא כתב שאלה חצי היום ושכרה חצי היום א"כ ודאי אי אפשר לומר דרבינו ז"ל סובר שום אחד מאלו התירוצים ולא ידעתי איך תירץ הרב נמוקי יוסף ז"ל הקושיא לדעתו ועדיין צ"ע:
לא היתה שם ראיה ישבע השומר על השכורה שמתה וכו'. במתניתין לא הזכיר שבועה בשום אחד מאלו החלוקות ונראה ודאי שהם שבועות היסת דאין לומר דהיינו שבועה ע"י גלגול דנשבע שמתה כדרכה וע"י גלגול נשבע על השכורה שמתה וכו' דהא לקמיה קאמר זה אומר שאולה וזה אומר שכורה וכו' ישבע השוכר על השכורה שמתה וכו' ויגלגל ומשמע דעד השתא לאו בגלגול קא עסיק וכ"כ הרב"י ז"ל דהני הוו שבועות היסת ותימה דכיון דזה אומר איני יודע וזה טוען ברי על השכורה שמתה אפילו שבועת היסת אינו צריך דהא כתב רבינו ז"ל בפ"א מהלכות טוען דאין נשבעין היסת על טענת ספק אפילו שזה טוען הלויתיך וכמדומה לי שלא פרעתני והאחר טוען שאינו חייב שפטור אף משבועת היסת וא"כ אמאי חייב כאן שבועת היסת ואולי י"ל שמא דהכא עדיף משום דלא היה לו לידע אם מתה בשעת שאלה כיון שמתה בבית המשאיל אבל התם היה לו לידע אם פרעו ושמא שלו גרוע הוא וחילוק זה נזכר בדברי התוספות ז"ל בפרק השואל ועדיין צ"ע:
זה אומר שאולה וזה אומר שכורה וכו'. אע"ג דבגמרא לא אוקמוה הכי אלא לרב הונא ורב יהודה דאית להו חייב היינו משום דלא איצטריך לאוקמי הכי לר"נ ור"י כיון דאוקימנא מתניתין שיש עסק שבועה ביניהם כדכתב רש"י ז"ל אבל מ"מ הדין דין אמת אפילו לר"נ ורבי יוחנן דודאי ישבע ע"י גילגול אבל ודאי דמאי דפריך גמרא בפרק השואל ואמאי מה שטענו לא הודה לו לא הוי לר"י ור"נ וכדכתב רש"י ז"ל ולא כמ"ש הרב"י דרבינו פליג ארש"י ז"ל וס"ל דקושיא הוי אליבא דכולהו דודאי קושיא זו לא הוי לר"נ ור"י דמוקמי מתניתין בשיש עסק שבועה ביניהם:
השאילו שתי פרות וכו'. ה"ה תירץ לקושיא שהקשה דלא אמרינן מתוך שאינו יכול להשבע משלם היכא שעיקר השבועה באה על הספק אע"ג שהגילגול הוא וכו' וכתב שכן תירצו ז"ל משמע דהני מפרשים מוקמי מתניתין דהשואל באינו מאמינו שמתה כדרכה ומש"ה הוקשה להם ברישא דאמאי הוצרך לאוקמי ברישא בשיש עסק שבועה היכא דהשואל אומר איני יודע נימא דנשבע ע"י גילגול ומתוך שאינו יכול לישבע משלם והוצרכו לתרץ דלא אמרינן הכי היכא דעיקר השבועה באה על טענת שמא וא"כ קשה להו מציעתא דאמר השוכר שכורה מתה וזה אומר איני יודע פטור אמאי פטור ישבע ע"י גילגול מיגו דמשתבע דמתה כדרכה דהא ע"כ לדידהו מתניתין לא הוי במאמינו ואין לומר דהם סוברין דאין מגלגלין כשהתובע טוען שמא דהא ה"ה ורבינו משמע שהם סוברים כדעת אלו המפרשים שכתב הה"מ בפ"א מהלכות טוען ודע שמפורש בפ"ק דקידושין דמגלגלין בין בטוען התובע טענת ברי וכו' בין בטוען טענת שמא וכו' ויותר קשה קושיא כעין זו בדברי הרב נמוקי יוסף דמוקי מתניתין במאמינו ואח"כ כתב דמסיפא דמתניתין דאמר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו משמע דכשהגלגול הוא טענת שמא דאין אומרים מתוך שאינו יכול להשבע משלם דאל"כ אמאי יחלוקו מיגו דמשתבע דמתה כדרכה לישתבע על הגילגול ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ומאי קושיא והא איהו גופא מוקי מתניתין לעיל במאמינו וצ"ע לתרץ כל זה, ומה שתירץ הרב"י דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם בשבועה הבאה ע"י גילגול כ"כ הרא"ש וכתבו הטור ז"ל בהלכות טוען סימן ע"ה והרב הנמוקי דחה סברא זו מההיא דשני עבדים אחד גדול ואחד קטן ואמרינן בגמרא דזכה הלוקח בגדול היכא דהמוכר אומר איני יודע דמתוך שאינו יכול לישבע משלם ושבועה בעבדים ליתא אלא ע"י גילגול. וראיתי לטור בח"מ סימן רכ"ד שכתב בהא דשני עבדים ואם יש עסק שבועה ביניהם כגון שתובע שני עבדים בכסותם ומודה על האחד ונראה דיצא לו כן מהא דאמר ר"נ הכא שיש עסק שבועה ביניהם ומוקי מתניתין דהכא בשתי פרות מש"ה מוקי ההיא דהתם בשני עבדים וכ"כ שם הרב"י ותמיה לי טובא דבשלמא הכא צריך לאוקומי בשני פרות משום דאם היא פרה אחת כשזה אומר איני יודע אם שאולה אם שכורה דאם היא שכורה אינו חייב לו כלל אבל הכא כשהמוכר אומר איני יודע אם הגדול או הקטן בכסותו הא ע"כ מודה בכסותו של קטן וא"כ הרי הודה לו במקצת ויש עסק שבועה וחייב ולא צריך לאוקומי אלא כדמשמע פשטא דמתניתין שהלוקח תובע הגדול והמוכר אומר איני יודע אם הגדול או קטן והוא דבר ברור בעיני ודו"ק: