Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בין שאמר לו אחר שהלוהו וכו'. כתב ה"ה בשם הרמב"ן ז"ל דאם התנה אחר ההלואה ולא קיבל הלוה המחאתו מחאה כו' וקשה קצת אם כן כשאמרו בגמרא על ברייתא דבעדים הלויתיך בעדים פרע לי דילמא בשעת תביעה קאמר למה הוצרכו לדחוק כן בגמרא לימא אע"ג דהיה תנאי דהיה אחר ההלואה ולא קיבל הלוה ומשום הכי אמר רבי יהודה בן בתירא דיכול לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים וי"ל דא"כ היה משמע דטעמו של ת"ק היה מפני התנאי שהתנה שחייב והתנאי קיים וזה אין סברא דיהנה תנאי זה כיון דהיה אחר ההלואה ולא קיבל הלוה:
יש נוסחאות כו'. קשה לפי' הר"א שפירש שהגירסא דגרסי בגמרא אינו נאמן דאיירי שהתנה בינו לבין עצמו א"כ אמאי איתותב שמואל ממתני' דאמרה אמר לו אל תתנהו וכו' דמהני התנאי נימא דמתני' איירי בהתנה בעדים ושמואל איירי בהתנה בינו לבין עצמו ואף על גב דמתני' סתמא מיתניא ובכל גוונא משמע מ"מ טפי עדיף לאוקומי מתני' באוקימתא כי היכי דשמואל לא ליהוי בתיובתא ממאי דתירץ תנאי דאין זה תירוץ כדפריך עלה רב אחאי וצ"ע:
גם ההוראה הזאת על פי ספריהם וכו'. דברי אלו הגאונים הם דברי הרי"ף בפרק שבועת הדיינים ועוד אני תמה על הרי"ף מלבד מה שתמה עליו רבינו דהוא דחה פי' ההיא עובדא דההוא דאמר ליה לחבריה כי פרעת לי לא תפרעני אלא באפי ראובן ושמעון אזל פרעיה באפי אחריני מה שפירשו התוספות דאיירי דהוא טוען דפרעיה באפי אחריני אבל הנהו סהדי ליתנהו קמן ואע"ג דלשון פרעיה לא משמע הכי אלא שהביא העדים בפנינו מ"מ אפשר לפרש כן והביא הרי"ף ז"ל ראיות לדחות הפי' ההוא והראיה אחרונה שהביא שם היא מההוא דאמר ליה לחבריה כי פרעת לי פרען באפי תרי דתנו הלכתא אזל פרעיה באפי סהדי וכו' א"ל כיון דקא מודית וכו' והכריח שם הרי"ף למה תלה הדבר בהודאתו ואמר כיון דקא מודית הא איכא סהדי דפרע א"ו כמאן דפסיל להו דמי וכיון דהפירוש ההוא אשר דחה הרי"ף ז"ל דוחק לשון אזל פרעיה בעובדא קמא ומפרש דליכא סהדי קמן אלא שהוא טוען כך א"כ בעובדא דתנו הלכתא יפה לשון אזל פרעיה בכה"ג שהוא טוען כך אבל לא הביא העדים ומפני כן תלה הדבר בהודאתו. ואם כוונת הרי"ף לדחות הפירוש ההוא משום לישנא דאזל פרעיה דמשמע דהביא העדים קמן בעובדא קמא גופא היה יכול להביא הכרח לשון זה ומה הכרח מהעובדא דתנו הלכתא יותר מעובדא קמא דאמר ליה לא תפרעני אלא באפי ראובן ושמעון וצ"ע:
ועוד דברים של דעת הן וכו'. אין להקשות אפילו לפי גירסת רבינו תיקשי הכי לרב אשי דפליג בגמרא ואמר דאינו נאמן דרבינו ז"ל מפרש דלא פליג רב אשי היכא דאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים דודאי נאמן אלא מאי דפליג הוא דלשמואל אמרינן מיגו ולדידיה לא אמרינן מיגו וכן כתב שם הר"ן בפירוש ההלכות בפרק שבועת הדיינין לדעת רבינו ע"ש. כתב ה"ה ויש מקשים לדברי רבינו כשאומר פרעתיך ביני לבינך וכו' וכתב על זה דלכל הנוסחאות יש להקשות למ"ד הכי בגמרא כלומר אפילו לגירסא דגריס בגמרא אינו נאמן איכא לאקשויי לשמואל דאמר יכול לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים למה לא יהיה נאמן לומר פרעתי ביני לבינך מיגו דפרעתיך בפני פלוני ופלוני וכו' זו היא כוונתו ואין זה מוכרח דאפשר לפרש לאותה הגירסא כדפירשו התוס' ז"ל בפירוש קמא דשמואל אית ליה דאפילו פרעתי ביני לבינך נאמן במיגו דפרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים ורב אשי פליג בתרתי לשמואל דבין פרעתיך ביני לבינך בין פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים אינו נאמן ואפשר שזו היא סברת המקשים לגירסת רבינו דלגירסתם ניחא כדכתיבנא:
התנה המלוה על הלוה כו'. כתב ה"ה ז"ל לדעת רבינו דאפילו במלוה על פה נוטל בלא שבועת היסת דסתם נאמנות בלא שבועה משמע ותימה על זה מתנאי שכתב רבינו לקמן גבי נאמנות שהאמין המלוה ללוה שנשבע הלוה היסת וטעמא כדכתבו ההלכות דמאי נאמן נאמן ובשבועה וכמו שהאריכו שם וכיון שסובר שם רבינו כדברי ההלכות איך כתב ה"ה לדעתו דסתם נאמנות בלא שבועה משמע ואולי יש לחלק מפני שהתם לגרוע שטרו של מלוה ולבטלו די שנאמר שיבטלנו בשבועה ועדיין אין כל זה מספיק וצ"ע. ובמ"ש רבינו למטה דצריך הלוה לישבע היסת נתן הרי"ף שם טעם מפני שיד בעל השטר על התחתונה וכן הטור בהלכות נאמנות סימן ע"א כתב דין זה ונתן טעם זה ג"כ וקשה דאדרבה בעל השטר שהוא המלוה שהוא המוציא ראוי להיות על התחתונה והלוה מוציאין ממנו ואפשר היה לומר בזה מ"ש מהר"י קולון בשורש ז' דאע"ג דראובן מוחזק אין חזקתו מועלת מאחר שמכח השטר בא להפקיע ולהסיע דין תורה והביא ראיה מפרק הכותב דהקשו אמתני' ואימא מכל מילי סליק נפשיה ומשני אביי דיד בעל השטר על התחתונה וקרי לאשה בעל השטר ואע"ג שהיא מוחזקת בנכסים כיון דהבעל בא לזכות בהם מכח הדין והוא רוצה להפקיעו מכח השטר אבל קשה לי על דברי מהר"י קולון שהטור בסימן נ"ד כתב דשובר שנכתב סתם פלוני פרע לפלוני מבטל כל שטר שיש לו עליו וכן אם כתוב דינרים מבטל כל שטר שיש לו עליו וכן הביא שם הרב"י כמה תשובות מהרא"ש והרשב"א מוכיחות דיד בעל השובר על העליונה ויד מלוה בעל השטר על התחתונה וכן הריב"ש בסימן ת"ד כתב כן ודחה ראייתו של מהר"י קולון שכתב שם ואע"פ דבפרק הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך שהוא כמו מחילה מזכות שיש לו בנכסים אמרינן על האשה יד בעל השטר על התחתונה התם הוא לפי שהבעל נקרא מוחזק בתקנת חכמים והיא שבאה להפקיע זכותו בשטר ידה על התחתונה אבל בעל חוב אינו מוחזק דלא קיימא לן כב"ש דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ע"כ ולכן נתקשו אצלי דברי הטור ודברי הרי"ף ז"ל וצ"ע:
הרי שפרעו וטען וכו'. מ"ש ה"ה דאי לא אפוכי מטרתא ל"ל וכו' עיין בהר"ן ז"ל כי שם נתבאר זה בפרק שבועת הדיינין: