Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 19
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כשיורדין וכו' אלא מן הבינונית שבקרקעותיו כו'. מלשון רבינו יראה דבדידיה שמין מדקאמר מן הבינונית שבקרקעותיו ולמטה כתב היו לו זיבורית כו' ניזקין וב"ח בבינונית וכו' משמע דבשל עולם הם שמין דאי לאו הכי אמאי ב"ח בבינונית כיון שהוא עידית לדידיה וצ"ל שהיה לו עידית ומכרה והשתא גם לדידיה הוא בינונית:
כבר ביארנו שהניזקין שמין להם וכו'. מ"ש כאן ה"ה אבל קצת המפרשים פירשו בהיפך וכו' עיין פירוש זה בנמוקי יוסף בב"ק בפירוש ההלכות בשם הרמ"ה דשם פירש ויישב הסוגיא ופסק דלא כעולא:
מכרן לאחד זו אחר זו וכו'. יראה לי שאמר באחרונה משום סיפא שהיכא שמוכר העידית שהניזקין גובים מהם דאי לאו באחרונה לא היו גובים מהם כמו שפירש הרב המגיד שאפילו שיהיו ביד הלוקח הראשון גובה מהם כיון שמכר העידית באחרונה דאי משום איהי גופא ליתא שאפילו לקח העידית ברישא ומכר הזיבורית ובינונית ניזקין גובים מן העידית כמו שאמר לעיל רצה מזה גובה רצה מזה גובה אלא ודאי משום סיפא איצטריך:
מכרן לאחד בזו אחר זו וכו'. כתב ה"ה ז"ל ויש שם אוקימתא אחרת בגמרא וכו' ובעל העיטור פסק כאוקימתא זו ואם המוכר קיים דין כולם בזיבורית ס"ל לבה"ע דלא כרש"י ז"ל שכתב בב"ק (דף ח') דדוקא בניזקין אמרינן אי שקלת וכו' משום דיכול לומר לו השתא שקלת בינונית ואי מהדרנא שטרא תשקול זיבורית אבל בבעל חוב שאומר לו אי שקלת השתא זיבורית שקול ואי לא מהדרנא שטרא למריה ותשקול זיבורית לא מצי למימר הכי משום דיכול לומר לו לכי תהדר דהשתא נמי זיבורית קא בעית למפרע לי זהו דעת רש"י אבל דעת בעל העיטור דמה שאדם יכול לעשות רואין אותו כאילו כבר הוא עשוי וכדכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו והא דלא פריך גמרא שם מבעל חוב כמו דפריך מניזקין כבר הקשה שם הרא"ש ותירץ ע"ש ואע"ג דבמימרא דרבא דהתם דאמר מצי למימר הנחתי לך מקום לגבות כתבו שם התוס' והכריחו דראשון נמי לא יכול לדחותו אצל זיבורית דאי משום אי שקלת יאמר לו לכי תהדר אין דעת בעל העיטור כן אלא הוא מפרש דמ"ש בגמרא מצי למימר הנחתי לך מקום וכו' דוקא קאמר וכמו שגבי בעלים יכול לומר כן ה"נ יכול לומר גבי לוקח ראשון ולא כדברי התוס' שכתבו בתחלת דבריהם דהך לישנא לאו דוקא ולפיכך פירשו דטעמא משום מה מכר ראשון לשני כל זכות וכו' ועל פי זה הוכרחו לומר דראשון נמי לא היה יכול לדחותו אצל זיבורית משום טעמא דלכי תהדר. עוד כתב ה"ה ואף בהלכות לא הובאה כבר תמה הרב בעל המאור על ההלכות והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות האריך שם ליישב דעת הרי"ף ז"ל ע"ש וכלל דבריו הוא דמה שאמרו בגמרא אי הכי בניזקין נמי נימא הכי עד שהוצרכו לדחוק ולתרץ מכח קושיא זו הכא במאי עסקינן ביתמי אין זו קושיא משום דבניזקין לא אמרינן אי שתקת וכו' לגרוע מדינא קמא דהוא בעידית אלא אי שתקיתו אמרינן כדי שיטלו כדיניהם וכדאמר רב ששת שקליתו כדינייכו ולכך אינה קושיא מההיא דניזקין כלל והכריח הדבר ממקומות אחרים אלא שמה שתירץ ביתמי תירץ לו לפי שיטתו לרווחא דמילתא לומר דאפילו אי טעין לא מהני וכמו שהאריך שם ונראה שזו היא דעת רבינו ז"ל אלא שיש לי מקום עיון על ההלכות ורבינו שכתבו שטעמא משום דיאמר הלוקח אי אפשי בתקנת חכמים דאין אנו צריכים לטעם זה כלל אלא לתרץ קושיא דאי הכי בניזקין נמי וכו' כיון דעיקר קושיא ליתא א"כ לא צריכנא להך טעמא ויש לתרץ לזה וקל להבין:
מכר הלוה שדה ללוקח וכו'. כתב ה"ה ע"כ נמצא וכו'. ואף לזה הלשון איני מבין דלמה חוזר לוקח ראשון על לוקח שני אחר ששתי השדות הם כנגד החוב וכיון שאפילו הוא ביד הלוקח הראשון שניהם היה בעל חוב טורף אם כן גם עתה שבאו ליד הלוקח שני למה יחזור ויטרוף הראשון כיון שהוא מחל אותם שאם היה הכל ביד הראשון הוא טורף שניהם כיון שהוא כדי כל החוב למה יטרוף וצ"ע:
מכר הלוה שדה ללוקח וכו'. הר"א בהשגות הקשה על מה שפירש רבינו ד' קושיות והקושיא הראשונה דמשנתנו קאמרה וכן בעל חוב וכן אשה וב"ח ומדקאמר וכן משמע דהך חלוקה דמיא לחלוקה קמייתא ובקמייתא הוי אפילו במכר שדהו שלא באחריות וא"כ הך חלוקה היאך הוי כי קמייתא וזהו אומרו ומשנתנו אין בו הפלגה וקאמר וכן כלומר החלוקה הראשונה אינה מופלגת מהשניה וסמוכה לרישא וקאמר וכן דמשמע דהוי דומיא דראשונה או אפשר לפרש ומשנתנו אין בו הפלגה כלומר משנתנו אינה מפלגת ומחלקת בין שמכר באחריות למכר שלא באחריות וקאמר וכן ב"ח דמשמע דהוי כן חלוקה קמייתא ובין כך ובין כך אין זו קושיא על רבינו דסתם מוכר באחריות הוא ואע"ג דלא פירש אחריות ט"ס הוא ומשנתנו דברה במה שהוא על הסתם, גם השתי קושיות אחרות שהקשה הראשונה שאחד מן הלקוחות קיבל מעותיו ואין הפשרה אלא לשנים ועל זה הדרך הקושיא שנייה אינה קושיא דמתניתין איירי דאין ללוקח ראשון מעות לפרוע ללוקח שני וכיון שאין לו ממה לפרוע ללוקח שני נפל המחלוקת על שדה זו של מי יהיה ומפני כן הרב המגיד לא השגיח על אלו הקושיות אלא על האחרונה שכתב ואחת מהן היא החזקה וכו' שהיא האחרונה. ועוד הקשה קושיא אחרת דמה מכר וכו' והקשה אותה הר"א ז"ל בפרק ז' מהלכות ערכין וכמדומה שלא ראה אותה ה"ה ז"ל. גם נראה משם דהעיקר כמו שהיה במקצת ספרים אחרים דשם מפרשים גם על הדרך שפירש כאן וגם השיגו הר"א ז"ל. ועל מ"ש ה"ה ז"ל אפשר שדעת רבינו כשביאר דבריו ואמר כל זמן שתהיה בידך הקשה לו הרב בית יוסף דבפרק ז' מהלכות ערכין לא משמע כן וטעמו משום דשם כתב רבינו ז"ל גבי מקדיש נכסיו ויש עליו בעל חוב דאחר שימכור המקדיש יטרוף הבעל חוב וכתב שם הא למה זה דומה לשני לקוחות וכו' ואי איירי בשפירש ואמר כל זמן שתהיה בידך מה דמיון הוא זה הא התם פירש כל זמן שתהיה בידך אבל הקדש נימא דמכר כל זכות שהיה לו וכמו שממנו אין יכול לטרוף הבעל חוב לא יטרוף הלוקח ממנו ויש לומר דהקדש דלא עשה הבעל חוב פיטור לו אלא מפני כח ההקדש אינו יכול לטרוף אז נאמר ודאי דוקא כשהוא בידו אבל בשימכור יטרוף אבל הכא דבעל חוב עשה פיטור לראשון נאמר דמכר לוקח ראשון לשני כל זכות שעשה לו הב"ח והוי כאילו עשה הפיטור ללוקח שני לזה אנו צריכים שיאמר ללוקח ראשון כל זמן שתהיה בידך: